יום ראשון, 22 ביולי 2012

לוקחים את הכותל, שהוא בסך הכל שוק, והופכים אותו למקום הקדוש

הרב ישראל אריאל לא מבין את האדישות הציבורית סביב עניין הר הבית. "ראשי הישיבות עסוקים בבבא קמא ושוכחים את דבר ה´ על הר הבית", הוא טוען, "עם ישראל צריך לצאת מהגלותיות".

הרב ישראל אריאל שליט"א עם רבנים בהר הבית

להלן ראיון שערך אריאל הורוביץ עם מו"ר הרב ישראל אריאל שליט"א ופורסם באתר כיפה ב-א' אב תשע"ב


בדיוק לפני חודש, בראש חודש תמוז, הגיעה הבשורה המרה לרב ישראל אריאל: המשטרה החליטה להרחיק אותו מהר הבית לצמיתות. מי שהיה ממשחררי הר הבית במלחמת ששת הימים, שהקים ועמד בראש מכון המקדש והיה מראשי המדברים והמעודדים בעד עלייה להר, הורחק. שלוש פעמים ביום מתפלל הרב אריאל "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", אך לא פעם הוא מרגיש לבד. כל כך הרבה אנשים מתפללים את התפילות הללו מדי יום, הוא אומר, אך לא שמים לב למה שהם אומרים. לא מסכימים לראות שאנחנו כבר כאן, שההר בידינו, שהכל תלוי ברצון שלנו. וכעת, כשהוא מורחק מההר, הוא חוזר להביט בו מרחוק: זועם על ההחלטה, כועס על ההזנחה, ועל הציבור שלו – ובמיוחד על חבריו, הרבנים – שהר הבית לא עולה על שולחנם. שוחחנו איתו השבוע בעיצומם של ימי בין המצרים, על מקדש, על גאולה ועל אדישות.

הרב אריאל, איך ההרגשה להיות מורחק מהר הבית, מקום שאתה כל כך קשור אליו כבר הרבה שנים?
ההרגשה היא לא פרטית שלי. הר הבית לא שייך לי באופן אישי, הוא שייך לעם ישראל. אני כבר הפסקתי להיעלב ממה שהמדינה עושה. המדינה הזו כל כך השפילה וביזתה אותנו, שכבר נמאס להיעלב. עברתי את הגירוש מסיני, מגוש קטיף ומעמונה, היו לי שם בנים וחתנים ונכדים שהרסו את ביתם, את כל זה ראינו בעינינו, אז איזה עוד עלבון אפשר כבר לקבל? כבר 45 שנה עוסקת מדינת היהודים בהרס ובגירוש. העניין פה הוא לא העלבון האישי שלי אלא העלבון של העם היהודי כולו: העם היהודי עומד מבויש. אני לא מדבר בשם עצמי, אלא בשם אברהם אבינו, שעלה להר המוריה, השאיר את ישמעאל למטה ועלה להכריז על בניין המקדש. לא אותי זרקו מהר הבית. זרקו את אברהם אבינו, ובמקומו שמו את ישמעאל שישחק כדורגל על ההר. לא אותי גירשו; את דוד המלך גירשו. אם דוד המלך היה עולה היום להר להגיד פרק תהילים, היו זורקים אותו מכל המדרגות, ומי עושה את זה? היהודים, תחת השוט והפחד של נציגי האיסלאם.

אתה מאוכזב מהאדישות של הציבור הדתי לכל הסוגיה?
האדישות הזו חרפה שאין כדוגמתה. צריך לזכור שמיד אחרי כיבוש ההר הייתה מפלגה אחת ששלחה מכתב לאו"ם וכתבה בו שאין לנו שום עניין בהר הבית, והם הוסיפו והלכו לראש הממשלה ואמרו לו למסור את המפתחות של ההר. על זה אני בוכה: הקב"ה נתן לכם את ההר ואתם נותנים אותו לערבים? לשם אתם מתפללים שלוש פעמים ביום, איפה הלב שלכם? שם השכינה שורה, שם נמצא הלב של הקב"ה! אתם לא מתביישים, אתם יהודים? אין לי מילים להסביר את הטירוף הזה, את הפשע ההיסטורי, את עלבונה של השכינה. הפתגם הידוע אומר שאי אפשר לשקר לכולם כל הזמן, אבל הרבנים משקרים חלק מהזמן לחלק מהאנשים. אני מדבר על כל אותם ראשי ישיבות ורבנים בציונות הדתית שעוסקים בשור שנגח את הפרה, ואין להם זמן לקרוא את מה שכתוב בתורה - את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים. אבל ראש הישיבה עסוק בבבא קמא. כל ילד בכיתה ז' שמגיע למכון המקדש יודע על בית המקדש יותר מאשר אבא שלו וראש הישיבה שלו. מי שקורא בתורה רק כדי לצאת ידי חובה, חבל. אבל מי שבא לשמוע את תורת משה רבינו מבין שהכל נוהג היום. מי שבא לבתי הכנסת לשמוע את דבר ה' צריך לקום ולבצע. ביום ראשון בבוקר צריך כל העם להתייצב בהר הבית ולשאול: איפה המזבח, בואו נתחיל להקריב! אבל מה שקרה זה שנתנו לבעל הקורא לסיים, והלכו לאכול חמין של שבת. אמונה היא משהו שאתה מבצע אותו. אם אתה מאמין בשבת, אתה שומר שבת. אם אתה מאמין בכשרות, אתה מקפיד על כשרות. אם אתה מאמין במקדש ולא עושה כלום, סימן שאתה לא מאמין. משהו לקוי באמונה של עם ישראל.

הרבנים הציונים-דתיים פשוט ממשיכים את המסורת של הרב צבי יהודה, שאמר שבענייני הר הבית אנחנו כמו נטורי קרתא.
הרב צבי יהודה הוא מורי ורבי. נפגשתי איתו בכותל ביום השחרור, ובהלוך ובחזור הוא עבר דרך ההר וגם אמר אחר כך לאנשים: היינו בהר הבית מטעם כיבוש. אני שמח על מורי ורבי הצדיק ועל כל מה שעשה למען ארץ ישראל, אבל אין מה לעשות, התורה לא ניתנה לאיש אחד. אני מאמין באמונה שלמה שצריך להשתדל לבנות את בית המקדש, להקריב קרבנות ולהדליק נרות, ומותר למורי ורבי לחשוב אחרת, אבל מותר ומצווה לתלמיד לחלוק על רבו אם הוא חושב שתורת ישראל אומרת אחרת.

האם רבנים אחרים שעוסקים במקומות הקדושים תומכים גם הם במפעל שלך? הרב רבינוביץ, למשל, שהוא רב הכותל והמקומות הקדושים?
יש מציאות של אנשים שמאמינים שאנחנו עדיין בגלות. אמנם יש לנו מדינה וצבא ואנחנו יודעים לעשות עסקים, אבל כשזה מגיע לענייני המקדש, אנחנו בגלות. אפשר לעזוב את ענייני המקדש והר הבית, והמשיח כבר יטפל בזה. זו שערורייה. הפכנו את המשיח למי שפוטר אותנו ממצוות התורה. עבור הרב רבינוביץ, הכותל הוא הדבר החשוב. אני לא רוצה לזלזל, אבל צריך לזכור שהארכיאולוגים טוענים שאזור הכותל המערבי היה בכלל שוק. אדם לוקח את השוק של בית המקדש והופך אותו למקום הקדוש ביותר לעם היהודי, תוך הפקרה של הר הבית ושל המצוות. כל אדם ייתן בסוף את הדין על מעשיו. את הרב רבינוביץ ישאלו בשמיים: מה עשית בכותל המערבי? היית צריך לעלות כמה מטרים, להיכנס להר הבית ולהקריב קרבן תמיד. שהוא יסביר מה הוא עשה בכותל.

מה דעתך על עליית פוליטיקאים ומפורסמים חילוניים להר הבית? הם אמנם מקדמים את הנושא ומראים ריבונות, אבל לא טובלים ולא עולים על פי ההלכה.
כל מי שייכנס להר הבית כדי להראות שליטה של עם ישראל, יבורך. נרצה או לא נרצה, מי שכבש את הר הבית היו אנשים חילונים. גם אנחנו, החיילים הדתיים, נכנסנו להר בלי מקווה, כי ההלכה היא שכשאתה כובש, אתה מקיים מצוות כיבוש ופטור מטבילה. כמובן שצריך לנהוג במקום בקדושה, בדחילו ורחימו, ולשמור על ההלכה, אבל אם יש איש ציבור שלא יטבול במקווה, אך הוא נכנס כדי להשליט את החוק של מדינת היהודים, עדיף שיהיה ככה.

בשבוע הבא נציין את תשעה באב. מה היום הזה אומר לך?
בתשעה באב בעצם היינו צריכים לומר 'חג שמח'. אם אתם רוצים להמשיך לבכות – תמשיכו, אבל אז צריך לבכות שני ימים: יום אחד נבכה על המקדש, כמו שסבא שלנו בכה, וביום השני נבכה על כך שאנחנו ממשיכים לבכות, שאנחנו עם בן חורין בארצו ואנחנו לא מתביישים להמשיך לבכות על החורבן. אנחנו צריכים לבנות ולא לבכות. אנחנו צריכים לקוות שעם ישראל יצא מהגלותיות של עצמו ויהיה בן חורין, ושנזכה לאחל לעצמנו חג שמח. 

2 comments:

  1. אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה.

    השבמחק
  2. אדם גדול. דבריו כל כך הגיוניים, פשוטים וטבעיים. זהי תורת ישראל.
    "מַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹקָיִךְ"

    דבריו עודדו אותי ובלי נדר אעלה להר הבית בזמן הקרוב.

    השבמחק