יום ראשון, 5 בינואר 2014

אף אחד לא ישלם מחיר

בינתיים, בשבוע שחלף, לא הורעו יחסינו עם ירדן מעבר לרמה המדשדשת הרגילה, וגם בהר הבית לא פרצו מהומות... למרות פרסום הדו"ח הסודי.

עבודות חפירה באורוות שלמה בהר הבית. לאף אחד לא אכפת
זו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה נחשפים מסמכים מסווגים למורת רוח המדינה, אבל זה אחד המקרים המובהקים שבהם החשיפה מוצדקת. יותר ממוצדקת. קראתי השבוע בעיון את 67 עמודי דו"ח המבקר החסוי משנת 2010 בעניין הרס העתיקות בהר הבית, שנחשף ביום שישי שעבר באתר היהודי-אמריקני The Jewish Voice, ופתאום הבנתי למה נציגי ראש הממשלה התנגדו כל כך לפירסומו. הם טענו כמה פעמים בשנים האחרונות בדיוני הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, שמתן פירסום לדו"ח ירע את יחסינו עם ירדן. נציגי המשרד לביטחון פנים הוסיפו לטעון שם שבהר הבית תפרוץ אלימות רבה כתוצאה מהפירסום.
בינתיים, בשבוע שחלף, לא הורעו יחסינו עם ירדן מעבר לרמה המדשדשת הרגילה, וגם בהר הבית לא פרצו מהומות. רק חגיגות נערכו השבוע במחוזות הפלשתינים לרגל שיחרור הרוצחים השפוטים מהכלא הישראלי. המחבל שובת הרעב עיסאווי, הגיע עוד בשבוע שעבר היישר מהכלא אל ההר כדי להודות לא-ל על שיחרורו בטרם עת.
מה שבעיני נציגי הרשויות עלול לחולל מהומות במתחם הקדוש, הבנתי לפתע השבוע לאחר קריאת הדו"ח, הוא שמירת החוק. מבלי לבצע את הפעולה (האסורה עדיין) של ציטוט מהדו"ח, נאמר רק בכלליות שהוא מתעד את הציפצוף המתמשך על החוק הישראלי מצד כל הרשויות שאמורות במצב תקין לשמור עליו, ומותח עליהן, על כולן – המשטרה, רשות העתיקות, עיריית ירושלים והיועץ המשפטי לממשלה – ביקורת קטלנית. לא ראיתי שם פרט שעלול לעורר את חמת העולם הערבי, אבל קראתי שם בלי סוף פרטים שבמצב תקין היו אמורים לעורר את חמת הציבור היהודי בישראל. זה, כמובן, לא יקרה לעולם.
אם לדבר ברור יותר, נציגי השלטון התכוונו בעצם לטעון שלוּ חלילה היו הרשויות מתחשבות בחוק – כפי שציפו מהן אנשי מבקר המדינה – היו עלולות לפרוץ בהר מהומות שסופן מי ישורנו. הסתרת הדו"ח מהציבור, וכעת מניעת דיון בפרטיו, נועדו להקל על השלטון הישראלי להמשיך להסוות את ההפקרות ובזיון החוק השולטים בהר כבר 46 שנים – מפני שבזמן האחרון מאמצי ההסתרה נתקלים בקשיים מרובים. האיפול, זה ברור לכל מי שקורא את הדו"ח בעין בלתי משוחדת, נועד למטרה אחת: למנוע ביקורת ציבורית על השלטון, וזה כשלעצמו צעד שערורייתי במדינה דמוקרטית.
אגב, מה שדווקא יכול לעורר את חמת העולם המוסלמי, ושוב, מבלי לצטט במדוייק, הוא קביעה בדו"ח של מבקר המדינה בעניין החלטת הממשלה שהיתה או לא היתה למנוע תפילת יהודים על הר הבית – קביעה שונה מאוד מהגירסה הרגילה של רשויות המדינה בעניין הזה.
מותר לנחש שאיש לא יועמד לדין בשל הפקרת עברנו למרמס דחפורי הוואקף, כפי שאיש לא עמד לדין בעניין הזה בעקבות שוד העתיקות הגדול באורוות שלמה בשנת 99'. חוסר העניין הציבורי עושה את שלו. זו גם הסיבה שכבר השבוע נצפו עבודות חדשות באזור שערי חולדה (שזכה לכינוי הגנאי הצלבני 'אורוות שלמה'). הרב חיים ריצ'מן מהמחלקה הבינלאומית של מכון המקדש ביקש לצלם את העבודות מקרוב, אבל השוטרים בסביבה, לגמרי כרגיל, מנעו ממנו להתקרב למקום. ייתכן שאלו עבודות תקינות, שרשות העתיקות כבר נמצאת בהר ושולטת בנעשה, שוועדת השרים אישרה ושכולם מעודכנים, אבל הצורך השלטוני הבלתי נשלט להסתיר, לחסום, לא להגיב, לערפל גם במקרה הזה – משדר שבתחילת 2014 בהר הבית עדיין אין דין ואין דיין.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה