כאילו לא מדובר בחלק ממדינת ישראל, מתברר
שקיים טופס התחייבות סודי שהמשטרה מחתימה עליו יהודים שעצרה על הר הבית באשמת
תפילה, ומסרבת לאפשר להם אפילו להעתיקו * בין ההתחייבויות: לא לשבת בעת סיור בהר,
לא לארגן קבוצות עליה יהודיות למקום הקדוש, לא להתראיין בעניינו, ובכלל: "לא
להתבלט בכל דבר ועניין", כך במפורש * מסמך כזה הגיע לידי 'מקור ראשון', והוא
חושף לראשונה את אופן ההתנהלות המחתרתי של משטרת ישראל כלפי יהודים הבאים בשערי
המקום הקדוש ביותר
משהו
השתנה בהר הבית בחג הסוכות. אולי זו העצבנות הגוברת והולכת של הוואקף הערבי,
שמעידה שהטאבו היהודי בן 45 השנים על העיסוק בהר הולך ומתמוסס. בביקורי הראשון בהר
בחול המועד סוכות לפני 13 שנים בדיוק, זה היה אחרת לגמרי. הוכנסנו אז ארבעה-ארבעה
לביקור קצרצר בהר, אך על אף המכסה המחמירה לא נרשם דוחק מיוחד בכניסה. כעת, לעומת
זאת, מוכנסים להר כשלושים יהודים חובשי כיפה בכל קבוצה, לעתים אפילו חמישים, ואף
על פי כן הלחץ בכניסה הולך ורב.
כיוון
הרוח השתנה. תעיד על כך השתוללות הוואקף בשלהי השבוע שעבר, כשילד יהודי שמעד בהר
נחשד על-ידי אנשיו שהלה, לא עלינו, השתחווה. אנשי הוואקף פצחו בזעקות שבר מוזרות
שגלשו גם לאלימות, עד שנוצר הרושם כאילו בעוד רגע קט שלושים היהודים במקום יכריזו
על הקמת מדינה עצמאית בתחומי ההר, לעיניהם המשתאות של אלפי המוסלמים במקום.
דווקא
ריבוי מעצרי היהודים בהר, 12 איש לפי הספירה שלי, נטל את העוקץ מצעדי ההרתעה
המשטרתיים הקלאסיים. משה פייגלין סירב לחתום על הרחקתו מההר בתחילת חול המועד,
ובית המשפט גיבה אותו ולא את המשטרה. באופן משונה, המשטרה עצמה התנדבה להפוך את
פייגלין לגיבור תקשורתי, ולנטרל את כלי הנשק שהפעילה עד כה נגד מתפללים יהודים ביעילות
לא מבוטלת במשך זמן רב. בהמשך השבוע כבר שוחררו לא מעט מעוכבים יהודים על אף
שסירבו, גם הם כפייגלין, לחתום על ההגבלות המשטרתיות. השימוש האינפלציוני בכלים
הרתעתיים בידי המשטרה נעשה בלי להבין שבכך היא מקוממת עליה ציבור הולך וגדל, שעד
כה ישב על הגדר במרחק בטוח מההר.
מפני
שעדיין, המצב היהודי בהר נחות מאוד בהשוואה לתיירים הבאים בשעריו, שלא לדבר על
מוסלמים. יהודים שומרי מצוות נכנסים להר בחזקת חשודים – תעודות הזהות שלהם נבדקות,
הם מתועדים, עוברים בידוק ידני על מנת לוודא שהם חפים מספרי תהלים. על רבים הדבר
הולך ונמאס. המשטרה, אגב, לא נרתעה השבוע מלעכב לחקירה גם הורים עם ילדיהם על ההר,
לאחר שהראשונים נחשדו על ידה בפולחן אסור. אחד המבקרים בהר שאל אז את השוטרים אם
יש גננת בתחנת ה'קישלה'. השוטרים לא צחקו. לא היה להם מצב רוח לבדיחות.
בינתיים,
המצוקה היהודית הגוברת בהר הגיעה עד לכנסת. ח"כ חוטובלי כבר ביקשה לכנס
בדחיפות את הוועדה לביקורת המדינה לדון בעניין. ח"כים כדוגמת חוטובלי ומירי
רגב היו מעורבים גם בחילוצם של מעוכבים יהודים בהר מתחנת המשטרה במהלך חול המועד.
תורה שבעל פה
כשבכנסת
ידונו בהר הבית, יודעים במשטרה, נושא הנהלים הבלתי-כתובים שלה בהר יותקף יותר מכל.
ובעצם, ההתקפה כבר החלה. ערב ראש השנה תשע"ג זומן הרב ישראל אריאל לפגישה עם
מפקד ימ"ק (יחידת המקומות הקדושים), סנ"צ אבי ביטון, על מנת להתיר לו
לשוב ולבוא בשערי הר הבית. לאחר ארבעה חודשי הרחקה של הרב מההר באשמת השתחוויה,
נאלץ ביטון להתיר לו לשוב אליו. זאת ככל הנראה בשל לחץ שנוצר ב-ימ"ק מהעובדה
שהרב אריאל פנה למבקר המדינה בעניין הרחקתו, וביקש לבדוק את תקינות התנהלות המשטרה
בנושא. ביטון איפשר לרב לשוב להר, אך הבהיר לו בסיכום הפגישה שעליו 'לשמור על
הנהלים הקיימים במקום'. הרב שיער באילו נהלים מדובר, ואולם ביקש בכל זאת לקבל אותם
בכתב. זו היתה כמובן בקשה מיתממת. ביטון לא היה מעלה בדעתו למסור לרב רשימה כזו.
המשטרה נזהרת מלהודות שיש בידה נהלים כאלו בכתב.
עם
השנים פיתחה המשטרה מערך שלם של נהלים, תקנות ועונשים המיועדים ליהודים בלבד העולים
להר הבית. ייחודם של אלו הוא העברתם בעל פה, בחקירות, בפגישות בארבע עיניים
ובתדריכים ישירים שניתנים לעולים היהודים להר. מה נחשב לעוון בעיני כוחות הביטחון
בהר? הנעת שפתיים יהודית, עצימת עיניים, השתחוויה, ברכה יהודית, נשיאת כפיים,
נענועים, נטילה מעפר המקום ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה.
אגב,
המשטרה נשמרת מלהעמיד לדין יהודים שעברו על תקנותיה בהר. יש לה סיבה טובה לכך: מה
שמוגדר על ידה כעבירה, לא בהכרח נחשב ככזו בעיני בית המשפט. בשל כך לא נותר למשטרה
אלא להשתמש נגד אלו שנחשדו על ידה בביצוע מעשים כאלו, בכלים המסורים בידיה בלבד
ללא צורך בשופט: עיכוב בתחנת המשטרה לשעות רבות ושיחרור בערבות ובהרחקה מההר לזמן
מוגבל – שהופכת לאחר מכן תמיד להרחקה לצמיתות.
או
כמעט תמיד. מתברר שהמשטרה דווקא מחזיקה בידיה מסמך כתוב ובו דרישות מפורטות
מיהודים הפוקדים את המקום הקדוש בעולם. נתקלו בו לא מעט מאלו המוגדרים בעגת תנועות
המקדש 'מסורבי עליה', כלומר כאלו שנאסרה עליהם הכניסה להר באשמת קיום טקסים
יהודיים במקום. לרבים מהם הציעה המשטרה לחתום על מסמך נהלים מותאם אישית, בהתאם
לאופי ה'עבירה' שבשלה נעצרו. "אם תחתמו", הובטח להם, "תינתן לכם האפשרות
לשוב להר". חלקם התפתה לחתום, לעתים בלית ברירה, מכיוון שהאפשרות האחרת היתה
איסור קבוע להיכנס בשערי ההר.
חשוב
לדעת: אלו שחתמו על הטופס, לא זכו לקבל ממנו אפילו העתק. הרב יוסף אלבוים (59),
ותיק פעילי המקדש וחבר המטה המשותף לתנועות המקדש ביקש מהחוקר שיתיר לו לפחות
להעתיק בכתב את תוכן הדברים על מנת לזכור למה התחייב, אך גם הדבר הזה נאסר עליו.
מה
נכלל במסמך הזה? הרב אלבוים, שהאיסור לעלות להר נגזר עליו לאחר שהתראיין בערוץ 7
וקרא להקים 'כולל' לימוד בהר הבית, מצליח לשחזר ולומר שמדובר במסמך ארוך ומפורט
שבו עשרות סעיפים. ביניהם, הוא זוכר בוודאות, נכלל איסור להתראיין בתקשורת בעניין
ההר.
"לא אנופף בדגל בהר"
יוסף
רבין, פעיל אחר שהכניסה להר נאסרה עליו באשמת השתחוויה, מספר שבטופס 'שלו' הוא
נדרש לחתום על התחייבות שלא לשבת במהלך הביקור בהר. רבין זוכר גם סעיף שבו נאסר עליו
להניף את דגל ישראל במקום הקדוש, וסעיף שאסר עליו להתפלל ולהפגין. 'אם לא תחתמו',
הוזהרו הרב אלבוים, רבין ואחרים, 'לא תראו יותר את ההר'.
גם
לירעם נתניהו, עיתונאי ויועץ לשוני בטלוויזיה החינוכית, שעוכב בהר לאחר שבירך עליו
ברכה ביום ירושלים האחרון, הוצע לחתום על מסמך כזה וכך תותר לו הכניסה להר. נתניהו
סירב בסופו של דבר לחתום, בשל התעקשות המשטרה שלא לספק לו העתק. זו הסיבה שעד עתה
אסורה עליו העלייה להר, כך לדבריו הסביר לו במפורש ביטון, מפקד הימ"ק בשיחה
טלפונית. גם נתניהו איננו זוכר את כל רשימת האיסורים הארוכה שנכללה בטופס, רק את
העובדה שאחד הסעיפים כלל איסור על אירגון עליית קבוצות יהודיות להר. לאחר שתהה על
הסעיף הזה באוזני קצין החקירות שמולו, השיב לו הלה שהכוונה לקבוצות 'שייבצעו
פרובוקציות' בהר. נתניהו טען שמתוכן הסעיף נראה שהאיסור גורף וכוונתו לכל אירגון
של עליית קבוצות. קצין המשטרה שמולו סירב להקשיב.
 |
| יהודה גליק |
לאחר
שהונפק האיסור המשטרתי על עלייתו של יוסף רבין באביב האחרון, פנה 'מקור ראשון'
למשטרת ירושלים בשאלה הבאה: לפי טענות כמה ממוגבלי הכניסה להר הבית, המשטרה
נוהגת להחתים את החשודים בקיום תפילה בהר, על גבי מסמך שבו הם מתחייבים בין השאר
שלא להתראיין בתקשורת בעניין הר הבית. האם זה נכון?
דובר
משטרת ירושלים, שמוליק בן רובי, טרח אז להתקשר אלי, והתעקש שהמשטרה איננה מחתימה
על כל מסמך שהוא בעניין ההר, ושאלו עלילות מצוצות מהאצבע שממציאים
ה"מסורבים". לאחר מכן שלח אלי את התגובה הרשמית בה נכתב אותו הדבר בצורה
לאקונית, כהרגלו: "ממשטרת ירושלים נמסר כי המשטרה לא מחתימה על כל מסמך
כנטען".
אלא
שבמקרה אחד בכל זאת הסגירה המשטרה מסמך כזה. נראה שהדבר נעשה בטעות, במהלך משפט
שמנהל דובר המטה המשותף לתנועות המקדש, יהודה גליק, נגד בכירים במשטרת ירושלים
בעניין איסור העלייה להר שהוטל עליו. המשטרה הגישה לבית המשפט שני מסמכים שעליהם
החתימה את גליק. גליק, שבזמנו רצה מאוד לעלות להר עם בתו ביום חתונתה, נאלץ לחתום
על ההתחייבויות הללו. במבט לאחור הוא מצטער על כך. וכן, גם לו סירבה המשטרה להעניק
עותק מהמסמך שעליו הוחתם. רק בשל המשפט שערך, כאמור, הגיע לידיו ההעתק.
בין
השאר נכללו בהתחייבויותיו המשפטים הבאים: "הנני מתחייב שלא לבצע בהר כל פעולה
דתית או פולחנית בעלת סממנים חיצוניים או מופגנים. הנני מתחייב שלא להכניס לשטח
ההר כל חפצים העשויים לשמש לפולחן דתי או לפעולה הפגנתית, ובכלל אלו ספרים,
צילומים, דפים, תשמישי קדושה, כרזות, שלטים או דגלים. עוד הנני מתחייב ש... לא
להתבלט באופן ייחודי בכל דבר ועניין (בשטח ההר. א"ס)".
'פירסומים מטעים'? האם לאסור על גליק להתראיין בתקשורת בעניין ההר באופן
שאיננו תואם את עמדת המשטרה? אגב, גם במסמך השני שעליו הוחתם גליק נכלל משפט דומה,
המפרט זאת מעט יותר: "הנני מתחייב שלא לפרסם פירסומים בדבר פעולות שיש בהן
כדי להוות הפרה של כללי הביקור, ובכלל זאת פירסום אודות פעולות בעלות סממנים
פולחניים או הפגנתיים, פירסום בדבר כוונה להציב אביזרי פולחן בשטח ההר
וכדומה".
גם
אם נפרש את המסמך באופן מקל, ולא נסיק ממנו שכוונתו לאיסור גורף על קיום ראיונות
לתקשורת שבהם מובעת עמדה השונה מדעת המשטרה בעניין ההר, עדיין נראה שדובר המשטרה
לפחות לא דיבר אמת כשטען שאין כל מסמך כזה, ובוודאי כשטען שלא נכלל בו איסור בנוגע
לראיונות בנושא ההר.
מעבר
לכך שלא ברור לגמרי שמותר למשטרה מבחינה חוקית לדרוש את כל הדרישות הללו, עצם
העובדה שהמשטרה מנסה להסתיר את המסמך – באי מסירת העתק ממנו לחותמים עליו ואף
בתגובה לשאלתי בעניין – נראית כשלעצמה חמורה מאוד. כך מתנהל מי שיש לו מה להסתיר.
בדרך כלל פועלים כך עבריינים, לא אלו שממונים על חקירתם.
בעקבות חשיפת המסמך הפנה 'מקור ראשון'
לדוברות משטרת ירושלים מספר שאלות:
ב-29.5.12
הפנה אליכם 'מקור ראשון' שאלה בנוגע למסמך שמנוּעי-הכניסה היהודים להר הבית טוענים
שהמשטרה מחתימה אותם עליו. אז הכחשתם את קיום המסמך, אך כעת מסמך שכזה הגיע לידינו,
מסמך שעליו החתימה המשטרה את יהודה גליק.
שאלותינו:
א. כיצד הדבר מתיישב
עם הכחשתכם את קיומו של מסמך כזה?
ב. בסעיף 7 נכלל
איסור על גליק 'לפרסם פירסומים... אודות פעולות פולחניות' – כיצד הדבר מתיישב עם
הכחשת הדובר אז הטלת הגבלות כלשהן על מסורבי העליה בעניין קיום ראיונות בתקשורת?
 |
| האם גם המחבל הזה הורחק מהר הבית? |
ג. גם גליק, כמו
מנועי כניסה אחרים, טוען שהמשטרה סירבה לספק לו העתק מההתחייבות הזו, והיא הגיעה
אליו בסופו של דבר רק באמצעות בית המשפט. האם מותר למשטרה להחתים על טופס כזה בלא
לספק ממנו העתק לחותמים? ומדוע בעצם סירבתם לספק העתק של המסמך?
ד. אנו מבקשים
הסבר להוראה ש"לא להתבלט (בהר) באופן ייחודי בכל דבר ועניין".
תגובת המשטרה הגיעה, איך לומר, מעט מבולבלת:
"ממשטרת
ירושלים נמסר כי אין כל סתירה בין הדברים, וכי המשטרה לא מחתימה מבקרים בהר הבית
למעט אנשים שכבר הפרו את כללי ההתנהגות במקום ואת הסדר הציבורי בעברם. עוד נמסר
מהמשטרה כי העתקים אכן נמסרים לחותמים. באשר לסעיף ההתחייבות ממשטרת ירושלים, נמסר
כי הסעיף אוסר על המבקרים להפר את הסדר בהר הבית, וכי עליהם לנהוג על פי מנהגי
המקום".
ואולם
פרופ' אריאל בנדור מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן חושב מעט אחרת מהמשטרה.
לבקשתנו הוא עיין במסמך של גליק ואחר כך כתב את הדברים הבאים:
"לא
מוכר לי מקור סמכות של המשטרה להחתים אזרחים על התחייבות בנוסח שהועבר לי.
החובה לציית לחוק, ובמסגרת זאת להוראות חוקיות של המשטרה, אינה זקוקה להתחייבות
כלשהי. בעייתיים במיוחד הם סעיפים שתוכנם אינו חוקי, כגון התחייבות לא לפרסם
פרסומים בדבר פעולות שיש בהן כדי להוות הפרה של כללי הביקור המותווים במסמך –
לרבות פירסום על אודות פעולות בעלות סממנים פולחניים או הפגנתיים, וכו'. התחייבות
זאת, שהפרתה עשויה, כאמור במסמך, להוביל למניעת כניסה להר הבית, פוגעת ללא בסיס
בחופש הביטוי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה