‏הצגת רשומות עם תוויות שתי הלחם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שתי הלחם. הצג את כל הרשומות

יום שני, 29 במאי 2017

מָקוֹם בַּמָּקוֹם: מקרא ביכורים - מן השדה שמחוץ ועד לעזרה שבפנים

על מָקוֹם - בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' || כפות המנעול

ביום הביכורים - חג השבועות מביאים מנחת ביכורים מהחיטים  וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים  החל מיום זה יש להעלות למקדש ביכורים מהשדה  רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית ה' אֱ-לֹהֶיךָ  אדם מישראל שמביא ביכורים לעזרה וקורא מקרא ביכורים, כפי שכתוב בתורה, מובטח שייענה מיד  יש עוד מקרים, בהם הקוראים לה' במקום קודשו מובטחים שתפילתם תשמע ותיענה מיד


↓ מאת: פינחס אברמוביץ'/ כפות המנעול

חג השבועות, 'יום הביכורים', הוא החג בו מקריבים ביכורי חיטה: קרבן שתי הלחם הנקראים 'לחם הביכורים'. קרבן זה מכשיר את הבאת קרבנות מן התבואה החדשה ואת הבאת פירות הביכורים למקדש, מכל מושבות ארץ ישראל, מחג השבועות ועד חנוכה. המדרש מתאר את הדרך הפשוטה שעושה החקלאי עד שמביא לפני ה' את ברכת שדהו, ומנגד את המענה המיידי של ברכת ה' אל החקלאי: 
אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא: בא וראה כמה מתחטאין וכמה יש להן פתחון פה לעושי מצות: 
אדם יש לו עסק אצל מלכות, פעמים שהוא נותן כמה ממון עד שמגיעין אותו אצל המלך. כיון שהגיע אצל המלך, ספק עושה שאלתו ספק לא עשה. 
אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא: יורד אדם לתוך שדהו, ראה אשכול שביכר תאנה שביכרה רמון שביכר, מניחו בסל והולך לירושלים ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל, שנאמר: "השקיפה ממעון קדשך" וגו'. ולא עוד, אלא שהיה אומר: איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה, שכתוב אחריו: "היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות" (מדרש תנחומא כי תבוא א).
שלא כמו נתין של מלך בשר ודם המתייגע רבות עד שמגיע לפני המלך, וגם אז איננו יודע אם בקשתו תישמע אצל המלך, בעל הביכורים מביא את פירותיו לפני הכהן בעזרה וקורא עליהם מקרא ביכורים ומיד יודע שנשמעה ונענתה בקשתו, שנאמר: "היום הזה"! 


מקורות נוספים בחז"ל מלמדים על מעמדה של מקום המקדש בה נענות התפילות והבקשות תיכף ומיד: 
בברייתא מסכת שמחות מדובר על כוח התפילה בהר הבית ובמקום המקדש. "שמתחילה לא בנה שלמה הבית אלא על תנאי, שכל מי שיש לו צרה יבא ויתפלל עליה". בברייתא שם שנינו שכל העולים לבית המקדש עולים ומקיפים דרך ימין, אבל מי שאבל על מת או שיש לו חולה בביתו מקיף את הר הבית מדרך שמאל. כאשר רואים אותו הקהל שמקיף דבר שמאל אומרים לו: "מה לך מקיף משמאל?" והוא אומר להם שיש לו חולה בתוך ביתו שצריך רחמים. "אומרים לו: השוכן בבית הזה ירחם עליו מיד". ואף "אשה אחת שחלתה בתה ועלתה והקיפה, ולא זזה משם עד שבאו ואמרו לה: נתרפאתה". 
וכמו מביאי הביכורים כך גם חוני המעגל, מתפלל לפני ה' בהר הבית, כמו בן לפני אביו, והוא עושה לו רצונו מיד: 
תנו רבנן: פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: התפלל וירדו גשמים! ... עג עוגה ועמד בתוכה... אמר לפניו: רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. 
התחילו גשמים מנטפין... אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. 
ירדו בזעף, עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית... אמר לפניו: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים. (בבלי תענית כ"ג ע"א).

יום חמישי, 25 במאי 2017

מדינת ישראל בלי מקדש אינה מדינה - הרב ישראל אריאל

פרשת המקדש || במדבר תשע"ז

"העומר היה מתיר [את החדש] במדינה, ושתי הלחם במקדש" (משנה מנחות סח, ב) • לאחד את שתי הקדושות: קדושת המקדש וקדושת המדינה


↓ מאת: הרב ישראל אריאל

לדעת מרן הרב זצ"ל לא תיתכן 'מדינת ישראל' בלא מקדש. כך כתב הרב במאמרי הראיה (הגדה של פסח, העומר, החדש במדינה ובמקדש): 

"העומר היה מתיר [את החדש] במדינה, ושתי הלחם במקדש" (משנה מנחות סח, ב): 
"נשמה אחת היא המחיה את המדינה ואת המקדש בישראל, לא בקשרים מלאכותיים הננו מקשרים את חיי עמנו... הנשמה הגדולה של האומה קדושת האחדות היא כל חייה... קול הכורם והיוגב על אדמת ישראל... עד קול הזמרה הנאצלה אשר בהיכל ד', קול אחד הוא בתוכיות הוייתנו... והם הם המדינה והמקדש... האחדות המהותית של המדינה והמקדש, טבועה היא בעצם נשמתנו. 
רק הסיגים אשר נדבקו בנו מדרכי הגויים, הם הם הגורמים לתועים איזה תקופה קצרה לחשוב, שתוכל להיות אצלנו תכנית של מדינה שאינה תכנית של מקדש... וסימן לדבר – 'העומר היה מתיר במדינה - ושתי הלחם במקדש'... בכך יתאחדו כל פרודותינו במדינה ובמקדש שייבנו יחדיו במהרה בימינו אמן". 

לדעת מרן הרב זצ"ל, הטוען שיש לעסוק תחילה בבניין המדינה, ואילו המקדש נועד לאחרית הימים "תועה" ומטעה, לדעת הרב דבק בו משהו "מדרכי הגויים". 

ואכן, אנשי בית שני הקימו מקדש בירושלים מיד בבואם ארצה, ואילו ה'מדינה' הלכה ונבנתה ברבות הימים סביב המקדש הנבנה בירושלים.

מרן הרב זצ"ל, חוזר על העיקרון הזה בהקשר לחידושי מנהגים בדורנו, וכותב במאמרי הראיה ב (עמ' 474): 
"העומר היה בא להתיר את החדש במדינה, ושתי הלחם היו מתירים את החדש במקדש. כי ישנן שתי קדושות: קדושת המקדש וקדושת המדינה, ושתיהן צריכות להיות דבוקות וקשורות זו בזו מבלי להפריד ביניהן. כל חדש אסור הן במקדש והן במדינה, עד אשר יקריבו חלק ממנו לגבוה... 
עלינו לעורר את נשמת ישראל מתרדמתה באופן תמידי, בלי הרף והפסק, על ידי שמירת התורה והמצוות שהן סם חיים לישראל. ורק על ידי כך, יתאחדו יחד שתי הקדושות: קדושת המקדש וקדושת המדינה, ונזכה לראות בשגשוג המדיניות הישראלית ובפריחתה, ובבניין בית מקדשנו ותפארתנו, במהרה בימינו אמן". 

יום חמישי, 26 בינואר 2017

מנחת העומר לעומת מנחת שתי הלחם/ הרב ישראל אריאל

פרשת וארא || הרב ישראל אריאל

המצרים נמשלו לשעורה ולפשתה  עם ישראל נמשל לחיטה  איך הדברים קשורים להנפת העומר בחג המצות ושתי הלחם בעצרת?


↓ מאת: הרב ישראל אריאל


המצרים נמשלו לשעורה שהיא מאכל בהמה, והמצרים נמשלו לבהמות. כך מופיע בשמות רבה (יח, י): 'הרג בכורי מצרים שהיו משולים לבהמה, שנאמר (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם'.

כן נמשלו המצרים לפשתה, שהיתה סמלה של מצרים, כמובא בישעיהו (יט, ט) המתאר את המצרים כ'עובדי פשתים', ומפרש רש"י: 'זורעי פשתים על הנהר', שכן, המצרים פיתחו את זרע הפשתן וגידלו אותו על גדות הנילוס, וממצרים יצא הפשתן, וכן אריגים ובגדים לרחבי העולם העתיק.

לעומתם ישראל נמשלו לחיטה, כך נאמר בפסיקתא רבתי (פרשה י, כי תשא): 'ישראל נמשלו לחיטים שהם דגנו של עולם - 'בטנך ערימת חיטים', לפיכך אמר לו הקב"ה: משה! תן דעתך למנות את ישראל לידע כמה יש בהם'. נמצא, שהשעורה והפשתה שהוכו בברד, לעומת החיטה שלא הוכתה, הרי אלו משל למצרים ולישראל. 

מכאן, אולי רמז להבאת עומר מן השעורים בחג הפסח ושתי הלחם מן החיטים בחג השבועות: הבאת עומר השעורים לפני ה' בחג הפסח, באה להזכיר לישראל את גאוות מצרים: הנה פרעה ועבדיו המשולים לשעורים מאכל בהמה - זקפו את קומתם ולבסוף נשברו. זאת, ככתוב: 'ואולם בעבור זאת העמדתיך… למען ספר שמי בכל הארץ'. 

בכך יובן מדוע מביאים את עומר השעורים בחג בו יצאו ישראל ממצרים לחירות. העומר מובא כשהוא שעורים טחונים בריחים ומנופים בשלש עשרה נפה, כלומר קמח טחון דק מן הדק. כמובא במנחות סו, א: 'קצרוהו ונתנוהו בקופות, הביאוהו לעזרה… נתנוהו לריחים של גרוסות, והוציאו ממנו עשרון שהוא מנופה בשלש עשרה נפה'. זאת, ללמדנו, על שבירת הבהמיות המצרית עד דק.

מאידך גיסא, בחג השבועות מביאים ישראל את שתי הלחם מן החיטים, זאת, לציין את ישראל המשולים לחיטה. קרבן זה מובא חמישים יום לאחר היציאה ממצרים, כלומר, ביום בו עמדו ישראל לרגלי הר סיני לקבלת התורה, שם קבלו על עצמם את התורה מתוך משמעת פנימית באמרם: 'נעשה ונשמע!' בכך מתגלה ההבדל בין פרעה הסרבן והעקשן, לבין המשמעת של ישראל המקבלים עליהם עול תורה ומצות ללא תנאי. 

לפיכך, החיטה של שתי הלחם אינה מובאת כמו העומר בצורת קמח טחון, אלא כלחם אפוי. יתירה מזו! לחם ביכורים זה מובא כשהוא חמץ, דבר, שאינו מצוי בקרבן אחר במקדש (חוץ מקרבן תודה). בכך ניכר ההבדל הגדול בין קמח שעורים טחון, שהוא מאכל בהמה, לבין לחם חיטים אפוי מנופה בשתים עשה נפה (ראה מנחות עו, ב) המובא לפני המזבח כמאכל אדם משובח. 

יום שני, 30 במאי 2016

מתכוננות לשבועות! נשים, רשמתם ביומן?

לקראת הנפת שתי הלחם במקדש || סדנאות הכנה

השבוע ובשבוע הבא יתקיימו שלוש סדנאות הכנסה לשבועות לנשים  מחר (יום שלישי) בדולב  ביום חמישי השבוע בירושלים  ביום שני הבא בקרית הבא  כל הנשים מוזמנות

כתבות קשורות:

↓ דולב - יום שלישי, כ"ג באייר

מה הייחוד בשתי הלחם שהוקרבו המקדש בחג השבועות?
מה תפקידו של השאור?
  • שיעור מפי הרבנית עידית ברטוב
  • סדנת שאור - אורנה הירשברג
ביום שלישי כ"ג באייר (31/5/2016) בשעה 20:00
במעון בדולב

עלות השתתפות 30 ש"ח לכיסוי ההוצאות

לפרטים נוספים: כלנית: 054-4411208

↓ עיר דוד, ירושלים - יום חמישי, כ"ה באייר

פרטים על הסדנא הראשונה שתתקיים בירושלים:
המקום: עיר דוד 
תאריך: יום חמישי, כ"ה אייר 
שעה: שמונה בערב

לפרטים נוספים:
מעיין סגל :054-7492152​
רינה: 054-7543051

↓ קרית ארבע - יום שני, כ"ט באייר

פרטים על הסדנא השניה שתתקיים בקרית ארבע:
המקום: בית חב"ד, קרית ארבע
תאריך: יום שני, כ"ט אייר 
שעה: שמונה בערב

לפרטים נוספים:
ציפורת: 050-4647554
רינה: 054-7543051
ערב נוסף יתקיים בקרית ארבע
סדנת שאור לנשים כהכנה לשבועות.

יום שני, 16 במאי 2016

הזמנה לשיח תורני על תורת המנחה ושתי הלחם

לקראת שבועות במקדש || מנחה חדשה לה'

תרגול שתי הלחם תשע"ה
ביום רביעי הקרוב, י' באייר יתקיים במכון המקדש שיח תורני על תורת המנחה ושתי הלחם  האירוע ייערך כמחווה לרב יעקב סביר ורעייתו הרבנית צביה תחי' - מובילי המנחה החדשה

↓ הזמנה של מצווה


לקראת שנת היובל לשחרור העיר ומקום המקדש, נזבח זבח תודה ובשם ה' נקרא

מחווה והוקרה לרב יעקב סביר ורעייתו הרבנית צביה תח' - מובילי המנחה ומנחי השיח בעניין.

האירוע יתקיים אי"ה 
ביום רביעי, העשירי באייר תשע"ו 
בין השעות: 17:00 ועד 23:00
באולם סנהדרין הגדולה במכון המקדש. בעיר העתיקה בירושלים

בנוכחות ובההתדיינות רבנים, כהנים ואנשי תורה 

הציבור מוזמן

הפרדה בין גברים לנשים

בין הנושאים המלווים במצגות פרטניות:
  • תבואות הארץ לשם מנחה, שיפה ובעיטה בזמן הזה, סולת,
  • המנחות הרגילות: מרחשת, מאפה תנור, פתיתים
  • קציר שעורים, העומר: קליה, ניפוי, הכנת המנחה, קמיצה, הנפה, הקטרה,
  • שתי הלחם, כיצד עושין. ערך לחם: מתכון מעשי לשתי הלחם. הדגמה וטעימה, תנופה כיצד?
  • פרופ מרדכי כסלו , חיטת ארץ ישראל ושתי הלחם
  • בין לחמי תודה וביכורים כמנחת ציבור ללחמי תודה כמנחת פרט.

חמץ תאפינה, ציוה הכתוב שתהיינה חמץ לפי שהם תודה לשם כי חוקות קציר שמר לנו (רמב"ן, ויקרא כ"ג, יז)


מכון המקדש, תנועות המקדש והר הבית

הזמנה: סדנת נשים לקראת שבועות במקדש

מתכוננות לשבעות || מתכוננות להנפת שתי הלחם במקדש

סדנת הכנה לשבועות לנשים כחלק מאירועי מתקדמים למקדש  שתי הלחם שיונפו בשבועות במקדש נעשה מבצק שאור • האירוע יכלול סדנא מעשית להכנת לחם שאור  הסדנא תלווה בשיעור מקדים על שתי הלחם ותסתיים בארוחה חגיגית.

↓ כל אשה מוזמנת

תנועת נשים למען המקדש מקיימת, זו השנה השניה, סדנת הכנה לשנים לקראת חג שבועות. האירוע מהווה חלק מאירועי מתקדמים למקדש. מלבד יכלול סדנא מעשית להכנת לחם שאור - לחם הזהה לשתי הלחם שיונפו בשבועות המקדש, יכלול האירוע שיעור מקדים על שתי הלחם וארוחה חגיגית עם לחם שאור, כמובן.

נשים למען המקדש מזמינות לאירוע כל אשה, המרגישה כחלק מהעניין של מקדש וגאולה ורוצה ללמוד את תהליך הכנת הבצק היחודי לשתי הלחם.

בסדנא ילמדו:  ממה מכינים את הבצק  מה מקומו של השאור  מה הייחוד של שתי הלחם בכלל  איך זה קשור אלינו  וכמובן עו  דברים הקשורים למקדש ושבועות. 


הסדנא הראשונה - ירושלים

פרטים על הסדנא הראשונה שתתקיים בירושלים:
המקום: עיר דוד 
תאריך: יום חמישי, כ"ה אייר 
שעה: שמונה בערב

לפרטים נוספים:
מעיין סגל :054-7492152​
רינה: 054-7543051


הסדנא השניה - קרית ארבע

פרטים על הסדנא השניה שתתקיים בקרית ארבע:
המקום: בית חב"ד, קרית ארבע
תאריך: יום שני, כ"ט אייר 
שעה: שמונה בערב

לפרטים נוספים:
ציפורת: 050-4647554
רינה: 054-7543051
ערב נוסף יתקיים בקרית ארבע
סדנת שאור לנשים כהכנה לשבועות.




נשים המעוניינות להזמין ערבים כאלו, מוזמנות לפנות לרינה: 054-7543051

יום חמישי, 21 במאי 2015

נשים למען המקדש מתכוננות לשבועות

הידע כבר קיים || הר הבית עוד חסר

הכנת שאור לשתי הלחם שיונף במקדש בשבועות
עשרות נשים התאספו אמש באלון שבות כדי להתכונן להכנת לחם שאור, ממנו יוכנו שתי הלחם שיונפו בשבועות בבית המקדש. הנשים תרגלו באופן מעשי הכנת לחם שאור ולמדו על המשמעות של הנפת שתי הלחם בבית המקדש דוקא בשבועות.

באסרו חג שבועות יתאספו מול מקום המקדש, מאות משוחרי המקדש לתרגול חי של הנפת שתי הלחם עם כשי העצרת והבאת הביכורים למקדש. הארוע מיועד לכל המשפחה (
לפרטים לחץ כאן >>).

↓ לקראת שבועות: מתכוננות לחידוש עבודת המקדש

מה הקשר לשבועות?

נשים רבות שהוזמנו לארוע, שאלו מה הקשר בין שבועות
לסדנת לחם שאור. את התשובה הן קיבלו בסדנא שהתקימה אמש באלון שבות שבגוש עציון.

אלון שבות: הכנת שאור לשתי הלחם שיונף במקדש בשבועות
שתי הלחם, שמוקרב על המזבח פעם אחת בשנה, הינו הקרבן היחיד שהינו חמץ - עשוי משאור. זהו בצק מיוחד שדורש הכנה מיוחדת, נטולת שמרים, עם מחמצת.

אמש נפגשו כארבעים נשים לסדנת שאור כהכנה לשבועות. בסדנא נפגשו הנשים, כדי ללמוד כיצד מכינים לחם מחמצת וכיצד הדבר יעשה במקדש. הנשים מאמינות שבקרוב נוכל לחקש את עבודת המקדש וחשוב לרכוש מיומנויות שונות שיהיו דרושות לבנין המקדש והעבודה בו.

החויה המעשית של לישה, ערבוב וניסיון טכני, חיברה את הנשים לפסוקים המדברים על שתי הלחם. נשים מספרות שהפסוקים שנראו קודם תלושים מהמציאות, מופשטים ותיאורטיים, הפכו להיות קרובים אליהם ומעשיים.

גם נשים מתכוננות לחידוש עבודת המקדש

רינה אריאל, ממארגנות הטקס מסבירה שמדובר בחלק קטן מסדרת קורסים וסדנאות שנועדו לקדם את תודעת המקדש ובמקביל ללמוד ולהתכונן לקראת חידוש העבודה.

רינה נשואה לכהן, שמתכונן בעצמו לחידוש העבודה ועולה להר הבית. היא מאמינה שיש חשיבות רבה ללימוד ענייני המקדש גם על ידי נשים. הדבר יגביר את התודעה של כל המשפחה לעניין.

עוד היא מוסיפה שמטבע הדברים לנשים יש גישה טובה יותר לעבודות שקשורות במנחות (סוגי קמח, לישה, שאור ועוד) וגם אם הן לא יוכלו לבצע את העבודות עצמן במקדש, הן יוכלו לסייע לכהנים ברכישה הידע והמיומניות השונות. רינה עצמה מבטיחה לתרגל עם בעלה עמיחי את הכנת שתי הלחם, כך שיזכה להיות ממוכן ולזכות בעבודה זו במקדש.

בני חורין - חמץ ומתן תורה

הסדנא המחישה עד כמה הכנת לחם היא תהליך ארוך ומורכב, הדורש התעסקות, סבלנות והרבה תפילה.

במעמד קבלת התורה- בו יהודי הופך בן חורין, אדם בעל חובות ואחראיות - יש צורך להקריב לחם ולא מצה.

אדם בן חורין לא יכול להסתפק במצה או במן, אשר לא מושפעים מתהליכים טבעיים בהם שותף האדם. לאחר תהליך הכנה של ארבעים ותשעה יום, העבד הופך בין חורין ויכול לעבוד ולהשקיע ולא לשמוך רק על האדון.

הנפת שתי לחם נעשית במקדש - מקום המסמל את לב עבודת האדם והחיבור עם העליונים.

האדם יכין את לחמו בנפשו, אך זקוק לברכה שתרד משמים ותברך אותו.

אסרו חג שבועות - ארוע הכנה לציבור ברחב

באסרו חג שבועות יתאספו מול מקום המקדש, מאות משוחרי המקדש לתרגול חי של הנפת שתי הלחם עם כשי העצרת והבאת הביכורים למקדש. הארוע מיועד לכל המשפחה (לפרטים לחץ כאן >>).





יום שלישי, 19 במאי 2015

אסרו חג שבועות: כל המשפחה מתנסה בהבאת הבכורים

מתכוננים ברצינות לחידוש עבודת המקדש || אסרו חג שבועות

תרגול חג השבועות במקדש יתקיים כבשנים שעברו באסרו חג שבועות. בניגוד לשנים שעברו, השנה כל המשתתפים בתרגול יהיו שותפים פעילים במעמד. בסיום האירוע יתקיין הפנינג ציבורי.

כל משפחה תתנסה בהבאת הביכורים, במקרא ביכורים ותתברך מפי כהני עליון.

כל המשפחה מגיעה!

התרגול יתקיים ביום שני ז' בסיון (25/5/15) בשעה 11:00 בטילת שרובר בארמון הנציב - מול מקום המקדש.
בהשתתפות: הרב דוד חי הכהן, הרב בניהו ברונר, הרב משה אודס, הרב שלום דובער וולפא, הרב ישראל אריאל, הרב עזריה אריאל, הרב דוד דודקביץ', ראש משמר הכהנים - הרב ברול כהנא.

תזמורת והרקדה: ירמיהו ולהקתו.

ראו גם: צפו: כך נכין את שתי הלחם לקראת שבועות בהר הבית >>
  
↓ מתוך דברי מארגני התרגול:

זו השנה השלישית בה מתחדשים תרגולים לקראת עבודת המקדש בחג השבועות: שתי הלחם, כבשי עצרת, ביכורים ומקרא ביכורים.
התרגול השנה השנה מתקדם ויתמקד במקרא הביכורים - להתברך מפי כהן ולחבב ראשית פירות שבעת המינים, היא מצות הביכורים ותירגול מקרא הביכורים.

שלוש מצוות חביבות

 על שלוש מצוות נאמר "קרבן ראשית תקריבו אותן לה'": עומר התנופה - הבא מן השעורה החדשה שתי הלחם - הבאות מן החיטה החדשה; הביכורים - הפירות הראשונים משבעת המינים.
אנו נמצאים ב'ראשית' דרכנו, כדי שנוכל לחנוך את המקדש בכל עת תמיד ונדע מה לעשות בבאנו שם, כי פתאם יבוא האדון אל היכלו.[מלאכי ג,א.] ותרגילנו בתורתך לעובדך באמת ותן חלקנו בבנין מקדשך.
התרגולים מקדשים את ישראל והזמנים, המקדש והכהנים באמצעות מצוות הראשית ויוצרים הגנה על ירושלים.
קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבוא עליהם. ירמיה ב,ג.

תרגול הביכורים - השנה כל הנוכחים שותפים!

שוב אין אנו, תנועות המקדש והר הבית, מסתפקים בפטורי שפתיים ונשלמה פרים שפתינו. ריח המקדש נישא באוויר. העיזים מתעטשות ביריחו מריח הקטורת וקול התור נשמע בארצנו. השנה גם מתחדש מנגל הקודש. כל משפחה תיזכר בשלמי שמחה וקרבנות חגיגה ועולות ראייה ביום המופלא הזה שאורו של מתן תורה, מעמד סיני נוגה עליו כאשר לפי דעתו הנכונה של רבי יוסי זהו אכן יום מתן תורה. ז' בסיון! אנו ניצבים מול הר הבית ומול הר סיני בגילוי אחד.
סמוך ונראה מכאן מקום המקדש. גם אברהם אבינו כשעלה להר המוריה עם בנו יצחק בדרך לעקדה בא מכאן.
"רבי יוחנן אומר: אל תהא מצוות העומר קלה בעיניך, שעל ידי מצוות העומר זכה אברהם אבינו לירש את ארץ כנען, שנאמר: "...וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם...".
ונאמר: "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר (ויקרא רבה, פרשה כח, אות ו)".
ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו ותקם את דבריך כי צדיק אתה נחמיה ח,ט.
כל התקופה שבין פסח לעצרת מהולה וכרוכה בברית המילה וברית הארץ הכרוכים כאחד כקרבן פסח וברית מילה שני ה'עשיין' המולכים על ישראל ועושים אותו ישראל עם הכניסה לארץ בימי יהושע. ואומר לך בדמייך חיי.
השנה נתמקד בברכת היחיד, כל איש ואשה, ילדה ולילד יתרגלו ביכורים, יביאו זכר לביכורים ויתברכו מברכת כהן ליד המזבח. ובכך יקיימו מצוות הודיה לה' על מתן הארץ ירושתה וברכתה מפי כהן המניח ברכה אל ביתו של מביא הביכורים ומניפן.
והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם".
אנו בדרך ללא תנאי והטנא בידינו.
שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה. יֵרָאֶ֣ה אֶל־עֲבָדֶ֣יךָ פָעֳלֶ֑ךָ וַ֝הֲדָרְךָ֗ עַל־בְּנֵיהֶֽם׃

המשמעות המיוחדת של אסרו חג שבועות

בלשון חז"ל נקרא יום זה יום טבוח [פתח בטית ודגש בבית] יש מבטאים טיבוח.
בתקופת הבית היו כאלו שעלו לרגל לעצרת – יום הביכורים ולא הספיקו להקריב בהמוניהם עולות הראייה, שלמי השמחה ושלמי החגיגה, לכן הם נשארו לימי התשלומים, מעין "חול המועד" של שבועות, ששה ימים שלאחר יום החמשים כדי להשלים חובותיהם ונדריהם.
ירושלים שקקה עולי רגל כשהעומס הגדול ביותר היה ממחרת החג , אסרו חג. שמשמעו בפשט הספוק קשרו השור, קרבן החגיגה למזבח ובמשמעות המקובלת הרוחנית להמשיך לקשור את החג שלא יחמוק.
"כשיביא אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה, לא יהיה אוכל הוא ובניו בלבד וידמה שעשה מצווה גמורה, אלא חייב לשמח את העניים אות האמללים, שנאמר הלוי והגר והיתום האלמנה" [דברים טז,יד] מאכיל הכל ומשקם כפי עושרו". [רמב"ם, משנה תורה, ספר הקרבנות,פרק ב', י"ד]
אסרו חג של שבועות יום פנוי כמו אסרו חג של פסח, יום המימונה . אסרו חג של שבועות הוא יום גדוש בתוכן מקדשי - לאומי , יום בשר רוחני. הרבה מעבר למנגל רגיל. הנה יש לנו יום שבו השלמים, שלמי ציבור מן התורה. החגיגה והשמחה בבשר ויין בשיר של לויים ובלינה בירושלים.
גם ישראל אוכל חולין שהם קודש. אנו ממליצים לקראת סעודת הכהנים וסעודת החוגגים שתתקיים אי"ה באסרו חג להתרגל לטבול לשם אכילת השלמים בירושלים.

↓ מקרא ביכורים - הכנות לתרגול

מביא הביכורים נכנס ל'עזרה' ועומד ליד ה'מזבח'.
"עודנו הסל על כתפיו" או הטנא בידיו.
הכהן אל מביא הביכורים:
וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלוקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו,
מביא הביכורים פונה אל הכהן כשידיו פשוטות עם הטנא ומנעים בקולו:
הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ;
"מוריד את הסל מכתפו ואחזו בשפתותיו וכהן מניח את ידיו תחתיו ומניפו". (ירושלמי, הלכה ד, פרק שני התרומה והביכורים)
הכהן מניף יחד עם קורא הביכורים, לוקח את הסל מהמביא ומניפו שוב כדרך הנפה ואומר:
 וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח ה' אֱלקֶיךָ.
הכהן: מניח את הטנא בפינה הדרומית מערבית של המזבח ומניחו בדרומה של הקרן.
מביא הביכורים אומר:
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל- ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, ה';
הכהן:
וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה' אלוקיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי ה' אלוקיךָ.
המביא: משתחווה עד כמה שיכול, עד השתחוויה מלאה על גבי שטיח לכיוון קודש הקדשים
אחרי שקם מההשתחוויה, הכהן מברך:
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ
המביא: עונה אמן ואומר:
כן אזכה לשנה הבאה להביא מביכורי אדמתי לפני ה' בעזרה בבית המקדש בהר המוריה לראות ולהראות כהנים בעבודתם, לויים בדוכנם בשירם ובזמרם וישראל במעמדם.
הכהן וקהל השומעים: אמן

יום שישי, 6 ביוני 2014

שתי הלחם, בבקשה

בסך הכל שתי ככרות לחם, מה ההתרגשות? ובכל זאת, לא מעט מאמץ הושקע בשבועות האחרונים בשיחזור ההרכב ותהליך ההכנה המדוייק של החלות הללו, 'המנחה החדשה' של חג הביכורים * אמנם כבר עבר זמנו ובטל קרבנו, אבל טוב לדעת שיש מי שטורח לחשוף כיום את מסתרי המטבח היהודי

ככלות הכל מדובר בשני כבשים בשנתם הראשונה שעליהם מניחים שתי חלות עצומות (כ-56 על 32 ס"מ לפי השיטה האמצעית). את כל המכלול הזה, עשרות קילוגרמים, צריך כהן חסון במיוחד להניף בבת אחת במקדש בחג השבועות. ביום ראשון השבוע בהר הזיתים, במהלך מעמד תירגול הקרבן הזה, בחירה של כבשים גדולים במיוחד הצריכה את הכהן אליעזר גולדשמיט למאמץ-על כדי להרים את כל זה יחד. בימי הבית, אחרי ההנפה היו הכבשים מוקרבים כקרבן שלמים ואילו החלות – נאכלות לכהנים.
התכונה סביב העניין הזה כללה השנה גם התכנסות בנווה צוף שבו עשר נשים אפו את הלחמים המדוברים בתנור תחת שרביט הניצוח וההוראות של תושב המקום, פרופ' זהר עמר מאונ' בר אילן, המומחה מספר 1 לשיחזור הוויי החיים הקדום. עמר עסק בעבר בשיחזורו של לחם הפנים, במחקר שתועד כאן בהרחבה לפני כשנתיים. במקרה דנן, ראוי לומר, העניין פשוט יותר. על לחם הפנים היה להישמר טרי גם לאחר שבוע שבו שהה על השולחן בהיכל, ובנוסף – הוא למעשה מצה – כך שעמר נדרש למאמצים רבים כדי להגיע להצעת שיחזור סבירה ואכילה של ככר הלחם הזו ללא התפחה. שתי הלחם, לעומת זאת, הוא קרבן הציבור היחיד המובא במקדש כשהוא חמץ, כלומר ניתן להתפיחו, ואף אין צורך לאפותו ימים רבים קודם לאכילתו – וממילא בקלות רבה יותר ניתן להגיע לתוצאה טעימה וראויה שלו. במעמד הניסוי הפומבי שנערך בנווה צוף השנה, כך לדוגמא, לא הספיק עמר עצמו לטעום מהחלות לפני שחוסלו בידי הקהל.
החלות עשויות מסולת, כלומר חיטה שנטחנה בגריסה עבה יחסית באופני הכנה שונים. בין השאר נבחנה בידי עמר סולת שהופקה מחיטת הלחם המודרנית, ולעומתה סולת של חיטת הדורום העתיקה (סמולינה), זן החיטה שהיה מצוי בארץ ישראל בימי קדם. אגב, עמר איננו לחוץ בהכרח לשחזר במדוייק את אופן ההכנה הקדום. בהתאם לדרישות ההלכה הוא מנסה לשלב בתהליך ההכנה גם מרכיבים מודרניים שעשויים לשפר את איכות המוצרים. עמר מציין שחיטת הדורום הקדומה תופחת באופן מוגבל יותר מאשר החיטה המודרנית, חיטת הלחם, ואולם יתרונה הוא בשמירת הלחות שבה לאורך זמן, וכך נשמרת טריות הלחם. בעבר זה היה יתרון מובהק, בהעדר אמצעי קירור וחומרי שימור הקיימים בימינו, ובפרט באפיית לחם הפנים שכאמור היה צריך להישמר בטריותו במשך יותר משבוע.
ואולם מבחינה עקרונית-הלכתית אין כל הבדל בין סוגי החיטה ושני המינים הללו כשרים לשמש כחומר גלם למנחות. לחילופין ניתן גם לערבב בין שני מיני החיטה. כל האפשרויות הללו נוסו במסגרת מחקר זה, והמסקנות הובאו בהצעת ההכנה המצורפת כאן. ואמנם עדיין קיימת הגבלה הלכתית לגבי מוצא החיטה – היא חייבת לגדול בארץ ישראל דווקא, ולבוא דווקא מהתבואה החדשה שצמחה בשנה זו. אגב, בשנים האחרונות שוב החלו לגדל זן  משובח של חיטת דורום שפותח בארץ ישראל.
כמות הסולת לשתי הלחם הייתה שני עשרונים, עישרון לכל חלה. שתיהן יחד הופקו משלוש סאים חיטה (סאה היא מידת נפח שערכה 3.3 עשרונים) המתורגמות במידות מודרניות לפי שיטת הרמב"ם ל-17 ק"ג חיטה לשתי החלות, שלאחר טחינה וניפוי עמדו על עשירית מכך לכל חלה – 1.7 ק"ג, דהיינו עשרון. לדעת הגר"ח נאה, לעומת זאת, מדובר על כמות ראשונית של 20 ק"ג לשתי החלות, שהסתכמו לבסוף בעשרון ששיעורו שני ק"ג לכל חלה (ובסך הכל ארבעה קילוגרמים לשתי החלות). קיימות עוד שיטות נוספות, ועמר, דייקן שכמותו, ניסה את כולן.
תהליך ההפקה של המנחות כלל סדרת ניפויים שתכליתה להגדיל את הכמות היחסית של החלבון בתוצר, ולהסיר חלק ניכר מההרכב העמילני שנראה כעפרורית לבנה וניכר מאוד בקמח הלבן והדק. כך התקבלה פת נקיה ומשובחת. בשאר המנחות, אלו שנאפו כמצה, נעשה תהליך ממושך המכונה "שיפה ובעיטה", שעניינו להסיר את קליפת הגרגר. זה היה הפתרון שמצאו חכמים בכדי להסיר את הקליפה ללא חשש חימוץ, מבלי לנקוט בפעולה הרגילה של לתיתה – הרטבת גרגרי החיטה במים. ואולם שתי הלחם, כאמור, הן ממילא חמץ ולכן מציע עמר לבחון את האפשרות ההלכתית להסתפק במקרה דנן בלתיתה, הפשוטה יותר לביצוע.
לחם עם קרניים
בימי בית שני טחינת הסולת נעשתה בעיקר בעזרת "ריחיים של חמור", ריחיים שהונעו בעזרת חמור, ובהן אפשר לקבוע מראש את גודל גריסי הסולת הרצויים. כיום אין צורך בחמורים ולא בריחיים כבדות מאבן. בעזרת החשמל אפשר לווסת את גודל הגרגרים הרצוי במטחנת קמח גרמנית משוכללת.
המשנה במסכת מנחות (ו, ז) גורסת ש"העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה, ושתי הלחם בשתים עשרה נפה ולחם הפנים באחת עשרה". ההבדל קשור למרקם גרעיני הדגן, שבעומר נעשה משעורים; בשתי הלחם מחיטה טריה שגדלה השנה ואילו בלחם הפנים מחיטה ישנה יחסית. המטרה, מכל מקום, הייתה להגיע לגודל גרגר סולת נקי מיטבי לאפיה.
התפחת הבצק לשתי הלחם נעשתה בעבר באמצעות שאור, בצק שהחמיץ עד מאוד מרוב שהייה. להלכה נקבע שהשאור נלקח דווקא מתבואת השנה שעברה, מפני שבשאור ישן כושר החימוץ והתפיחה טוב יותר. להערכת עמר המשנה מזכירה "שאור" כי זה היה חומר ההתפחה המצוי ביותר באותה עת, אך אין מניעה מלהשתמש לצורך כך בשמרים הנמכרים בימינו, שלהם כושר תפיחה טוב יותר. אגב, השאור מקנה ללחם טעם חמצמץ מובהק, ומכאן כנראה נגזר המונח המקורי של השם חמץ.

שתי הלחם היו מרובעות. אורך כל חלה היה שבעה טפחים, רוחבה ארבעה טפחים ו"קרנותיה" ארבע אצבעות. לפי שיטת רש"י ה'קרנות' הן בליטות של בצק שהיו נתונות בכל אחת מזויות החלה. לפי פירוש אחר, של הרמב"ם, עובי החלה כולה עמד על ארבע אצבעות. על פי הנחיותיו של עמר הכין מפעל 'קילון' שבנווה צוף תבניות אפיה ייעודיות המתאימות בשיעורן למפרט המדוייק של הלחם הן לפי שיטת רש"י, והן לפי דעת הרמב"ם. התבניות גדולות בכסנטימטר עד שניים מהשיעור המבוקש בשל נטיית הלחם להתכווץ לאחר הקירור. את המחקר המלא עתיד פרופ' עמר לפרסם בקרוב.