אבי דיכטר – לשעבר ראש השב"כ והשר לביטחון פנים

"כשמזכירים את ירושלים מתכוונים בסופו של דבר להר הזה. זהו העוגן, זו הנקודה המשמעותית ביותר בהוויה היהודית. בלתי סביר בעיניי שלמקום הזה לא יגיעו המוני יהודים. אין שם היום שום דבר יהודי מלבד הזיכרון היהודי. אין שם לא מקדש, לא דביר ולא בית כנסת, אבל למרות שאין שם כלום – יש שם הכל" 

אבי דיכטר

"הר הבית הוא המקום שבו הכל החל לפני 3,000 שנה. זה המקום שממנו יצאנו כעם. כשבודקים את התפתחות הדתות, מבינים מיד מי היה כאן ראשון. מי היה המחולל. על המקום הזה ניסו להשתלט רבים אחרים. כל אחד מהם ניסה בדרכו שלו לנתץ את ההיסטוריה הזו – בין אם על-ידי הריסת המקדש ובין אם על-ידי בניית מבנה אחר, אבל שום דבר לא יכול לשנות את העובדה ששם התחלנו".

מהו הפיתרון הראוי בעיניך למצב בהר הבית?

"אני עורך הבחנה ברורה בין ההיבט הדתי להיבט המדיני, מכיוון שבהיבט הדתי קיימות ביהדות אסכולות שונות. יש כאלו הסבורים שעד בוא המשיח אסור לעלות למקום הזה, ויש המחמירים עוד יותר ואוסרים עליה לארץ ישראל בכלל. אני אינני רואה זאת כך. קרה מה שקרה והוגלינו משם לפני אלפיים שנה. ואולם זה לא שינה שום דבר מהכמיהה לירושלים, וכשמזכירים את ירושלים מתכוונים להר הזה. גם אם איננו נמצאים כיום במציאות של לפני אלפיים שנה, אנחנו מבינים שזהו העוגן, שזו הנקודה המשמעותית ביותר בהוויה היהודית. בלתי סביר בעיניי שלמקום הזה לא יגיעו המוני יהודים.

"אין שם היום שום דבר יהודי מלבד הזיכרון היהודי. אין שם לא מקדש, לא דביר ולא בית כנסת. המקום הזה חולל כל כך הרבה פעמים, אבל נותר נקי מאוד מבחינת ההוויה היהודית והזיכרון היהודי. למרות שאין שם כלום – יש שם הכל.

"בתוך העם היהודי קיימות היום כל כך הרבה מחלוקות לגבי מה נכון שיהיה בהר הבית ומה צריך שיהיה שם, וזה מגיע עוד לפני השאלה מה אפשר שיהיה שם. זה לא סוד שבהר הבית מצוי המבנה השלישי בקדושתו לאיסלאם. אמנם הוא איננו ניצב במקום הקדוש מבחינתנו, כי 'אל אקצה' כשמו כן הוא, מצוי בקצה הר הבית ואפילו מחוץ לתחומי הקודש. זה הפשט באיסלאם, אבל הדרש מבחינת המוסלמים הוא שהם רואים באל אקצה את המקום המוסלמי הקדוש ביותר שאיננו נמצא תחת שליטה מוסלמית. מאז 67' זה מוציא אותם מדעתם – אבל זו בעיה שלהם, לא שלנו.

"כשמוסלמים באים בטענות על כך ש'אל אקצה בסכנה' – הבדיה והשקר הגסים ביותר שהמציאו אנשי האיסלאם הקיצוני – אני נוהג לשאול אותם היכן נמצא המסגד הגדול ביותר במזה"ת מעבר למכה ומדינה. התשובה היא – בהר הבית. אני שואל אותם מתי הוא נבנה, ומשיב להם שזה לא קרה בימי הטורקים, לא בתקופת המנדט ואפילו לא בימי הירדנים, אלא תחת שלטון מדינת ישראל בשנת 99'. הם קוראים לזה 'אל מרוואני' ואנחנו 'אורוות שלמה'. אל אקצה מעולם לא היה בטוח יותר מאשר כיום, תחת שלטון ישראל".

כשאתה שומע שיהודים נעצרים בהר בשל העובדה שהתפללו, מהן תחושותיך?

"זהו כבר ההיבט הפולחני המעשי של הר הבית על פי המסמרות שנקבעו ב-67'. הרבה דברים נקבעו ב-67' ומהווים מעין הלכה פסוקה מדינית לגבי מה אפשר ומה אי אפשר לעשות בהר הבית".

הסטטוס קוו של היום, שלפיו אין תפילה יהודית בהר אלא רק ביקורי יהודים בו, סביר בעיניך?

"הסטטוס קוו של היום מאפשר לבני הדת המוסלמית ולבני העם היהודי לחיות במצב סביר לשני הצדדים. זהו מצב שמי שקבע אותו זו מדינת ישראל. אסור להסתכל על הר הבית בפני עצמו בלבד. כל בר דעת מבין שהר הבית הוא מקום שמקרין על כל קהילה יהודית בעולם באשר היא. זה לא רק עניין פנים ישראלי. לפני שעורכים שינויים דרמטיים בסטטוס קוו הקיים בהר, צריך לחשוב היטב מה יהיו ההשלכות כתוצאה מכך על הקהילות היהודיות בעולם.

"בעשור האחרון ביצענו את השיפורים הנדרשים ביחס למצב ששרר בהר בעשורים שלפני כן. בעיקר בתקופת האינתיפאדה השניה נעשו שינויים דרמטיים במצב בירושלים ובהר הבית. שמעתי מגורמים בכירים מאוד ברשות הפלשתינית שהנזק הכבד ביותר מבחינתם הוא העובדה שהם נזרקו אז על ידינו מירושלים ומהר הבית. עד האינתיפאדה השניה מצבם בהר הבית היה חזק יותר מאשר היום. במידה לא מבוטלת השבנו את הגלגל לאחור. אני חושב שזה מצב שאיתו אפשר לחיות באופן סביר, כשכל צד מבין שהוא לא יכול לקבל בהר את כל תאוותו".