הר הבית בידם

מה שעושה המשטרה מדי יום בהר הבית הוא לא פחות משערורייה ששמה ללעג ולקלס את בית המשפט ואת פסיקותיו. חופש הפולחן? רק לערבים

מאת: קלמן ליבסקינד / מעריב

   רגע לפני שגלגלה את משטרת ישראל מכל המדרגות ושחררה את משה פייגלין, שנעצר בחשד שמלמל פסוקי תפילה בעומדו על הר הבית, ציטטה השופטת תמר בר אשר-צבן את הטיעונים שהגישו לה נציגי המשטרה. השופטת לא התכוונה לצלול לתוך הסוגיה, גם לא לבדוק לעומק את אמיתות טענות המשטרה. רשויות המדינה, בוודאי בשלבים שכאלה, נהנות בדרך כלל מחזקת תקינות. בתי המשפט מניחים שהן אומרות את האמת. אלא שכשמדובר במשטרת ישראל, מומלץ להעמיד את הנחת היסוד הזו מדי פעם במבחן.

   בכל דיון בנושא הזה נוהגת המשטרה להזכיר את החלטה 761 של ממשלת ישראל מאוגוסט 1967 "בה נקבע כי ייאסר על יהודים להתפלל על הר הבית.“... בהסתמך על המעטה הכחוש הזה מרשה לעצמה המשטרה לבלוש אחר מלמוליו של כל יהודי, בעיקר אם כיפה מכסה את ראשו, ולעצור אותו בכל פעם ששפתו התחתונה רועדת במקצת, בטענה שלרעידה הייתה צורה של פסוק מתהילים.

   עיון במסמכים מלמד שמדובר בבלוף שמתגלגל מערכאה לערכאה ומדיון לדיון. באוגוסט 1967 מינתה הממשלה ועדת שרים, בראשותו של שר הדתות זרח ורהפטיג, על מנת שתקבל החלטות בכמה סוגיות שנגעו במקומות הקדושים. באופן ספציפי עמדה אז על הפרק התנהלותו של הרב הראשי לצה“ל, האלוף שלמה גורן, שעסק אחרי מלחמת ששת הימים בהעלאת קבוצות מתפללים אל הר הבית. ועדת השרים קבעה ששר הביטחון והרמטכ“ל יבקשו מהרב גורן לחדול. ומכיוון שהרב תכנן להעלות להר ב“שבת נחמו“ קבוצה של מתפללים, הוחלט עוד שהללו יופנו אל הכותל.

   כעבור חודשיים התכנסה שוב הוועדה. לכמה מהשרים היה חשוב מאוד להבהיר שההחלטה הקודמת עסקה בעניין נקודתי ולא בשום דבר גורף. מנחם בגין, לדוגמה, הציע לא לקבל שום החלטה פורמלית בסוגיה. "באותה ישיבה שהייתה סוערת למדי, לאחר מעשהו של הרב גורן,“הזכיר, "לא קיבלנו החלטה שאנו אוסרים על תפילה בהר הבית.“ שר המשפטים, יעקב שמשון שפירא, איש המערך, תמך ברעיון. "נתקבלה הצעתך,“ אמר לבגין. "מי אנחנו כי נמנע מיהודים להתפלל על הר הבית,“? הוסיף שר הדואר, ישראל ישעיהו, איש המערך גם הוא. "אני מסכים לדעה זו.“ שנה מאוחר יותר, כשנתבקש השר ורהפטיג להבהיר למה בדיוק התכוונה הממשלה בהחלטתה קבע: "לכל בן דת קיים חופש הגישה לתפילה ולביקור.“ ביוני ‘68 הבהיר גם השר שפירא: "לא הודענו שאסור ליהודים להתפלל שם.“

   מופרך עוד יותר היה מסמך שהעבירה השבוע המשטרה לשופטת, שלפיו גם "עמדתו העקבית של בג“ץ“ היא שיהודים לא יתפללו על ההר. הנשיא אהרון ברק קבע בעבר במפורש, יותר מפעם אחת, כי "נקודת המוצא העקרונית הינה כי לכל יהודי הזכות לעלות להר הבית, להתפלל עליו, ולהתייחד עם בוראו.“ גם הנשיאה הבאה דורית ביניש וגם השופטים אסתר חיות, תאודור אור ואחרים חזרו על העמדה הזו. בניסוחים שונים הם הדגישו שניתן להגביל את זכות התפילה של יהודים רק במידה שישנו חשש קונקרטי המצביע על סכנה קרובה לוודאית לפגיעה קשה בביטחון הציבור. לא פחות מזה. ובהתחשב בעמדה הזו, מה שעושה משטרת ישראל מדי יום בהר הבית הוא לא פחות משערורייה ששמה ללעג ולקלס את בית המשפט ואת פסיקותיו.

   משטרת ישראל פיתחה עם השנים שורה של טריקים כדי להתרחק מהכרעה משפטית בעניין. ראשית, אף על פי שהיא עוצרת ומטרידה כל מי שרק עוצם את עיניו וחושב על אביו שבשמים, היא מקפידה לא להעמיד לדין איש בעוון התפילה הזו. שנית, היא גם מקפידה לא להותיר אחריה שום מסמך כתוב של נהלים בעניין. כמה פעמים דרשה ועדת הפנים של הכנסת ממשטרת ישראל לקבל לידיה נהלים כתובים באשר למותר ולאסור על הר הבית אבל נענתה בצפצוף ארוך. יהודי יודע מה אסור לו לעשות רק כשהוא מוצא את עצמו בקישלה.

   לפני כשנה וחצי פרסמה תנועת "מנהיגות יהודית“ דוח שהכינה על אפליית יהודים בהר. בעקבות הדוח התכנסה ועדת הפנים של הכנסת כמה פעמים כדי לדון בסוגיה. פעם אחר פעם הגיעו לישיבה הזו נציגי משטרת ישראל ושיקרו במצח נחושה לחברי הכנסת. אין שום אפליה על ההר, הבהירו. אלא שכל מי שמבקר בהר יודע כי אפליה בוטה קיימת ועוד איך. יהודי דתי ויהודי חילוני שייכנסו יחד, יקבלו יחס שונה בתכלית. החילוני יגיד שלום וייכנס. הדתי יהפוך מיד לחשוד, יעוכב, יעבור תשאול, ותעודת הזהות שלו נבדקת.

   אחד השוטרים במקום הסביר פעם את העניין בבית המשפט. "אופן הפילוח נעשה כך בגלל שהיהודים הדתיים מזוהים על ידי המקומיים כיהודים בעוד החילונים משתלבים עם התיירים. הם לא מזוהים כיהודים.“ עד לפני זמן לא רב חייל צה“ל שהגיע במדים להר הבית נשלח להחליף בגדים. כלות שמגיעות אל ההר ביום חתונתן מצאו את עצמן, בזו אחר זו, עצורות. הטענה שתפילת יהודים תביא לאינתיפאדה שלישית התגלתה פעם אחר פעם כהפחדה לשמה. משטרת ישראל מוטרדת מהתפילות הללו יותר מהערבים. ובכלל, אם יש חשש לאלימות, מוטב שהמשטרה תטפל בצד האלים, לא בקורבן.

   יהודה גליק, יו“ר הקרן למורשת הר הבית והמקדש, היטיב להגדיר את המצב בדיון שנערך בכנסת: "לא יכול להיות שמותר לשחק כדורגל אם אתה מוסלמי, מותר לעשות פיפי בצד אם אתה ערבי, מותר לעשות פיקניק אם אתה ערבי, אבל אם, חלילה, אתה מעז להגיד 'עלינו לשבח לאדון הכל,' מיד אתה פרובוקטיבי.“ רועי שרון, כתב ערוץ ,10 שידר בעבר כמה כתבות על הנעשה בהר. באחת מהן, לפני כשנה וחצי, נראה גליק ממלמל פסוקי תפילה. מאז אוסרת עליו המשטרה לעלות להר.

   דרושים כמה אנשי רוח ומוסר שמוכנים להשמיע קול נגד האפליה ובעד חופש הביטוי והפולחן. של היהודים.

פורסם במעריב של שבת http://epaper.maariv.co.il/Olive/ODE/Maariv/  (מהדורה דיגטלית)