פרשת המקדש || תצוה תשע"ז
מצות הכנת מנורת הזהב להדלקה מתוארת ברמב"ם (תמידין ומוספין ג, י): 'הטבת הנרות... מצות עשה' • למה הכנת הנרות חייבת להעשות על ידי כהן לבוש בבגדי כהונה ואילו הדלקתם יכולה להעשות על ידי ישראל פשוט? • מה ניתן ללמוד מכך?
↓ מאת: הרב ישראל אריאל
מצות הכנת מנורת הזהב להדלקה מתוארת ברמב"ם (תמידין ומוספין ג, י): 'הטבת הנרות... מצות עשה'.
מצוה זו נעשית בידי כהן הלבוש בבגדי כהונה, רק הוא רשאי להכנס להיכל ולהיטיב את הנרות. לא כן בענין הדלקת הנרות, מתברר, שלאחר כל ההכנות הגדולות לקראת ההדלקה, דווקא העלאת האש במנורה והופעת האור במשכן, שהיא שיאו של התהליך - פעולה זו אינה צריכה כהן, ויכולה להיעשות על ידי אדם פשוט מישראל.
ואנו עומדים תמהים: כל כך הרבה ממון הושקע ביצירת מנורת הזהב! כל כך הרבה הושקע בכתישת שמן זית זך כתית למאור! כך גם הכהן שמיטיב את הנרות לבש בגדי כהונה טבל והתקדש ונכנס פעמיים להיכל להיטיב את כל הנרות - ובא אדם מישראל בבגדי חול והוא שהעלה אור בהיכל! – הכיצד?
כלל ידוע הוא, כי כאשר ישנו אי דיוק קל ביסוד הבנין, ובעת הנחת היסוד הבנין נוטה על צידו – הבנין כולו בסכנת התמוטטות. הדברים אמורים בעניני החומר, ועל אחת כמה וכמה בעניני הרוח וקיום מצוות: אם יש פגם קל בהכנות למצוה יש חשש שהמצוה לא תשיג את מטרתה. כך גם בענייננו, בעת שהכהן מכין את השמן ומיטיב את הנרות בקדושה ובטהרה- אזי ההדלקה עצמה כבר יכולה להיעשות על ידי ישראל.
פעמים שהקדוש ברוך הוא תובע מאיתנו דווקא את ה'אתערותא דלתתא', את ההתעוררות וההתלהבות מלמטה. עיקר הנחת רוח לפניו היא - בהכנות, בעמל ביגיעה, בטורח, זו המצוה הכי גדולה. באשר לאור - סופו שיבוא!
זה ענינו של הפסוק: 'ועשו לי מקדש!' אם ישראל מצידם יעשו את המוטל עליהם – אזי הקב"ה ייענה ויוריד את שכינתו ארצה – 'ושכנתי בתוכם!' יש המצפים שהמלאכה תיעשה בידי שמים, ואילו אנו נבוא אל המוכן, ונדליק נרות בחצרות הקודש. לא כן לימדתנו התורה. הקדוש ברוך הוא רוצה שאנו במו ידינו נעשה את כל ההכנות, אזי תשכון שכינה במעשה ידיהם של ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה