מה ריגש את העולים הקבועים להר הבית?

כבכל יום רביעי, גם אתמול עלינו להר הבית. בגלל הסמיכות ליום השנה לחברנו - מיסד הקבוצה יצחק ורעיתו טליה אימס הי"ד, הרגשות היו טעונים מתמיד והזכרונות משני אנשים אמיצים ומיוחדים אלו מלאו את לבינו.

מלבד זאת ומלבד הקושי שבחשיפה המתמדת לחורבן, גם החשיפה לצרות של יהודים יקרים שהגיעו במיוחד מרחבי הארץ, כדי להתחנן על נפשם, היתה קשה ומרגשת.

 

מצפון לעזרה

אתמול כבכל יום רביעי, עלינו להר הבית. בגלל הסמיכות ליום השנה לחברנו - מיסד הקבוצה יצחק ורעיתו טליה אימס הי"ד, הרגשות היו טעונים מתמיד והזכרונות משני אנשים אמיצים ומיוחדים אלו מלאו את לבינו.

אך אתמול נתקלנו בתופעה ידועה שצוברת תאוצה בשנים האחרונות.

אנחנו תמיד מתרגשים מחדש לשמח חתנים וכלות שעולים להר הבית ביום חתונתם וביום שמחת ליבם,

מדי שבוע אנחנו נרתמים להדריך בעברית/ רוסית/ אנגלית וכו' יהודים מכל העדות והגוונים שנטהרים ועולים לראשונה בחייהם להר בית ה',

מדי פעם מצטרפים אלינו נערים שעולים עם אביהם ואחיהם לקראת הכנסם בעול מצוות.

המשותף לכולם, הכמיהה החזקה למקדש, כמיהה שבאה לידי ביטוי דוקא בימים המרגשים והמיוחדים ביותר בחייהם ודרישת קרבת אלוקים.

תמיד הגיעו יהודים לבקש רחמים על עצמם ועל קרוביהם, לאחרונה התופעה מתגברת ויותר ויותר יהודים שזקוקים לישועה מיוחדת מגיעים להר הבית.

הם באים מתוך אמונה עמוקה בהשגחת ה' ומתוך אמונה בדברי הנביאים ובדברי חז"ל שתפילה במקום המקדש מקובלת ומרוצה ביותר גם בחורבנו. הם באים להר הבית להפיל תחינתם לפני השוכן במקום ולבקש מזור לצרתם.

אתמול עלו איתנו להר הבית - יהודי שבא לבקש רחמים על עצמו ועל משפחתו, אישה שבאה לבקש רפואה ממחלה קשה, זוג שבאו לבקש רחמי שמים על אמא חולה ואנחנו שבאנו לבקש רחמים על עם ישראל.

המעמד היה מרגש מאוד וכולנו חשנו בצרת חברינו והצטרפנו לתחינתם. לפני היציאה מהר הבית דרך שער השלשלת, המשיכו אלו הזקוקים לרחמים עד שער המוגרבים וחזרו דרך שמאל. בעת חזרתם שאלנו כל אחד מהם "מה לך מקיף משמאל?" ענינו לכל אחד כפי צרכיו. למשל, אם הוא אמר: "שיש לי חולה בתוך ביתי" ענינו "השוכן במקום הזה ירחם עליו מיד".

חלק מהמקיפים משמאל ענו לנו: "שאני אבל על חורבן בית המקדש" ואנו ענינו: "השוכן במקום הזה ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ויתן בליבנו לבנות את ביתו במהרה".