מארח השכינה

 

גיליון 140 | י“א טבת תשע“ד | פרשת ויחי

מארח  השכינה

סוף הוא תמיד התחלה חדשה, וכך גם בפרשתנו. מיטתו של יעקב מוקפת בשנים עשר בניו, ומבטו המלטף והאוהב עובר על פניהם. הם יודעים שאלו רגעיו האחרונים, וגם הוא. הוא פותח את פיו ומברך אותם, מכל ליבו. מנבא את עתידם - עתיד האומה הזוהרת אותה יקימו. עתידו של עם ישראל.

רבים עסקו בפשר הברכות והקוד המקראי בהן הן נאמרו, וגם אני הקטן אלך בעקבותיהם. קצרה היריעה מלפרש ולסביר את הברכות כולן במסגרת זו, ועל כן אסתפק בברכתו של צעיר הבנים, בנימין, ובהקשרה לבית המקדש.

"בנימין זאב יטרף: בבקר יאכל עד, ולערב יחלק שלל" (בראשית, מט כז)

ידיד ה‘ ישכון לבטח

על מנת לפרש את המשפט הסתום הזה אנו נצרכים לעיין במקורות נוספים, שיוכלו לרמוז לנו מה כיוון הברכה. ישנה פעם נוספת בתורה בה מקבל כל אחד מהבנים, שאז כבר הופכים לשבטים, ברכה. בפרשת "וזאת הברכה" נמצאת המקבילה של פרשת "ויחי", כאשר משה מברך כל שבט ושבט לפי תכונתו ועתידו. ושם מברך משה את שבט בנימין: "לבנימין אמר: ידיד ה', ישכן לבטח עליו - חופף עליו כל היום, ובין כתפיו שכן" (דברים, לג יב).

הברכה הזו מדברת בברור על נושא מאד מסויים – שריית השכינה בבית המקדש, שנבנה בכל גלגוליו בנחלתו של בנימין. כל המשכנות ושני בתי המקדש נבנו בחלקו של בנימין, וזוהי סגולתו המיוחדת - "זכה בנימין ונעשה אושפיזכן (=מארח) לשכינה" (מגילה, כו ע"א). אם נקביל את הברכה הזו לברכה שבפרשתנו, נוכל לפרש גם אותה כמוסבת על עניין השכינה והמקדש, שמקומם היה בחלקו של בנימין. כך מפרשים תרגום אונקלוס ותרגום יונתן בן עוזיאל.

בבוקר ובערב – הקרבנות

וכאן ניצבת מולנו השאלה - מהם ה"עד" וה"שלל" אשר ’יטרוף' בנימין בחלקו? תרגום אונקלוס ותרגום יונתן בן עוזיאל מפרשים

שמדובר כאן על הקרבנות אשר מוקרבים על ידי הכהנים במקדש עם שחר, ומותרם, אשר מתחלקים כמתנות כהונה עם רדת הערב: "בנימין, בארצו תשרה השכינה, ובחסותו יבנה המקדש. בבוקר ולפנות ערב יהיו הכהנים מקריבים קרבנות, ובבוא הלילה יהיו מחלקים את שארית חלקם משאר הקרבנות". (תרגום חופשי לאונקלוס, שם).

פירושו של אונקלוס הוא יפה, וקושר בין ברכת משה לברכת יעקב, אך קשה מאד. ידוע לנו היטב מי יהיה השבט שיזכה לשרת בבית המקדש ולאכול את בשר הקרבנות – שבט לוי. אם יעקב רוצה לברך את בנימין בהקשר לבית המקדש שיבנה בשטחו, מדוע הוא קושר זאת לקרבנות, ולא לשכינה, כפי שעושה משה רבנו? הרי את הקרבנות לא בני בנימין אוכלים, אלא דווקא בני לוי!

מארח השכינה

השראת שכינה בבית המקדש

נחזור אל מאמרם של חז“ל שראינו לפני כן: "זכה בנימין ונעשה אושפיזכן (=מארח) לשכינה" (מגילה, כו ע"א). בנימין מתייחד בהיותו מארח השכינה, ובעצם גם מארח הכהנים בנחלתו. בנימין מוותר על חלק משטחו למען בית המקדש, עליו אחראי שבט לוי. בעצם, אכילת הקרבנות המתבצעת על ידי שבט לוי נעשית כחלק מהכנסת האורחים של בנימין! אם נשים לב, גם בפסוק הדבר נרמז: "לערב יחלק שלל" - בנימין מחלק - נותן לכהנים את בשר הקרבנות.

(אמנם קשה עלינו המילה יאכל בתחילת הפסוק, ואולי ניתן לומר כי במובן מסויים עצם אכילת הכהנים כמוה אכילתו של בנימין, או שמא מתוך היות בית המקדש שורה בחלקו של בנימין הוא זוכה ומתברך בעולי רגלים המביאים עימם סחורה ותבואה, דבר המברך את נחלתו ומביא לעושר ולאכילה של בנימין עצמו).

יעקב בעצם מברך את בנימין כמארח. אמנם אין הוא זוכה לקחת חלק פעיל בעבודה בבית ה‘, אך פתיחת הדלתות פני הכהנים, הלווים ועולי הרגלים מביא לאירוח של השכינה עמה. והנה אנו רואים - "אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה" (בבלי שבת, קכז ע"א). גדולתו של בנימין נמצאת דווקא בהכנסת האורחים הפשוטה!