כל השיטות: כך מונעים ביקור יהודים בהר הבית

ליהודים מותר לעלות להר הבית, אך בפועל זהו סיור חפוז ומבוהל שבו קבוצות אסלאמיות מתקהלות סביב העולים ויוצרות מאזן אימה

מאת: ארנון סגל, יומן / מעריב

למלכיאל שרבט, קבלן בנייה בן 81 מהרצליה פיתוח, זה היה ביקור ראשון בהר הבית אחרי 65 שנים בארץ. ביום שני שעבר הוא עלה ההרה, ומיד קרע את חולצתו על פי ההלכה ובניגוד להוראות השוטרים. בצפון ההר, מול מקום קודש הקדשים, השתחווה.

את הדרך החוצה מההר כבר עשה בליווי שוטרים שאחזו בו משני צידיו. שרבט נלקח היישר למשטרת הקישלה בשער יפו, זו שקירותיה ראו גם את חקירת תוקעי השופר בכותל בימי המנדט. אצל החוקרת של שרבט, מוסלמית בשנות השלושים לחייה, ודאי לא התעוררו אסוציאציות כאלה. היא איימה על היהודי המבוגר שיוכנס לכלא אם לא יחתום על הרחקתו ל-15 יום משערי ההר. 

ילדים משחקים כדורגל בהר הבית צילום: יהודה גליק

שרבט לא נבהל: "תכניסו אותי לבית הסוהר", השיב. "מי אמר לך להשתחוות?", הוא נשאל. שרבט: "מי צריך להגיד לי? אני בן 81, ואחרי 65 שנים בארץ, זכיתי לעלות להר. התפללתי לאלוהים שלי. מישהו יכול לומר לי לא להתפלל?". החוקרת: "אסור לך להתפלל. יש חוק". 

האמת היא שאין חוק שאוסר על יהודים להתפלל. אין בעולם כולו חוק כזה, ולו היה, מדינת ישראל הייתה מזדעקת נגדו. אבל החוקרת המשיכה בשלה. היא ביקשה לוודא שהנחקר שלפניה אכן יהודי, בן הדת שנאסר עליה להתפלל בהר. שרבט מיאן להודות באשמה. "למה אתה חובש כיפה?", המשיכה החוקרת. "כיוון שאני גוי קדוש", השיב שרבט. אחר כך נלקח שרבט לצילום משטרתי ונלקחו ממנו טביעות אצבעות, כאחרון הפושעים. 

שרבט הוא בוגר חטיבה שבע, שלחם עוד במבצע קדש. כקבלן, בנה בתים רבים בכל הארץ: בכפר-סבא, בהרצליה, ברעננה, בעפולה, בבית-שאן ובקיבוצים שונים. "הרושם בהר הוא שמעוניינים לריב איתנו", הוא אומר. "הוראות בלי סוף: אל תזוזו מהשביל, אל תגעו באדמה, אל תגעו בעץ הזית". 

גם בנו של מלכיאל שרבט, מאיר, שעלה עם אביו ההרה בשבוע שעבר, נסער מאוד מהמעצר. הבן מעוניין כעת לערוך ביקור המוני של יהודים שומרי מצוות במקום הקדוש, שבמהלכו ישתחוו בבת אחת כל הנוכחים. זאת כדי לשבור את הטאבו המשטרתי בעניין. 

אפליית יהודים דתיים

במקביל לעיכובו של שרבט, נערך בוועדת הפנים של הכנסת דיון נוסף בנפתולי היחסים הסבוכים שבין פוקדי ההר שומרי המצוות למשטרת ישראל. זהו כבר הדיון השלישי בוועדה בחודשים האחרונים בעניין הר הבית. קציני משטרת ההר נאלצים להטריח עצמם לכאן שוב ושוב כדי להסביר את מעשי המשטרה ולהגן על שמה הטוב. זה מאוד לא פשוט במקרה היחיד במינו של הר הבית, שבו השוטרים נדרשים לעקוב אחר תנועות פיהם של אזרחים כדי למנוע מהם למלמל פסוקים. 

הפעם עילת הדיון בכנסת היא קשיים שהערימה המשטרה על הגעת יהודים להר בעשרת ימי תשובה. בדיון הקודם בנושא, שנערך לפני כחודש וחצי, התחייב מפקד מרחב דוד במשטרה, תנ"צ משה ברקת, שלאחר סגירת ההר בפני יהודים במהלך חלקו הגדול של הרמדאן, תאפשר המשטרה את עלייתם החופשית במהלך החגים היהודיים. 

לדיון הנוכחי התייצב מפקד מחוז ירושלים במשטרה, ניצב יוסי פריינטי. הוא השקיע מאמץ רב ביצירת הרושם שהמשטרה עשתה הכול כדי לפתוח את ההר בפני יהודים. לדבריו, המשטרה קיבלה מהפרקליטות אישור לחקור את ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, השייח' ראאד סלאח, בחשד להסתה, לאחר שהלה קרא לנאמניו להגיע ל"אל-אקצה" בערב ראש השנה, ולהפריע לביקור יהודים בהר הבית. סלאח נעצר ללילה, נחקר ושוחרר בערבות. הוא מורחק לשישים יום מירושלים. שמונה בכירים נוספים בתנועה האסלאמית הורחקו מהר הבית. 

"בבוקרו של ערב ראש השנה עצרה המשטרה בכל הארץ אוטובוסים של פעילי התנועה האסלאמית שביקשו להגיע להר ולסכל את עליית היהודים אליו. לאחר שבכל זאת פרצו בהר מהומות אסלאמיות באותו בוקר, ביצעה המשטרה 15 מעצרים, ואפשרה את המשך עליית יהודים למקום הקדוש בעולם. בסך הכול", סיכם פריינטי, "ביצעה המשטרה מערב ראש השנה ועד יום הכיפורים למעלה משמונים מעצרים של מוסלמים בהר".

לכאורה הכול בסדר. אלא שתיאורו של מפקד המחוז אינו לגמרי מדויק. הייתי בהר בערב ראש השנה וגם במהלכו, וכל שאפשרה המשטרה ליהודים חובשי כיפה היה סיור בן דקותיים בשולי ההר, משער המוגרבים עד לשער השלשלת. אל-בוראק, סוסו של מוחמד שהביא לכאן את הנביא המוסלמי במסע לילי, לא היה עושה זאת מהר יותר. 

המסלול המקוצרר הזה הוא נוהל חדש שהמשטרה מרבה להשתמש בו בחודשים האחרונים. פעמים רבות הוא ננקט כלפי מבקרים יהודים חובשי כיפות בלבד, ולא כלפי תיירים המורשים להתהלך בהר כולו באופן חופשי. הדבר מאפשר למשטרה להכריז שההר נפתח לכניסת יהודים, ואולם מבחינת מי שעשה את כל הדרך מהצפון או מהדרום הרחוק אל ההר (כולל טבילה) במטרה לעלות אליו בחג, סיור בן שמונים מטרים תוך שהשוטרים במקום דוחקים בו לצאת במהירות מותיר טעם מר בפה ואכזבה קשה בלב. 

גם יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, ח"כ מירי רגב, נדרשה לעניין, ופריינטי נתפס פתאום מגמגם מעט: "טיפלנו במקביל במפרי סדר. עצרנו אנשים שזרקו אבנים. לא רצינו שייפגעו אנשים. אני אכניס לשם ילדים קטנים שעלולים לחטוף אבן בראש?!". 

התשובה הזו הקפיצה את רגב: "למה לא לסגור את ההר במקרה כזה גם למוסלמים?". חבר נוסף בוועדה, ח"כ משה פייגלין, תקף את פריינטי על תשובתו: "המשטרה פשוט אינה מסוגלת לסגור את ההר כליל בפני מוסלמים", הקניט את מפקד המחוז. הצדק איתו. בשנים האחרונות לא נסגר הר הבית בפני מוסלמים אפילו פעם אחת, בעוד שבאשר ליהודים, ננקט הצעד הזה פעמים רבות. 

גם במקרה של התפרעויות קשות, כניסתם של מוסלמים מוגבלת לכל היותר על פי גיל. האפליה הזאת מתקיימת על אף העובדה שההתפרעויות בהר הן תמיד אסלאמיות. יהודים מעולם לא השליכו אבנים או בקבוקי תבערה במקום הקדוש. 

תופעת המוסלמיות הצועקות

מתפללים בהר הבית צילום: יהודה גליק

בהר פועלות בשלוש השנים האחרונות קבוצות לימוד אסלאמיות, שמהוות למעשה כוח כוננות של הוואקף בשעות כניסת יהודים אליו. קרן "אל-אקצה" מעניקה תעודות למשתתפים בקבוצות הלימוד וגם תומכת בהם כספית, במה שמוגדר באתרים האסלאמיים 'מענק חינוכי'. 

כל יהודי שעלה להר בחצי השנה האחרונה נתקל בהם, ובייחוד בתופעת 'הנשים הצועקות' המקדמות בקריאות רמות כל יהודי שעובר סמוך למסגד אל-אקצה. מאז שהן נוכחות בדרום ההר, נדרשים המבקרים היהודיים לחלוף שם במהירות ולהימנע מהסברים ארכיאולוגיים או היסטוריים. כך נפגעת עוד הנוכחות היהודית בהר, המעורערת גם כך. 

חלק מתפקידן של קבוצות הלומדים האסלאמיות הוא להתקהל סביב העולים היהודים, במקרה שהללו נחשדים על ידיהן כמתפללים. הודות למימון של 'קרן אל-אקצה', מיסודו של 'הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית', תוך דקות ספורות עלולים להתקבץ מאות מוסלמים סביב העולים היהודים, וכך ליצור מאזן אימה שמסתיים תמיד בניצחון הראשונים ובהוצאתם של האחרונים במהירות מההר. לאחרונה, באורח לחלוטין בלתי מנותק, התגברו מאוד יידויי האבנים על קבוצות יהודיות במתחם. 

לפני כמה חודשים ניסו הנשים הללו לחסום את דרכן של הקבוצות היהודיות בהר. המשטרה לא מנעה זאת מהן, ותחת זאת שבה וצמצמה את הסיורים היהודיים למסלול המקוצר בן שתי הדקות, משער המוגרבים לשלשלת. 

אבל גם המשטרה מבינה שכיוון הרוח השתנה. עד לפני כשנתיים נדחק הנושא אל החצר האחורית של דעת הקהל הישראלית, ואולם המצב הזה חלף כנראה לבלי שוב. חבורה של ח"כים, פעילים וגם סגני שרים ושרים פועלת בנחישות כדי שלא להניח לזכויות היהודים בהר הבית לרדת מסדר היום. לא רק ח"כ פייגלין ('הליכוד') אלא גם מירי רגב ('הליכוד'), אורית סטרוק ושולי מועלם ('הבית היהודי') קראו בדיון לחלק את ההר בין יהודים למוסלמים. 

אפילו ח"כ דוד צור, איש 'התנועה' ובעברו מפקד מחוז תל-אביב במשטרה, העריך בדיון שהמשטרה רק תברך על החלטה לחלק את ההר. ח"כ טאלב אבו-עראר (רע"מ-תע"ל) הזדעק: "זה יעורר עימותים בכל העולם!". ח"כ צור ביטל את דבריו: "אל תאיים". 

ואז התרחשה הפתעה נוספת המעידה על שינוי כיוון הרוח. ח"כ אחמד טיבי איים שבתגובה לעליית היהודים להר הבית, יארגנו הוא וחבריו אוטובוסים של מתפללים מוסלמים שיופנו לרחבת הכותל. הוא נדהם לגלות שהצעתו התקבלה בהתלהבות גורפת מצד ח"כים מהימין היושבים בוועדת הפנים של הכנסת. 

ח"כ רגב ענתה: "כיו"ר ועדת הפנים הממונה על המקומות הקדושים, קיבלתי את הצעתך. אנחנו נדאג שמוסלמים יוכלו להתפלל חופשי בכותל ויהודים יוכלו להתפלל בהר הבית". פייגלין הוסיף: "סיכמנו. רשמי, גברתי, שאני נענה להצעה". טיבי נבהל ומיהר לחזור בו. הוא הבהיר שהוא עצמו מתנגד בכל אופן לתפילת יהודים בהר. 

בהמשך הדיון נזפה ח"כ שולי מועלם במפקד מחוז ירושלים במשטרה, ניצב פריינטי, על שהוא מכנה את העולים היהודים להר בשם 'מבקרים': "יהודים שעולים למקום הקדוש ביותר עבורם אינם מבקרים. אנחנו איננו מבקרים. הטרמינולוגיה שלכם בעניין חייבת להשתנות". 

במהלך הדיון האשים ח"כ פייגלין את המשטרה בשיתוף פעולה עם מדיניות המוכתבת מגבוה והכרוכה בהפרת חוק. הוא הקריא סעיף בחוק השמירה על המקומות הקדושים מ-1967 שבו נכתב: "העושה דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות, דינו מאסר חמש שנים". לדעת פייגלין, פריינטי הצליח אולי בשמירת הסדר בהר, בעזרת עשרות מעצרים של מסיתים ומתפרעים מוסלמים, אך כשל בשמירת החוק. 

הוא הצביע על כך שגם הסדר המדובר הושג בעיקר בזכות העובדה שהמשטרה סיפקה למתפרעים ולמסיתים את שביקשו – הרחקת היהודים מרוב או מכל שטח המחלוקת, הר הבית. זאת על חשבון קיצור או ביטול השעות המעטות גם כך שמוקצבות ליהודים: מ-07:30 עד 11:00 ומ-13:30 עד 14:30 בימים א'-ה'. כבשת הרש. "על ראש כולכם מרחף גזר דין של חמש שנות מאסר", התריע פייגלין כלפי קציני המשטרה שנכחו בדיון. 

כדורגל על ההר הקדוש

סגן השר זאב אלקין ובני משפחתו ברחבת הר הבית צילום: ארנון סגל

יו"ר הקרן למורשת הר הבית, יהודה גליק, זוקף לזכות הדיונים בוועדת הפנים ויו"ר שלה את העובדה שהמשטרה פתחה חלקית את ההר בערב ראש השנה ולא הותירה אותו סגור לחלוטין, ובחול המועד סוכות התאמצה באופן מסוים לאפשר ביקור סביר בהר כמעט לכל המגיעים. נדמה שהמשטרה אינה מעוניינת להיות מזומנת שוב, לאחר החג, למתן הסברים מדוע לא הצליחה לאפשר את הסיור כראוי, ולכן עושה כמיטב יכולתה כדי להיראות שוויונית.

אבל המצב רחוק מלהיות שוויוני. בוועדת הפנים של הכנסת עלה גם עניין משחקי הכדורגל בהר. הכרעת בג"ץ ישנה, מאמצע שנות התשעים, אוסרת על משחקי כדור במקום הקדוש בשל הפגיעה ברגשות היהודים. ההכרעה הזו מעולם לא נאכפה, ומשחק הכדורגל בהר הפך למחזה נפוץ. 

לפני שבועיים, בתשובה לח"כ פייגלין, התחייב השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', למנוע משחקי כדור בהר, ואולם בשטח איש אינו אוכף זאת, אפילו לא בזמנים שבהם יהודים סובבים בהר. משחקי כדור נצפו ותועדו בידי עולים יהודים להר בכמה וכמה הזדמנויות מאז ראש השנה. "אם הר הבית קדוש לכם", סנט גליק בטיבי במהלך הדיון, "למה אתם מניחים שישחקו שם כדורגל?". 

טיבי לא התבלבל: "הרסתם כל חלקה טובה בעיר, את כל הפארקים. לא נשאר מקום אחר לשחק". 

מיד לאחר החגים, מתכנן גליק להריץ, בשיתוף עם 'קרן נחלת עצמאות ישראל', מיזם חדש: 'הליב"ה' – לחופש יהודי בהר הבית. הוא מקווה להכפיל תוך חצי שנה את מספר היהודים העולים להר הבית פי שתיים, מכעשרת אלפים בשנה לעשרים אלף, בין השאר בעזרת הסעות לכל קהילה שתדרוש זאת. בינתיים כבר נרשמו קבוצות מחדרה, מצפת ומנהריה.  

בערב סוכות, לאחר הדיון בכנסת, שב יהודה גליק ועלה אל ההר. המשטרה הגבילה שוב את גיל המוסלמים העולים להר לבני 45 ומעלה, למשך השעות שבהן היה ההר פתוח ליהודים. הפעם אפשרה ליהודים סיור באורך מלא במקום הקדוש בעולם. 

פריינטי הגיע למתחם לעמוד על הנעשה בשטח ופגש שם בגליק, שברך אותו על פתיחת ההר. פריינטי הודה, אך סנט בגליק: "איפה החבר'ה שלך?". גליק נבוך. עם כל האהדה הגורפת למאבק למען זכויות היהודים בהר, אהדה המגובה בסקרים, מספר העולים בפועל להר הוא עדיין הצד החלש של תנועות הר הבית והמקדש. 

הר הבית צילום: איי-פי

בימים טובים מאוד, כמו למשל ביום ראשון השבוע – שלדברי אתרים אסלאמיים היה היום שבו כמות העולים היהודים הייתה הגבוהה ביותר מאז 67', פוקדים את ההר כ-400 יהודים, בעוד שבכל רגע נתון מצויים במקום אלפי מוסלמים. נכון שהתמיכה בזכות התפילה של יהודים בהר גדולה, אך לצד זה הציבור היהודי בישראל, כולל חובשי הכיפות הסרוגות שבו, עדיין מדיר את רגליו מהמתחם הקדוש בעולם. 

אולי הסיבה היא שלא נחמד להיות יהודי דתי בהר הבית שמופלה לרעה לא רק לעומת מוסלמים, אלא גם לעומת תיירים מכל העולם המגיעים למקום. ביום ראשון השבוע עצרה המשטרה את עליית הקבוצות היהודיות להר הבית בשל העובדה שלא הניחו לתיירים לחלוף על פניהם, בעודן מעוכבות. 

קבוצות יהודיות המתינו בכניסה להר יותר משלוש שעות. ואולי הסיבה להדרת הרגליים היא שבמשך שנים ארוכות למתעניינים בנושא הר הבית הודבקה תדמית הזויה מהצד החילוני או עבריינית מהצד הדתי. את כל זה, יודע גליק, לא יוכל לשנות ביום אחד. 

הכתבה היא מתוך המוסף "יומן" מבית מקור ראשון