...הלא ישראל לא רצו לצאת ממצרים. כלומר: הם רצו, אבל לא היום ולא עכשו... הלא בני ישראל מאמינים שהם עתידים להגאל ממצרים... הם נכספים לזה... באמת, מה יעשה יהודי מאמין בן מאמינים, כשפתאום בא הקב"ה, ואבוי, גואל אותו? אנה יוליך את אמונתו? האם באמת יזבח במקום שאמר ה'?
לכל אורך המו"מ בין משה לבין פרעה,
משה דורש לצאת להקריב במדבר, ופרעה מנסה להניא אותו מזה ולבא אליו בהצעות פשרה
מפתות: לכו זבחו לאלהיכם בארץ, לכו נא הגברים, רק צאנכם ובקרכם יצג ועוד.
משה דוחה את כל הצעות הפשרה של פרעה.
השליחות שלו היא להוציא את ישראל ממצרים ולעבוד את האלהים על ההר הזה.
והנה, מגיע היום שבו צריך להקריב את
הקרבן, ובני ישראל עדין במצרים. יתרה מזאת, משה אומר לבני ישראל לקחת שה ולזבוח
אותו במצרים. מה צריכים להבין מכך המצרים? מה צריכים להבין מכך בני ישראל?
מה מבינים המצרים אנחנו יודעים. הם מבינים
שבני ישראל לא יוצאים ממצרים. שמשה כנראה קבל את הצעת הפשרה של פרעה, ובני ישראל חוגגים במצרים. לצורך חג כזה, המצרים
מוכנים להשאיל להם כלי כסף וכלי זהב.
מה מבינים ישראל? כנראה אותו דבר. הלא ישראל
לא רצו לצאת ממצרים. כלומר: הם רצו, אבל לא היום ולא עכשו. ברגע שהם יצאו הם מיד
התחילו להתלונן ולדרוש לחזור למצרים. אבל אם זובחים במצרים – מצוין. הלא בני ישראל
מאמינים שהם עתידים להגאל ממצרים, שהרי בפרשת ויחי גם יעקב וגם יוסף אמרו להם זאת.
בני ישראל יודעים שבעתיד הם ה' יביאם ויטעם בהר נחלתו. הם חולמים על זה, הם מדברים
על זה ברגש ועיניהם דומעות. הם נכספים לזה. מן הסתם הם גם אומרים בכל שנה בלב נרגש
לשנה הבאה בירושלים. הלא הם מאמינים בני מאמינים. הפתרון של משה הוא בעיניהם
הפתרון המושלם. להנות מכל העולמות: גם להשאר במצרים בלי צורך לעזוב את סיר הבשר
המוכר ואת האדונים המצרים הנאורים, גם לזבוח את זבח ה', וגם להמשיך להאמין באמונה
שלמה ולומר ברגש רב לשנה הבאה בירושלים.
גם פרעה נהנה מזה. כאז כן היום, פרעוני
כל הדורות אומרים: בבקשה, אצלנו יש חופש פולחן, תקריבו בכל מקום. רק לא במקום שה'
אמר. שם לא, אבל חוץ מזה: שחטו כרצונכם ואמרו לשנה הבאה בירושלים.
אז בחצי הלילה, בא הקב"ה וגאל את
עמו. פרעה גרש אותם ממצרים בלי בג"ץ ובלי בצלם. ובאמת, מה יעשה יהודי מאמין
בן מאמינים, כשפתאום בא הקב"ה, ואבוי, גואל אותו? אנה יוליך את אמונתו? האם באמת
יזבח במקום שאמר ה'?
יפה מאוד
השבמחק