היכן נמצא גן עדן

"כל אלה הם מאפיינים של המקדש.

יש בו כרובים הסככים על התורה, עץ החיים שבתוך הגן.

על הפרכת שמקדם לכפרת רקומי כרובים"

(באדיבות מכון המקדש)

האם טוב או רע לדעת טוב ורע? האם האדם יצא מן החטא כשהוא מעולה יותר ממה שהיה קודם החטא, או שאין שום דבר טוב שיכול לצמוח מן החטא. כבר עסקו בכך רבים מן המפרשים בעלי המדרש ובעלי המחשבה, אך מפשט הכתובים קשה להתעלם.

ומתוך כך יש לשאול עוד שאלה: האם שקר דיבר הנחש? הנחש אמר שהאדם לא ימות אם יאכל מפרי עץ הדעת, אלא שאלוהים חושש שמא תיפקחנה עיניו של האדם, והוא יהיה כאלוהים. והנה, מיד אחרי שאכל האדם מעץ הדעת טוב ורע, נאמר "ותיפקחנה עיני שניהם", ואם לא די בכך, הרי הפרשה מסיימת ואומרת "ויאמר ה' אלוהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם". ממש כדברי הנחש.

היינו יכולים לענות על השאלה הזאת לו היינו מבינים מהו גן עדן, ומהם עצי החיים והדעת טוב ורע, ואת המציאות הזאת כידוע לא זכינו להכיר. אבל גן העדן מזכיר בכל מרכיביו דבר אחר שאותו אנו מכירים היטב ממקומות רבים בתורה.

במרכזו של גן עדן דעת ועץ חיים. גם התורה נמשלה לעץ חיים, והיא מלמדת דעת להבחין בין טוב לרע. מקדם לגן העדן שומרים הכרובים. והקרב הקרב מוזהר במיתה בידי שמים.

כל אלה הם מאפיינים של המקדש. יש בו כרובים הסככים על התורה, עץ החיים שבתוך הגן. על הפרכת שמקדם לכפרת רקומי כרובים. אלה הם מאפיני המקדש. ולא רק אלה. במקדש האידיאלי, כנבואות יחזקאל וזכריה, מים יוצאים מן המקדש ומשקים את המזרח והמערב, ממש כנהרות גן עדן.

האדם גורש מגן עדן קדמה, והכרובים שומרים מקדם לגן עדן, אחר כך גורש קין עוד יותר, אל קדמת עדן. ממש כמו היציאה מן המקדש, דרך השער הראשי ממזרח, שהטמאים משולחים ממנו מחנה אחר מחנה. (וגם אברהם שהרחיק את בני פילגשיו מן השכינה, גרשם קדמה אל ארץ קדם).

נמצא שהאיסור להיכנס אל הדעת טוב ורע אינו בכך שהדעת-טוב-ורע היא דבר רע, כשם שהרצון להיכנס אל הקודש אינו רע, אלא שאנחנו לא ראויים. אם נתקדש וניכנס כראוי – קידשנו את השם. אבל אם ניכנס שלא כראוי - חיללנו את הקודש. בתיאור הנחש יש לשון נופל על לשון: "ויהיו שניהם ערומים... והנחש היה ערום" ערמה היא לאו דווקא דעת. אם אתה לא מבין שאתה ערום, לא תועיל לך ערמתך.

מי שלא נטהר כראוי ולא התכונן כראוי - בל יהין להתקרב אל הקדש. אך מי שנטהר כראוי - מוזמן.

יש אנשים שאינם מבינים למה הם אינם ראויים להתקרב אל הקדש. הם אינם יודעים כי עירומים הם. רק אחרי שיהיו בקודש יוכלו לשמוע את קול ה' אלוהים ולדעת כי עירומים הם. יש נחשים שאינם מבינים שהמיתה איננה כפשוטה. אורך חיים האמור בתורה הוא חיים בקרבה אל הקודש, חיים "על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם". ומיתה האמורה בתורה היא הרבה פעמים הרחקה וגלות ממקום הקודש, מהמקדש, מארץ הקודש או גירוש מגן עדן. בכל דור יש נחשים שאינם יודעים אפילו כי עירומים הם, ונדמה להם שאין בינם לבין אלוהים אלא ידיעת טוב ורע, ולא חסר להם דבר כדי לבוא אל הקודש. משאכל האדם ידע שהוא עירום ושמע את קול ה' מתהלך ויירא, כשראו ישראל את הקולות והלפידים נעו ועמדו מרחוק, ויראו פן ימותו. בשני המקרים שמיעת קול ה' והיראה באות רק אחרי שהאדם כבר קרב. אדם צריך לדעת לעמוד מרחוק. אם זכה הוא יודע את זה מכוח הציווי והאמונה. אם לא זכה, וקרב אל הקודש לפני שהוא ראוי, הוא קונה את הדעת בחטא, ועונשו הוא הרחקה מן הקודש בעל כורחו. כיוון שחטא האדם ביוזמת יתר של קירבה, מוטל עליו לבנות את העולם בזיעת אפיו, ולא לקבלו מאת ה'. לחיות עם לוחות מעשה ידי אדם, ולהיות רחוק יותר מן השכינה, מן החיים ומן הדעת.

ואולם, האידאל שמציבה התורה הוא כניסה אל הקדש. הכנה כהלכה ובנין המקדש. בכך נזכה לשוב אל גן עדן.