יום שלישי, 3 במאי 2016

אבא, למה בכית? - שתי שאלות של ילד

שאלות לעניין || בלי תשובות

בפסח השנה נשבר שיא של עולי רגל יהודים בהר הבית, אבל...
נכון, אנחנו בדרך לגאולה, יש התעוררות לבניין המקדש ומשהו מתחיל לזוז גם בדרגים השלטוניים, אבל...

אבל, האפליה נמשכת.
אבל, יהודים שמגיעים להר הבית, מבודדים משאר בני אנוש ונאלצים להמתין בתור מיוחד.
אבל, יהודים מקבלים יחס אחר, יחס משפיל.

במקום להסביר יותר מדי, הנה שני פוסטים שכתב יואל פרנקנבורג. באחד הוא פשוט מתאר את המציאות העגומה עד דמעות ובשני הוא מעלה שאלה: למה מתפללים על משהו שלא באמת רוצים...

↓ למה בכיתי? / יואל פרנקנבורג

יצאנו מהבית לפני 7 בבוקר. 

הגענו לכניסה להר הבית לפני 8.

התייחסו אלינו לראשונה אחרי 9.

עברנו בידוק בטחוני אחרי 10.

נכנסנו להר הבית אחרי 10:30.
יצאנו מהר הבית תוך פחות מ5 דקות.

ואז הילדים ראו את אבא שלהם בוכה כמו שהם מעולם לא ראו. 
כי מה עונים לילד שחיכה לביקור הזה שנים, ובסופו הוא שואל: 

"אבא, למה השוטרים התנהגו אלינו ככה כל הזמן?
הם ממש לא התנהגו כמו שוטרים יהודים!"

ערב שביעי של פסח.
גם את הים הזה צריך לקרוע.
ומסתבר שגם היום רוב העם מפחד מהמים. 
דרושים נחשונים.
*
עריכה והדגשה: השוטרים מתנהגים כיהודים לכל דבר ועניין. רגש של ילד הוא לא מושג מוחלט.



↓ שאלה של ילד, בלי תשובה / יואל פרנקנבורג 

פעמיים, כאשר נכחתי בסעודת משיח בשביעי של פסח, שערך הרב שטיינזלץ, זכיתי לשמוע ממנו את הסיפורונצ'יק הבא:

אשה אחת הולכת אל הרבי לבכות על מר גורלה בנוגע לצער גידול בנים הפוקד אותה. פונה האשה אל הרבי בדמעות ומתחננת לעצתו:

"רבי, רבי, אנא עזור לי! אתה חייב לעזור לי עם בני. אינני יודעת מה לעשות איתו יותר, אני על סף ייאוש!"
מסתכל עליה הרבי בעיניים נעימות ושואל:...
"גברת, אני רואה שאת נסערת. האם תוכלי לספר לי בנחת, מה הבעיה בדיוק?"
"בהחלט, בהחלט" עונה האשה וממשיכה- "הבעיה היא שהבן שלי לא עושה כלום כל היום חוץ מללמוד תורה. הוא השתגע לגמרי! בקושי אוכל, מפסיק מהלימוד שלו רק לתפילות ולצרכים בסיסיים. מעבר לכך הילד לא עושה כלום!"
מסתכל עליה הרבי ותוהה:
"גברת, איני מבין מה הבעיה. זה הרי מה שגם אני עושה כל היום!"
מסתכלת עליו האשה בעיניים מרחמות ומסבירה:
"לא, לא רבי. אינך מבין. הבן שלי עושה את זה ברצינות!"
*
ואולי הסיפור הזה לא זקוק למילים, אלא לניגון. ובכלל, הוא סיפור פנימי שניתן לקחת למקומות רבים ואישיים.
אבל נזכרתי בסיפור הזה לאחר תגובות של מספר קרובים אלי בנוגע לעיסוקי בהר הבית.
מסתכלים עלי אנשים שאומרים 3 פעמים ביום- "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ותוהים בלי להתבייש- מה? אתה באמת רוצה עכשיו בית מקדש? מה אתה רציני?


או כמו שהבן שלי סיכם את זה היום:
"אבא, אני לא מבין. כל הזמן אנשים אומרים דברים כמו: 'הלוואי שייבנה בית המקדש', ואז הם הולכים להתפלל בכותל במקום בהר הבית? אני לא מבין את זה"

2 תגובות:

  1. הילד לגמרי צודק!!

    השבמחק
  2. לפעמים ילד קטן מבין יותר טוב מכל האנשים הגדולים והמלומדים..
    בגדי המלך החדשים.
    סופו של התום לנצח!

    השבמחק