איך כובשים את הר הבית?

עלית רבנים להר הבית

שנים רבות מתלבטים רבנים ותלמידי חכמים בענין העליה להר הבית והגדרים שיש לשמור בעת העליה.

·         חלקם אוסרים את העליה עד ביאת גואל צדק (בעיקר מסיבות של השקפה - "התגרות בגויים", "העם לא מוכן" וכיו"ב),

·         חלק מתירים לעלות בטהרה, תוך ריחוק מרבי מהרמה המוגבהת ושמירת חומרות מפליגות בכל הנוגע לטהרה,

·         ואילו חלקם משתדלים להתיר עליה נרחבת ככל הניתן, תוך שמירה על טבילה ביום העליה וזהירות לא להכנס לעזרה, עפ"י השיטה המרכזית, שאותה מביא הררב"ז שמקום קודש הקודשים נמצא מתחת לכיפת הסלע.

פוסקים רבים דנים ביחס שבין התועלת והצורך בעליה להר הבית לעומת החששות ההלכתיים.

אחד השיקולים המרכזיים שעומד לנגד עיני הפוסקים, המציאות שהעליות להר הבית ויצרת ובמילים הלכתיות - כיבוש.

כיבוש הר הבית

בעיני רבנים רבים עצם הנוכחות היהודית בהר הבית משנה את המציאות ומקבעת עובדות בשטח, שהרי כלל ידוע שכיבוש צבאי של שטח אינו דומה לכיבוש אזרחי ולראיה - את ארץ הלבנון הצבא נטש בין לילה ואילו כדי לנטוש את חבל עזה נדרשו חודשים רבים והפצעים עדין פתוחים.

לכן, לדעת אותם רבנים, עלית יהודים להר הבית מוגדרת ככיבוש לכל דבר ומכיון שכיבוש ארץ ישראל דוחה שבת, בודאי הוא דוחה טומה.

מו"ר הרב ישראל שליט"א מעיד שכחייל במלחמת ששת הימים, הוטל עליו לשמור בפתח כיפת הסלע. בעמדו על משמרתו, הוא הבחין ברב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל וברב דוד כהן (הנזיר) זצ"ל. הרב אריאל פנה אליהם ושאל למעשיהם בהר הבית, הרב צבי יהודה ענה ואמר שהם עולים להר הבית מדין כיבוש.

גם לדעת אותם רבנים, יש לשמור על טהרה, שכן אין הכרח לעלות בטומאה וכן אין לעלות בינתיים למקומות האסורים, שהרי המלחמה כרגע היא על הנוכחות בכל הר הבית.

יש להעיר, שלא יהיה רב שיחלוק על כך, שכאשר נוכל להקריב בע"ה בקרוב תמידים ומוספים, נוכל להכנס פנימה בטומאת מת, כפי שידרש, לסלק את הטומאה, לבנות מזבח לשחוט את הקורבן והכוהנים יקבלו את הדם, יזרקוהו על המזבח ויעלו את האיברים לרצון על המזבח - הכל עד שיהיו לנו מי חטאת לטהרנו מטומאת מת.

איך אפשר לדעת אם מדובר בכיבוש?

מדי פעם אנחנו נוהגים לפרסם באתר זה תרגום של דברים שחוזרים על עצמם באתרים ערבים. ברוב הפרסומים ניתן לחוש בברור או במשתמע חששם של הערבים מהנוכחות היהודית הגוברת  בהר  הבית. בעני הערבים אין הבדל בין תינוק בעגלה שעולה עם אמו או רב מבוגר, אשה בהריון או אבא עם זאטוטים לבין שוטר מג"ב/ יס"מ או חיילים שבאים לבקר בהר הבית במסגרת צבאית לימודית.

נראה לנו שהצד המרגיש נכבש, יכול להעיד על המצב יותר טוב מכל אחד אחר. אם הערבים, הידועים ככאלה שלא בוחלים באמצעים אלימים ואכזריים, מרגישים סכנה מנוכחות של ילד בן שלוש בהר הבית, כנראה שנוכחותו שם חשובה.

נראה שאין חולק על כך שהנוכחות היהודית בהר הבית מטרידה מאוד את הערבים וכי היא גורמת לשינוי הדרגתי בשטח. ברור לכולם שככל שיותר יהודים יעלו להר הבית, כך המציאות תשתנה לטובתנו.  

אין מדובר במלחמה אלימה, אלא במלחמה סיזיפית, יום-יומית ומתישה אשר תוצאותיה אינן מידיות. יש להתאזר בהרבה סבלנות, אורך רוח ומתינות. האויב במלחמה זו אינו ברור ואינו מזוהה.

ברור לנו שהרבנים שאוסרים לעלות להר הבית, אינם האויב שלנו חלילה, גם לא השוטר בכניסה ולא זה שמלווה אותנו והערבים עצמם אינם הבעיה העיקרית שלנו.

נראה שהאויב האמיתי הוא האדישות שלנו ושל הציבור והמלחמה נגדו צריכה להיות בנחישות והתמדה. ברצון עז, בכיסופים, בדבקות בה' באמצעות עליות חוזרות ונשנות להר הבית, תוך שמירת כללי ההלכה ושכנוע של יהודים רבים ככל הניתן להצטרף לעושים במלאכה.

תמונות מאתרים ערביים - כח כיבוש הר הבית לפי הערבים (אזרחים יהודים, שוטרים, חיילים)