גיליון 601 | ט“ז סיוון תשע“ג
| פרשת בהעלותך
”עד שתהא שלהבת עולה מאליה“
 |
| "בהעלותך את הנרות" באדיבות מכון המקדש |
לפעמים קשה לשים לב, אך בין השורות התורה מציגה
לפנינו מחזות מופלאים, שכמעט ולא יאומנו. מחזה שכזה הולך ונמתח מספר שמות עד ספר דברים.
מחזה של אחוות אחים מופלאה. זה סיפור על אח שעלה לגדולה ותפס את מקומו המנהיגותי של
אחיו, ובמקום לכעוס או לנקום בו - עוזר לו אחיו ומשלים אותו. עינו של אהרן, אחי משה
- המנהיג הבלתי מעורער שמוציא את ישראל ממצריים, מעולם הייתה צרה באחיו. הוא מעולם
לא קינא בו, מעולם לא ניסה למרוד בו. במקום זאת הוא עזר לאחיו - מול פרעה, מול העם.
האפשר לחזות במציאות דומה בימינו? דמיינו זוג אחים - מנהיגים - שלא מקנאים כלל זה בזה,
אלא משתפים פעולה - משלימים זה את זה, למרות שאחד בכיר והשני - זוטר... ללא ספק - זהו
אחד מהמחזות המופלאים ביותר שמציגה לנו התורה!
”בהעלותך את הנרות...“
וידבר ה‘ אל משה לאמר: דבר אל אהרן, ואמרת אליו:
בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרן - אל מול פני המנורה
העלה נרותיה כאשר צווה ה ‘ את משה. וזה מעשה המנורה: מקשה זהב, עד ירכה עד פרחה מקשה
היא - כמראה אשר הראה ה‘ את משה - כן עשה את המנורה (במדבר, ח, א- ד).
את פרשת השבוע פותחת פרשה מעניינת ביותר - ותמוהה
מאד. שאלות רבות מתעוררות בעת קריאתה: מה בדיוק מצווה ה ‘ על אהרן? מדוע כתוב
"בהעלותך" ולא "בהדליקך"? מה החידוש באמירה - כשתדליק את הנרות
אז הם יאירו? האין זה ברור מאליו? מדוע לאחר פרשת הדלקת הנרות מופיעה שוב פרשת מעשה
המנורה - מקשה זהב? האם לא הספיק הציווי בפרק כ“ה בספר שמות? מדוע הפרשה הזו מופיעה
כאן, בין חנוכת המשכן לקידוש הלוויים? בשאלות האלו ובעוד התחבטו פרשנים ודרשנים רבים,
ונראה שכמספר השואלים כן מספר הדעות.
אהרן - מרכז הפרשה
סוגיית מיקומה של פרשה זו דווקא כאן היא עוד
אחת מהנקודות בהן מתגלעת מחלוקת בין רש"י ורמב"ן. רש"י מביא כאן את
פירושו הידוע, ואומר כי אהרן הצטער על כך שהוא ללא השתתף בקרבנות שאר הנשיאים בעת חנוכת
המשכן, על כן ה‘ ניחם אותו, והזכיר לו שהוא מדליק את הנרות במקדש, ומשום כך אל לו להצטער.
הרמב"ן מקשה על רש"י, ומציע פירוש משלו. הפרשה הזו, אומר הרמב"ן, היא
נבואה שנתן ה ‘ לאהרן, אות לעתיד לבוא - המספר לאהרן על החשמונאים ומעלליהם. הצד השווה
שבין שני הפרשנים האלו הוא ששניהם סוברים כי מרכזה של הפרשה הוא אינו הדלקת המנורה
או עשייתה - אלא דווקא אהרן הכהן. הפרשה הזו נאמרה לו באופן אישי ספציפי. ארצה להמשיך
את קו המחשבה הזה, ולהצביע על חלקה השני של הפרשה הקצרה - מעשה המנורה מקשה זהב. אם
נשים לב – החלק הראשון מתמקד באהרן ובמעשיו, ואילו החלק השני מתמקד במשה - ותולה בו
את מעשה המנורה! דהיינו - אהרן מופיע בפרשה זו סביב נושא הנרות, ואילו משה – סביב מעשה
המנורה. מבחינה הלכתית - אין עשיית המנורה מקשה אחת או זהב מעכב את מצוות ההדלקה; או
במילים אחרות - ניתן להדליק מנורה אשר איננה עשויה מקשה זהב, מכאן - שחלקו של אהרן
חשוב וגדול יותר!
”עד שתהא שלהבת עולה מאליה“
על השאלה מדוע כתוב "בהעלותך" ולא
"בהדליקך" עונה רש"י תשובה מעניינת: "שצריך להדליק עד שתהא שלהבת
עולה מאליה". בפשט – זוהי הלכה טכנית - צריך להדליק את הנרות עד שהאש תאחז בפתילת
הנר, ולא תצטרך עוד את הנר המדליק אותה. מורי ורבי חנן פורת היה נוהג להגיד את האימרה:
"עד שתהא שלהבת עולה מעליה" - עד שיידבקו אחרים במעשה! דהיינו - עליך לפעול,
להתלהב, לעשות - עד שתהיה השלהבת הבוערת בליבך עולה מאליה בליבות אחרים! אם ניקח את
הפירוש הזה לקשרו כאן נלמד כי מעשיו של אהרן צריכים לסחוף ולמשוך אחריו אחרים - עד
שתהיה שלהבתו של אהרן, אוהב השלום והתורה, בוערת בליבות אחרים.
ההנהגה מתחלפת - אל מול פני המנורה
אולי הפרשה הזו איננה אלא שפת קודים בה משתמשת
התורה כדי לרמוז לנו - גבוה מעל גבוה - על המשכיות ההנהגה בעם ישראל? בקרוב עם ישראל
ייכנס לארץ (שכן - פרשה זו באה עוד לפני חטא המרגלים!) והשבטים יתפצלו – איש איש לביתו
ונחלתו. משה ייאבד את כוחו כמנהיג, ועל עם ישראל לזכור היכן מרכזו וליבו מונחים - בית
המקדש. כל הפרשות סביבנו הן ההכנות האחרונות והקריטיות להפיכת המשכן, ולאחריו המקדש
- למרכז רוחני וחברתי. קידוש הלווים, סידור המחנות, חנוכת המשכן על ידי הנשיאים - שלוחי
כלל ישראל - כל אלו הם סידורים אחרונים לקראת השראת שכינה במשכן - ואין זו דווקא שכינה
א -להית - אלא שכינה חברתית! כלל ישראלית! כינונו של המקדש כמרכז של עם ישראל - בכל
הרבדים!
וכאן מצאה התורה מקום לרמוז לנו, בדקות ובעדינות
- מי הולך להיות המנהיג. הדלקת הנרות במנורה - המאירה את אור התורה והקדושה אל כל עם
ישראל - תתבצע על ידי אהרן ומשפחתו - הכהנים. משה, היוצר והבונה, המכין את המנורה מקשה
זהב, יסיים את תפקידו, וכעת מגיע תורו של אהרן, המדליק אש בליבות עם ישראל - עד שתהא
השלהבת בוערת ועולה מאליה.
והבטחה בפינו - האש שידליק אהרן תאחז ותידבק
בלב אחרים, עד שתתנשא שלהבתיה בלב כל. עוד יאירו שבעת הנרות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה