יום רביעי, 8 באוגוסט 2012

לגלות מחדש את הקשר למקדש

במסגרת פרויקט מיוחד לרגל עשר שנים לעיתון "בשבע" סיפרו אנשים על מילים בעיתון ששינו את חייהם.


להלן דבריו של ירעם נתניהו:


שורות אחדות מריאיון שפורסם בבשבע (כ"ו בתמוז תשע"א) הצליחו לטלטל אותי טלטלה עזה.

וכה נכתב בריאיון:

הרב מדן: "אישיות ביטחונית בכירה מאוד זימנה אותי אליה בזמנו. הוא צעק עליי: 'עד שסידרנו לכם את העליות להר הבית, אתם לא מביאים מספיק אנשים  יסגרו לי את ההר!' הוא האמין שזה הדבר שצריך לעשות. אני הייתי אצלו בחדר, הוא צעק עליי. הם סידרו לנו להיכנס, ועכשיו הכול אפשר, ובגלל שלא הבאנו מספיק אנשים בסוף עוד פעם יסגרו את ההר. הוא האמין שבשום פנים ואופן אנחנו לא יכולים להשלים עם העניין הזה".

דברי הרב יעקב מדן גרמו לי לשקול מחדש את הנחת היסוד שלי, שעד אז הייתה ברורה לי לחלוטין ולא ערערתי עליה: אסור באיסור חמור לעלות להר הבית! כרת למהדרין! אמנם שמעתי שיש רבנים שאומרים שמותר לעלות, אבל הם תמיד הצטיירו כרבנים בשוליים. משיחיים משהו.

אבל פתאום באותן שורות שמעתי אדם שאינו דתי, לא משיחי בעליל, הקורא ליהודים לעלות להר. לא סתם קורא – צועק! זועק! אותה אישיות בכירה בעצם האשימה אותי – אדם שמתפלל כל יום לכיוון קודש הקודשים ומזכיר בתפילה את בניין ירושלים, שמשמעו הקמת בית המקדש – האשמה חמורה.
והוא צדק בכתב האישום.

בזכות דבריו נכנסתי בעובי הקורה: קראתי מאמרים, דרשתי וחקרתי ושוחחתי עם כל מיני רבנים. גיליתי די מהר שהטיעון האמיתי של המתנגדים הוא לא אי-ודאות המקומות המותרים לעלייה, אלא הפחד שאם נקרא לציבור לעלות, יעלו אנשים בטומאה. "בהוראה לציבור – לדעתי אין לעלות. אבל יחידים שמרגישים צורך – יכולים לעלות", אמר לי הרב דרוקמן.
והרגשתי. ואת ההרגשה תרגמתי למעשה.

עליתי להר והרגשתי אדם שלם יותר. כבר עליתי להר 3 פעמים, והספקתי גם לברך "דיין האמת" בלי שם ומלכות וכמעט קרעתי קריעה, ומנגד גם הספקתי לברך "שהחיינו" ו"שעשה נסים" בשם ומלכות. מי שלא עלה להר לא יבין את הניגודים הללו.

כבר הספקתי להיות מעוכב חקירה פעם אחת רק כי העזתי ל"ע לשיר "שבחי ירושלים" בהר הבית.
אני מתפעל את הפייסבוק של הר הבית (חפשו אותנו ולחצו "אהבתי"), ואני חבר ביוזמה להקמת אתר אינטרנט מכובד להר הבית ולמקדש.

אני קשור ליוזמה החלוצית להעלות קבוצות עיתונאים דתיים להר. מין מיזם סיורים לציבור הדתי לאומי – ציבור שמוכרח להתעורר ולעורר כך שבעשור הבא ל'בשבע' מישהו אחר יוכל לכתוב כמה בשבע השפיע על חייו, ואיך הוא התגייס לבנות את בית המקדש שכבר ניצב על תלו.

תגובה 1: