איך אני אמורה להרגיש בהר הבית? || שיח נשים
אם בעבר העליה בטהרה להר הבית היתה נחלת יחידי סגולה, כיום עולים להר הבית גברים, נשים וטף • החוויה הרוחנית של נשים בהר הבית אינה זהה להרגשת שחווים גברים בהר • בקבוצת הווטסאפ של נשים למען המקדש התנהל דיון בעקבות דברים שהובאו בשם אישה שעלתה לראשונה להר הבית • מסיבות מובנות, השמטנו את שמות הכותבות
↓ מתוך קבוצת הווטסאפ של נשים למען המקדש
רינה העבירה רשמים שכתבה לה צ':
צ': שלום לכולם. רציתי לשתף אתכן בהרהורי לבי .
מאז שעליתי להר הבית לפני שבועיים המחשבות והיסורים לא מניחים לי. פעם ראשונה עליתי והרגשתי נורא. לא קדושה לא הרהורי תשובה לא מורא מקדש פשוט גלות.
אפילו ברחבה של הכותל יש לי פרפרים בבטן ובמנהרות הכותל לא מפסיקה לבכות. רק בהר הבית כלום, ניכור, תיסכול וכעס ונוסף לכך שכחתי כל מה שרציתי לבקש ולהגיד.
באמת לא יודעת מה לחשוב אם טוב לעלות חשוב לעלות תעזרו לי, תספרו מי שעלתה איך הרגישה? האם זה עוזר במשהו העליות שלנו מבחינה רוחנית? מבחינה פיזית אני מבינה שכמה שעולים יותר יש יחס יותר טוב . אולי עד בפעם הבאה שאעלה כבר יהיה מקדש על מכונו אמן.
ש': רינה היקרה שלי ראשית אני מודה לך מקרב לב על כל הדברים שאת שולחת והעיקר כשאני בכותל אני מתרגשת בוכה ומתפללת על עם ישראל שיהיו בריאים חזקים ושלא תהיינה מלחמות ופרנסה טובה ואהבה וכשאני מחוץ לרחבה דמעותי לא יורדות ומרגישה שאלוקים בשמים איתנו ורואה הכל יהיה טוב בעזרת השם יתברך בשורות טובות.
כ': צ' אני חושבת שבגלל שהינו עסוקות בבלגן עם התינוקת, לכן הרגשת יותר את הגלות יותר מאשר התרגשות.
לי קרה משהו דומה, בפעם הראשונה שעליתי היו שם על ההר ערביות שצעקו כל הזמן ולא נתנו לנו לשמוע את המדריכה. ונוסף על כך הם הרימו 3 אצבעות כמספר הנערים שנרצחו באותו הזמן. גם עד שנתנו לנו להכנס חיכינו בחוץ בשמש הקופחת שעתיים וחצי. לא כמו היום שאנחנו מחכות 15 או עשרים דקות ואנחנו היום נכנסות בלי בדיקה כמעט של התיק .בעבר בדקו כל תיק 10 דקות וכל פתק. ולא נתנו לי להכניס את האוכל האישי שהבאתי מהבית. לכן כל השינויים לטובה שאת רואה היום זה בזכות רינה היקרה והעליה הקבועה של אנשים להר הבית. חשוב שנמשיך לעלות ככה ימשיכו להקל עלנו עד לבנין בית המקדש.
ד':ה"סוד" לעליה ראשונה משמעותית היא הדרכה המתאימה לעולה. וגם לעליות הנוספות. מי שוותיק, עולה עם ידיעותיו ומחשבותיו.
יש עולים שמתאים להם עליה חוויתית - מיד בכניסה, המדריך אומר שבימים כתיקונם, הכהנים מקבלים את פני הבאים בברכה "ברוכים הבאים בשם ה', ברכנוכם מבית ה'." וכל העליה מספר כאן עמדו הלוויים, כאן עמד מי שמביא קרבן נדבה, כאן עומדת מי שמביאה קרבן יולדת, ביכורים... כאן עמד המזבח, שם עמדו הלוויים ושרו... וכו'.
כמו שכבר אמרו - שיעור פעיל בדמיון מודרך.
ויש מי שרק רוצה להתכנס במחשבותיו. וזה בסדר.
עשרות שנים התרגלנו אל "קדושת הכותל" עד שכבר עיוותו את דברי מוטה גור וטענו שאמר "הכותל בידינו". כל מי שהלך אחורנית מהכותל, כל מי שהתפלל ישירות לכותל ולא בזווית הנכונה, קידש במעשיו את הכותל, והזניח (מלשון זניח) את הר הבית ואת המקדש.
ולכן, כשעולים ורואים שועלים, קשה. מאוד. לא כל אחד הוא רבי עקיבא.
ברור ששוכחים כל מה שמתכננים לחשוב ולהתפלל. מי שלא שוכח, הוא יוצא הדופן! אפילו לאסיפת הורים, רבים ההורים שרושמים מה הם רוצים לומר למחנכת, כדי לא לשכוח בעשר הדקות הקצובות, את מה שחשוב להם לומר לה.
כאן, נכנסים אל מלך מלכי המלכים, ואסור להכניס דפים עם תפילות ובקשות! בוודאי שנשכח, ונתבלבל, ונצא במפח נפש כי כל ההכנות, כביכול ירדו לטמיון.
הקב"ה יודע מה רצינו לומר ומה תכננו לומר.
הוא יודע שהתאמצנו להגיע.
אמנם מצוות אינן זקוקות לכוונה, אבל אי אפשר לעלות בלי כוונה. 7 נקיים,טבילה,בלי מנעלי עור... הכל כרוך בכוונה.
וגם אם נדמה לנו שלא התכוונו, אי אפשר שלא להתכוון. התכוונו לעבור את הבידוק, התכוונו ללכת בקבוצה (אחרת נוזפים בנו). כל עליה מלאה בכוונות טובות וטהורות. כמו שיש הלם בקו"ם, בהחלט מותר שיהיה הלם הר הבית.
וצריך להתרגל.
בעוונותינו, התרגלנו לגלות. עכשיו צריך להתרגל לגאולה.
אשריה שעלתה, כי זכתה, גם בלא כוונה מכוונת בכל שניה, לקיים לפחות 5 מצוות, עשה ולא תעשה, בעלייתה.
אשריה!
רינה: מאז שעליתי לראשונה להר הבית אני מרגישה התעלות.
נכון שתחילה כעסתי על המשטרה והממשלה על הבזיונות שהיו תחילה בעליה.
היום המצב השתפר לאין ערוך והכל עכשיו תלוי בנו בהתמדה בעליה.
ככל שיעלו יותר המצב ישתפר ולא יראו שזו גחמה של קומץ אנשים אלא השתוקקות למקום במקדש.
וידוי קטן מאז שעליתי להר אני לא יכולה להתפלל בכותל. נראה לי שסיים את תפקידו.
הוא נתקדש בתפילות ובדמעות כל עוד שלא יכולנו לעלות להר עצמו.
בקרוב, ותלוי בעם ישראל ,שנוכל להתפלל בגלוי במקום המקדש ותסתיים הגלות.
א-לוה דרבי שמעון עננו.
הוא עם תורת הקבלה מבשר הגאולה.
רינה: ולגבי השוטרים והוואקף שמסביב אני ממש משתדלת להתעלם מקיומם. אני באה לדרוש את הקב"ה וזהו. ברגע שנכנסים להר אני קודם כל אומרת את פרק ק' "מזמור לתודה" כדי להודות לקב"ה על הזכות הלא מובנת מאליה לעלות להר קודשו. ואז אני בהרפיה להמשך העליה "הרפו ודעו כי אני ה' ".
מאז שעליתי להר הבית לפני שבועיים המחשבות והיסורים לא מניחים לי. פעם ראשונה עליתי והרגשתי נורא. לא קדושה לא הרהורי תשובה לא מורא מקדש פשוט גלות.
אפילו ברחבה של הכותל יש לי פרפרים בבטן ובמנהרות הכותל לא מפסיקה לבכות. רק בהר הבית כלום, ניכור, תיסכול וכעס ונוסף לכך שכחתי כל מה שרציתי לבקש ולהגיד.
באמת לא יודעת מה לחשוב אם טוב לעלות חשוב לעלות תעזרו לי, תספרו מי שעלתה איך הרגישה? האם זה עוזר במשהו העליות שלנו מבחינה רוחנית? מבחינה פיזית אני מבינה שכמה שעולים יותר יש יחס יותר טוב . אולי עד בפעם הבאה שאעלה כבר יהיה מקדש על מכונו אמן.
ש': רינה היקרה שלי ראשית אני מודה לך מקרב לב על כל הדברים שאת שולחת והעיקר כשאני בכותל אני מתרגשת בוכה ומתפללת על עם ישראל שיהיו בריאים חזקים ושלא תהיינה מלחמות ופרנסה טובה ואהבה וכשאני מחוץ לרחבה דמעותי לא יורדות ומרגישה שאלוקים בשמים איתנו ורואה הכל יהיה טוב בעזרת השם יתברך בשורות טובות.
כ': צ' אני חושבת שבגלל שהינו עסוקות בבלגן עם התינוקת, לכן הרגשת יותר את הגלות יותר מאשר התרגשות.
לי קרה משהו דומה, בפעם הראשונה שעליתי היו שם על ההר ערביות שצעקו כל הזמן ולא נתנו לנו לשמוע את המדריכה. ונוסף על כך הם הרימו 3 אצבעות כמספר הנערים שנרצחו באותו הזמן. גם עד שנתנו לנו להכנס חיכינו בחוץ בשמש הקופחת שעתיים וחצי. לא כמו היום שאנחנו מחכות 15 או עשרים דקות ואנחנו היום נכנסות בלי בדיקה כמעט של התיק .בעבר בדקו כל תיק 10 דקות וכל פתק. ולא נתנו לי להכניס את האוכל האישי שהבאתי מהבית. לכן כל השינויים לטובה שאת רואה היום זה בזכות רינה היקרה והעליה הקבועה של אנשים להר הבית. חשוב שנמשיך לעלות ככה ימשיכו להקל עלנו עד לבנין בית המקדש.
ד':ה"סוד" לעליה ראשונה משמעותית היא הדרכה המתאימה לעולה. וגם לעליות הנוספות. מי שוותיק, עולה עם ידיעותיו ומחשבותיו.
יש עולים שמתאים להם עליה חוויתית - מיד בכניסה, המדריך אומר שבימים כתיקונם, הכהנים מקבלים את פני הבאים בברכה "ברוכים הבאים בשם ה', ברכנוכם מבית ה'." וכל העליה מספר כאן עמדו הלוויים, כאן עמד מי שמביא קרבן נדבה, כאן עומדת מי שמביאה קרבן יולדת, ביכורים... כאן עמד המזבח, שם עמדו הלוויים ושרו... וכו'.
כמו שכבר אמרו - שיעור פעיל בדמיון מודרך.
ויש מי שרק רוצה להתכנס במחשבותיו. וזה בסדר.
עשרות שנים התרגלנו אל "קדושת הכותל" עד שכבר עיוותו את דברי מוטה גור וטענו שאמר "הכותל בידינו". כל מי שהלך אחורנית מהכותל, כל מי שהתפלל ישירות לכותל ולא בזווית הנכונה, קידש במעשיו את הכותל, והזניח (מלשון זניח) את הר הבית ואת המקדש.
ולכן, כשעולים ורואים שועלים, קשה. מאוד. לא כל אחד הוא רבי עקיבא.
ברור ששוכחים כל מה שמתכננים לחשוב ולהתפלל. מי שלא שוכח, הוא יוצא הדופן! אפילו לאסיפת הורים, רבים ההורים שרושמים מה הם רוצים לומר למחנכת, כדי לא לשכוח בעשר הדקות הקצובות, את מה שחשוב להם לומר לה.
כאן, נכנסים אל מלך מלכי המלכים, ואסור להכניס דפים עם תפילות ובקשות! בוודאי שנשכח, ונתבלבל, ונצא במפח נפש כי כל ההכנות, כביכול ירדו לטמיון.
הקב"ה יודע מה רצינו לומר ומה תכננו לומר.
הוא יודע שהתאמצנו להגיע.
אמנם מצוות אינן זקוקות לכוונה, אבל אי אפשר לעלות בלי כוונה. 7 נקיים,טבילה,בלי מנעלי עור... הכל כרוך בכוונה.
וגם אם נדמה לנו שלא התכוונו, אי אפשר שלא להתכוון. התכוונו לעבור את הבידוק, התכוונו ללכת בקבוצה (אחרת נוזפים בנו). כל עליה מלאה בכוונות טובות וטהורות. כמו שיש הלם בקו"ם, בהחלט מותר שיהיה הלם הר הבית.
וצריך להתרגל.
בעוונותינו, התרגלנו לגלות. עכשיו צריך להתרגל לגאולה.
אשריה שעלתה, כי זכתה, גם בלא כוונה מכוונת בכל שניה, לקיים לפחות 5 מצוות, עשה ולא תעשה, בעלייתה.
אשריה!
רינה: מאז שעליתי לראשונה להר הבית אני מרגישה התעלות.
נכון שתחילה כעסתי על המשטרה והממשלה על הבזיונות שהיו תחילה בעליה.
היום המצב השתפר לאין ערוך והכל עכשיו תלוי בנו בהתמדה בעליה.
ככל שיעלו יותר המצב ישתפר ולא יראו שזו גחמה של קומץ אנשים אלא השתוקקות למקום במקדש.
וידוי קטן מאז שעליתי להר אני לא יכולה להתפלל בכותל. נראה לי שסיים את תפקידו.
הוא נתקדש בתפילות ובדמעות כל עוד שלא יכולנו לעלות להר עצמו.
בקרוב, ותלוי בעם ישראל ,שנוכל להתפלל בגלוי במקום המקדש ותסתיים הגלות.
א-לוה דרבי שמעון עננו.
הוא עם תורת הקבלה מבשר הגאולה.
רינה: ולגבי השוטרים והוואקף שמסביב אני ממש משתדלת להתעלם מקיומם. אני באה לדרוש את הקב"ה וזהו. ברגע שנכנסים להר אני קודם כל אומרת את פרק ק' "מזמור לתודה" כדי להודות לקב"ה על הזכות הלא מובנת מאליה לעלות להר קודשו. ואז אני בהרפיה להמשך העליה "הרפו ודעו כי אני ה' ".
טוב שנשים מזכירות לנו שלא רק הכמות עולים חשובה אלא גם איכות עליות
השבמחק