מאת: ארנון סגל
מתוך "דף הבית" באדיבות
מקור ראשון-פורסם בתאריך ז' אדר תשע"ב
מה לשושן, בירת פרס העתיקה מהמגילה, ולשער החשוב ביותר
בהר הבית? * מתברר שתבליט עיר המלכות של אחשוורוש שעל גביו, נועד להטיל את אימת
הממלכה השלטת במקום בו אמורים להתמלא דווקא ביראת שמיים * שער הרחמים הנעול הפך
כבר מאות רבות של שנים לסמל גלות השכינה. ואולם השער החשוב ממנו, כמה עשרות מטרים
מדרום, זה ששימש עוד בזמן הבית, נקבר תחת גלי עפר ואשפה ונשכח מלב
המסורת
העממית גורסת שהמשיח יגיע למקדש דרך שער הרחמים. זו, לטענת רבים, גם הסיבה לסתימתו
הסופית בידי צלאח א-דין לאחר שכבש את ירושלים בשנת 1187, וכן לעובדה שגיבורי הצבא
שלו נטמנו בבית הקברות שלמרגלותיו (על מנת למנוע כביכול מהמשיח להיכנס משם להר
הבית). ואולם, צריך לדעת, השערים הללו לא ניצבו כאן בזמן המקדש. יתרה מכך. על-פי
המשנה במסכת מידות, בחומה המזרחית של ההר היה קיים בימי הבית השני רק שער אחד –
שער המזרח, שבימינו אין ממנו זכר.
רוב העם
היה מגיע להר דווקא מדרום. האצולה היתה נכנסת למקדש דרך השערים המערביים. ואולם
בשער המזרח, שער ההר היחיד שהנכנס בו עמד ממש מול פתח ההיכל, כמעט שלא השתמשו. רק
פעם בשנה, ביום הכיפורים, היו יוצאים דרכו בחיפזון השעיר לעזאזל ומשלחו בדרכם
המדברה. אחת לכמה עשרות או מאות שנים עברו דרכו גם הפרה האדומה והממונים על שחיטתה
אל הר הזיתים. אבל זהו.
ובכל זאת,
זה היה השער החשוב ביותר. "לא יקל אדם ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד
בית קודש הקדשים" (ברכות ט,ו). על-פי הכתוב ביחזקאל (י,יט), השכינה גלתה מהמקדש דרך פתח המילוט הזה, 'שער
הקדים' [קדם=מזרח], והמסורת היהודית גורסת שדרכו היא גם עתידה לחזור באחרית הימים.
הכניסה
הזאת כונתה גם 'שער שושן' מפני "שעליו שושן הבירה צורה". ומדוע צוירה
הבירה הרחוקה בלב פחוות יהודה הנידחת? לדעה אחת בתלמוד (מנחות צח,א) שושן המצויירת נועדה להזכיר לעם היהודי
מהיכן בא, ולדעה האחרת תפקידה הוא "שתהא אימת מלכות עליהם". נראה שאין
כאן ממש מחלוקת. קביעת תבנית הבירה הפרסית ביטאה כניעה יהודית לשלטון המרכזי. היא
נועדה להזכיר היטב לשבי הגולה מהיכן באו, וכך תיפול עליהם אימת המלכות ויוסרו
מליבם מחשבות מיותרות על מרד.
היכל
המקדש עמד ככל הנראה במקום בו ניצבת כיום כיפת הסלע, ומכאן שאם שער שושן המקורי
היה קיים היום, היה צריך לראות אותו ממש ממזרח לכיפה, בכותל ההר המזרחי. רבי אלעזר
הקליר, הפייטן הארצישראלי בן המאה השביעית, כתב באחת מקינותיו ששער המזרח טבע
בארץ, מה שרומז לנו היכן כדאי לחפור.
נעילת
שערים
שלושה
שרידים מהמקדש, כך על פי מדרש שיר השירים רבה, לא הוחרבו בידי הרומאים: הכותל
המערבי, שערי חולדה ושער הכהן. את שערי חולדה אנו מכירים היטב, וכך גם את הכותל
המערבי (על אף שאיננו זה המכונה כך בימינו). ואולם שער הכהן איננו מוכר מאף מקור
חז"לי אחר. דווקא בגניזה הקהירית הוא נזכר בכמה כתבי יד מימי הגאונים
ומהתקופה הצלבנית, ומשם נראה שמדובר באחד משערי הר הבית ששימש אז מקום תפילה. בן
מאיר, החכם הארצישראלי בן המאה ה-10 לסה"נ, מציין באגרות שנמצאו שם:
"ותפילותינו עליכם תדירה בהר הזיתים... ועל שער הכהן ועל שערי
המקדש". באיגרת נוספת מהגניזה, בת כמעט אלף שנים (סביבות 1024 לסה"נ),
נכתב שבשער הכהן יושבים רבנים. בקטע גניזה אחר מופיעות תפילות הנאמרות בעת סיבוב
שערי ירושלים, ובין השאר נזכר גם שם שער הכהן, בו יש לומר את הפסוק "בין
האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי ה'" (יואל ב,17).
הרב זלמן
קורן במאמרו "חצרות בית ה'", מציע ששער הכהן הוא שער שושן, שהרי דרכו
יוצא הכהן השורף את הפרה האדומה, וכן מכיוון שהשער מופיע בחיבור מהגניזה
"תפילות על השערים בירושלים" בסמיכות לאיזכור שער הרחמים שבמזרח. בנוסף,
ידוע ששער שושן היה אז מקום מושב החכמים, בדומה לתיאור שער הכהן בגניזה. בעבר,
אגב, הציע כך גם הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי.
כיום,
כאמור, אין אפשרות להבחין בשער שושן, והשער היחיד הנראה בחומת ההר המזרחית הוא שער
הרחמים הנעול, מה שגרם ללא מעט חוקרים להניח בטעות ששער הרחמים הוא שער הכהן.
ואולם היום כבר ידוע שזה לא נכון, מאחר שבחיבור מהגניזה נזכרים שער הרחמים ושער
הכהן-שושן כשני אתרים שונים.
הסיבה
שגרמה לזניחת אתר התפילה בשושן הירושלמית, היתה התנכלות מוסלמית. ב'מדריך ירושלים'
שנמצא בגניזה מתועד דבר חילול המקום: 'והיה לפנים שער, יקרא לו שער המזרחי, וברוב
העוונות נעשה היום מי... וזוהמה". גם הקראי סלומון בן ירוחם, בן המאה ה-10,
מתרעם בביאורו לאיכה על הישמעאלים שעשו שער המזרח ל'בית צואה'. קראי אחר כותב
בפירוש לתהלים "תחת הלוויים, השערים למזרח, עתה קברי זדים ונחלי מוצאות ובתי
כסאות".
שער שושן,
אם כן, שימש מקום תפילה בזמן הגאונים, בשער זה ישבו הרבנים בקביעות כל עוד מצב
המקום איפשר זאת. בתקופת בן מאיר האתר החשוב ביותר בסביבת ההר היה השער הזה. חילול
המקום וזיהומו היו ככל הנראה הסיבה להעתקת אתר התפילה לשער הרחמים. לאחר מכן חרב
שער שושן או טבע בגלי אשפה.
אמנם בימי
רבי אשתורי הפרחי, מחבר הספר "כפתור ופרח" שביקר בירושלים בשנת 1313,
עוד אפשר היה להבחין בשער המזרח לא הרחק משער הרחמים: "עד היום ניכר שער שושן
למזרח, והוא סגור אבני גזית". ובנוסף: "לצפון הפתח הסגור אשר במזרח,
שאמרנו עליו שהוא "שער שושן", כמטווחי קשת יש בכותלו שני שערים גבוהים
מאד בכיפות בחוץ ודלתותיהם ברזל והם סגורים לעולם, וקורים להם ההמון 'שערי
הרחמים'".
'מטחווי
קשת' הוא מרחק בן כ-90 מ'. מרחק של כתשעים מטרים מדרום לשערי הרחמים מביא אותנו
ממש מול כיפת הסלע, מקום אבן השתיה, ממזרח לה. במקום זה ניצב קבר כפול גדול למדי,
המכסה ככל הנראה על פתח שער שושן/המזרח/הכהן/השער הפונה קדים. הצבת קבר במקום היא
נסיוןטישטוש אופייני של שרידים עתיקים, המוכר גם מאתרים אחרים. שרידי השער העתיק
קבורים כנראה תחתיו. גם בטרם נבנה הקבר, מציין הרב קורן, כיסה גל עפר גדול את
הכותל המזרחי במקום הוא.
מסיבה
בבירה
ובכן, אם
השער המרכזי במזרח הוא שער שושן הטבוע, לְמה שימש שער הרחמים? ומתי נוסד?
בעבר,
ועוד זמן מה אחרי מלחמת ששת הימים, עוד היה אפשר להבחין בכניסה עתיקה יותר המצויה
מתחת לשער הרחמים. מתברר שזהו פתח למחילה תת-קרקעית הנכנסת אל הר הבית. הרב קורן
קושר בינה לבין מנהרה סודית שנחפרה בידי הורדוס ונזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו:
"גם תעלה נסתרת נבנתה בשביל המלך, שהובילה מ[מצודת] אנטוניה עד למקדש הפנימי
לעבר שער המזרח, מקום שם בנה לו מגדל שיוכל לעלות אליו דרך המנהרות, כדי להישמר
מפני מרידה של העם נגד המלכים".
הקטע
הראשון של המחילה, המחבר בין המקדש לבין מצודת אנטוניה ששכנה מצפון לו, ידוע גם
ממקורות אחרים. על-פי המשנה, למשל, מסלולו של כהן שנטמא אל מחוץ למקדש (מידות
ד,ה) עבר במנהרה תת קרקעית
בצפון ההר, המכונה "מסיבה ההולכת תחת הבירה" [הבירה=מצודה]. מצפון המקדש
המשיכה המנהרה מזרחה אל מקום שער הרחמים דהיום, שם ניצב בזמן הורדוס מגדל שמירה
שבנה המלך מחשש למרידה. מגדל שעל שרידיו נבנה מאוחר יותר שער הרחמים.
אבל אין
כאן סיבה למסיבה: בתקופה הצלבנית עוד היו פותחים את שער הרחמים פעמיים בשנה, אבל
מאוחר יותר גם הוא, כמו שער שושן, נחסם לצמיתות. כמו בסיפור הענק וגנו, בו נבצר
מהאביב להיכנס לגן בשל השלט האוסר על כניסת אורחים, ניסה גם השליט המוסלמי לחסום
את בוא הגואל היהודי על-ידי אטימת השערים הללו. ואכן, הגואל בושש לבוא. עד היום הוא
ממאן להגיע.
* מידע רב בכתבה נלקח ממאמרו של הרב זלמן קורן 'בחצרות
בית ה''
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה