סופרים כבשים / הכנות לקרבן פסח

פסח בפתח, ויש מי שכבר מתכנן לייבא ארצה מאות אלפי ראשי צאן, בכדי לספק את כל התצרוכת שאמורה (טוב, עקרונית לפחות) להידרש לצורך קרבן הפסח * פתאום מתגלה שגידול כבשים המוני, כמו גם שחיטתם, אינן תופעות נדירות במיוחד. כרגיל מתברר שגם בעניין הזה יש לנו עוד הרבה מה ללמוד ממדינות אחרות בעולם, ואפילו מחג הקורבן הערבי * כצאן לזבח

שחיטה רבתי של בעלי חיים בחוצות ישראל איננה כה יוצאת דופן כפי שנהוג לחשוב. למען האמת, היא נדירה רק בקרב יהודים. בחג הקרבן המוסלמי לפני שנתיים, למשל, נשחטו ברחבי יש"ע בלבד כשבעים אלף בהמות: כחמישים אלף כבשים וכעשרים אלף עגלים ('כלכליסט', 22.11.2010).

על פי נתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה חיו בישראל בשנת 2011 486,000 כבשים ו-107,000 עזים. לא כולם יועדו בהכרח לשחיטה. מנתוני עבר נראה שרוב בעלי העדרים הללו אינם יהודים. מדובר בזכרים ובנקבות בשלל גילאים, כולם כולם נקובים באוזניהם לצורך המיספור והזיהוי הנדרש בחוק. ואולם מה לעשות שלצורך קרבן הפסח זקוקים לעשרות אלפי כבשים ועזים זכרים שגילם נע בין שמונה ימים לבין שנה, ודווקא כאלו שאינם בעלי מום, כלומר אינם נקובים באוזניהם? מי שמתעסקים בנושא מבחינה הלכתית (ויש כאלו, תתפלאו) צופים הרבה בעיות אספקה לו ייווצר לפתע גל הזמנות נרחב לצורך קיום המצווה היהודית המכוננת.

ישראלי אחד כזה, שלקח ברצינות את האפשרות שמצוות קרבן הפסח תהפוך שוב למציאותית כבר בשנים הקרובות, טרח לייבא לשם כך מאירופה עדרי כבשים מזן 'שביו' הסקוטי ומזן פיני מובחר. מייבא העדרים המדובר בחר לייבא דווקא את הזנים המסויימים הללו, מכיוון שהם מתייחדים בכמות בשר גדולה. בנוסף, כבש ה'פיני' מצטיין גם בפוריות גבוהה, והלה תיכנן להכליא בין שני זני הצאן ולהרבותם לעדרים בני אלפי כבשים – כך שיעמדו הכן לרגע שבו יתאפשר חידוש מעשה קרבן הפסח. ואולם לאחרונה הוא שיגר שאלה בעניין לרב יהושע פרידמן ממכון 'בית הבחירה', לאחר שלפתע התעורר אצלו ספק האם מאמציו אינם לחינם, מכיוון שמדובר בכבשים שונים-משהו במראם מהכבשים המסורתיים שמגדלת ארץ הקודש. מישהו צינן את התלהבותו וטען בפניו שעם כל הכבוד, כבשים סקוטיים ופיניים משונים אינם ראויים לעלות כקרבן על המזבח. "האמנם הכבשים היחידים הכשרים לקרבן הם אלו הגדלים בארץ באופן טבעי?", תהה בפני הרב פרידמן.

פרידמן דווקא בירך את השואל על מאמצי הייבוא שלו, והסכים שהמציאות בישראל כיום בעייתית: "במדינת ישראל כמות הכבשים והעיזים קטנה מאד ביחס לנדרש, ועם חידוש העבודה במקדש ודאי ייווצר מחסור חמור בבהמות הכשרות לעלות על המזבח". מכאן והלאה מביא הרב פרידמן נתונים על כמות הכבשים הגדלים במדינות שונות בעולם. מדינת ישראל, מיותר לציין, איננה מופיעה כלל ברשימה:

כמות הכבשים הגדלים בעולם (במיליונים):

הרפובליקה העממית של סין – 170.8  

אוסטרליה – 106

האיחוד האירופי (15 מדינות) – 98.7

הודו – 62.5  

רוסיה – 64.0

איראן – 54    

סודן – 48 

ניו זילנד – 40

בריטניה – 35.2

דרום אפריקה – 25.3

טורקיה – 25.2

פקיסטן – 24.9

ניגריה – 23

ספרד – 22.5

אחרים – 337.3

בסך הכל מצויים כיום בעולם כ-1,079,700,000 כבשים, כך שכבשי ישראל אינם מהווים אפילו 0.05% מסך הכבשים העולמי. "בעיית המחסור בכבשים שתיווצר עם חידוש העבודה תהיה בולטת ובעייתית במיוחד בערב הפסח", ממשיך פרידמן, "שכן הבהמות הכשרות לקרבן הפסח הן רק כבשים ועיזים זכרים מגיל שמונה ימים ועד שנה, מה שמצמצם עוד יותר את מבחר הכבשים והעיזים שניתן להביא למקדש מתוך המעט הקיים גם כך. ניתן לומר באופן כמעט ודאי שביום י"ד בניסן הראשון שבו תינתן בידינו האפשרות להקריב את הפסח – יהיו חסרות בהמות להקרבה".

"בעולם קיימים כמאתיים זני כבשים שונים" מוסיף פרידמן. "רובם, סביר להניח, מעולם לא היו בארץ ומעולם לא עלו על גבי המזבח. אלא שמציאות זו אין בה כדי לפסול כבשים אלו לקרבן כפי שטען חברך, ושאלת כשרותם של כבשים אלו כקרבן על המזבח תלויה אך ורק בשאלה האם מותר לאכול את בשרם. אם מותר לאוכלם – מותר גם להקריבם על המזבח. השאלה היסודית היא האם כדי לאכול כבש או כל בהמה וחיה אחרת מספיק שיהיו להם סימני כשרות – העלאת גרה והפרסת פרסה – כפי שאכן יש לזני ה'שביו' וה'פיני', או שמא זקוקים גם למסורת ברורה הכוללת תיעוד של אכילתם בידי יהודים שומרי מצוות".

פרידמן מודה אמנם שיש מי שאסר לאכול זני בעלי חיים כשרים שאין לגביהם מסורת אכילה, אך מציין שלדעת רוב הפוסקים האחרונים, לפחות בעניין בשר בהמה אין צורך במסורת כזו, ודי בסימני הכשרות הכתובים בתורה. כך הוא מסכם: "אין להחמיר ולהצריך מסורת על מנת להכשיר בהמה לעלות כקרבן על המזבח, במיוחד לאור העובדה שחומרה כזו תגרום לביטול מצוות עשה של הקרבת קרבנות".

אין להם קרניים

אבל יש עוד בעיה, כותב פרידמן: "בבדיקה שערכתי התברר לי שלזן ה'שביו' אין קרניים, כך שאולי היה מקום להחמיר ולפסול אותו עקב כך, כדעת הרב ישעיהו מקוטנא שכתב: 'אין שום מין טהור שלא יהא לו קרניים, שהרי שבעה מיני חיות [טהורות ישנם], וודאי יש להם קרניים'". ובכל זאת, הרב פרידמן לא מתרגש ובסופו של דבר דוחה את הטענה: "אין שום פוסק נוסף שסובר כך", הוא כותב, ומוסיף שקריטריון הכשרות היחיד המופיע בתלמוד לגבי בהמה הוא היותה מפריסת פרסה, שוסעת שסע ומעלה גרה. אין צורך בקרניים, אין צורך במסורת אכילה. למעלה ממיליארד כבשים יכולות לנשום לרווחה. הן כשרות להיות מוקרבות כקרבן הפסח, וכעת לא נותר אלא לצפות שמישהו יקפוץ על היוזמה.

יש מי שקופץ על היוזמה, לאו דווקא מההיבט של הכנת הכבשים להקרבה. בסיעור מוחות שערכו לאחרונה במטה המשותף לתנועות המקדש הועלתה הצעה להתחיל להכין את הקרקע הירושלמית לקיום סדר פסח המוני בחוצות העיר העתיקה כבר בשנים הקרובות, כצעד מקדים שאמור להכשיר את הלבבות לחידוש עתידי של הקרבת הפסח. יוזמי ההצעה מעוניינים לעודד אלפי יהודים שומרי מצוות לקיים את החג הראשון של פסח במקומו הטבעי והמסורתי בתחומי ירושלים הקדומה.

כמובן, ההצעה לא תוכל להתיישם כבר בשנה זו, מכיוון שכעת מאוחר מדי. המתווה מציע ראשית לדאוג להורדת מחירי האכסניות הגבוהים בעיר העתיקה כך שיהיו שווים לכל נפש. הכותבים מציעים לשכור בתחומי העיר העתיקה בירושלים ובעיר דוד מקומות לינה ושהייה רבים ככל האפשר, ואף לשקול הקמת מאהל בשטחים פתוחים באזור. המתווה מציע להכין לוח זמנים מפורט לציבור עולי הרגל החל מערב הפסח ועד למוצאי החג הראשון, וכן לאתר דרך פשוטה להסעדה של אלפי אורחים בדומה למשל לאופן שבו הדבר מתבצע באומן האוקראינית מדי ראש השנה.

כותבי התוכנית, כאמור, אינם תולים את קיום הסדר ההמוני המתוכנן באישור ממשלתי להקרבת הפסח בהר הבית, וטוענים שסדר פסח בעיר העתיקה צריך לפני הכל להפוך לאופנה בציבור, עוד קודם לשאלת הקרבן. השתתפות מאות בסדר שכזה, לדברי היוזמים, עשויה לקדם בשלב מאוחר יותר גם את היתר הרשויות לקיום בפועל של ההקרבה. אם וכאשר יתאפשר, נכתב שם, יש לדאוג כמובן לאפשרויות צלייה של הפסח בחוצות העיר העתיקה, כמו גם להסדרת מקוואות להיטהרות המונית. על כל פנים, בינתיים הם יסתפקו בהפיכת ליל הפסח בירושלים לקרנבל המוני, ל"ג בעומר ירושלמי, חגיגות בר יוחאי מקדשיות.