חוויה מתקנת באסרו חג שבועות

 תקיעת החצוצרות: שחזור הבאת הביכורים מול הר הבית 

עמדתי בכרם גומא באסרו חג שבועות , סביבי אנשים, נשים וטף. לידי כלתי הדס ונכדי מתרוצצים ומטפסים על עצי הזית הנטועים סביבנו. השקפתי לעבר הר הבית, חומת הר הבית המזרחית נשקפה לעיני, ולבי התרחב משמחה. הרגשתי חוויה מתקנת.

אך לפני שנתיים עמדתי בנקודה דומה, בערב שביעי של פסח, ולבי בל עמי, ממש מט לנפול. בערב שביעי של פסח, לפני שנתיים השתתפנו בלוויתו של הקדוש , הי"ד, בן יוסף לבנת, אחיינה של השרה לימור לבנת. 'בניו' למד תקופה מסוימת עם בננו מנחם, הלכנו ללוויה ופגשנו שם את בני המחזור מהכיתה שדברו ביניהם בציניות- מי הבא בתור... מאחר וכמה מחבריהם למחזור נרצחו בפיגועי טרור.

תסתכלי אמא, אמר לי מנחם, הילדים של הערבים משחקים כדורגל בהר הבית. באותו רגע הרגשתי סכין ננעצת בבטני, וחשבתי לי, איזה פער נורא בין חזון למציאות. במקום שנעלה להר הבית בערב שביעי של פסח כעולי רגלים, עלינו להיות מנגד בלוויה של אב צעיר לארבעה ילדים שנורה בקבר יוסף בשכם בצווארו כתרנגולת שחוטה על ידי חיילים של משטרה פלשתינאית. 

 פייגלין: שחזור הבאת הביכורים מול הר הבית 

כעבור שבוע נשאתני רוח ונסעתי לצומת בה"ד 3 בשומרון להשתתף בכינוס לזכרו. שם פגשתי את צביה סביר מאלון מורה שזרזה אותי- מתי רבקה,את עולה אתנו, נשים, להר הבית.

מאז אני שנתיים בעליות נשים להר הבית. עליות הנשים הביאו לרוח של אחדות בקרב ארגוני המקדש והר הבית השונים, ואנו רואים תהליך מתפתח של קידום תודעת ההר בקרב הצבור הרחב.

ביום ירושלים האחרון דברה יו"ר וועדת הפנים מירי רגב על ריבונות בהר הבית. באסרו חג שבועות, גם אם סגרה המשטרה את שערי ההר, שחזרנו טקס הבאת בכורים על ההר ממול.

קשה היה לי נפשית לעשות את הדרך ברכב מהצומת המרומזרת מתחת לשער האריות, כשמימיני הכביש העולה להר הזיתים, המוני צליינים מסתובבים בשטח, כביש צר ותלול, בקושי מעבר לשני רכבים במקביל, ואני עולה במעלה לכרם גומא.

בזכרוני דודי מוישה, הקדוש , חסיד גור, משה מאיר יוסקוביץ, הי"ד, שנרצח לא רחוק משם, מתחת לכנסית גת שמנים, כשהוא מחכה לגרר שיבוא לקחת את רכבו שנתקע, במוצאי שבת, אז עלה לקבר הרבי מגור לאמירת סליחות של אשכנזים לפני ראש השנה. זה קרה לפני למעלה משלושים שנה. עוד לא היתה אינתיפדה, לא היו הסכמי שלום, לא היו פינויים וגרושי יהודים, והערבים אוהבים לירות ביהודים תמימים שמחכים בלילה לבד בירושלים.

 ילדים מול הר הבית: שחזור הבאת הביכורים מול הר הבית

באסרו חג הרגשתי חוויה של תיקון. במקום קרוב מאד לרצח אני עם נכדים צופה בטקס הבאת בכורים.

בחג שבועות עצמו עלה בננו חנניה לתורה במערת המכפלה בחברון, ונתן לבת החדשה שנולדה לו ולאביטל כלתנו, נכדה חדשה, את השם רבקה, לכבודי הסבתא.

תחושת חג מלאה את לבי, תחושה של גאולה. נזכרתי בדוד המלך, הרוכש את מקום המזבח מארוונה היבוסי, לאחר מגיפה רצינית של דבר, כעונש על כך שספר את העם. את העונש בחר המלך בעצמו מתוך כמה אופציות, כשהוא מחליט- נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה.

בראותו את המלאך וידו נטויה על ירושלים על מקום המזבח בהר הבית, הבין דוד המלך שזה מקום המקדש.

המלב"ים בפירושו לסוף ספר שמואל ב' אומר על הרכישה כך:

ואמרו חכמינו ז"ל שגבה חמשים שקלים מכל שבט הרי שש מאות, ועוד אמר מקום המזבח בחמישים והשדה כולה בשש מאות. ר"ל פה סיפר כי תחילה קנה רק הגורן למזבח בחמישים, ואח"כ שראה שירדה שם האש כנזכר בדברי הימים ונבחר המקום לבית הבחירה, קנה גם המקום סביבו, בעד שש מאות שקלי זהב. ונסתבב מהמגפה הזאת שמצא מקום לה' ומאז החל להכין בנין הבית כמ"ש בד"ה באורך, ומאז נתקיימה נבואת נתן שפסקו מלחמות האויבים, כמ"ש למעלה. והראה שלא היה צורך עוד לחיל ולא לצבא, כי עין ה' אל יראיו.

אני מזרזת את ידיה של מירי רגב, ואת ממשלת ישראל להחיל ריבונות על הר הבית כמענה לטרור. לא מלחמה תביא הרבונות על ההר, אלא שלום- כמו שכתוב- כי עין ה' אל יראיו.

בברכת עלה נעלה ונצליח

רבקה שמעון