אלו ימים שבהם הוועדה לבחירת שופטים עובדת שעות נוספות, ורשימות ארוכות של שופטים עולות ונסקרות בתקשורת וגם בחדרי חדרים. ארבעה שופטים חדשים עתידים להתמנות בקרוב בבית המשפט העליון ועוד כמה עשרות בערכאות נמוכות יותר. כשירות לוועדה ולשרת המשפטים אנו מביאים כאן רשימה של שופטים שעל פי התנהלותם בענייני הר הבית נראה שיעשו רק טוב למערכת. מטבע הדברים מדובר בעיקר בשופטים מבתי משפט בירושלים ופחות משאר הארץ. ובכן, מתברר שיש שופטים בירושלים. זו המלצתנו:
משה דרורי, 67, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים
משום מה דווקא שמו איננו מופיע ברשימת המועמדים לבית המשפט העליון, וחבל. מדובר בשופט בוגר ישיבת נתיב מאיר, הפרקליטות הצבאית ואוניברסיטת בר אילן שמרבה מאוד לצטט מהמשפט העברי בפסקיו.
באביב האחרון גזר דרורי את דינם של ארבעה נאשמים שבין היתר קשרו קשר לפגוע בחבר הכנסת יהודה גליק, בח"כ לשעבר משה פייגלין ובשאר עולי הר הבית בכך שתכננו ליידות אבנים ולירות זיקוקים לעברם. עורכת דינם לאה צמל הקפידה לכנות את המקום 'מסגד אל אקצה' ולא הר הבית, והדבר הוציא מכליו את דרורי שקבע: "מבחינת המשפט הישראלי הר הבית הינו מקום קדוש שחל עליו חוק השמירה על המקומות הקדושים". השופט דרורי קבע גם שזכות התפילה בהר הבית והגישה אליו מעוגנת לא רק בחוק השמירה על מקומות הקודשים אלא גם בחוק יסוד ירושלים בירת ישראל.
השופט הוסיף שהנאשמים פגעו לא רק ביסודות ריבוניים של המדינה – חברי כנסת, אלא ביקשו גם לפגוע בזכות היהודים להתפלל בהר הבית. הוא שיגר את רוב הנאשמים בבעיטה לשנות מאסר רבות מאחורי סורג ובריח, תוך שהוא שב ומדגיש את זכותם של יהודים להתפלל בהר הבית ואת המשמעות החמורה של פגיעה בזכות הזאת. מי שמכיר מעט את הלך הרוח בבתי המשפט יודע שמדובר בהתבטאות נדירה במחוזות הללו.
בהחלטה אחרת בעניין קטינה יהודיה שנעצרה באזור הר הבית בעבירה של מה בכך, נכלאה בבית מעצר והורחקה בידי שופט שלום, שאל השופט דרורי את נציג המשטרה האם היו מבקשים את הרחקתה של הקטינה גם אם היה נטען שביצעה את העבירה בנתניה או בגבעת שמואל. כאשר השיב נציג המשטרה בשלילה והחל להפטיר את המנטרות הרגילות בדבר רגישות המצב בהר הבית, ביטל השופט דרורי את ההחלטה ואת ההגבלה שהטיל שופט השלום וקבע שכאשר נחקק הסעיף המחיל את החוק הישראלי על ירושלים, לא נקבעה כל הבחנה בין החלקים השונים של מזרח העיר:
"לא למותר לציין כי כאשר ערגו יהודים במשך אלפי שנים ואמרו 'בשנה הבאה בירושלים הבנויה', התכוונו כולם לשטח שבין החומות ולא לשטחים האחרים, שכן כידוע הבניה הראשונה מחוץ לחומות באזור נחלת שבעה וימין משה החלה רק לפני קצת יותר ממאה שנים" לימד השופט דרורי את המשטרה.
באשר לטענת המשטרה שהמצב בהר הבית נפיץ קבע השופט דרורי ש"גם אם דבר זה נכון, הרי שמוטלת חובה על המשטרה לדאוג לכך שזכויות אדם, כולל זכות הגישה וחופש התנועה, יובטחו גם באזור נפיץ זה".
רם וינוגרד, 49, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים
שופט אחר ששמו דווקא מופיע ברשימת המועמדים לבית המשפט העליון ומומלץ על ידי השרה איילת שקד, הוא רם וינוגרד. וינוגרד בן ה-49 נחשב לעילוי משפטי. הוא נולד בשנת 1967 בארצות הברית, והוריו עלו עמו ארצה עוד באותה שנה. גם הוא למד בנתיב מאיר, והמשיך אחר כך לישיבת הר עציון. הוא בעל סמיכה לרבנות.
וינוגרד דן בענייני הר הבית בעיקר בשבתו כשופט שלום על רקע הארכות מעצר או הרחקות של מוסלמים שהתנכלו ליהודים. אולם לפני כשנה, בשלהי 2015, דן כשופט מחוזי בעררו של פעיל הר הבית יהודה עציון שהורחק בידי שופטת בית משפט השלום ג'ויה שפירא מהר הבית בטענה שהלה "הסתובב במתחם ההר כשכפות ידיו פשוטות כלפי מעלה".
המשטרה טענה שהנפת ידיים נכללת בתוך רשימת האיסורים שחלים על יהודים בהר הבית, אך השופט וינוגרד קיבל את עמדתו של עציון וקבע שגם בסירובו לציית לשוטרים להפסיק את פשיטת כפות ידיו כלפי מעלה לא ביצע מעשה אסור. "לא הונחה תשתית מספקת לטענה שלפיה נוצר צורך מיידי במתן הוראה מעין זו", קבע. למעשה נובע מכך שעיכובו של עציון היה עיכוב שווא.
וינוגרד ביקר את המשטרה על האיסור החדש וכתב בציניות: "הליכה בדרך זו, אולי ברוח הפסוק בישעיהו פרק א' ("ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם"), מצריכה לכאורה היקש ומתן דין שווה גם לנשיאת עיניים כלפי מעלה, על-רקע האמור במסכת ראש השנה פרק ג' ("בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים") ואולי יש צורך גם לאסור על כיסוי ראש בהר הבית, מאחר שעל-פי הנאמר בתלמוד מדובר על לבוש המעיד על יראת שמיים". עוד הוסיף, למקרה שבמשטרה לא הבינו את ההומור העוקצני, שמדובר במדרון חלקלק ושיש לשקול היטב כל צעד במורדו.
יחד עם זאת חשוב לציין שבאותו מעמד דחה השופט וינוגרד ערר של יהודי אחר שהורחק מהר הבית, וזאת בטענה שאותו יהודי התחייב בפני השוטרים לקיים את הוראותיהם. גורמים משפטיים שעמם שוחחנו מעריכים שגם אם וינוגרד לא ישנה סדרי בראשית בענייני הר הבית, אין ספק שמדובר בשופט שלא ייתן יד לאפליה ולפגיעה ביהודים על רקע יהדותם בהר הבית.
משה סובל, 52, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים
גם השופט משה סובל, בוגר ישיבת חורב וישיבת חברון, הוא ברשימת המועמדים לבית המשפט העליון, וגם הוא כשופט וינוגרד נחשב לעילוי משפטי. בערר שהגיע אליו בקיץ שעבר דן השופט בשאלת הרחקתה של פעילת הר הבית שהתעמתה עם נשות המורביטאת, והמשטרה ביקשה את הרחקתה לפרק זמן בן תשעים יום. השופט סובל דחה את הערר וקבע שחומר הראיות מלמד ש"מי שיזם את האירוע היו נשות המורביטאת ולכן אין מקום להרחיקה לפרק זמן ממושך מההר".
לעומת החלטה זו, קיימת החלטה אחרת של השופט סובל, שדחה ערר של פעיל הר הבית אשר הורחק מההר וזאת מבלי להיכנס לטענות משפטיות עקרוניות על אפליית היהודים לרעה בהר. אמנם השופט ציין שלבית המשפט העליון הוגשה עתירה בעניין וזו הסיבה שנמנע מלדון בה, אולם גורם משפטי שעמו שוחחנו הזכיר שסובל לא נמנע מהחלטה עקרונית בעניין נשות הכותל – שגם הן הגיעו לפניו במסגרת סוגיית שחרור בתנאים, וקבע אז שנשות הכותל לא עברו עבירות ושבכל מקרה אין מקום להרחיקן כאשר הן לא פעלו באופן אלים.
דוד מינץ, 57, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים
לשופט מינץ, בוגר מדרשיית נעם וישיבת הר עציון שאף הוא מועמד בולט לבית המשפט העליון, שתי החלטות פליליות שקיבל עוד בהיותו שופט שלום וקשורות להר הבית.
בכתב אישום של שני יהודים שנדונו בפניו, הללו הואשמו שכאשר נכנסו לשטח ההר הם השתטחו על הרצפה וקראו קריאת שמע חרף אזהרות השוטרים. כתגובה לכך הזעיק איש וואקף למקום מתפללים מוסלמים ואנשי וואקף נוספים. המשטרה טענה בבית המשפט שהיה חשש להתפרעות כתוצאה ממעשיהם של השניים, במיוחד בשל העובדה שהנאשמים לוו בצלם טלוויזיה. בתגובה לכך דחה מינץ את הטענה שהנאשמים התפרעו וקבע שלא הנאשמים הם אלה שהפרו את הסדר, אלא דווקא שומר הווקף אשר הזעיק ברשת הקשר שומרים נוספים הוא שגרם להפרת שלום הציבור.
יחד עם זאת החליט השופט להרשיע את הנאשמים בעבירה של הפרעה לשוטר, על כך שלא צייתו להוראות השוטרים לעזוב את המקום. בהחלטתו קבע מינץ: "אין איסור על יהודים להתפלל בהר הבית, אלא שזכות זאת אינה מוחלטת והיא ניתנת להגבלה". מדבריו בהמשך פסק הדין נראה שהשופט נוקט מדיניות שאיננה חד משמעית בכל הקשור לעניין התפילה. הוא אמנם לא נהג כשופטי פלילים אחרים שיצאו מנקודת הנחה שכל תפילה של יהודים אסורה, אך גם לא היה נחרץ דיו כדי לקבוע שהשוטרים היו צריכים לעצור את המוסלמים שהתפרעו ולא את היהודים שביקשו לממש זכות דמוקרטית.
בתיק אחר שהגיע לפניו, העוסק באירוע שהתרחש בשערי הר הבית, החליט השופט לצדד בנאשם באופן מוחלט ודרש מהמשטרה לבטל אישום נגדו. היה זה עניינו של פעיל הימין איתמר בן גביר שהואשם בכך שבעיצומם של ימי ההתנתקות, לפני 11 שנים, רץ לאחד משערי הר הבית, הכשיל שוטר והתפרע במקום. אלא שצפייה במצלמות האבטחה בשער גילתה תמונה הפוכה ב-180 מעלות, ולפיה השוטר הוא שהיכה בבן גביר, הפיל אותו על הרצפה תוך שהוא ממשיך להכות בו ולפגוע בו. לאחר שצפה בסרטון האבטחה הודיע מינץ לשוטר שאם הייתה לו הסמכות לכך היה מורה על כליאת השוטר בו במקום. השופט המליץ למשטרה לבטל את האישום, ואכן כך קרה. לאחר מכן, במסגרת תביעה אזרחית, פוטר השוטר מהמשטרה ושילם לבן גביר, לימים עורך דין, פיצוי כספי על עדות השקר שהעיד.
ד"ר מיכל גונן אגמון, 55, שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב
מיכל גונן אגמון איננה מועמדת מטעם שרת המשפטים בעיקר בשל היותה "אקטיביסטית משפטית", אולם בדיקת פסיקותיה בכל הקשור לענייני הר הבית בהיותה שופטת שלום בירושלים מגלה תמונה מרשימה למדי.
באוקטובר 2001 הכריעה השופטת בדינו של יהודה עציון, איש הר הבית שהואשם אז בכך שחסם בגופו את הכניסה להר הבית וכביכול התנהג התנהגות פסולה במקום ציבורי – וזאת לאחר שהתבקש על ידי השוטרים לפנות את המקום. עציון נשפט בפני השופט פרנקל שזיכה אותו, אולם ערעור המדינה על כך בבית המשפט המחוזי התקבל. פרנקל זיכה שוב את עציון ושוב המדינה ערערה, והערעור התקבל. בשלב הזה הגיע התיק לשופטת גונן אגמון שקבעה שלעציון נעשה עיוות דין.
השופטת קבעה שעציון נהנה מהספק הסביר שלא ביצע כלל את העבירות, והוסיפה שזכותו של הנאשם היא לשבת בכניסה להר הבית ולמחות. אכן, השופטת קבעה שהלה סירב להוראות השוטרים, אך לדבריה הדבר מהווה עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו רק בתנאי שהנאשם אכן מפריע לשוטר – ועציון לא עשה כן.
בהחלטה אחרת שהוציאה תחת ידיה עוד בהיותה שופטת מעצרים, הגיעו לאולמה שלושה פעילי ימין שנחשדו בעבירות של הפרת סדר בעת צעדה בחג החנוכה לכיוון הר הבית. המשטרה טענה כרגיל שמדובר בעבירה הכרוכה בעניין בעל נפיצות רבה ומסכנת את שלום הציבור, וביקשה להרחיק את הפעילים מההר למשך זמן ארוך. השופטת אגמון, לעומת זאת, שחררה את הפעילים ללא כל תנאי וקבעה שחופש הביטוי עומד גם לימינם.
אלכסנדר רון, 58, שופט בפועל בבית המשפט המחוזי בירושלים
השופט רון, תושב אלון שבות, איננו מועמד לבית המשפט העליון, אלא מכהן כשופט בפועל של בית המשפט המחוזי ושמו יעלה לדיון בוועדה בשאלת מינוי של קבע למחוזי. עוד בהיותו בבית משפט השלום הגיעו לפני השופט רון כמה קטינות פעילות תנועות המקדש ונטען שהן הפיצו כרוזים, חילקו מדבקות והפרו את הסדר בסמוך להר הבית. השופט לא מיהר להתרשם מהטענות ודחה את בקשות המשטרה להרחיק את הפעילות תוך שהוא קובע שאין מקום להרחיק צעירות בטרם הוגש כתב אישום נגדן, ושזכותן של הצעירות לחופש ביטוי וחופש תנועה עומדת להן.
גם בהיותו שופט מחוזי המשיך השופט באותו הקו: בחודשים האחרונים נחשפה הוראה של קצין משטרה ולפיה על שוטרי הבירה לאסור תפילה של יהודים באזור הרובע המוסלמי ובקרבת הר הבית, היות שתפילה שכזו מרגיזה את המוסלמים. בתי משפט השלום יישרו קו עם ההחלטה והרחיקו מתפללים מהאזורים הללו, אולם בשני עררים שהוגשו לרון הוא קבע ששופטי השלום טעו: "לא כלאחר יד יקבע בית המשפט בישראל שתפילה במרחב הציבורי מהווה עבירה לכאורה המצדיקה התערבות שיפוטית. אתקשה להבחין עבירה של ממש שבוצעה על ידי העוררות".
תמר בר אשר צבן, 51, שופטת בית משפט השלום בירושלים
השופטת בר אשר צבן מוזכרת ברשימת המועמדים לבית משפט המחוזי ומכהנת שנים רבות כשופטת שלום. עיון בפסיקותיה מלמד שהשופטת מגלה הגינות רבה ורגישות רבה לזכויות האזרח של פעילי הר הבית. כך, לדוגמא, היא דנה בעבר בעניינו של משה פייגלין והזכירה בפסק הדין את הזכות להתפלל בהר הבית ואת החובה להעניק חופש פולחן וחופש תנועה לפעילי ההר.
