תן לי את יבנה וחכמיה, מבקש רבן יוחנן בן זכאי כשהוא עוזב את ירושלים העשנה ואת בית המקדש החרב בכאב עצום. זהו בדיוק הכאב שמחולל את המעבר מעולם שבו החומר נחשב כאמצעי לקיום הרוח, לעולם היודע שהרוח היא בכל והחומר מבטא אותה. זו בדיוק התנועה שמראה את קיום הא-ל בכל, ואת היעדרם של תנאים כלשהם להיותו המוחלט של הא-ל. יוחנן בן זכאי לוקח את התורה על הכתף וברגע הזה הופך המקדש וקורבנותיו לתפילה. אחר כך עוברת הנהגת הסנהדרין – המרכז הרוחני – לגליל, וכעבור כמה מאות שנים עוברת ההנהגה לבבל, לגולה. זו היתה הבחירה ברוח. אמירת ה'כן' המוחלט למקיים ולא לצורה ולאופן.
הר הבית, עבור אבא, שגדל כחילוני גמור, היה המקום שבו ראה בצורה חדה שאינה משתמעת לשתי פנים את החיבור הנצחי בין ישראליות לבין העם היהודי. הישראליות איננה יכולה להתנער מהיהדות, ואם תעשה זאת, תישאר חסרה ובמידה רבה לא אמיתית. מעין נסיון להיות לא מה שהיא באמת. עבור אבא, ירושלים והר הבית בליבה היו השער לידיעה שהעם היהודי על חלומותיו ותפילותיו, כיסופיו ושאר רוחו הוא מקור ויסוד ליהודי המודרני במדינת ישראל ובתפוצות.
עבורי הר הבית הוא מקום אישי אינסופי שבו האדם יודע את הא-ל מתוכו. כל אדם באשר הוא. הר הבית הוא מקומו של הא-ל, של המקום. הוא מקום כל המקומות. יסוד היסודות. המספר שלפני האפס. הר הבית הוא רגע ההכרה במקור. הכרה באמת והפסקת הנסיון לברוח ממנה. הר הבית עבורי, הוא המקום שמזמין אותי להפסיק להילחם בטבעי, והוא גם קולה של הנשמה האישית שלי ואולי של עם שלם שמדבר אלי, שיודע שמלחמה מביאה מלחמה, ושאבן השתייה לעולם קיימת ולעולם מחייה.
הר הבית היה המקום שבו כאב אבא כאב נורא, על המחיר ששולם בחייהם של רבים ויקרים כל כך, ושאל בצורה נוקבת האם המחיר באמת מוצדק. וזהו המקום שבו כילדה כמעט נדרסתי למוות, על ידי ציבור נלהב, שקרא לאבא שלי 'מלך ישראל', בזמן שהוא היה מפקד שהוביל מלחמה שראה בה גם אז הכרח כואב. הר הבית הוא המקום שדרכו הבנתי שמה שנראה בעיני כשיא ההגשמה, כי כך חונכתי, היה בעצם סוף העולם וסבל כבד לאנשים יקרים לי מאד, כך שבעצם אין מנצח באמת.
הר הבית הוא המקום המזמין להתפלל ללא תקנה ולאהוב חינם, משום ששם בדיוק למדנו בימי חורבן בתי המקדש למה גורמת השינאה. עבורי זהו המקום שבו זוכרים שא-לוהים אחד, ומכאן שכולם אחד ומכאן שכולם בניו ובנותיו והוא בכל.
הר הבית זה הקליק הזה שאני שומעת כשאני שם, במקום המדויק שבתוכי. בבית האמיתי. זה שבנוי מאבנים של אהבה, שמחה התרגשות וחמלה. משאת הנפש שלי היא שהוא באמת יהיה בניין של כל אחד מאיתנו. שלי.
וזהו 'הר הבית בידינו'. הר הבית שבכולנו. קדושה שהיא אנחנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה