הפקרנו את עם ישראל

כותבת המאמר בעלייתה להר הבית

חווית יום ירושלים על הר הבית


בבוקרו של יום ירושלים המתנתי בכניסה לגשר המוגרבים לקבוצה שעלתה להר הבית. הבטתי נפעמת בתור הארוך של התיירים שהשתרך משער האשפות עד הכניסה לגשר. יפנים, סינים, הודים וארצות צפון אירופה.

ראיתי בעיני רוחי את נבואתו של הנביא זכריה  קורמת עור וגידים מול עיני:

כ כֹּה אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת:  עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים, וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת.  כא וְהָלְכוּ יוֹשְׁבֵי אַחַת אֶל-אַחַת לֵאמֹר, נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה, וּלְבַקֵּשׁ, אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת; אֵלְכָה, גַּם-אָנִי.  כב וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים, לְבַקֵּשׁ אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם, וּלְחַלּוֹת, אֶת-פְּנֵי יְהוָה.   כג כֹּה-אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם; וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר, נֵלְכָה עִמָּכֶם--כִּי שָׁמַעְנוּ, אֱלֹהִים עִמָּכֶם. (פרק ח')

הם יודעים לאן צריך ללכת, חשבתי לעצמי, פניהם לא לכותל המערבי, ואילו אנו, איפה אנחנו?

לצדי,על המדרגות המתינה נערה צעירה עם מצלמה.

'את מצטרפת לעליה להר הבית?' שאלתיה.

'כן.  אני צלמת של עיתון הארץ', ענתה לי.

בדיסקרטיות בררתי איתה: 'טבלת במקווה?'

'לא'. ענתה לי. 'חשבתי שרק נשים נשואות צריכות.'

'אני דואגת לך,' אמרתי לה, ' תשתדלי להתרחק בכל מקום מהמדרגות. במזרח, תיצמדי לחומה'. בלבי ידעתי, בצד המזרחי, היא נכנסת למקום המקודש. לבי נחמץ. 'אבל אני צריכה לצלם', אמרה לי במבוכה.

' איך הפקרנו את עם ישראל!' חשבתי בלבי. 'איך לא לקחנו אחריות!'

רבני המגזר מעדיפים לאסור עליה להר הבית, אך בינתיים אנשים עולים ומסכנים את עצמם! גם הגויים הפוקדים את הר הבית כל ימות השנה מסתובבים במקומות בהם אסורה עליהם הכניסה. בימי בית שני היה מוצב שלט מחוץ לחיל המזהיר את העולים הגויים על איסור כניסה מנקודה מסוימת. והיום מה? בגלל העדר פקוח הלכתי מדויק על ההר,העולם כולו, גויים ויהודים , מסכן את עצמו. ואולי משלמים על זה מחיר כבד בתאונות, אסונות טבע וצרות אחרות?

 איך ה' רואה אותנו?בעיני ה' אין הבדל בין חילונים לחרדים, לדתיים לאומיים. כולנו בניו, בנותיו. אין לנו מידע מדויק איך הקב"ה מקטלג כל אחד ואחת מאתנו.

המציאות האבסורדית שהר הבית בידינו רק בהצהרה ולא במעשים, העובדה שבית ה' לא בנוי על ההר, מציאות זו מקרינה על כל בית חיינו.

במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 ששודרה במוצאי יום ירושלים, שודרה כתבתו של רועי שרון על עליית חברי הכנסת והרבנים להר הבית, בין שתי כתבות אחרות- ואין זה מקרה.

 הכתבה הראשונה עסקה באונס המזעזע ברמת ישי, אם אינני טועה והשנייה עסקה בהתגרות ערביי הכפר

הסמוך לישוב יצהר בשומרון, כשחיילי צה"ל נצפים עומדים באפס מעשה.

ושוב נזכרתי בזכריה הנביא.

וְאָסַפְתִּי אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם אֶל-יְרוּשָׁלִַם, לַמִּלְחָמָה, וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים, וְהַנָּשִׁים תשגלנה (תִּשָּׁכַבְנָה);(פרק י"ד).

מקובל עלינו שנבואות  נחמה סופן להתקיים, ונבואות זעם לאו דוקא. אבל, בינתיים נשים נאנסות בחניוני ערים ובחורשות, הערבים מרימים ראש בחוצפה, וגם חרב מתהפכת בידי הממשלה והכנסת להחריב את בתינו.

עם ישראל מחכה למוצא פי הרבנים. שילמדו את הנושאים הרלוונטיים להר ולמקדש. יגדרו את האסור ויתירו את המותר. עם ישראל, וביניהם, גם כתבת של עיתון הארץ, מתוקה ותמימה, ראוי לכך, שיגדרו את המקום הקדוש בצורה מסודרת בדיוק כמו שעושה החברה להגנת הטבע בסימון שבילים באתרי נופש. פה מותר ללכת ופה אסור- בסכנת נפשות. גם ממשלת ישראל אמורה לקחת על זה אחריות, כמו בנושאים אחרים.

אך למנהיגים שלנו יש חשבונות והתחשבנויות ובינתיים עמנו סובל ומתייסר.