בית חלומותי: שמעון גפסו – ראש עיריית נצרת עלית

הביקור שלי בשבוע שעבר בהר הבית לא בא כהצהרה פוליטית, אלא כחוויה אישית לגמרי, תחושה של התקרבות להיסטוריה הרחוקה והקרובה של עמנו: להיות במקום שבו התרחשה עקידת יצחק, שבו הוקמו שני בתי המקדש, שממנו יצאו גם הגלויות והחורבן של עמנו, שעליו חלמו אבותינו במשך דורות רבים, ושבו הוכרז רגע השיא של הציונות המתחדשת בקריאה "הר הבית בידינו". לא סתם קראנו לו "הר הבית" – זהו לב ליבו של הבית הלאומי והרוחני של עם ישראל. חבל שכיום אותו הר, המקום הקדוש ביותר ליהדות, מסמל את הסכנה לאובדן השליטה: מקום בלב ירושלים שכניסת יהודים אליו נחשבת פרובוקציה, שאלימות כנגד המדינה נראית בו לעיתים תכופות, ושנחשב להר געש שטמונה בו סכנת התפוצצות. יש רק לקוות ולהתפלל לימים שבהם יהודים יוכלו לבקר ללא חשש בהר הבית, שהוא יהיה מקום תיירותי שלו ורגוע, ושדגל ישראל יתנוסס בו בגאון.

בהר קיבלתי על עצמי להביא למקום את כל הנהלת עיריית נצרת עלית. נוכחותנו שם חשובה, ואני קורא לכל איש ציבור להגיע להר ולהביא אליו קבוצות. יש לכבד כמובן את כל הדתות המקדשות את האתר, אבל מצד שני חייבים להכריז שהמקום הקדוש הזה הוא שלנו. חשוב לבקר בהר הבית ובכיפת הסלע, ואני עצמי מתכוון להמשיך ולעלות אליו. בהר הרגשתי שאני דורך על האדמה שלי, אדמה שצנחנים כמותי שיחררו במלחמת ששת הימים.

יש קשר בין נצרת עלית לבין הר הבית. נצרת עילית היא בירת הגליל, עיר יהודית שאנו פועלים ליישבה ביהודים, וירושלים – על הר הבית שבלבה – היא העיר שחוברה לה יחדיו. יש למלא את ההר ביהודים.