צפו: מייצרים היסטוריה בהר הבית (סטירה)

בקבוק קולה עתיק מול מנורה מזויפת || כשהמציאות דוקרת

כדרכה, נוגעת חבורת צבר במקומות הכואבים בצורה חיננית אך גם בוטה • הפעם יצא הצוות הארכאולוגי של צבר לחפירות בהר הבית ומצא ממצאים מדהימים • ככה עושים היסטוריה! 

↓ עושים היסטוריה בהר הבית

מבנה כיפת הסלע נבנה בהשראת המקדש

כיפת הסלע כתחליף לבית המקדש? || המוסלמים מתכחשים לעצמם

ממצאים ארכיאולוגיים ותיעוד היסטורי מלמדים כי מבנה כיפת הסלע נבנה בהשראת בית המקדש היהודי • הנתונים יוצגו היום בכנסת בכינוס השדולה לעמן הר הבית.

↓ מאת: שמעון כהן/ ערוץ 7

הארכיאולוג אסף אברהם, מנהל גן לאומי סובב חומות ירושלים ברשות הטבע והגנים לשעבר הוא אורחו של כנס השקת השדולה לחיזוק הקשר היהודי למורשת הר הבית.

באירוע צפוי אברהם לחשוף נתונים ועדויות המלמדות על כך שמבנה כיפת הסלע נבנה בהשראת בית המקדש היהודי. בראיון ליומן ערוץ 7 הוא מספר על תמציתו של מחקר שיידון במהלך הכנס.

"ההרצאה היא המשך להרצאה קודמת מלפני ארבעה חודשים כשפרסמתי ממצא של כתובת מלפני אלף שנה, כתובת מוסלמית מהכפר נובה הסמוך לחברון, ובה מוזכר המונח 'סחראת בית אל מקדיס', תרגום: סלע בית המקדש, שהוא אחד הכינויים של כיפת הסלע בראשית התקופה המוסלמית", פותח אברהם ואומר.

לדבריו הכתובת הזו שנחשפה לפני חודשים אחרים "מצטרפת למספר עדויות מהספרות המוסלמית הקדומה שבהם כיפת הסלע מוגדרת כבית אל מקדס".

"אני ועמיתי, פרץ ראובן, הראנו שבראשית התקופה המוסלמית ייחסו למבנה כיפת הסלע מסורת ששאבו אותה באופן מובהק מעולם האמונה היהודי, כשהמוקד הפולחני של המבנה הוא אבן השתייה. כיוון התפילה היה אז לכיוון אבן השתייה עד לשלבים מאוד מאוחרים. ציורים מסוף המאה ה-19 מלמדים שמתפללים כורעים לכיוון האבן ולא לכיוון מכה. אין ספק שלמעשה המקור לקדושת המקום הוא בית המקדש", קובע אברהם.

כשנשאל אם להבנתו בניית כיפת הסלע בוצעה באופן מדויק על המתאם הגאוגרפי של בית המקדש משיב אברהם בנחרצות "אין ספק. כשהגיעו לכאן המוסלמים במאה השביעית לספירה, וככל הנראה עוד קודם לכן, הם ספגו את האמונות היהודיות שנכנסו לאמונה המוסלמית. רואים את זה גם בקוראן הרווי בסיפורים מקראיים. התפיסה המוסלמית ככללה היא תפיסה מונותאיסטית התואמת את האמונה היהודית והדוגמאות לכך רבות".

"גם הקמת המבנה בדיוק במקום של קודש הקודשים הייתה מכוונת לשמר את הזיכרון של קדושת המקום", אומר אברהם ומסביר כי אמונת החילוף, כלומר האמונה שדתם מחליפה את הדת היהודית, אמונה המוכרת בעיקר ביחס לנצרות, הייתה גם נחלתו של האיסלאם. "הנוצרים הראשונים ראו את עצמם כיהודים החדשים והתופעה הזו לא פסחה על המוסלמים, שראו את עצמם כממשיכי האמונה המונותאיסטית וממשיכי המקרא. מוחמד נחשב בעיניהם כמשיח ה' והם קיוו שגם היהודים ישתפו איתם פעולה. בראשית התקופה הוכרז כיוון התפילה לירושלים והצום המרכזי היה יום הכיפורים, אבל כשהיהודים לא שיתפו פעולה החליפו את כיוון התפילה לעבר מכה. זו לא הפתעה אלא חיזוק של תיאוריה מגובשת".

עוד מוסיף אברהם ומספר: "עד לתקופה המוסלמית הייתה ליהודים הגבלה חזקה מלשבת ולגור בירושלים, ובוודאי לגשת למקומות הקדושים, ולאחר הכיבוש המוסלמי נפתחה ירושלים ליהודים והשפעת היהודים לתהליך כניסת המוסלמים לירושלים הייתה עצומה. מוכר הסיפור על דמותו של כעאב אל חאבר היהודי, שהוביל את השליט עמאר איבן חטאב בסיור בירושלים ואל הר הבית, ושם כעאב אל חאבאר פרס בפניו את נושא קדושת המקום ובעקבות הדיון ביניהם הוחלט על הקמת המבנים בהר הבית. שום דבר לא מוסתר. גם מוסלמים מכירים בהשפעה היהודית על התפתחות המקום וקדושתו מאז ראשית התקופה המוסלמית".

ומה באשר לטענות מייצגי המוסלמים כיום לפיהן אין לכל הטענה היהודית על בית מקדש בהר הבית בסיס היסטורי? "ההכחשה היא די מודרנית וראשיתה בהקמת התנועה הציונית והרצון להיבדל מהשאיפה היהודית המחודשת לעצמאות לעולם האמונה המוסלמי".

אברהם מדגיש כי כל שהוא אומר וכל שיציג בהרצאתו אינם רעיונותיו שלו. "אלו לא רעיונות שגיבשתי עם עצמי, אלא דברים שנשענים על מחקרים של אנשים ידועי שם על התקופה המוסלמית. זה לא חידוש שלי. החידוש שלי הוא הכתובת מהכפר נובה שלא הייתה מוכרת למחקר המערבי. זו עדות נוספת שמחזקת את העניין הזה, כמו גם ממצאים נוספים כמטבעות מוסלמיים עם מנורת שבעת הקנים וממצאים נוספים".

על התגובה הצפויה של חברי הכנסת הערבים ואנשי דת מוסלמיים בני זמנינו, אומר אברהם: "אני לא פוליטיקאי. אני בא להציג את העובדות כפי שהן יוצאות מבטן האדמה. בנוסף, גם המורשת המוסלמית צריכה לכבד את המורשת של עצמה ולראות איך המורשת הזו מתחברת לאמונה שלהם היום, אבל כל זה עניינים חברתיים פוליטיים שפחות מעניינים אותי".

להאזנה לראיון לחץ כאן >>

חטאו של מזכ"ל האו"ם שהכיר בקדושת ירושלים ליהדות

הכחשת המקדש בידי הרש"פ || סילוף היסטורי

מאמר דעה בעיתון הרש"פ: מזכ"ל האו"ם החדש "חטא" כאשר הכיר בהיסטוריה היהודית ובבית המקדש היהודי בירושלים, והוא חייב "להתנצל" 

מתוך מאמר דעה: "ירושלים היא ערבית פלסטינית; היא שייכת רק למאמיני האסלאם והנצרות, ולא היהדות" • המאמר דוחה את זכות הקיום של ישראל בגבולות כלשהם: "ירושלים וכל פלסטין - מהנהר [הירדן] ועד לים [התיכון] - הן אדמתו של העם הפלסטיני" • משרד ההקדשים של הרש"פ: "המתחם הקדוש של ירושלים הוא כולו אתר אסלאמי בלבד, ולאיש אין זכות עליו זולתם " • מופתי הרש"פ: "מסגד אל-אקצא הוא מסגד אסלאמי גרידא ואין לאף אחד מלבד המוסלמים זכות עליו, ורק להם מותר להתערב בענייניו"

↓ מתוך דיווחי "מבט לתקשורת פלסטינית"/ נאן ז'אק זילברדיק

ב-29/01/2017, מזכ"ל האו"ם החדש אנטוניו גוטרש הצהיר כי "ברור שבית המקדש של ירושלים שנחרב בידי הרומאים היה מקדש יהודי." בראיון ברדיו קול ישראל, גוטרש גם אמר כי "כיום ירושלים היא עיר קדושה עבור שלוש דתות, אלה עובדות שאף אחד לא יכול להכחיש." [רדיו קול ישראל, 29/01/2017]

התבטאויות אלה נענו בביקורת ובגינויים חריפים מצד הרשות הפלסטינית, מאחר שהדברים האלה סותרים את הנרטיב של הרש"פ אשר מכחיש כל קשר היסטורי של היהודים לירושלים, ודוחה את עצם קיומו ההיסטורי של בית המקדש היהודי, המכונה אצלם "בית המקדש המדומה."

מאמר דעה בעיתון הרש"פ האשים את גוטרש בכך שהוא "חטא נגד השלום" כשהוא הכיר בקשר של היהודים לירושלים: "אנטוניו גוטרש חטא באופן ברור ומפורש נגד השלום וההסדר המדיני במסלול הפלסטיני-ישראלי, כאשר טען... כי הוא 'מאמין בקשר בין ירושלים והיהודים.'"  [עיתון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, 30/01/2017]

בעל טור הדעה חזר על העמדה הפלסטינית לפיה ירושלים שייכת אך ורק למוסלמים (ולנוצרים) ואין לישראל זכות קיום בגבולות הארץ, כאשר הוא הטיף ל גוטרש כי "פלסטין" היא "מנהר הירדן עד הים התיכון":

"ירושלים וכל פלסטין - מהנהר [הירדן] ועד לים [התיכון] - הן אדמתו של העם הפלסטיני, וההיסטוריה שלהן היא שלו... ירושלים היא ערבית פלסטינית. היא שייכת רק למאמיני האסלאם והנצרות, ולא היהדות."

משרד ההקדשים של הרש"פ גם גינה את דבריו של גוטרייס וחזר על טענת הרש"פ כי "המתחם הקדוש של ירושלים הוא כולו אתר אסלאמי בלבד, ולאיש אין זכות עליו זולתם." שר ההקדשים של הרש"פ, השיח' יוסוף אדעיס אמר כי דבריו של גוטרש "חוטאים לעובדות ההיסטוריות." [העיתון הרשמי של הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, 30/01/2017]

המופתי של הרש"פ כינה את הדברים של גוטרש "הפרות חמורות," והטיף כי "מסגד אל-אקצא הוא מסגד אסלאמי גרידא, ואין לאף אחד מלבד המוסלמים זכות עליו, ורק להם מותר להתערב בענייניו." [העיתון הרשמי של הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, 31/01/2017]

מכון מבט לתקשורת פלסטינית מתעד את הנרטיב השקרי שהרשות הפלסטינית מפיצה, גם בטלוויזיה הרשמית שלה שבה נאמר לצופים כי "בית המקדש המדומה" של היהודים איננו אלא "אוסף מיתוסים וסיפורי ומעשיות לצרכים פוליטיים." יו"ר הרש"פ עבאס גם הכחיש את קיומם של שורשים יהודיים בירושלים, וקורא להיסטוריה היהודית בירושלים "סיפורי מעשיות ואשליות." 

בכירים רבים ברשות הפלסטינית, ביניהם יועצים של עבאס, חזרו גם הם על הטענה שרק למוסלמים יש היסטוריה בירושלים וזכות עליה ועל המקומות הקדושים שלה.

המופתי של הרש"פ מוחמד חוסיין, והיועץ של עבאס לענייני דת, מחמוד אל-הבאש, מבטאים בלהט את הנרטיב הזה בדרשותיהם, כשהם אומרים שכל שטח הר הבית היה תמיד הקדש אסלאמי, וכי "כל פלסטין ארץ אסלאמית."

להלן קטעים ארוכים יותר מהדיווחים שלעיל ומהצהרות אחרות בנושא של בכירים פלסטיניים:

קטע ממאמר דעה של עומר חלמי אל-ר'ול, בעל טור קבוע של עיתון הרש"פ: "גוטרש, תתנצל"

"העולם היה אופטימי ביחס לכניסתו של אדון אנטוניו גוטרש לתפקידו כמזכ"ל האו"ם לאחרונה... אך ככל הנראה האופטימיות לא הייתה במקום, מפני שמי שרוצה לבצע רפורמה ולקדם את האו"ם לא חורג מהאמנה, ההחלטות ומחוקי האו"ם עצמו. הוא נוהג ביתר תבונה ואומץ בנקיטת עמדות פוליטיות, ואינו מתנדב לחרוץ משפט לפי גחמות ואינטרסים צרים. 

אנטוניו גוטרש חטא באופן ברור ומפורש נגד השלום ונגד ההסדר המדיני במסלול הפלסטיני-ישראלי, כאשר טען אתמול [29/01/2017] בראיון ל-'קול ישראל' בעברית כי הוא 'מאמין בקשר בין ירושלים והיהודים'. בניגוד להחלטות ארגון אונסק"ו, ובניגוד להיסטוריה ולעובדות, טען המזכ"ל כי ברור - לפי דעתו החוטאת לאמת ולעובדות - ש'בית המקדש בירושלים שנחרב בידי הרומאים היה מקדש יהודי'...

אדון אנטוניו, אם אכפת לך מההיסטוריה ואם היא חשובה לך, [דע לך ש]ירושלים וכל פלסטין - מהנהר ועד לים - הן אדמתו של העם הפלסטיני, וההיסטוריה שלהן היא שלו. הקמת ישראל על בסיס החלטת החלוקה הבינלאומית [של האו"ם] מס' 181 שהתקבלה בנובמבר 1947, והעובדה שהעם הפלסטיני מסכים לשלום ולפתרון שתי המדינות על בסיס גבולות הארבעה ביוני 1967, אין בהן כדי לשנות את ההיסטוריה של פלסטין; ירושלים היא ערבית פלסטינית. היא שייכת רק למאמיני האסלאם והנצרות, ולא היהדות, אך הדבר אינו מונע ביקור של מאמיני הדת היהודית בה. מה שמכונה כותל 'הדמעות' אינו אלא כותל אל-בוראק (כלומר, הכותל המערבי - העורך). אין, ולא היה, בית מקדש כלשהו של הנביא סולימאן (כלומר, המלך שלמה) בפלסטין. 

הישראלים חופרים כבר קרוב למאה שנים לאורכה ולרוחבה של הארץ לאחר שכבשו אותה בשלמותה ביוני 1967 (כך במקור, צ"ל 50 שנים) והם לא מצאו שום דבר שקשור ליהדות (כך במקור, למעשה התגלו שרידים ארכיאולוגיים יהודיים רבים - העורך) בפלסטין כולה, ולא רק בירושלים...

החטא הגדול שבו נפל המזכ"ל החדש בנושא ירושלים הפלסטינית הערבית (האסלאמית-נוצרית והאנושית) [סוגריים במקור] מחייב אותו להתנצל מיד בפני העם הפלסטיני והנהגתו, ולתקן זאת על ידי הכרזה על עמדה ברורה, מפורשת וישירה, שעולה בקנה אחד עם החלטות ארגון המדע, החינוך והתרבות של האו"ם - אונסק"ו...

מאז שנכנסת לתפקיד מזכ"ל האו"ם, אינך מייצג את עצמך. אתה מייצג את האו"ם כולו, על כל עמיו, מדינותיו, החלטותיו, אמנותיו וחוקיו. לפיכך אינך מוסמך לבטא בגלוי את כל מה שעולה על דעתך או את גחמותיך וגחמות המדינות הסוררות שאתה מחניף להן, ובמיוחד ישראל ובעלת בריתה אמריקה. אז האם תאזור אומץ ותודה בכך, על מנת לתקן את החטא השערורייתי?" [עיתון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, 30/01/2017]

כותרת: "המופתי הכללי [של הרש"פ]: הצהרותיו של גוטרש הן הפרות חמורות"

"המופתי הכללי [של הרש"פ] של ירושלים והשטחים הפלסטיניים ודרשן מסגד אל-אקצא [וממלא תפקיד מזכ"ל הועידה הלאומית העממית של ירושלים באש"ף], מוחמד חוסיין, הגיב להצהרות מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש בנוגע לקשר בין היהודים למסגד אל-אקצא (כך במקור, גוטרש התייחס לקשר היהודים לירושלים ולהר הבית, ראה למטה).

[חוסיין] הדגיש אתמול בהודעה כי מסגד אל-אקצא הוא מסגד אסלאמי גרידא, ואין לאף אחד מלבד המוסלמים זכות עליו, ורק להם מותר להתערב בענייניו.

כמו כן, הוא הדגיש כי המסגד הוא בעל חשיבות מיוחדת למוסלמים בכל רחבי העולם, וההחלטה לפגוע בו היא מסוכנת וראויה לגינוי לפי כל הקריטריונים. הוא ציין בהקשר זה את החלטתו של ארגון אונסק"ו [מ-13/10/2016] לפיה מסגד אל-אקצא המבורך שייך למוסלמים, ואין כל קשר בין הכיבוש הישראלי למסגד, לחומותיו, לרחבותיו ולמה שנמצא מתחתיו.

בנוסף, חוסיין תיאר את הצהרותיו של גוטרש כ-'הפרות חמורות' והפרה של הסטטוס קוו הבינלאומי בנוגע לירושלים.

המופתי קרא למזכ"ל האו"ם להתעדכן בנוגע להחלטות אונסק"ו, מועצת הביטחון הבינלאומית [של האו"ם] והארגונים הבינלאומיים הנוגעות לירושלים ומסגד אל-אקצא המבורך. 

כמו כן, הוא דרש ליישם את החלטותיהם של הגופים הבינלאומיים בעניין, במקום לשגר התבטאויות מתחנפות ומוטות כדי לרצות את הקיצונים והמתנחלים. 

המופתי קרא לאומות הערבית והאסלאמית להשקיע את מירב מאמציהם בפועל על מנת להגן על מסגד אל-אקצא המבורך וירושלים ולעזור להם בכל הדרכים והאמצעים האפשריים. זאת, במטרה לשמור על העיר הקדושה ולמנוע מדיניות של כפיית עובדות בשטח המתבצעת במלוא המרץ על האדמה הפלסטינית, ובפרט בעיר ירושלים וסביבתה, במטרה לשנות סממניה הערביים והאסלאמיים." [עיתון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, 31/01/2017]

כותרת: "על רקע דרישות התנצלות מגוטרש - גינוי לאומי נרחב להצהרותיו של מזכ"ל האו"ם בנושא מסגד אל-אקצא"

"משרד ההקדשים [של הרש"פ] ופלגי הפעולה הלאומית גינו בלשון החריפה ביותר את הצהרותיו של מזכ"ל האו"ם החדש, אנטוניו גוטרש, בעניין מסגד אל-אקצא המבורך ובית המקדש המדומה בעיר ירושלים הכבושה...

גוטרש אמר מוקדם יותר בהצהרות לרדיו 'קול ישראל' כי מסגד אל-אקצא המבורך הוא 'מקדש יהודי ושייך ליהודים,' ובכך הוא סתר עשרות החלטות שקיבלו ארגונו, מוסדותיו וּועדותיו הרלוונטיות, אשר הדגישו כי המתחם הקדוש של ירושלים כולו הוא אתר אסלאמי גרידא, שלאיש זולתם אין זכות עליו...

שר ההקדשים [של הרש"פ], שייח' יוסוף אדעיס, גינה את הצהרותיו של גוטרש. הוא אמר כי הן חוטאות לעובדות ההיסטוריות, ומהוות ניסיון להחזיר את המשבר לנקודת ההתחלה, תוך התעלמות מהחלטת אונסק"ו [מ-13/10/2016], אשר קבע באופן ברור את המעמד המשפטי וההיסטורי של [מסגד] אל-אקצא כזכות בלעדית של המוסלמים והקדש ששייך להם בלבד. [הוא הוסיף כי] אסור בשום אופן לשנות את הסטטוס הזה, וקרא להרחיק את החנופות הפוליטיות מהמקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות.

אדעיס דרש מהאומה הערבית, מהאומה האסלאמית ומהקהילה הבינלאומית להתייצב בנחישות נגד ההצהרות הללו, אשר משרתות את האינטרס של מי שקוראים למלחמת דת באזור." [עיתון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, 30/01/2017]

כותרת: "אש"ף: הצהרותיו של מזכ"ל האו"ם הן מחוץ לתחום סמכויותיו"

"מחלקת היחסים הבינלאומיים באש"ף גינתה את הטענות שהשמיע מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש בראיון עם [רדיו] 'קול ישראל' בנוגע ל-'יהדותו של בית המקדש' במזרח ירושלים הכבושה. המחלקה הדגישה כי אין לישראל קשר למסגד אל-אקצא המבורך, לרחבותיו, לחומותיו או למה שמתחתיו, והזכירה את החלטת אונסק"ו שקבעה כי המסגד שייך למוסלמים בלבד ולא לאף אחד אחר זולתם.

המחלקה הוסיפה כי המזכ"ל חרג מהניטרליות שלו ומתפקידו בהצהרה חמורה זו, ונטה באופן גס לטובת מדינת הכיבוש הישראלי, מה שמעיד על בורותו הברורה בנוגע להחלטות הבינלאומיות בנוגע לירושלים הכבושה.

המחלקה אמרה כי תפקידם של האו"ם והמזכ"ל שלה עומד למבחן כל עוד גוטרש לא יתנצל על הצהרות חמורות אלו, שמנוגדות לחוק הבינלאומי, שתפקידו של האו"ם לשמור עליו וליישמו.

המחלקה קראה לקהילה הבינלאומית ולארגוניה באופן כללי, ולמדינות הערביות והמוסלמיות בפרט, למלא את תפקידם ולצאת נגד טענות אלו, שמעודדות את ישראל וקיצוניה לבצע הפרות רבות יותר במסגד אל-אקצא המבורך, ובמזרח ירושלים הכבושה בכלליות. דבר זה מחריב את פתרון שתי המדינות ומנוגד לעשרות ההחלטות של האו"ם ומועצת הביטחון [של האו"ם] בעניין זה." [מען, סוכנות ידיעות פלסטינית עצמאית, 02/02/2017]

"חבר הוועד הפועל של אש"ף [ומזכ"ל ארגון הטרור חזית המאבק העממי הפלסטיני], ד"ר אחמד מג'דלאני, ... אמר אתמול, יום שני [30/01/2017], בראיון לתחנת הרדיו 'מוטני'... כי הצהרותיו של מזכ"ל האו"ם [אנטוניו גוטרש] בנוגע לקשר בין היהודים למסגד אל-אקצא (כך במקור, היא דיבר על הקשר היהודי הברור לירושלים ולהר הבית, ראה למטה -עורך) הן הטיה מדינית גסה לטובת הכיבוש הישראלי ו[מנוגדות] לעובדות ההיסטוריות." [עיתון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, 31/01/2017]

ב-13/10/2016, ארגון אונסק"ו (ארגון האו"ם לחינוך, מדע ותרבות) קיבל החלטה בפריז בעניין "פלסטין הכבושה" שבה 24 מדינות הצביעו בעד, 6 נגד, ו-24 נמנעו. ההחלטה אושרה אחר-כך בוועדת המורשת העולמית של אונסק"ו ב-26/10/2016, בהצבעה חשאית שבה 10 מדינות הצביעו בעד ההחלטה, 2 התנגדו, ו-8 נמנעו, ומדינה אחת, ג'מייקה, לא נכחה.

החלטת אונסק"ו מתייחסת להר הבית, המקום הקדוש ביותר ליהדות, בתור "מסגד אל-אקצא / אל-חרם אל-שריף," ומציגה את האתר רק כ-"אתר מוסלמי קדוש." ההחלטה גם מגנה "תוקפנות ישראלית מסלימה" ו"הפרות" של ישראל באתר הקדוש, וקוראת לישראל "לכבד את השלמות, האוטנטיות, והמורשת התרבותית של מסגד אל-אקצא / אל-חרם אל-שריף... כאתר פולחן מוסלמי קדוש." כמו כן ההחלטה מתייחסת לרחבת הכותל המערבי בתור "רחבת אל-בורק - "רחבת הכותל המערבי"," עם הוספת מרכאות לשם היהודי של האתר.

ההחלטה הוגשה על ידי אלג'יריה, מצרים, לבנון, מרוקו, עומאן, קטר, וסודאן. המדינות שהצביעו בעד ההחלטה הן: אלג'יריה, בנגלדש, ברזיל, צ'אד, סין, הרפובליקה הדומיניקנית, מצריים, איראן, לבנון, מלזיה, מרוקו, מאוריציוס, מקסיקו, מוזמביק, ניקרגואה, ניגריה, עומאן, פקיסטן, קטר, רוסיה, סנגל, דרום אפריקה, סודאן, וויאטנם. המדינות שהצביעו נגד היו: אסטוניה, גרמניה, ליטא, הולנד, אנגליה, וארה"ב.

לאחר מכן ציינה מקסיקו לפרוטוקול כי עמדתה בנושא היא הימנעות, למרות שספירת ההצבעות לא הושפעה.

ב-14/10/2016 מנכ"לית אונסק"ו אירינה בוקובה הביעה התנגדות להחלטה זו, באומרה את הדברים הבאים: "המורשת של ירושלים אינה ניתנת לחלוקה, ולכל הקהילות בה יש זכות להכרה בהיסטוריה שלהן, ובקשר שלהן לעיר... הכחשה, הסתרה או מחיקה של המסורת היהודית, הנוצרית או המוסלמית בעיר חותרות תחת שלמות האתר, והן מנוגדות לסיבות שהצדיקו את צירופה לרשימת אתרי המורשת העולמיים של אונסק"ו."

צפו: מסורת מוסלמית מזהה את כיפת הסלע עם מקום המקדש

המוסלמים ידעו את האמת || אבל הפוליטיקה מחייבת...

כתובת במסגד המרכזי בכפר נובא הסמוך לחברון מעידה כי מבנה כיפת הסלע כונה בשם בית אלמקדיס (בית המקדש) בתחילת התקופה המוסלמית.

↓ הכתובת שנמצאה בדרום הר חברון ומשמעותה

ארכיאולוגים חשפו קיומה של כתובת ערבית קדומה המעידה כי בראשית התקופה המוסלמית כונה מבנה כיפת הסלע בשם 'בית אלמקדס' (בית המקדש) 

על הקיר, בתוך המסגד המרכזי בכפר נובא הסמוך לחברון מוצבת כתובת חקוקה באבן וזה תוכנה (תרגום מערבית לעברית):

בשם אללה הרחמן הרחום

הנחלה הזאת נובא בגבולותיה

ושטחיה [היא] הקדש לסלע בית

אלמקדס ומסגד אלאקצא הקדישה

אמיר המאמינים עמר אבן אלח'טאב

למען אללה יתעלה

הארכיאולוגים אסף אברהם ופרץ ראובן, שחשפו את דבר קיומה של הכתובת בכנס "חידושים בחקר ירושלים וסביבותיה" שהתקיים בשבוע שעבר באוניברסיטה העברית בירושלים, ציינו כי כתובת זאת בצרוף עם מקורות מוסלמיים ספרותיים קדומים היא למעשה עדות לכך כי לפחות אחד הכינויים המרכזיים של מבנה כיפת הסלע במאות הראשונות לאיסלאם היה "בית אלמקדס" המשמר את השם העברי "בית המקדש".

בכתובת מוזכר שם הכפר נובא כהקדש עבור הסלע של 'בית אלמקדס' (בית המקדש) ו'מסגד אלאקצא'. בנוסף צוין בכתובת שם המקדיש - עומר אבן אלח'טאב, המנהיג הערבי שכבש את ארץ ישראל וירושלים סביב שנת 638 לספירה. הכתובת בת כאלף שנה אולם יתכן כי והיא משמרת מסורת הקדש קדומה יותר.

"הבחירה להשתמש בשם בית אלמקדס אינה מקרית" טוען הארכיאולוג אסף אברהם "השימוש בשם זה הוא תולדת השפעתם העמוקה של מסורות יהודיות על התפתחות האסלאם בראשית ימיו". במאמר שפורסם בחוברת הכנס מובאות מספר עדויות ממקורות ספרותיים מראשית התקופה המוסלמית המעידים על מתפללים שנכנסו אל תוך מבנה תפילה בהר הבית שכונה בשם "בית אלמקדס":

"נהגתי להתפלל עם אבו-דאהר בבית אלמקדס, כאשר הוא נכנס הוא נהג להסיר את נעליו"

"כל המגיע לבית אלמקדס רק לשם נשיאת תפילה בתוכו – מתנקה מכל חטאיו"

"נכנסתי לבית אלמקדס וראיתי אדם מאריך בהשתחוות שלו"

"הסלע אשר בבית אלמקדס הוא מרכז העולם כולו"

הכתובת מנובא יחד עם המסורות המוסלמיות מראות כי הקמתו של מבנה כיפת הסלע קשורה בזיהוי מיקומו של בית המקדש היהודי שקדם לו. 

כתבים מוסלמיים קדומים שימרו מידע אודות מסורות טקסיות שהתקיימו בתוך מתחם מבנה כיפת הסלע בראשית התקופה המוסלמית, מסורות שנעשו בהשראת טקסים שהתקיימו במקדש היהודי. הארכיאולוג פרץ ראובן מציין כי "מבצעי הטקסים נהגו מידי שני וחמישי לרחוץ ולהיטהר ואז ללבוש בגדים מהודרים ואבנטים, אחר כך משחו את סלע אבן השתייה בבשמים שהוכנו במיוחד והפשילו את הוילונות שהקיפו את הסלע על מנת שהניחוח יתפשט בכל המבנה. הדמיון לטכסים שנהגו בבית המקדש היהודי לרבות קיומם בימים שני וחמישי, ימי הקריאה בתורה על פי המסורת היהודית, מראה עד כמה השפיעו המסורות היהודיות על עיצוב תפיסת האמונה המוסלמית בראשית דרכה." 

נראה כי בקרב על דעת הקהל סביב החלטת אונסק"ו מצטרפות לטענות הישראליות כעת גם טענות קדומות העולות מן המקורות המוסלמיים הקדומים, אלו מעידים כי מסורות הקדושה המקראיות של הר הבית היוו את מקור הסיבה להתקדשותו בעיני האיסלאם. 

"בנייתו של מבנה כיפת הסלע בהשראת המקדש המקראי הייתה למעשה אחת מהפעולות המשמעותיות ביותר בשלהי העת העתיקה ועמדה במרכזה של תפיסת עולם שבקשה להאדיר מחדש את מעמדו של מתחם הר הבית מאז חרב בית המקדש השני" מציינים הארכיאולוגים ומוסיפים כי "הכתובת מנובא היא עדות המחזקת את הבנתו כיצד חדרו והשפיעו המסורות היהודיות על האיסלאם בראשית ימיו."

מוסלמים, אל תרגיזו את הא-ל/ עדנן אוקטר

מניעים פוליטיים המנוגדים לדת || הכחשה הקשר היהודי להר הבית

ההחלטה של אונסק"ו פוליטית בלבד, והיא חטא חמור כלפי א-לוהי האסלאם ומצוות הקוראן • עדנן אוקטר הוא פרשן טלוויזיה מוסלמי טורקי, אשר חיבר יותר מ-300 ספרים ב-73 שפות בענייני פוליטיקה, אמונה ומדע

↓ מאת: עדנן אוקטר

אירגון האו"ם לחינוך, מדע ותרבות (אונסק"ו) אישרר לאחרונה החלטה של ועדת היחסים החיצוניים בנושא "חוסר הקשר בין מסגד אל-אקצה לבין היהדות". ההחלטה, שעוררה תגובות שליליות של ממשלת ישראל ושל כל היהודים ברחבי העולם, התקבלה בתמיכת 24 מדינות מתוך 58 המדינות החברות באירגון. דובר הוועד המנהל מייקל וורבס הגיב להחלטה כך: "התוצאה מראה שהנושא מעורר מחלוקת רבה. מקור המחלוקת אינו בתוך אונסק"ו, אלא בעולם האמיתי".

ההחלטה שיזמו והגישו שבע מדינות, כולל מצרים, אלג'יריה, לבנון וקטאר, נועדה "לשמר את המורשת התרבותית הפלסטינית ואת המאפיינים הייחודיים של מזרח ירושלים". כמו כן נזכר במסגרת זו המרכז ההיסטורי של העיר, שבו שוכנים האתרים הקדושים לאסלאם, מסגר אל-אקצה וכיפת הסלע. ההחלטה קבעה שכל האזור הזה שייך רק למוסלמים.

קיימים כמה נתונים שחשוב לשים אליהם לב בקשר להצבעה של אונסק"ו. הראשון שבהם הוא העובדה שהמדינות שהצביעו בעד ההחלטה הן אלו שיחסן לישראל היה בעייתי עוד קודם לכן. הנקודה הזו מוכיחה שההצהרה מבטאת גישה פוליטית יותר מאשר "מורשת תרבותית". גם העובדה ש-26 מדינות נמנעו מהצבעה מוכיחה זאת. הימנעות של 26 מדינות מנקיטת כל עמדה בקשר למורשת תרבותית מוכיחה בבירור שיש להן הסתייגויות פוליטיות. בעקבות התגובות צפויה בקרוב הצבעה חוזרת על ההחלטה.

אך הבעיה האמיתית היא הצבעת גוף בינלאומי על השאלה "לאיזו דת שייך הר הבית". המיקום והחשיבות של הר הבית, כולל כל הסמלים הדתיים שבו, נמסרו לנו דרך ספרי הקודש. בעוד התורה קובעת שהר הבית קדוש ליהודים, הקוראן מייחס חשיבות למסגד אל-אקצה, שבו עלה לשמיים נביאנו מוחמד עליו השלום. מסגד אל-אקצה הוא גם הקיבלה (כיוון התפילה) הראשון שהיה למוסלמים. גם הנוצרים מקדשים את האתר כמקום עלייתו לשמיים של הנביא ישוע עליו השלום.

בראש ובראשונה, הטענה כאילו המקום קדוש רק למוסלמים סותרת את פסוקי הקוראן. זאת משום שהקוראן קובע במפורש שליהודים שמורה הזכות לחיות בארץ הקודש, הכוללת גם את ירושלים. הא-ל מספר לנו בקוראן על הנביא משה עליו השלום שקרא לשבטיו במילים אלו: "בני עמי, היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם א-לוהים, ואל תיסוגו אחור פן תלכו לאבדון" (קוראן 5, 21). הא-ל הגדיר את הארץ כמקום מקודש לשבטי ישראל, שם יתנחלו ויחיו לפי תורת הנביא משה עליו השלום. ברוח זו אומר הא-ל בפסוק אחר של הקוראן: "הושבנו את בני ישראל במושב מכובד וכלכלנו אותם במיטב הדברים" (קוראן 10:93), וקובע שהוא בחר את הארץ עבור יהודים בלבד. בפסוק 58 של הסורה אל-באכרה (הפרה) נכתב: "אמרנו, היכנסו אל העיר הזאת ואכלו מפריה בשפע מכל אשר תרצו, והיכנסו משתחווים בשער... למען נסלח לכם על חטאיכם ונרבה את שכר המיטיבים". 

א-לוהינו מעניק את ירושלים ליהודים כנחלתם וקובע שהמקום קדוש עבורם. בפסוקי הקוראן הללו, א-לוהינו מודיע למוסלמים שיש ליהודים זכות לחיות בארץ הקודש, ושהארץ נחשבת קדושה גם להם. אם מוסלמי טוען שהארץ הזאת אינה קדושה ליהודים, הוא פועל בסתירה לקוראן או מתעלם מהעובדה החיונית הזאת שנכתבה בקוראן.

כאשר התורה והקוראן קובעים שהאדמה הזו קדושה ליהודים, נסיון של ארצות מוסלמיות מסויימות לבטל מצווה זו דרך אירגון תרבות בינלאומי מעורר התנגדות הן מבחינה הגיונית והן מבחינה דתית. נסיון לערער על עובדה שקבע א-לוהינו הכל-יכול בספרי הקודש הוא תרגיל חסר תוחלת לחלוטין. המעמד והקדושה של המקום הוגדרו על ידי הא-ל הכל-יכול. הנסיון להכחיש ולבטל זאת עלול להוביל לתוצאות מרחיקות לכת בעיני הא-ל.

בהחלטה האמורה ישנן נקודות דוחות נוספות. דובר האירגון וורבס אומר שההחלטה שנתקבלה נובעת מהעובדה שהנושא "מעורר מחלוקת". אך למעשה, ההחלטה שנתקבלה באונסק"ו היא הגורם שסולל את הדרך למחלוקת מזיקה מאד. העובדה שמקומו של מסגד אל-אקצה נחשב למקום קדוש בעיני שלוש הדתות האברהמיות חשובה לאחדות ולאחווה בין כל הדתות. זאת ללא ספק אחת הסיבות שא-לוהינו האדיר הגדיר את העיר המבורכת הזו כמקודשת לשלוש הדתות. תפילתם ופולחנם של מאמיני שלוש הדתות באותם המקומות הם תופעות יפות ומבורכות. לעומת זאת, טענה באמצעות הצבעה שהעיר קדושה רק למוסלמים מעוררת סכנה פוטנציאלית, העלולה לעודד אנשים בורים לנקוט באפליה, ולעורר קיטוב ועימותים. השמעת טענה כה קיצונית באזור רגיש הסובל מבעיות עצומות, הנובעות מגישות דתיות שנגועות באמונות טפלות, רק תגרום להסלמת המתח באזור.

יש להבהיר שמקום קדוש למוסלמים, שהוא קדוש גם ליהודים, צריך להיחשב לברכה עבור העולם המוסלמי כולו. כמוסלמים, הנביא משה עליו השלום הוא גם הנביא שלנו. שותפות בארצו היפה צריכה להיחשב למעלה איכותית.

מה שמצופה מארצות האסלאם הוא לא להסתיר את העובדה הזו שהיא יפה, ברורה מאליה ותואמת לחלוטין את הקוראן, אלא לפעול למענה. מה שמצופה מאירגון המגן על ערכים היסטוריים ותרבותיים כמו אונסק"ו הוא להתחשב בספרי הקודש, ולא בעמדות ובאינטרסים פוליטיים של יחידים וממשלות כאשר עולים לדיון ערכים דתיים ורוחניים. ומה שנחוץ כדי שכל אלה יתרחשו הוא שהקהילה האסלאמית תאמץ החלטות מציאותיות על בסיס הקוראן ותנטוש אמונות טפלות, קונספציות אורתודוכסיות ומסורתיות קנאית. אירגונים בינלאומיים צריכים להתעלם מהעדפות פוליטיות של "גאונים" מסויימים ולהפוך למוסדות מצפוניים.

ח"כ מסעוד גנאים – הרשימה הערבית המשותפת

ליהודים אין מקום קדוש || ראיון שהסתיים בטריקת טלפון

"יש חלקים בחברה הישראלית והיהודית שרוצים לבנות את בית המקדש במקום מסגד אל אקצה. כשאני שומע את המושג 'הר הבית' אני מדמה לעצמי את הריסת מסגד אל אקצה ובניית המקדש על חורבותיו". 

↓ ארנון סגל מראיין את ח"כ מסעוד גנאים

מהי משמעות המושג 'אל אקצה' מבחינתך?

"מקום קדוש למוסלמים שהממשלה מונעת ממני לעלות אליו". 

נראה שחברי הכנסת הערבים לא מתאמצים כל כך להסיר את האיסור שהוטל על עלייתם להר הבית. 

"ניסינו לשנות את ההחלטה ועדיין לא הצלחנו, אבל למרות האיסור הזה אנחנו נכנסים לאל אקצה ומתפללים בו. אני אישית לא ביקרתי שם פעמים רבות מאז ההחלטה, אבל לפחות פעמיים אחרי שהתקבלה נכנסתי למסגד והתפללתי בו". 

יהודים קידשו את המקום הזה במשך אלפי שנים. אינך מכיר בכך? 

"לא. אני מאמין שזה לא נכון אפילו מבחינה היסטורית. אני מאמין שהיה בית מקדש, אבל לא במקומו של מסגד אל אקצה". 

איפה הוא ניצב לדעתך? 

"לא יודע. היה באיזשהו מקום, אבל לא באל אקצה".

במדינה דמוקרטית צריך לאפשר לאדם לבצע את הפולחן של דתו, לא כך? 

"לא על חשבון מקום קדוש לדת אחרת. באותה מידה אינני אומר למוסלמים ללכת להתפלל בכנסיית הקבר, משום שאני יודע שהיא קדושה לנוצרים ולא למוסלמים. 'דמוקרטיה' זה אומר לכבד את המקומות הקדושים לכל דת ולאפשר חופש פולחן לפי הכלל הזה. אין הכוונה בכך שיש לאפשר פולחן של כל דת בכל מקום". 

כשיהודים טוענים שהר הבית קדוש להם, זה לא נכון? 

"לא. לפי המוסלמים והערבים זה לא נכון. בנוסף לכך, מבחינה פוליטית מדובר מקום כבוש משנת 67'". 

ולמי שייך ההר לדעתך? לירדן? 

"לערבים ולפלסטינים. מאחר שירדן שלטה שם אחרי 48', אני חושב שלפחות צריכה להיות שם ריבונות ערבית". 

לפני ירדן שלטו בהר הבריטים ולפניהם התורכים. זה לא היה שייך אי פעם לפלסטינים. 

"תורכיה כמדינה מוסלמית וכחליפות איסלמית הכירה במקום וכיבדה אותו כאתר מקודש למוסלמים. גם הבריטים הכירו בכך. לפי ועדה שפעלה בשנת 1930 אחרי מאורעות חארת' אל בוראכ ב-1929 (הכוונה למאורעות תרפ"ט. א"ס), אפילו חבר העמים – הגוף שקדם לאו"ם – הכיר בכך שהמקום שייך למוסלמים". 

אתה מכבד את הזיקה היהודית לירושלים? 

גנאים מתחמק מתשובה: "מזרח ירושלים זה מקום כבוש, נקודה. בתחילה צריך להסיר את הכיבוש הזה. אחר כך אפשר יהיה להעניק חופש פולחן, אבל לא על חשבון מקומות קדושים לדתות אחרות. זה תוהו ובוהו. יש מקום קדוש למוסלמים שהוא מסגד אל אקצה, ויש לנוצרים את כנסיית הקבר".

אם אל אקצה למוסלמים וכנסיית הקבר לנוצרים, מה קדוש ליהודים? 

"היהודים לקחו להם את הכותל המערבי". 

ואתה מכבד את קדושתו ליהודים? 

"היהודים לקחו את זה בכוח. כל העובדות ההיסטוריות אומרות שהמקום הזה הוא חארת' אל בוראכ [המקום שעל פי הטענות המוסלמיות נקשר סוסו של מוחמד, אל בוראכ. א"ס], אבל היהודים לקחו אותו. עכשיו הם לא מסתפקים בזה ורוצים הכל". 

קיים מקום כלשהו על פני האדמה שאתה מכיר בקדושתו ליהודים? 

בנקודת הזמן הזו גנאים בוחר להשיב לשיחה ממתינה ומנתק, וממאן לענות גם כשניסיתי לחייג אליו כמה וכמה פעמים נוספות מאוחר יותר. מתברר שמדובר בשאלה קשה מדי למענה.

האסלאם מודע להיסטוריה היהודית של הר הבית

גם האסלאם מודה || נדב שרגאי

מול מסכת השקרים הפלשתינית שאונסק"ו אימץ, מיעטה עד כה ההסברה הישראלית לעשות שימוש בשפע החומרים שהמוסלמים עצמם פירסמו בעבר - שסותרים לחלוטין את גרסתם הנוכחית בקשר להיעדר זיקה יהודית לירושלים • אפילו כתבי המוסלמים שמים ללעג את סיפורי הבדים שאונסק"ו טווה

 מדריך הואקף משנת 1925 לעולה להר הבית: "האתר מזוהה ללא חולק כמקום מקדש שלמה"

↓ מאת: נדב שרגאי/ ישראל היום

שמו של עארף אל־עארף אומר מעט מאוד, אם בכלל, לציבור הרחב בישראל, אבל החלטות אונסק"ו - שאימץ את מסכת השקרים הפלשתינית על אודות היעדר הזיקה היהודית לירושלים, להר הבית ולכותל המערבי - עשויות לגאול מאלמוניותו היחסית את דמותו של ההיסטוריון הפלשתיני המנוח, שעמד במשך תקופה קצרה בראש עיריית מזרח ירושלים. 

אל־עארף היה עיתונאי, פוליטיקאי ואיש ציבור ערבי בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. בשנות שלטונה האחרונות של ירדן במזרח ירושלים, הוא גם ניהל את מוזיאון רוקפלר לארכיאולוגיה, לא הרחק משער שכם, כיום מקום מושבה של רשות העתיקות הישראלית. את המוזיאון הקימו הבריטים בתקופת המנדט שלהם בארץ ישראל. כשירדן "ירשה" אותו מהם, הדביקו הקומיסרים הירדנים סרטים דביקים כדי לכסות את הכיתוב העברי של חלק מהמוצגים. 

למרות זאת דבק אל־עארף, לאומן פלשתיני מוצהר, באמת ההיסטורית ובמחקר המדעי, וכתב באותם ימים בספריו כי הר הבית, "מקום אל־חרם אל־שריף", הוא על הר המוריה שנזכר בספר בראשית, שבו היה גורן ארונה היבוסי, שדוד קנה כדי להקים עליו את המקדש, וכי שלמה בנה את בית המקדש בשנת 1007 לפני הספירה. 

אל־עארף גם הוסיף ששרידי מקדש שלמה נמצאים מתחת למסגד אל־אקצא. המקום, כך פירט, היה בבעלות היהודים תקופה מסוימת, ואחר כך חזר לחזקת המוסלמים. הוא אף זיהה את המחצבה שמימין לשער שכם כ"מחצבת שלמה" (כלל לא בטוח שהזיהוי הזה מדויק; נ"ש) משום שמשם לדבריו לקחו דוד ושלמה אבנים לבניית המקדש.

הדברים הללו, מציין כיום פרופ' יצחק רייטר, מומחה בינלאומי לאיסלאם (איש מכון ירושלים לחקר ישראל והמכללה האקדמית אשקלון), נכתבו בתקופה שבה היתה העיר העתיקה של ירושלים חלק מממלכת ירדן, והם אינם זוכים כמעט להד בספרי היסטוריה ערביים שנכתבו מאז 1967 ובשיח בן־זמננו. רייטר, מחבר הספר "מירושלים למכה ובחזרה - ההתלכדות המוסלמית סביב ירושלים", בדק ומצא כי "סיפור בית המקדש היהודי, פרטים על בנייתו, מסורותיו, הווייתו ואפילו פרטים על הריסתו של הבית הראשון על ידי נבוכדנצר, היו בעבר מוטיב מושרש בספרות הערבית המוסלמית על כל סוגיה". 

יתרה מזאת, אומר רייטר, "הגיאוגרף וההיסטוריון הירושלמי אל־מקדסי, בן המאה ה־11, וחכם ההלכה האיראני מהמאה ה־14 אל־מסתופי, מזהים את מסגד אל־אקצא עם מקדש שלמה; בשירתו של ג'לאל אל־דין אל־רומי מהמאה ה־13, מוגדרת בניית מסגד שלמה בפיו כבניית 'מסגד אל־אקצא'. גם אבו בכר אל־ואסטי, שהיה דרשן מסגד אל־אקצא בתחילת המאה ה־11, מביא בספרו 'על שבחי ירושלים' מסורות שונות המציגות את העבר היהודי של בית המקדש".

גם הארכיאולוג פרופ' דן בהט, אוטוריטה מקצועית ומדעית בתחום ההיסטוריה של הר הבית וירושלים, שכותב עתה את הפרק המוסלמי בספרו על ההיסטוריה של הר הבית, מצביע על שורה של מקורות מוסלמיים קדומים, שמהם עולה כי המוסלמים עצמם - שכיום מכחישים את קיומו של המקדש בהר ואת הזיקות היהודיות לירושלים - נהגו בעבר באופן שונה לחלוטין. 

"בקוראן עצמו יש מקורות, למשל בסורה 2 ובסורה 7, שמזהים את שער חטה, שער הסליחה, כשער שדרכו ייכנסו בעתיד 'בני ישראל' להר הבית. שער חטה", מטעים בהט, "הוא שער ברקלי הנמצא כיום מתחת לגשר המוגרבים שמתנשא מעל לעזרת הנשים ברחבת הכותל המערבי". בהט מגלה עוד כי מקורות יהודיים, רובם מהגניזה הקהירית, מלמדים שזקני היהודים הם שהראו למוסלמים את גבולות אבן השתייה, אבן הצחרה שהיתה מכוסה באשפה ושפכים, גבולות שמהם גזרו המוסלמים את קווי הבניין של מבנה כיפת הסלע, מעל הסלע הקדמוני.

הסופר המוסלמי אבן עבד רביה, "שכתב על ירושלים", מוסיף בהט, "העיד בשנת 913, כ־200 שנה בלבד אחרי שהוקמה כיפת הסלע, שכיפת השלשלת בהר הבית, שכיום מזוהה כאלמנט מוסלמי, נקראה בשם זה מכיוון שבזמנם של בני ישראל שכנו במקום זה בית הדין היהודי ושלשלת צדק ניסית, שדובר שקר לא היה יכול לאחוז בה". ועוד חשיפה של בהט: המוסלמים שידעו על הקשר היהודי להר הבית ולירושלים כיבדו את היהודים במאות הראשונות לקיום מסגד אל־אקצא וכיפת הסלע בהר הבית בעבודות תחזוקה במקום - טאטוא של רצפות ושטיחי המסגדים, מילוי הנרות בשמן או ניקוי המקוואות שם. "יש על כך לא מעט עדויות, אחת מהן של מוג'יר א־דין, בן המאה ה־15, שנחשב על ידי המוסלמים כאחד מבני הסמכא הכי גדולים להיסטוריה המוסלמית הקדומה של ירושלים".

ביתו של עארף אל עארף בבאר שבע

תמיכת כתבי הזכויות

בהט ורייטר מפליגים הרחק לאחור, אבל האמת היא שאין צורך בכך: עד סמוך לשנת 1967, ביובל השנים שקדם למלחמה ששינתה את מפת ירושלים והאזור, רבו הביטויים הפלשתיניים ואף הירדניים שמזהים ומגדירים את הקשר היהודי לירושלים ולקודשיה, וזאת בניגוד מוחלט לכל מה שנשמע כיום מפי נציגי ירדן, הפלשתינים ומדינות ערב במוסדות הבינלאומיים, ובהוויה הערבית והפלשתינית. "הכלי ההסברתי הזה", הודה השבוע גורם מקצועי במשרד החוץ, "הוזנח על ידינו מול מתקפת ההכחשה של הזיקה היהודית לירושלים ולהר הבית. אולי הגיעה העת לנצלו".

ואכן הגילויים הארכיאולוגיים האחרונים - הכתובת המוסלמית העתיקה מהמסגד באזור חברון שמעידה כי מבנה כיפת הסלע כונה בראשית התקופה המוסלמית "בית אלמקדס", בית המקדש, או חשיפת הפפירוס מתקופת בית ראשון שמציין בכתב עברי קדום את שמה של ירושלים, הם ערוץ הסברתי אחד בלבד - ארכיאולוגי - במערכה להדיפת מתקפת השקרים הפלשתינית. 

ענף אחר בעץ ההסברה הישראלי הוא כמובן אינספור מובאות וציטוטים מהתנ"ך, מהמשנה, מהתלמוד, מהברית החדשה וגם מספריו של יוסף בן־מתתיהו, שחי במאה הראשונה לספירה וראה במו עיניו את חורבן ירושלים ובית המקדש השני. אפילו צילום כתב יד עתיק של פרשן הקוראן הפרסי אל־תאברי, שהוברח לפני שנים אחדות מהספרייה של אוניברסיטת קהיר על ידי נוהא חסיד, מקוטלג עתה לטובת ההסברה הישראלית. 

במסמך של אל־תבארי נכתב בין היתר כי "בית אל־מקדס (הר הבית) נבנה על ידי שלמה, בנו של דוד, והיה עשוי מזהב, מפנינים מאודם ומאבן החן - פרידוט, רוצף בכסף ובזהב, ועמודיו היו מזהב".

ההסברה הישראלית ניצלה רק מעט מהספרות המקצועית של חוקרים כרייטר, בהט, עו"ד ד"ר שמואל ברקוביץ (מחבר הספרים "מה נורא המקום הזה" ו"מלחמות המקומות הקדושים"), או מספריהם של ד"ר דורי גולד והחתום מעלה. בכולם מוצג תיעוד שמוכיח כי "שקרן טוב" צריך לזכור גם למי אמר אמת, ובעיקר במקרה שלנו - מתי. 

הנה למשל: הגדרת אונסק"ו את קבר רחל כמסגד ובעיקר התמיכה הטורקית בהחלטה, אינן מתיישבות עם העובדה שהטורקים העות'מאנים הם שהעניקו לפני 185 שנה פירמנים (כתבי זכויות) המאשררים את הקשר היהודי לקבר רחל ואוסרים "על איש למנוע אותם או להתנגד להם מלבקר שם". 

גם הדומיננטיות של ירדן ביוזמה להחליט ולאשר פעם אחר פעם החלטות ששוללות ומחלישות את הזיקה היהודית לירושלים ובעיקר להר הבית, אינה מתיישבת עם תכניה של מפה רשמית ירדנית מ־1965, שנתיים בלבד לפני מלחמת ששת הימים, ששוכנת אחר כבוד באוסף מפות ארץ ישראל של חיים שטיינברגר בניו יורק. המפה צוירה על ידי ירדני בשם עבד אלרחמן, שעבד כמודד רשמי, וקיבלה אישור ממשרד התיירות של ממשלת ירדן. עיון במפה מלמד כי מתחם הר הבית מכונה שם, כמקובל בקרב המוסלמים, "אלחרם אלשריף", אך בתוספת משמעותית שמציינת כי הוא נמצא "על הר המוריה". 

גם הפלשתינים והוואקף יתקשו ליישב את הסתירה בין הכחשתם הטוטאלית את קיום המקדש כיום ואת כינויו "אל־מזעום" (המתיימר, השקרי, המדומיין), לבין תכניו של המדריך המקוצר לתולדת "אלחרם אלשריף־ירושלים", שהוואקף עצמו פירסם בכמה מהדורות בשנות ה־20 וה־30 של המאה הקודמת. באותה העת כיהן כמופתי של ירושלים וכיו"ר המועצה המוסלמית העליונה "המופתי הגדול", חאג' אמין אל־חוסייני, המזוהה על ידי רבים כאבי התנועה הלאומית הפלשתינית. בפרסום שלו נכתב בין היתר כי "זהותו של האתר עם מקדש שלמה היא מעל כל ספק". 

הגדרת אונסק"ו את קבר רחל כמסגד ובעיקר התמיכה הטורקית בהחלטה, אינן מתיישבות עם העובדה שהטורקים העות'מאנים הם שהעניקו לפני 185 שנה פירמנים (כתבי זכויות) המאשררים את הקשר היהודי לקבר רחל

מציירים מפות מחדש

גם העובדה שהפלשתינים גלשו מהכחשה מוחלטת של זיקה יהודית להר הבית להכחשה מוחלטת של זיקה יהודית גם לכותל המערבי, קלה לסתירה, לא רק באמצעות הארכיאולוגיה והמקורות ההיסטוריים, אלא גם באמצעות כתבי המוסלמים עצמם. 

בשנים האחרונות עבר הכותל על ידי ראשי הוואקף ואנשי הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית תהליך של איסלאמיזציה ונוכס בלעדית למוסלמים. השיא הגיע בדמות טענה חסרת כל בסיס של מחמוד אל־הבאש, השר לענייני דתות ברשות הפלשתינית, ולפיה, "איש מלבד המוסלמים לא השתמש בכותל כמקום פולחן אף פעם לאורך ההיסטוריה, אלא לאחר פרסום הבטחת בלפור מבשרת הרעות בשנת 1917". 

התוצאה של המגמה הזאת ניכרה גם בהוויה התקשורתית הפלשתינית, כאשר הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ שידרה תוכנית תיעודית שהציגה את היהודים שמתפללים בכותל המערבי כ"חוטאים וטמאים" ואת ההיסטוריה היהודית כמזויפת. בתוכנית הובהר: "אנו מציירים כעת את מפותינו. כאשר היהודים ייעלמו מהתמונה, כמו פרק נשכח מדפי ההיסטוריה של עירנו, נבנה מחדש את שכונת המוגרבים ברחבת הכותל המערבי". 

עו"ד ד"ר שמואל ברקוביץ, שחקר במסגרת ספרו "מלחמות המקומות הקדושים" את הטענות המוסלמיות על הכותל, מציין כי הם מעולם לא התפללו מצידו המערבי של הכותל. ברקוביץ מצא שהכותל כלל אינו מוזכר כמקום קדוש מוסלמי בספרים ובמדריכים רשמיים של חרם א־שריף מטעם הוואקף המוסלמי, שהופיעו בשנים 1914, 1965 ו־1990. 

גם באנציקלופדיה של האיסלאם, שיצאה לאור ב־1971, בערכים "אל־בוראק" ו"חרם א־שריף" לא נזכר הכותל המערבי כמקום קדוש, והוא אינו מזוהה שם כמקום קשירת אל־בוראק, סוסתו הפלאית של מוחמד, שעל פי המסורות המוסלמיות המאוחרות נקשרה אל הכותל המערבי בתום מסעו השמימי ממכה לירושלים. בערך "חרם א־שריף", הכותל אף מוזכר כ"כותל הדמעות". 

בספר אחר, שכתב מיודענו ההיסטוריון עארף אל־עארף, נכלל הכותל ברשימת המקומות הקדושים ליהודים והוא מתואר במילים אלה: "הכותל הוא החומה החיצונית של בית המקדש, אשר שוקם בידי הורדוס... והיהודים מבקרים בו לעיתים קרובות, ובייחוד בתשעה באב, וכאשר הם מבקרים בו הם זוכרים את ההיסטוריה המפוארת והבלתי נשכחת ומתחילים לבכות".

היה מקובל לזהות את מקום קשירת האל־בוראק בצידו החיצוני של הכותל הדרומי, סמוך לפינה הדרום־מערבית של חומות ההר... הקדושה המאוחרת יחסית שהמוסלמים מייחסים לכותל המערבי היא "קדושה נודדת" לצרכים פוליטיים

עדות מאיתמר בן־אב"י

אבל הממצא המרתק ביותר של ברקוביץ מעלה חשד שהקדושה המאוחרת יחסית שהמוסלמים מייחסים לכותל המערבי היא "קדושה נודדת" לצרכים פוליטיים. מתברר שעד המאה ה־11 נחלקו המלומדים המוסלמים בדבר מקום קשירת סוסו המכונף של מוחמד (אל־בוראק), והצביעו על מקומות שונים ברחבי החרם א־שריף. חלק מהם זיהה את מקום קשירת סוסו של הנביא מדרום לשער הרחמים בכותל המזרחי. אחרים - בכותל הדרומי, אך איש לא הצביע באותה תקופה על הכותל המערבי.

במאה ה־11, מציין ברקוביץ, נהגו תושבי ירושלים המוסלמים, וגיאוגרפים מוסלמים, להצביע על מקום מסוים בצידו החיצוני של הכותל הדרומי כמקום קשירת סוסו של מוחמד, ועל שער מסוים בכותל הדרומי (השער הכפול) כשער הנביא שדרכו נכנס מוחמד למתחם. אפילו במאה ה־17 עדיין היה מקובל לזהות את מקום קשירת האל־בוראק בצידו החיצוני של הכותל הדרומי, סמוך לפינה הדרום־מערבית של חומות ההר.

ראשית המסורת המוסלמית שמזהה את "מקום קשירת הבוראק" עם אתר התפילה היהודי בכותל המערבי היא אי אז באמצע המאה ה־19, כאשר יהודים החלו להביא למקום תשמישי קדושה ואף לנסות לרכוש את הכותל והחצרות סביבו מידי הוואקף המוסלמי. 

לדעת ברקוביץ, קרוב לוודאי שרק בתגובה לפעולות היהודים, העתיקו המוסלמים את מקום כניסתו של הנביא מוחמד לחרם א־שריף ואת מקום קשירת הבוראק לכותל המערבי, והחלו לכנות את הכותל המערבי "אל־בוראק". הם גם בנו את מסגד אל־בוראק בצידו המזרחי של הכותל המערבי, מעל שער ברקלי, בחצר החרם א־שריף, שבו הם מציגים את החדר התת־קרקעי כמקום שאליו קשר הנביא מוחמד את סוסו.

והנה פרט היסטורי נוסף בעל משמעות: המוסלמים עצמם, בתקופה העות'מאנית, הם שהעניקו ליהודים פירמנים (כתבי זכויות) שמכירים בזכותם על הכותל המערבי ובאפשרות להתפלל למרגלותיו. ראשון נהג כך הסולטן סולימאן הראשון, "המפואר", במחצית השנייה של המאה ה־16, ואחריו הסולטן הטורקי עבד אל־מג'יד (1841). איתמר בן־אב"י, בנו של מחיה השפה העברית אליעזר בן־יהודה, מספר על פירמן שנמסר ליהודים בשנת 1868, הועבר למועצת המורשים היהודים בלונדון, ואחר כך נעלם באופן מסתורי.

אונסקו שומונסקו

הר הבית לא קדוש ליהודים? || מניין הרעיון המטורף

מניין צץ רעיון העוועים שמקום המקדש לא קדוש למקימיו? • שמא יש גם לנו חלק בטרוף • "וְאָסַפְתִּי אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם אֶל-יְרוּשָׁלִַם, לַמִּלְחָמָה... וְהָיָה, כָּל-הַנּוֹתָר מִכָּל-הַגּוֹיִם, הַבָּאִים, עַל-יְרוּשָׁלִָם, וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ הأ צְבָאוֹת, וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת." (זכריה י"ד) • בעליית יהודים המונית להר הבית ניתן את התשובה, בינתיים

↓ מאת: אסף פריד

הארץ כמרקחה. באופן מפתיע ובלתי צפוי בעליל הכריז ארגון החינוך התרבות והמדע של האו"ם (אונסק"ו) הידוע באובייקטיביות וביושר האינטלקטואלי שלו כמו גם בהגינות ובדמוקרטיות של המדינות החברות בו שאין כל קשר בין עם ישראל והר הבית. והארץ כמרקחה.

חברי כנסת מהימין ומהשמאל מתחרים ביניהם מי יוציא הודעת גינוי חריפה יותר לדברי הבלע של אונסק"ו, הרי הקשר בין עם ישראל והר בית בלתי ניתן להכחשה. התעלה על עצמו בוז'י הרצוג יו"ר האופוזיציה שכתב "בעניין הזה אין שום מחלקות בעם ישראל".

האמת, קשה להחליט איזו החלטה אנטישמית יותר זאת של אונסק"ו השוללת את הקשר בין עם ישראל להר הבית, או זאת של ממשלת ישראל האוסרת תפילה יהודית בהר הבית ומונעת בכוחנות כל פולחן יהודי במקום הקדוש לכל עם ישראל.

אין ספק שלאונסק"ו היה ממי ללמוד.

לפני מספר שנים התראיין סגן יו"ר התנועה האיסלמית כמאל ח'טיב למהדורת "בחצי היום" של רשת ב'. הוא כמובן הכחיש כל קשר בין עם ישראל להר הבית ואמר למראיינת אסתי פרז את המשפט המופלא הבא: "את באמת חושבת שאם היה דבר כזה כמו שאתם אומרים 'בית שני' נראה לך שמיקי לוי (ממ"ז ירושלים דאז) היה מרשה לי להכנס בכלל להר הבית?!" 

אין תקדים בעולם שעם מוסר את המקום המקודש לו ביותר לאויביו. אין מקרה בעולם בו דת אוסרת על מאמיניה לקיים את פולחנם במקום הקדוש לה ועוד מתעלמת מחילול המקום בידי דת מתחרה. המסקנה אותה מסיק כל בר דעת היא ברורה לחלוטין, וכנראה שבאונסק"ו למדו היטב גם את מדיניות ממשלת ישראל וגם את דברי הרבנות הראשית. משה דיין בגד בהר הבית בשם ממשלת ישראל, הרבנות נתנה למעשה הבגידה חותמת כשרות, אונסק"ו רק אישר את מעשיהם בדיעבד...

לגיטימי בעיני שיש רבנים האוסרים מסיבות שונות ומשונות לעלות להר הבית. אבל, בשום פנים ואופן לא יתכן מצב שאותם רבנים שאוסרים על יהודים לעלות, מתעלמים לחלוטין מכניסת גויים להר הבית. מן הראוי שהרבנים האוסרים על יהודים לעלות להר הבית שאף הציבו שלטים ברוח זאת בכניסה להר הבית. על אותם רבנים שהביאו עלינו את החלטת אונסק"ו לקיים שביתת רעב בשערי הר הבית בדרישה לסגור אותו לכל אדם עד בא גואל. מן הראוי שאותם רבנים יהיו עקביים בפסיקה שלהם.

אבל נמצאים אנחנו במוצאי יום הכיפורים וידועה האמרה שכל עוד הנר דולק אפשר לתקן.

וכן אפשר לתקן גם את מה שפגמנו בקדושת הר הבית. בחג הסוכות הזה אנחנו חייבים להראות לקב"ה, לעם ישראל, לאונסק"ו ולעולם כולו שלא שכחנו את ירושלים, הקריאה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" אינה רק אמירה נאה לפני שבירת הכוס אלא היא דרך חיים. לכן דווקא בסוכות הזה נעלה כולנו לרגל להר הבית, בנערנו בזקנינו בנשינו וטפינו, כי חג ה' לנו.

הר הבית פתוח ליהודים בימים א'-ה' הין השעות 07:30 עד 11:00 ובצהרים שעה נוספת בין 13:30 ל 14:30, יש לטבול במקווה כשר ולנעול נעלי יום כיפור.

בשנה האחרונה עשתה המשטרה עבודה אדירה בהר הבית, והרחיקה משם את כל הגורמים העוינים אשר התנכלו ליהודים וכיום הר הבית שקט רגוע ובטוח. השר לבטחון פנים התחייב שכל יהודי שיגיע לשערי הר בית יוכל להכנס (גם במסגרת המגבלות הדרקוניות הנהוגות כנגד יהודים)

נבוא בהמונינו להם הבית

כי, הר הבית בידינו

הכזבים נחשפים: התעמולה הפלשתינית סביב הר הבית

היסטוריה משוכתבת לפי הצורך || נדב שרגאי

שני מוצגים חדשים מוכיחים את שכתוב ההיסטוריה הפלשתיני בכל הנוגע להר הבית • מתחם אל-אקצא "שהתרחב" ומדריך שהוציאה המועצה המוסלמית העליונה ב-1924

↓ מאת: נדב שרגאי/ ישראל היום

מימין: מדריך תולדות הר הבית, משמאל: מפת תיירות ירדנית // צילום: חיים שטיינברגר

ילקוט הכזבים המוסלמי בנוגע לירושלים ולהר הבית תופח מיום ליום. כמעט מדי תשעה באב, חוזרים הפלשתינים ומפרסמים את שקריהם. הפלשתינים לא רק מערערים על הזיקה והזכות היהודית לירושלים ולהר הבית, אלא גם משכתבים את ההיסטוריה. בשנים האחרונות הם הרחיבו את ההגדרה "אל-אקצא" מתחום המסגד שבדרום הר הבית, והחילו אותה על המתחם כולו, חצרותיו וחומותיו החיצוניות, כולל הכותל המערבי.

שני המוצגים הבאים מצטרפים לעדויות ארכיאולוגיות ולמקורות היסטוריים רבים שמפריכים שקרים אלה: המוצג הראשון הוא מדריך על תולדות הר הבית, שהוציאה המועצה המוסלמית העליונה בראשות חאג' אמין אל-חוסייני, ב-1924 שבה נכתב: "זהותו של האתר עם מקדש שלמה היא מעל כל ספק". 

המוצג השני הוא מפת תיירות ירדנית רשמית, מ-1965המצויה בניו יורק ברשותו של אספן המפות חיים שטיינברגר. באותו מועד ראתה ירדן את אל-אקצא רק במסגד, בדרום המתחם, ורשמה לצד השם הערבי של המתחם, "אל-חרם אלשריף," גם את שמו העברי הקדום של הר הבית - הר המוריה, בניגוד להצהרות כיום של ראשי הוואקף ולטענות הפלשתינים. 

כנס עיר דוד, המוסלמים וממצאים ארכאולוגיים מבית המקדש

הם מנסים להתכחש להרס שהביא להם אסון || טעות חייהם

הממצאים החדשים מהר הבית מכניסים את המוסלמים ללחץ • בכנס מגלי"ם יחשפו היום ממצאים חדשים • בכנס תהיה התייחסות לתגובה המוסלמית • הפשע המוסלמי פועל כבומרנג נגדם • קצת על הכנס ועל התגובה המוסלמית

↓ הממצאים הארכאולוגיים והמוסלמים

הערב (חמישי) ייערך הכנס השנתי של מכון מגלי"ם בעיר דוד. הכנס יעסוק בממצאים האחרונים בחפירות בעיר דוד ובניפוי העפר מהר הבית.

בכנס ישתתפו מנכ"ל משרד החוץ, ד"ר דורי גולד, שידבר על היחס של ארגון UNESCO לנושא, ועל ההשלכות על המחקר הארכאולוגי של מדינת ישראל ופרופסור דיויד ג'ייקובסון המגיע במיוחד מאנגליה וייצג את הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (PEF) לרגל 150 שנים להיווסדה, ויציג תמונות נדירות מימי החוקרים הראשונים של ירושלים. 

במסגרת החידושים יתאר דר' דורון בן עמי, מנהל מרחב מרכז מטעם רשות העתיקות, את התגלית המפתיעה של מצודת החקרא בחפירות חניון גבעתי. 

הארכיאולוג נחשון זנטון מרשות העתיקות ייתן מבט חדש על העיר התחתונה מימי הבית השני לאור החפירות שלו 'ברחוב עולי הרגל' בעמק הטירופויאון שבעיר דוד. 

צחי דבירה (צויג) ידבר על מגמת הכחשת המקדש והממצאים הארכיאולוגיים שנתגלו בהר הבית ובפרויקט המווהים עדויות כנגד מגמה זו. 

לאחר מכן, פרנקי שניידר תרצה על שחזור דגמי הרצפות המעוטרות שעיטרו את חצרות בית המקדש השני (ההרודיאני).

המוסלמים בלחץ

בניגוד לעבר, בשנים האחרונות המוסלמים מכחישים את עצם העובדה שבהר הבית עמד פעם בית המקדש. לטענתם כל הממצאים המעידים על כך וכל המקורות ההיסטוריים הם זיוף אחד גדול.

לדבריהם שלמה המלך היה נביא מוסלמי שהקים במקום את מסגד אל אקצא וכל רעיון אחר הוא זיוף, שנועד לנשל את המוסלמים מהמקום ולהקים תחתיו את בית המקדש.

הפשע שפעל נגד המוסלמים כבומרנג

במשך שנים המוסלמים מונעים באלימות כל מחקר ארכאולוגי בשטח הר הבית ומתנגדים ככל יכולתם למחקר ארכאולוגי בשטח מסביבו. יש להם סיבה טובה לכך.

שוד העתיקות הגדול שביצעו המוסלמים לפני כ-18, תוך כדי חפירות בדרום הר הבית, הוצאת טונות של עפר עשיר בממצאים ארכיאולוגיים מההר למזבלה והקמת מסגד ענק במקום, נועדו בין היתר להוות חלק מהכחשת המקדש ואסלום למעשה של הר הבית.

המוסלמים לא תיארו לעצמם ששוד העתיקות הגדול ישמש את החוקרים הארכאולוגים בראשות צחי דבירה (צוויג), כחיזוק מדעי להראות את פארו ואת הדרו של בית המקדש שחרב.

כרגיל, מנסים המוסלמים להפוך את הקערה על פיה, להציג את עצמם כבעלי המקום ואילו הפושעים, הזייפנים הם אלו שהצליחו להציל מקצת מן ההרס המכוון שהם זרעו.

הממצאים האחרונים מדאיגים אותם

בעקבות שחזור רצפה ממבנים בהר הבית בימי בית שני (ראה כתבה >>) מיהרו המוסלמים להגיב. בכתבה באתר Qpress, המשמש שופר של התנועה האיסלאמית שהוצאה מחוץ לחוק, נאמרו בין היתר הדברים הבאים:

"מרכז התקשורת ירושלים ואל-אקצא 'קיבורס' מציין כי ארגונים ואנשים ישראליים, המתמחים בארכיאולוגיה מחפשים כבר 12 שנים ממצאים, כדי לזייף ולייהד את האדמה שהוצאה ממסגד אל-אקצה לפני יותר מ -18 שנים. הם צובעים באצטלה מדעית, ארכיאולוגית והיסטורית דרך שיקום והתקנה של שברים של כלים וממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו בעפר מאל-אקצא, דרך לזייף ולייהד את אל-אקצא. 

"הכל נעשה בפרויקט הגדול בשם "סינון עפר הר הבית" הנמצא ממזרח לאל-אקצא ומנוהל על ידי האגודה הקיצונית של המתנחלים בשם עיר דוד."

הכתבה ממשיכה לתאר את גודל הזיוף שהוצג על ידי ד"ר גבי ברקאי ואת המעשה הנורא שנעשה על ידי המתנחלים בכך שהשתמשו בממצאים מתוך העפר שהוצא מהר הבית בניצוחו של ראאד סלאח, בתיאום, בפיקוח ובניהול של הוואקף המוסלמי בירושלים.

השימוש של המתנחלים בממצאים אלו, נועדו כאמור לזייף את העבר ולייהד את הר הבית. במילים אחרות - היהודים הם הפושעים.