"אם אבוא פעם נוספת הוא יהרוג אותי"

כך התנהלו הדברים בהר הבית || תקיפה, איומים וטיוח בשם החוק

בנימין גל הי"ד אכן נהרג בסופו של דבר, לא בידי השוטר שאיים עליו בלשון הזו בהר הבית אלא על ידי המצרים בתעלת סואץ ביומה השלישי של מלחמת יום הכיפורים

ראשית המאבק על הר הבית (לתמונה אין קשר לכתבה)

↓ מאת: ארנון סגל

שלוש שנים אחרי המאורעות המתוארים במכתב נהרג כותבו, בני גל, בקרבות העזים של מלחמת יום הכיפורים במערב סיני והוא עוד לא בן 19. גל גדל ברחובות, למד בישיבת נתיב מאיר ועוד הספיק לחבוש את ספסלי בית המדרש של של ישיבת ההסדר 'הר עציון'. הוא גוייס עם חבריו לנח"ל, אבל למלחמה הנוראה ההיא נקלע כתלמיד 'הסדר' שהתנדב לערוך תפילות במוצב. הרבנות הצבאית שיגרה אותו בראש השנה תשל"ד למוצבי צפון-מערב סיני כדי לקיים שם מניין מסודר, וגל שב ביוזמתו הפרטית למוצבים גם ביום הכיפורים, לאחר שהתחייב בפני חיילי המוצבים לנהל את המניינים במהלך הצום. 

יומיים לפני יום כיפור הגיע למוצב "מילנו" שבצפון תעלת סואץ, ומיד דרש להשתלב בשמירות במוצב כחייל לכל דבר ועניין. כשהותקף המוצב בצהרי יום הכיפורים ומגיניו נאלצו לסגת, נסוג גל יחד אתם. החיילים תפסו מחסה בבית נטוש בעיירה קנטרה הסמוכה, אולם המצרים פתחו עליהם באש. בנימין נפגע ועקבותיו נעלמו. בסופו של דבר נמצאה גופתו. 

ראש ישיבת הר עציון, הרב יהודה עמיטל זצ"ל, הזכיר בהספד שקיים על גל את העניין העמוק שגילה הצעיר בהר הבית: "נושא אחד היה שהדליק אותו תמיד מחדש – בית המקדש. כאשר נתגלגלה שיחה על בית המקדש פרץ ולהט, סער וגעש. לא יכול היה לעצור ברוחו. כאב את שממונו וכאב את אדישותם של בנים מאמינים". 

במכתב ששיגר בניסן תשל"א (1971) להנהלת בני עקיבא תקף גל את שתיקת התנועה על העוולות הנעשות בהר בידי השלטונות: "בסילוק מתפללים יהודיים מהר הבית מפגינים השוטרים את השייכות הבלעדית של הר הבית למוסלמים. היה כי ינסה יהודי להניע שפתיו בתפילה או לפתוח ספר תהלים או סידור, או אז תתעורר חמתם של נציגי החוק ויצווהו בחמת זעם לרדת מן ההר. לא, חלילה, את מחללי המקום מרחיקים אלא דווקא את אלה אשר נכנסים רק לשטח הברור שהיה מחוץ לעזרות, אחרי טבילה ולשם מצווה. 

"מדוע תנועת בני עקיבא וחברי התנועה מחשים על העוול הנורא הזה? בני עקיבא יכולה לשלוח לסניפים חומר הלכתי מעשי המדריך את המוכנים לכך לעליית קודש ותפילה בהר הבית. אפשר לארגן החתמות על עצומות, עצרות מחאה על המדיניות שנוקטים השלטונות בהר הקודש. אל תשתוק בני עקיבא על חילול הר קודשנו. ההצטופפות לפני הכותל המערבי מחוץ להר הקודש היא המשך המצב הגלותי". 

ובכן, בני גל, הנה דו"ח מצב טרי בעניין הזה: 45 שנים עברו ובבני עקיבא עוד שותקים על חילול הר הבית. ההצטופפות בכותל רק התעצמה ואלימות משטרתית עודנה מופעלת, כאז כן עתה, על יהודים המעזים להתפלל בהר. ומצד שני, צעירים שמבחינתם אתה והסטירה שספגת הם היסטוריה רחוקה ושכוחה, ממלאים היום במספרים בלתי מבוטלים את מקומך בשורות העולים למקום הקדוש, שבאופן לגמרי מפתיע התרחבו ללא היכר. דממת האלחוט הופרה בשנים האחרונות. אולי תמצא בכך פתח לנחמה מסויימת.

↓ מכתב תלונה למשטרת ישראל

ב"ה כ"ג בתשרי תשל"א

לכב' מפקד נפת ירושלים
משטרת ישראל 

א.נ. ה' עמך! 

ביום שלישי כ' בתשרי תשל"א עליתי להר הבית לתפילה. לקראת סיום התפילה הופיע שוטר שציווה עלי להסתלק מן המקום, תוך כדי חרפות וגידופים. הוא גם איים עלי שאם אבוא פעם נוספת הוא יהרוג אותי (כך בפירוש אמר!).  

לאחר כשעתיים חזרתי למקום לתפילת מנחה. הפעם, בסוף התפילה בא לקראתי אותו שוטר והחל שוב לקלל (ולאיים שוב אותו איום) והפעם גם סטר לי בפניי.  

עד כמה שידוע לי, אין לשוטר זכות להכות אדם, אפילו אם עבר על חוק כתוב. למשל: עדיין לא ראיתי שוטר תנועה מכה נהג עבריין. לכן אני דורש להעניש את השוטר שמספרו 6008 בכל חומר הדין. ואני מבקש כי הצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה. דהיינו: ברצוני לקבל תשובה עם הודעה על הענשת השוטר.

בכבוד רב, 

בנימין גל. 

נ.ב.
העתקים ממכתב זה נשלחו לחברי הכנסת מנחם בגין ועו"ד שמואל תמיר. 

↓ תשובת משטרת ישראל

משטרת ישראל

מטה מרחב ירושלים

חשוון תשל"א (2.11.70)

לכבוד
מר בנימין גל
רחוב דוד שמעוני 11
רחובות 

הנדון: תלונתך נגד שוטר מס' 6008 

ביררתי את פרטי תלונתך. כידוע לך קיים איסור תפילה על הר הבית, מחשש להפרת הסדר הציבורי במקום. ולשוטרים הוראות לפנות כל אדם או קבוצת אנשים המקיימים תפילה בהר הבית.  

בפעם הראשונה הוסבר לך הדבר והואלת לצאת מרצונך הטוב לאחר ויכוח עם השוטר, אולם כעבור שעתיים שוב חזרת, למרות שידעת שהשוטרים עלולים להוציאך מהמקום בכוח. השוטר ביקש ממך מספר פעמים לעזוב את השטח, וכשסירבת השתמש נגדך בכוח סביר (אחז בגבך) על מנת להוציאך, ולאחר שהמשכת להתנגד הזעיק לעזרתו שוטר שני ששכנעך לעזוב את המקום. השוטר מכחיש בתוקף שאמנם איים או סטר לך. לא מצאתי כל דופי בהתנהגותו של השוטר הנ"ל.  

ד. בראלי, נצ"מ

מפקד מרחב ירושלים