טבילה? כולנו בחזקת ocd

לא מזמן ניסיתי לדבר על לבו של אחד מקרובי משפחתי, תלמיד חכם ואיש חינוך, לעלות להר הבית. מלבד ההיסוס מול הפוסקים ורמת הקדושה הנדרשת לו לאדם לעלות להר הבית, אמר לי :" ובכלל , איך אני אטבול במקווה? בתהליך הזה אני ממש ocd."

למי שלא מבין, אותיות לועזיות אלו מגדירות מחלת נפש המכונה בעגה הפסיכולוגית, התנהגות אובססיבית כפייתית. אנשים עם נטיות נפשיות מוגזמות כאלו נוהגים ליטול ידיים בצורה מוגזמת, להקפיד בצורה מוגזמת על התנהגויות, ויש לזה טיפול קוגנטיבי ותרופתי.

בחוגים דתיים-ישיבתיים קשה לזהות התנהגות כזו, כי יש מצבים בהם מצטייר האדם דנן כמחמיר או מקפיד, ומי אנחנו שנשפוט אותו.

לאחרונה , כשאני נדרשת מחדש לטבול במקווה לצורך עליה להר הבית, הרהרתי לי ביני לביני שאולי אלפיים שנות גלות עשו בנו את שלהם. תקופה ארוכה של מגורים בגלות, במחיצת גויים עם אסכולות התנהגות, ברובן נוצריות, הביאו אותנו למקום , שמן הסתם לא היה נהוג בימי אבותינו, בכל מה שקשור להקפדה על דיני חציצה, חפיפה וטבילה.

איך אני יודעת זאת?

באחת מחופשות החנוכה טילנו בדרך האבות בגוש עציון. בדרך האבות בגוש עציון התגלה מקווה עתיק, אותנטי ,עם שתי מערכות של מדרגות. לכניסה למקווה ויציאה ממנו. תמונות מצ"ב. זהו מקווה שחצבו לעולי הרגל שבאו מדרום הארץ לעליה לרגל לבית המקדש.

אני משווה בדמיוני את משפחת שמעון, סבא, סבתא, ילדים, נכדים, בנים ובנות ,עושים את הדרך המאובקת בואכה ירושלימה. בדרך הם קופצים למקווה בדרך האבות, מסתפגים וממשיכים להר הבית. עוד דרך ארוכה לפניהם עד שיגיעו למקום המקדש. עוד לא היתה רכבת קלה וגם לא מכוניות ואוטובוסים.

נראה לכם שהם הקפידו על דיני חציצה כמונו? ללא פרוט, אין ספק שההקפדה לא היתה כמו בימינו.

כמו כן, לאחר לימוד משניות על טומאה וטהרה עם ר' איתי אליצור הגענו למסקנה שבבנין בית המקדש יהיה עלינו לטבול מדי יום ביומו. רוב הנשים בהכנות לטבילה,מקדישות להכנות לטבילה הרבה זמן. אם נזדקק לטבילה מדי יום ביומו לא נוכל להכניס את עצמנו למערכת הקפדות כמו שאנו עושות היום. יהיה איזה רף מינימום הלכתי נדרש. ספרי ההלכה בנושא יעברו רענון.בינינו, אין לי ספק שהגברים הטובלים בימים אלו למען עליה להר הבית, לא מתכוננים כמונו הנשים, לקראת טבילה. זה בטוח.אם מערכת הקפדות הרשומות בספרי הלכה מונעת מנשים וגברים בימינו לעלות להר הבית- יצא שכרנו בהפסדנו.