מתכוננים לשבועות במקדש || במסגרת סדרת ההכנות לחידוש עבודת בית א-לוהינו, התאספו אתמול מאות שוחרי המקדש במצפה רחבעם, המשקיף על הר הבית ושיחזרו את מעמד הקרבת שתי הלחם בחג השבועות והבאת הביכורים למקדש.
הבאנו את דבריה של אחת ממארגנות המעמד - יעל קביליו ושל אחת המדריכות המסורות בהר הבית - רחל סלע
אלו עיקרי הדברים של יעל קביליו
זכות גדולה נפלה בידנו להגיע למעמד מרגש שכזה-הנפת שתי הלחם ומקרא בכורים. תודה לכל המארגנים, המסיעים, הפועלים וכו'. הערב הרוחני העיף אותנו גבוה לזמן ומעל הזמן. והיה מי שקרה לערב "הכיפה שעפה"(מתפרש לשני הכוונים).
להלן תמצית הארועים:
שמענו הסברים מפי הרב יקי סביר, קבלנו הסבר על קצה הלשון בדיון ההלכתי סביב הכנת שתי הלחם בימנו מפי הרב עזריה אריאל.
הרב ישראל שנידר ספר את החויה שלו בעבר בהכנת שתי הלחם וברצונו לעלותו להר הבית.
הרב דוד חי הכהן ברך את הנוכחים באירוע. מי שהסתכל עליו היטב ראה התרגשות עצומה וחדווה לכל הנעשה.
הרב ישראל אריאל בשרביט המנצחים הפעיל את כל מהלך התרגול.
כבשים במשקל 50 קלו לערך לא היה דבר קל להרים אך תורגל.
הנפת שתי הלחם לארבע רוחות השמים . גם אנו הונפנו עם הרוח במצפה רחבעם לכל רוחות השמים. שפיכת היין על המזבח עם היין של כרם אריאל מקרית ארבע (שווה לטעום ולקנות).
טעמנו כולנו מהלחם עם ממרחים שונים כסעודת הכהנים בבית המקדש.
אני רוצה להודות לבורא עולם על הזכות הגדולה לעבוד ולהתקדם למקדש עם אנשים כה נפלאים.
יעל קביליו
ואלו דבריה של רחל סלע:
בע"ה, ד' בסיוון תשע"ד
אחרי אירוע תִרגוּל לקראת שבועות, במרומי הר הזיתים הר הבית פָּרושׂ מולנו, מתבונן בהִשתאות בטקס החריג.
כבר שנים רבות שלא ראה כזה.
כבר שנים רבות עיניו כָּלוֹת לראות כזה.
משתוקק לחוות בממש, אבל גם תרגול זה הרבה, זה מכין את הממש.
השמש נוטה מערבה וצובעת את השמים המעוננים בצבעי שקיעה בוהקים ובהמשך מוורידים ומאפירים בהדרגה.
נדמה שמההתרגשות העצומה על חידוּש דברים שלא ראה כמותם זה כמעט אלפיים שנה – הר הבית שולח אלינו רוחות עזות ונרגשות בעוצמה שקשה לעמוד בה!
כדברי הרב עזריאל אריאל – מושג התנוּפה הוא מושג מרכזי במקדש, וכמובן בולט גם בשבועות – שתי הלחם מונפים מעל שלמֵי העצרת המונפים, הביכורים מונפים.
התנופה לפני ה' עם תנופת הרוח המערבית מהר ה', עם התרוממות הרוח של כל הנוכחים – בע"ה ההתקדמות למקדש קיבלה תנופה!
לראות אנשים שכבר 30 שנה פעילים לקראת מקדש, יחד עם חדשים שאך זה התעוררו לַמהלך (ובכללם גיורת שהתגיירה רק לפני שלושה חודשים ויום אחרי כן כבר עלתה להר הבית, כי "זה ברור שיהדות הולכת עם מקדש"),
לשמוע על הלימוד ההלכתי המעמיק שנעשה כדי לענות על השאלות המעשיות שמתעוררות ברגע שמוציאים את הדברים מן הגמרא אל המעשה,
להקשיב לתיאור (המקוצר מאד) של המאמץ של כל העוסקים במלאכה איך הגיעו עד הלום וכמה השקעה וטרחה למצוא את החיטה , למצוא את המטחנה המתאימה, לנפות בתהליך ארוך ומפרך, לאפות בדרך מיוחדת, והכל על פני כל הארץ מאלון מורה ואיתמר ולכיש ומושב רינתיה וגוש עציון ותקוע ועוד, למצוא כבשים מתאימות ולהצליח להביאן ממעון במסירות גדולה, לחתום על כל האישורים העירוניים והמשטרתיים שיאפשרו את ההתכנסות הזאת, להשקיע ימים ושעות של טרחה, מחשבה, חיבור כוחות, להתגבר על כל הקשיים והעיכובים העצומים מכל מיני סוגים שנערמו בדרך, לא לוותר גם כשנראו כמניעוֹת ממש, להביא ולהעמיד בתנאים קשים את כל הציוד במצפה רחבעם.
לשמוע את ר' אליהו קביליו שר ומנגן "השקיפה ממעון קדשך מן השמיים וברך את עמך את ישראל",
לראות כהנים בבגדי כהונה כשרים המוכנים לעבודה, תוקעים בשופרות ובחצוצרות המקדש, מניפים את שתי הלחם שנאפה על פי המקורות, מסולת שנעשתה מחיטה חדשה "ממושבותיכם".
לראות את הרב ישראל אריאל רוקד עם סל הביכורים
לשמוע את יהודה עציון קורא את מקרא הביכורים
"ויביאנו אל המקום הזה" – זה בית המקדש, "ויתן לנו את הארץ הזאת" – בזכות בית המקדש נתן לנו את הארץ הזאת "ארץ זבת חלב ודבש".
לראות את הרב דוד-חי הכהן רוקד ושר במיקרופון את פרקי ההַלֵל
ולראות את מעגל הרוקדים, בהנחיית הרב ישראל אריאל המדייק לשיר "נבנה המקדש, נבנה המקדש, עיר ציון תמלא".
והילדים המצטופפים לראות מקרוב, דור ההמשך שתודעת המקדש מוּלֶדֶת בעורקיו,
ואנו ממש צופים על הר הבית מן הכתף המזרחית לו, "מקדם להר", "נגד ההר" .
המקדש איננו, ההר חרב, מסגדים, עצים, ערימות שפכי אבנים ופסולת.
והלב יודע ש"אף על פי שחרב – בקדושתו הוא עומד", "יענני מהר קדשו, סלה" – "שאפילו הר – הריהו בקדושתו".
ותחושה שהנה הנה דברים מתקדמים וכנגד מקדש של מעלה הולך וצומח מקדש של מטה.
זה היה מרגש!
הרוח שסערה סביב הייתה שיקוף למה שסער בלב.
אחרי שהסתיים האירוע עמדתי עם נכדותי נוכח הר הבית ואמרנו את "תפילת המקדש" שנמצאה בגניזה ומובאת בכמה מפרסומי מכון המקדש.
אמרתי להן : כשאתן מתפללות – תדמיינו את בית המקדש עומד שם, בדיוק במקום כיפת הסלע וגבוה כפליים ממנה, אנחנו ממש (כמעט) בדיוק מול כל הפתחים של המקדש.
כשסיימנו, אחת הנכדות אמרה: אני ממש ראיתי את בית המקדש שם, והצִילִיוֹת הלבנות נִדמוּ לי כמו כל הכהנים ועולֵי הרגל שעלו למקדש...
יישר כוח גדול ונפעם לכל הרבים שהביאונו עד הלום, במהלך מתמשך וסבלני במעגלים רבים של לימוד, עשיה, התמדה ומסירות.
ויישר כוח מיוחד לכל אלו שטרחו במימוש אירוע התרגול הזה: לרב ישראל אריאל, לרב יקי ולצביה סביר, לרב עזריה אריאל, לר' שמשון אלבוים, לר' אליהו ויעל קביליו, לפרופ' הלל וייס, ליהושפט תור, לציפורת חזי, לכהנים, ועוד רבים שהשקיעו מכישוריהם ומזמנם, שאפילו איני יודעת, כי רק מקצת היריעה סופרה בערב הזה.
אשרינו אשרינו שרואים אנו עין בעין בשוב ה' לציון, צעד אחרי צעד באופן שהלב עולה על גדותיו להכילו.
מאושרת להיות חלק מהמהלך המופלא הזה, יחד עם חבורה מופלאה.
בברכה, בהוקרה,
רחל סלע, שילה
