הכותל של מה?/טוביה שגיב שקרקה

האדריכל טוביה שגיב שוחט את כל הפרות הקדושות: מה שאנחנו מכנים בשם 'הר הבית' איננו כלל הר הבית אלא מתחם אלילי, וגם הכותל המערבי ושאר כותלי המתחם לא היו קיימים כלל בימי המקדש * לא הורדוס הוא זה שבנה אותם אלא דווקא אדריאנוס, מחסל מרד בר כוכבא * האבנים זועקות זאת מהקיר, לדעתו. למשל בעובדה שבכותל המערבי מצויות אבנים במשקל 400 טון, בעוד שבתקופת הורדוס לא ידעו (לטענתו) לשנע אבנים במשקל של יותר מחמישים טון * בקיצור, ההיסטוריה צריכה להיכתב מחדש. חישבו על כך בביקורכם הקרוב בכותל הדמעות

 גל האבנים בצל הכותל המערבי.  לדעת שגיב זה איננו זכר לחורבן הבית  

בואו נחשוב מחדש על מה שתמיד שיננו לנו. על פי המסורת המקובלת, מתחם חרם אל שריף (מתחם המוריה) הוא מתחם הר הבית, והכותל המערבי הוא קירו החיצוני. ואולם הקביעה הזו מעוררת שאלות ותמיהות בלתי ניתנות לפיתרון. מקובל על החוקרים שסיתות המסגרת המופיע באבנים שבכותלי הר הבית הוא סיתות הרודיאני, כלומר פרי יוזמתו של הורדוס, ואולם זה לא בטוח כלל. הרי יוסף בן מתתיהו ערך רשימה של המיזמים שבוצעו בידי הורדוס, ולמרבה המבוכה בכל אלו המופיעים ברשימה שגם נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות (מצדה, הרודיון, יריחו, קיסריה, סבסטיה, מבצר אנטיפטרוס וקיפרוס), אין כלל סיתות מסגרת מהסוג המוכר כל כך מהכותל המערבי – זה שכבר נחשב לטביעות האצבעות המובהקות של הורדוס. כלומר בפשטות, מה שאנו מכנים בטעות בשם 'סגנון בניה הרודיאני', איננו כלל הרודיאני. לא ניתן לטעון שסיתות מסגרת מאפיין את האדריכלות ההורדוסית.

סיתות מסגרת אכן מאפיין מספר מבנים וחומות שנמצאו בארץ ישראל וסביבותיה, אולם חלק מהמבנים הללו מזוהים כבני התקופה החשמונאית, חלקם בני תקופת הורדוס, חלקם בני התקופה הרומית המאוחרת וחלקם שייכים בכלל לתקופה הצלבנית. מכאן ניתן להסיק שסיתות מסגרת בלבד איננו יכול לשמש סימן לקביעת מועד בניית הכתלים ולזיהוי בונה המתחם.

ומלבד זאת, מידות חומות מתחם המוריה גם אינן תואמות את דברי המשנה ואת עדות יוסף בן מתתיהו. על פי מסכת  מידות, הר הבית היה ריבועי ומידותיו 500 על 500 אמה, כלומר כ-250 מטר על 250 מטר, כ-62 דונם. מתחם המוריה הנראה לעינינו, לעומת זאת, דומה יותר לטרפז, מידותיו כ-300 על 480 מטר ושטחו 145 דונם.

כדי לפתור את הסתירה בין הממצאים ודברי המקורות לגבי גודל המתחם, יש חוקרים המשערים שהיו שני מתחמים, הר הבית המקודש והר הבית המורחב. ואולם מה לעשות שבכל התיאורים של בן מתתיהו אין תיאור המאשש את ההנחה הזו, שמדבר על מערכת כפולה של חומות ושערים? חוקרים אחרים טוענים שהיה סימון בריצוף במעבר בין מתחם הר הבית המקודש לבין מתחם הר הבית המורחב, אולם גם לכך אין עדות במקורות.

החוקרים הטוענים שהר הבית הורחב, מצטטים את דברי יוסף בן מתתיהו שכתב שהורדוס הרחיב פי שניים את סביבת המקדש, אולם בתרגום המעודכן של ליזה אולמן, ניתן להבין שהורדוס הרחיב את המקדש ודווקא לא את הר הבית. תרגום זה תואם גם את דברי נאומו של הורדוס בו הציג את מטרתו להגביה את המקדש בלבד ולהגדילו. בניגוד לדעת החוקרים, יוסף בן מתתיהו שחי בתקופת המקדש ההרודיאני, קובע שמידות הר הבית בימי הורדוס  היו 'ריס על ריס', כלומר 187X187 מטרים, כ-35 דונמים בלבד. שטח מתחם המוריה כיום גדול פי ארבעה משטח הר הבית על פי בן מתתיהו.

יתר על כן, על פי יוספוס, הורדוס לא הרחיב את הר הבית. הורדוס בנה מחדש את המקדש, את מצודת אנטוניה והסטווים בהיקף הר הבית, אולם הוא לא בנה את הר הבית ולא הרחיבו. יוסף בן מתתיהו מתאר שהשלמת בניית הר בית התארכה עד ימי אגריפס השני, מספר שנים מועט לפני פרוץ המרד הגדול. 18,000 הפועלים נשארו אחרי השלמת המפעל ללא תעסוקה, ולאחר התלבטות רבה אישר אגריפס את העסקתם בריצוף חוצות ירושלים. הממצאים שנגלו בכותל המערבי של מתחם המוריה, לעומת זאת, מציגים תמונה שונה לחלוטין: במפולת האבנים שלמרגלות הכותל המערבי באזור קשת רובינסון נראות אבנים שסיתותן לא הושלם. ככל שמצפינים במנהרת הכותל ניתן לראות קטעים שלמים ללא סיתות מסגרת. יש מקומות שבהם הסלע הטבעי פורץ את מישור החומה. הסלע לא סותת ונשאר בצורתו הגולמית. באבן אחת אף ניתן לראות שהסתת החל בעבודת הסיתות ולא שב להשלמת הסיתות עד היום.

גם הרחוב שתחילתו בדרום ושרידיו נראים באזור קשת רובינסון, לא הושלם בחלקו הצפוני. הסלע הטבעי חוסם את תוואי הרחוב ונראה שעבודות החציבה, הפילוס והריצוף הופסקו לפתע. ממצאים אלו שונים לחלוטין מתיאוריו של בן מתתיהו אודות הר הבית שבנייתו הושלמה לפני חורבנו. ובשורה התחתונה: ממידות הכתלים וממצב הכותל המערבי וסביבתו הקרובה ניתן להסיק שהכותל המערבי איננו הכותל של הר הבית, אלא של מתחם אחר.

מקדש, לא זה שחשבתם

שתי כתובות חשובות נמצאו למרגלות הכותל הדרומי בחפירות בנימין מזר. על אבן, המעוצבת כאבן עליונה בחומה נכתב בעברית: 'לבית התקיעה להכ....'. על אבן גדולה, כדוגמת אבני הריצוף, נמצאה כתובת כתובה בלטינית, מעוצבת באותיות מונומנטליות המספרת על השלמת פרוייקט בזמנו של הקיסר ספטימיוס סוורוס בסוף המאה השנייה לספירה.

לדעת החוקרים, הכתובת הראשונה היא מתקופת בית שני ומקומה בחלק העליון של החומה, והשניה היא מהתקופה הרומית המאוחרת, בשימוש משני [=חוזר] של אבני הבית שני. לאור מסקנות מחקר זה, יש להפוך את היוצרות ולקבוע שהאבן ובה הכתובת העברית שימשה בשימוש משני את בוני מתחם המוריה, ולעומת זאת הכתובת הלטינית נחקקה באבן בידי בוני המתחם במאה השנייה. במתחם המוריה התבצע שימוש באבנים ענקיות שמשקלן עולה על 400 טון ויותר. בכל המיזמים של הורדוס ברחבי הארץ אין שימוש באבנים כה גדולות, ואין בהן סיתות מסגרת כדוגמת אבני הכותל. הארכיטקט הרומי וטרוביוס, בן תקופתו של הורדוס, מתאר את טכנולוגיית הבניה בזמנו, והוא מתפעל מהאפשרות לשנע אבנים במשקל של כחמישים טון. הוא לא הכיר יכולת שינוע של 400 טון. במאה הראשונה לפני הספירה לא היתה שום יכולת לשנע אבנים במשקל כה רב.

יש לציין שמקור נוצרי מאוחר מספר שאדריאנוס בנה את המרובע – "הקוודרה". אולי הכוונה למתחם המוריה. גם על פי הדיווח של מאיר בן דב, שהיה עוזרו של הארכיאולוג בנימין מזר בחפירות למרגלות הכותל, לא נעשה שימוש חוזר באבני הכתלים בתקופה הביזנטית. כן נמצאו מטבעות וכלים מסוף התקופה הביזנטית מתחת לגלי המפולת שבחלקו הדרומי של הכותל – דבר המוכיח שגלי ההרס של החומה אינם מתקופת המרד הגדול אלא מאוחרים בהרבה.

לעומת זאת, במאה השניה לספירה אנו מוצאים דוגמה של יכולת בניה מרשימה מעין זו בבעל בק בלבנון. נמצאו שם אבנים במשקל של למעלה מאלף טון. יתר על כן, עיצוב האבנים במתחם המדובר בבעל בק דומה להפליא לעיצוב האבנים בחומת מתחם המוריה. לאבנים בבעל בק יש סיתות מסגרת. אבנים גדולות מאד משתלבות בין שורות האבנים כפי שנעשה הדבר בירושלים. הדמיון בין מתחם המוריה ובין מתחם בעל בק איננו מצטמצם רק בעיצוב החיצוני של החומה. השוואה בין תוכנית מקדש יופיטר בבעל בק ובין תכנית כיפת הסלע ומסגד אלאקצה, מראה שיש דמיון רב בין המבנים. בשני המקומות קיים מבנה מלבני, ובחזיתו הצרה חצר. מול המבנה קיים בניין נוסף בעל צורת משושה או מתומן. כיפת הסלע המתומנת דומה לאזור הכניסה בבעל בק, שתוכניתו צורת משושה, ומסגד אל אל-אקצה דומה למקדש יופיטר בבעל בק. ובקיצור, נראה שמסגד אל אקצה וכיפת הסלע הוקמו על שרידים של מקדש רומי.

המקורות הספרותיים, הן יהודיים והן נוצריים, מעידים שמקדש רומי הוקם בירושלים בידי אדריאנוס במקום המקדש היהודי. היהודים התנגדו לבניית המתחם האלילי במקום הקדוש להם ביותר, וזו היתה הסיבה הישירה לפרוץ מרד בר כוכבא. המרד נכשל, היהודים הורחקו מירושלים ושם העיר שונה לאיליה קפיטולינה. המקדש האלילי הושלם באותם ימים.

ניתן לשער שמסגד אל אקצה וכיפת הסלע נבנו על יסודות מקדש יופיטר שנבנה כדוגמת מקדש יופיטר בבעל בק. כותלי המתחם הנראה לעינינו כיום, וביניהם הכותל המערבי, הם למעשה כותלי הטמנוס [=מתחם אלילי מקודש] של מקדש יופיטר, שנבנו בידי אדריאנוס ויורשיו במאה השניה והשלישית לספירה, לאחר מרד בר כוכבא. שום קשר בינם לבין המקדש היהודי.

הממצאים האחרונים שנתגלו מתחת לאבני הכותל וריצוף הרחוב באזור קשת רובינסון רק מחזקים מסקנה זו. מתחת לאבני הכותל המערבי נמצאו רק לפני כשנה מטבעות מהתקופה שלאחר ימי הורדוס, ומתחת לריצוף הרחוב שלמרגלות הכותל אף נמצא מטבע מתקופת המרד הגדול. מכאן כבר ברור שהכותל והרחוב שלמרגלותיו נבנו אחרי ימי הורדוס ואפילו אחרי ימי אגריפס שחי בתקופת החורבן, כלומר בפשטות – אחרי החורבן.

הכותב הוא אדריכל. בשבוע הבא יפרוש שגיב בבמה זו את השקפתו לגבי מיקום המקדש בהר הבית.