הארות לפרשת בלק

לק'י

הארות לפרשת בלק

מכיוון שלאחרונה נשמעים הקולות להכשרת כיפת הסלע (קובאת אל סחרה),- לבית המקדש, ברצוני, בלי להביע עמדה, להזכיר כמה מדרשותי ב"ישבת חיים" ליד שער הרחמים בהר הבית.

לפני מספר שנים, ר' יואל אליצור בדרשתו לקראת השבועות, בבהכ"נ המרכזי בעפרה, דרש דרשה מבוססת על מאמרו של אביב ז'ל, פרופסור יהודה אליצור על המילה "שבת" בפסוק: "ממחרת השבת תספרו 50 יום".

בעצם המאמר עסק בשני עינינים: א. – חשיבות רבה מאד של מילים לועזיות בתנ"ך וב. – שהתורה היא בעצם – שירה, ואחד המיפנים שלה – זה חזרה מוגברת של שורשים אחדים, כשבכל פרשה – השורש שונה, השייך לאתה פרשה בלבד !

א. חשיבות רבה מאד של מילים לועזיות בתנ"ך

המילה "שבת" נאמרה ע/י משה רבינו באכדית, שהיתה אנגלית של אז וכולם הבינו אותה ופירושה: "שב ט'ו" – ז/א, - "יום שבט'ו לחודש". שימו לב שהתרגום לעברית, נשמע ממש כמה מילה "שבת" !

 אכדים ושפתם – נעלמו סמוך ליציאת מצרים ופוענחה, לפני כ 50 שנה !  במילים אחרות, כל אלפי הקןלמוסים, שנשברו במשך אלפי שנים, על העיניין של "ממחרת השבת"; הופעת ביטוסים וצדוקים ובעיקבותם, נוצרים, קראים ומוסלמים – כל זה נפל עלינו, בגלל איהבנה של מילה באקאדית !

ב. חזרה מוגברת של שורשים אחדים

בפרשת "בלק", השורש שחוזר על עצמו, הוא "ק ב" ופירושו: קללה. הוא מופיע מההתחלה, בשם הפרשה ועד הפסוקים האחרונים: "בקובה על קובת" . פירוש המילה "קובה" – כיפה, או "בנין עם הכיפה".

ההקשר בפרשה ברור: "בנין עם הכיפה = קללה" !

גם במקרה הזה, טוען פרופסור י. אליצור, המילה היא – לועזית: קובה = כיפה.

מצאתי חיזוק למהלך הזה בזוהר, בפרשת נח, הדיבור המתחיל: "ויבן נח". האמוראים דנים, במהלך ערוך, על מהות הקורבנות בבית המקדש ומגיעים למסכנה חד משמעית, שבמצב המתוקן המקדש - הוא מהווה מקור הברכה, ולאחר החורבן, הופך למקור הקללה !

ברכה – קללה

טוב לסיים את המאמר הזה בפסוק המופיע בפרשת "כי תצא" (דברים כ'ג – ו'):

ולא אבה יהוה אלוהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך יהוה אלוהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך יהוה אלוהיך !

אולי בכל זאת, לסיום – סגולה גדולה, בשלשת השבועות, להזכיר בניה בשמחה:

והראנו - בבנינו, ושמחינו – בתיקונו !

בברכת הבניין בברכה – חיים אודם כ'ג תמוז ה'תשע"ב עפרה