ערב שבת הגדול פרשת "צו"
"זאת תורת זבח השלמים"
אמרו אומות העולם לבלעם: למה הקב"ה צוה את עם ישראל להקריב לו קורבנות ולנו לא?
ענה להם בלעם:הקורבנות הן "שלום" ומי שקיבל את התורה הוא יקריב קורבנות.
(על פי תנחומא צו)
ואנו תמהים איך חז"ל קישרו בין התורה
לקורבן שלמים, וכי מצות קורבן שלמים שקולה כנגד כל התורה כולה? ולמה הבקשה
של אומות העולם נקשרה דוקא לקורבן שלמים?
ובפשטות המדרש לא ברורה תשובתו של בלעם, איך השלום קשור לכל זה?
נפסקה ההלכה שנכרי שמביא קורבן לשם שלמים - הקורבן קרב לשם עולה!
והדבר מצריך ביאור שכן אצל ישראל קורבן שלמים שיעלה עולה יהיה פסול ופה הדבר נעשה לכתחילה!
חז"ל הסבירו את מקור השם "שלמים" : שמביא שלום בין ישראל לכהנים למזבח - דם ואימורים למזבח, חזה ושוק לכהנים ועור ובשר לישראל.
התשובה לבן הרשע היא "אף אתה הקהה את שיניו"
הרבי מקוצק הסביר כך: הרשע לא מבין איך אפשר
לאכול בשר באמצע טכס דתי והתשובה של ההורה היא: השיניים הם לצורך אכילת
קדשים ואם אין הם ממלאים את יעודם אז אין להם זכות קיום.
ובמקום אחר הרבי מקוצק אמר: "אנשי קודש תהיון לי" דוקא אנשים כי מלאכים יש לי מספיק.
ומכאן ברור ההבדל בין ישראל לעמים.
בני ישראל קיבלו את התורה כדי לעשות שלום
בין קודש לחול ולרומם את כל הבריאה, ואומות העולם, על אף שיש אצלם "חסידי
אומות העולם" שהתעלו להקדיש את חייהם לרוח, אינם מסוגלים לתפוס את המיזוג
בין עולם החומר לעולם הרוח.
בחגי ישראל נאמר שחציו "לכם" למאכל ומשתה ואף חג מתן תורה שלכאורה כולו אמור להיות רוח!
עד יציאת מצרים הוקרבו רק קורבנות עולה וישראל חידשו דבר זה שקורבן נאכל על ידי הבעלים וזו למעשה מגמת הגאולה וכל התורה כולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה