מאז שקראתי בתנ"ך בפעם הראשונה, תיאור בית המקדש היה מה שהקסים אותי בו יותר מכל. מעולם לא היה דבר עלי אדמות המסוגל להתחרות עם בית המקדש. ראיתי מאות ציורים של המקדש, קראתי עשרות ספרים עליו, והרצון הכי גדול שלי היה תמיד לראות מחדש את המקדש נבנה בהר הבית. חבר יהודי שלי אומר לי לעתים קרובות לי שזה לא יקרה במהלך חיינו, וגם אני – למרות שייחלתי לראות מחדש את המקדש, הייתי תמיד פסימי בעניין.
בשנת 2009 ביקרתי בפעם הראשונה בישראל. הגענו בלילה ונסענו מתל אביב היישר להר הזיתים. אחרי המתנה של שעה בערך, השמש החלה סוף סוף לעלות על עיר הקודש. בפעם הראשונה ראיתי את הר הבית, אבל שלא כתיירים אחרים, לא ראיתי שם את כיפת הסלע. ראיתי את בית המקדש המתואר בספר יחזקאל, התיאור שיצא לי לקרוא פעמים רבות כל כך. לא, אינני משוגע וגם כלל לא נביא. אני גוי פשוט שאוהב את מדינת ישראל ואת עם ישראל.
אם כן, איך הצלחתי לחזות בבית המקדש באותו הבוקר?
העיניים הפיזיות שלנו אינן מסוגלות לראות הכל. איננו מסוגלים לראות את האור האינפרא-אדום, לדוגמא. אנחנו זקוקים לגלאים מיוחדים לצורך כך. בענייננו, ה"גלאי" המאפשר לנו לראות את המקדש כבר בימינו הוא עם ישראל עצמו. לפני 500 שנה אף אחד לא היה מסוגל לדמיין מדינה בשם 'ישראל'. ואולם א-לוהים הבטיח להביא את בני ישראל בחזרה לארצם, והיום אנחנו רואים בעינינו שזו איננה עוד נבואה – זו מציאות. כשאני רואה את עם ישראל בארצו, אני רואה גם את בית המקדש בהר הבית, משום שה' שהגשים נבואות רבות וגדולות, יהפוך למציאות גם את נבואת יחזקאל על הבית השלישי. עם ישראל בארצו הוא גלאי רוחני הממחיש שבית המקדש הוא כבר מציאות.
· הכותב הוא פעיל גרמני למען ישראל, מייסד קבוצת הפייסבוק "ידידות ישראל-גרמניה" לדוברי גרמנית ואב לחמישה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה