אם תבוא לביתי - אבוא לביתך/ הרב ישראל אריאל

מתחזקים בפעולה לבניין המקדש || ההכנות בעיצומן

חג הסוכות במקדש נודע בשמחה השרויה בחצרותיו במשך ימי החג, שם חגגו ישראל את שמחת החג ברוב עם, ואמרו חכמים: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".

שמחת בית השואבה במקדש

↓ מאת: הרב ישראל אריאל

אחד הדברים המייחדים שמחה זו היה הריקוד שהיו זקני הסנהדרין מרקדים לפני ה', כמובא בתלמוד (סוכה נג, א): "אמרו על הלל הזקן, כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר: אם אני כאן - הכל כאן!" ופירשו הראשונים: "שהיה דורש לרבים בשמו של הקב"ה: אם אני כאן... ושכינתי שרויה בבית זה - יבואו הכל לכאן לשמוח! ואם תחטאו - מי יבוא לכאן!" עוד היה מוסיף דברי מוסר: "אם אתה תבוא אל ביתי [אל המקדש] אני אבוא אל ביתך [ואברכך]! אם אתה לא תבוא אל ביתי - אני לא אבוא אל ביתך!" כלומר: אם רצונכם בישיבה בשלוה בארצכם – עלו ובואו אל המקדש, שאם לא כן מתקרב החורבן חלילה. ללמדנו, כי ארץ ישראל בלא מקדש הרי היא כגוף בלי נשמה, גם אם יקיימו ישראל מצוות בארצם - אם לא יבואו אל בית ה' לעובדו – ישיבתם בארץ בסכנה. 

אכן, מצינו מעשה שהיה, כמתואר בתלמוד (ברכות נח): עולא ורב חיסדא היו מהלכים בדרך, וראו בית גדול ונאה שהפך לעיי חרבות. נאנח רב חיסדא ואמר: היתכן שבית צדיקים כזה, שחילקו בו כסף ומזון לעניים – וכל הנכנס רעב יצא שבע - ועתה חרב?! השיבו עולא: "מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו!" זאת למה? - כדי שהצדיקים יפעלו ויעשו לבניין המקדש. כי בבניין מקדש לה', יעמדו גם בתיהם של צדיקים. בכך מתקיים: "אם תבוא לביתי – אבוא לביתך!"

מנהג נוסף בעת השמחה במקדש מתואר בתלמוד, וזו ההשתחוויה הנהוגה עם שחר: "הפכו [ישראל] פניהן למערב ואמרו: אבותינו שהיו במקום הזה היו משתחוים קדמה לשמש... ואנו [משתחוים] ליה, וליה עינינו!" (סוכה נא, ב). שכן, בהיות המקדש על מכונו נמצאו חוגים בציבור שהסתייגו מן המקדש ואף פעלו לביטול העבודה בחצרותיו, לפיכך הכריזו ישראל ברבים: אנו נאמנים לה' ולמקדשו! עוד נהגו שם כשהגיעו למעלה העשירית - תקעו בחצוצרות ואמרו: "יבושו ויסוגו אחור כל שונאי ציון!" זאת, כדי לגלות ברבים, שיש הנראים כאוהבי המקדש אך למעשה הם 'שונאי ציון' שיש להשמר מהם (ערוך לנר שם).

עובדות אלו יש בהן אף לקח לדורנו, שכן, בני דורנו תמימים באמונתם, ומתפללים בתשוקה לבניין הבית לאחר חורבן של אלפיים שנה. עם זאת פעמים שנתקלים באנשים – וביניהם תלמידי חכמים - המאדירים את המקדש בפיהם, אך מסבירים שהמצוות שבמקדש נאמרו לעתיד הרחוק. אין מדובר במחלוקת בהלכה אלא ב'השקפה', שכן הכל מודים, שהמצוות שבמקדש חובה לקיימן בכל דור ודור. זה מכבר זיהה הרב קוק זצ"ל קבוצות בעם ישראל המגלות התנגדות לארץ ישראל במסווה של קדושה. להבהרת הסכנה שבקבוצה כעין זו, הגדיר אותה - "כת המתחסדת בחסידות ארסית" (אוצרות הראי"ה א' 93). מול מציאות אפשרית זו לימדונו אנשי בית שני לא להבהל, ואם מוצאים בעם ישראל 'שונאי ציון', יש להתחזק ולהכריז בגאון וללא חת: "אנו ליה וליה עינינו!"

במכון המקדש אליו נוהרים רבבות, התופעה מוכרת, ומתברר, שלמרות האמור, מתחולל שינוי בעם. לאחרונה נבנה ב'מכון המקדש' מזבח כהלכה, אשר ניתן להעביר את אבניו בזמן קצר להר הבית, והמעשה עורר התרגשות. כן הוקמה לאחרונה משמרת כהנים – משמרת יהויריב, וביניהם תלמידי חכמים גדולי תורה. אלה התכנסו וקיימו לראשונה מזה דורות את סדר עבודת התמיד כבמקדש. ארבעים כהנים כבר רכשו בגדי כהונה שהוכנו עבורם וכל כהן ממתין עם הבגד בביתו לקריאה לבוא לעבוד במקדש. לא נותר לנו אלא להודות לה' בשיר חדש. ולאחל: 'מהרה יבנה המקדש!'