נשים צדקניות בהר הבית - אתמול

 נשים בהר הבית (תמונת ארכיון) 

בימים האחרונים הר הבית רעש וגעש בעקבות השתוללות מתוזמנת וממומנת היטב של נשים ערביות בהר הבית. אתמול המשטרה עשתה מעשה ומנעה מקבוצת הפרובוקטוריות השכירות לעלות להר הבית.

רחל סלע משילה נמנית על אותן נשים צדקניות, מסוג אלו שצבאו על פתח אוהל מועד בזמן משה ומאלו שעושות כיום כל שביכולתן כדי להחזיר עטרה ליושנה. אתמול היא עלתה בטהרה להר הבית עם קבוצת נשים. ביקשתי ממנה לתאר את המצב בהר ואת תחושותיה ותחושות הנשים שהצטרפו אלי ולהלן תאורה:

בע"ה

היום (יום חמישי, כ"ה באדר תשע"ג) עליתי להר הבית, ולבקשתו של אסף – הריני משתפת אתכם בתיאור ובתובנות:

עלו איתי עוד ארבע נשים. מתוכן שתי נשים דתיות מישובי בנימין, ושתי נשים שבהגדרתן הסכֵמָתית אינן דתיות. לשתיים מהנשים הייתה זו עלייתן הראשונה להר הבית, ושתי האחרות עלו כבר יותר מפעם.

הר הבית געש השבוע ונסגר כמה פעמים ליהודים, קיוויתי שהבוקר נוכל להיכנס.

בשיחת ההכנה שקיימתי לנשים לפני העלייה להר הדגשתי את המציאות המורכבת שבהר, את ההכרח להתכופף כדברי אחיה השילוני, שחז"ל רואים בהם מעלָה, את הפער הגדול שבין המציאות הגלויה סביבנו לבין הקדוּשה שאנו שואפות לספוג בהר ולהתרומם איתה למִקדש של מעלה, את הצורך להתבונן בעיני רוחו של רבי עקיבא המסוגל לשמוח לקראת מקדש שלישי בתוך מציאות קשה של חורבן וחוסר עצמאות והר הבית ששועלים מהלכים בו ויוצאים מבית קודשי הקדשים.

בעמדת הבידוק הלחץ היה כביר, עצבנות, "היום אתם לא נשארים עד 10.00, יוצאים מהר", "אני לא נותן לכן להיות קבוצה נפרדת, אתן הולכות מהר ויחד עם הקבוצה של הגברים".

בתיק שלי מצאו כרטיסים עם דברי הסבר שאני מחזיקה לצורך ההדרכה. מוטי עיין בהם בתשומת לב, וקרא לקצין. הקצין קרא את כל החומר! חייכתי על התעניינותו הרַבּה... ופסק: "זה לא נכנס בשום אופן!" . אמרתי : "מבטיחה לך שאשאיר את זה בתיק ולא אוציא בהר". הוא סירב לסמוך על מִלָתי. נאלצתי למצוא מקום להשאיר את כל החומר הרב הזה, ולהיכנס בלעדיו, כשגוערים בנו שאנו מתמהמהות כל כך והגברים כבר מחכים בגללנו (!) זמן רב...

אבל למרבה הפלא והשמחה - על ההר העניינים התנהלו ממש סביר, באיזו הסכמה על כללי המשחק כך שכולם ירגישו בו אפשרי. אמרתי לשוטר שנשמור על מרחק קבוע מאחורי הבנים כדי שנוכל לתת  את ההסברים שלנו, וההסדר הזה נשמר די טוב כל הזמן. ההכרח להיות צמודות לקבוצת הבנים אינו טוב עבורי, שאוהבת להתנהל בהר לאט ולא לצאת דקה לפני 10.00, אכן הקצב של הבנים – כתמיד – מהיר משלי, ואכן יצאנו לפני 10.00, ואכן הוא לא הסכים שנישאר אפילו עוד קצת בתחומי ההר ולוּ ליד היציאה, כי "יש עוד קבוצות שמחכות להיכנס", ואכן הוא העיר פעם לאחת הנשים שהיא מתפללת (מה שנכון) וזה אסור

 - אבל בסך הכל השהות על ההר הייתה באיזה רוגע יחסי.

בשל ההתפרעויות הנשיות אתמול – לא היו הבוקר קבוצות הנשים המוסלמיות על ההר, וגם גברים היו פחות מהרגיל, כך שבאמת היה גם שקט סביבתי שהשפיע לטובה על הליכתנו שם והיכולת לשוחח, להתפלל, לחוות, להסביר.

בסיום העלייה אנו נוהגות לשבת באיזה קפה, לציין בחגיגיות את הזכות שזכינו לעלות להר הבית, ולקיים שם איזו שיחת משוב וסיכום ראשונית, שיתוף.

קצת מהדברים שנאמרו:

    "הייתי בטוחה שאני עולה כדי לחוות את זה פעם אחת ולסמן "וִי" שעשיתי את זה. עכשיו אני מרגישה שברור שאגיע הנה שוב ושוב".

    "אין לי הסבר למה אני בתור חילונית שהצביעה למרץ בבחירות, עולה שוב ושוב. יש כאן איזה כוח משיכה".

   "בהתחלה הייתי בטוחה שמיד כשאכנס להר ארגיש אורות וכוכבים והתעלות עצומה בין מלאכי עליון. כשהבנתי שזה לא פועל ככה, החלטתי להתחיל להשקיע בהרגשה שלי, ללכת עם ההנחיות של רחל להתאמץ להסתכל בעיניים של רבי עקיבא חרף המציאות הקשה – ואז זה הצליח, הצלחתי להתפלל, להתעלות, להרגיש את קדושת המקום".

   "היה לי מאד חשוב ומעניין, התחברתי מאד אל כל ההסברים והדמויות, הרגשתי הולכת יד ביד עם דוד ושלמה והנביאים ממש בחצרות המקדש".

וכמה תובנות שלי בשולי הדיון בדבר חשיבות העליות להר והשפעתן:

הנשים שעולות איתי, הפעם ובפעמים קודמות, הן נשים נורמטיביות לגמרי, לא נשות מקדש מסומנות, לא הזויות ולא לוחמניות . נכון, עדיין לא הגענו למצב שעם ישראל בהמוניו עולה איתנו. אבל בהחלט איני מסכימה לאמירה שעולים רק אנשים שהדבר בנפשם והם אנשי-קצה שאינם מייצגים את הכלל. הנשים שעולות איתי הן ממש עם ישראל  לגווניו, והן בהחלט מעידות על התהליך שיותר ויותר אנשים מתחברים ומגיעים, והם הולכים ומתווספים.

גם אם נראה בעין שעליותינו מחזקות את האחיזה המוסלמית בהר, דבר שמסקנתו להפסיק את העליות להר -  אין זה כך. לא מה שרואים בעין הוא האמת העמוקה. כל דבר שמסרו ישראל את נפשם עליו – נתקיים בידם. בתהליך עומק ינצח מי שעקשן ומסור. רק עִקשוּתנו המתמדת לעלות עוד אחד ועוד קבוצה, ושוב ושוב, בלי לוותר - ישַנו את המציאות ויביאו את הסיוע הא-לוקי המובטח למי שבא ליטהֵר.

יהי רצון שכבר בפסח הקרוב נזכה לעלות ולהיראות ולאכול מן הזבחים ומן הפסחים.

רחל סלע, שילה