כמעט כל שומר מצוות שפקד את הר הבית מכיר את הנוהל: שומר הסף האלמותי בפתח ההר, שוטר בשם מוטי גבאי, מתחקר אותו בתדריך הכניסה האם הוא נושא עמו 'דברי תפילה'. בכלל 'דברי תפילה' כל דבר שבקדושה – ספרי קודש, תפילין, טלית, ברכונים, לעתים גם איורים של בית המקדש על רקע תוואי הר הבית של ימינו ואפילו דגלי ישראל. אלו דינם להמתין בחוץ עד לסיום הסיור מפאת הרגישות המוסלמית לעניין.
עלי דוקר, מורה דרך דובר אנגלית, הוביל בשבוע שעבר להר קבוצת יהודים אנגלו-סכסית שביקשה ממנו להסביר לה על ההיבט היהודי של הר הבית. דוקר התכונן היטב. הוא אף צילם מראש איורים של בית המקדש השני מבית היוצר של מכון המקדש, וכן ספר של חוקר ההר, הארכיאולוג לין ריטמאייר. ואולם השוטרים בכניסה, לאחר התייעצות טלפונית עם כמה מבכירי המשטרה סירבו לאפשר לדוקר להכניס את עזרי ההדרכה הללו לשטח ההר. לטענתו שמדובר בספר הדרכה גרידא השיבו השוטרים: "לא, זה יותר מזה". דוקר נאלץ להדריך ללא הספר והתצלומים. מעבר לעובדה שמלאכת ההמחשה נעשתה קשה יותר, דוקר חש השפלה עמוקה.
מי שניהל בעבר מאבק בעניין הזה הוא דובר המטה המשותף לתנועות המקדש, יהודה גליק. בשנת 2008 תבעה המשטרה את גליק בטענה שהכניס להר דפים שעליהם נכתבו פסוקים. הללו הודבקו על הספר 'המקדש בירושלים' – ספר המחשה צבעוני מבית מכון המקדש. השופט שאל אז את נציג המשטרה האם קיימת בעיה כלשהי בהכנסת הספר המדובר ללא הפסוקים הללו, והלה השיב בשלילה – אין למשטרה בעיה עם הספר המדובר.
מאז התקבע בהר נוהל מגוחך משהו: נוהלי המשטרה באשר להכנסת ספרי קודש יהודיים ושאר איורי המקדש נותרו במלוא תוקפם. כולם, מלבד אותו ספר אחד ויחיד שהותר להעלותו במעלות ההר – 'המקדש בירושלים'.
תגובת המשטרה לא נמסרה עד שעת סגירת הגיליון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה