הר-הבית הוא מקום תפילה, ומי שבאמת דוגל בחופש הדת, שלא ימנע מן היהודים את הדבר היסודי והבסיסי, להתפלל שם, בהר-הבית. אני קורא לממשלת ישראל להפעיל את הריבונות ולתת לכל אחד ואחד את ההזדמנות, לכל אחד, ליהודי ולמוסלמי, להתפלל בהר-הבית.
להלן דבריו של ח"כ שמעון אוחיוון (הליכוד ביתנו) בדיון במליאת הכנסת ביום שלישי כ"ה באדר א' תשע"ד:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הכנסת מהיחדה והנגדה - - - יישר כוח לחבר הכנסת משה פייגלין.
(אומר דברים בשפה הערבית.)
הדברים לקוחים מעזאת דרווזה, מפרש הקוראן. על-פי הקוראן, המוסלמים נתבקשו על-ידי מוחמד בשעתו, לזמן קצר בלבד, להפנות את פניהם לעבר ה"כעבה" ולירושלים, וזאת מתוך מגמה לפתות את היהודים לאמץ את דרכו של מוחמד. ומה הם הרגישו? ומה הם הרגישו? שאט נפש, חוסר שביעות רצון. זאת הייתה תחושת שאט נפש. משאת נפשם הייתה תמיד ה"כעבה", ונשארה ה"כעבה" לעולם.
בשבילנו ירושלים והר-הבית לא היו שאט נפש, אלא משאת נפש, כיסופים, געגועים אין קץ, חלום כל הדורות לבוא לירושלים להשתטח ולהתפלל. והנה היום הדבר אסור, אסור להתפלל בהר-הבית, אסור לשאת תשמישי קדושה. היכן הוא חופש הדת שהבטחנו לעצמנו במגילת העצמאות, ועל-פי חוק היום, לכל אחד ואחד וגם למוסלמים כמובן, בוודאי, בעניין הזה? אבל שיהודי יתפלל על הר-הבית, מקום שם עמד במשך הדורות בית-מקדש תפארתנו של עם ישראל – אסור, זה בוודאי אסור.
והיום, מה אנחנו שומעים – קולות הנשמעים בתוכנו, בעיקר מצד השמאל, אל העולם כולו, כמו הסיפור של החרם הכלכלי? הר-הבית אינו מקום תפילה, הר-הבית הוא חבית נפץ. אז מה הפלא, אם אנחנו אומרים ומעודדים שזוהי חבית נפץ ולא מקום תפילה לכל באי עולם, ליהודים, למוסלמים, ובמיוחד לאלה שהתגעגעו כל הזמן, וזה הפך להיות המקום המרכזי שכולם נחשפו אליו? וגם ליהודים יש משהו שם. אבל המסר: הר-הבית הוא חבית נפץ.
ועל כן אנחנו באנו היום להשמיע: הר-הבית הוא מקום תפילה, ומי שבאמת דוגל בחופש הדת, שלא ימנע מן היהודים את הדבר היסודי והבסיסי, להתפלל שם, בהר-הבית. אני קורא לממשלת ישראל להפעיל את הריבונות ולתת לכל אחד ואחד את ההזדמנות, לכל אחד, ליהודי ולמוסלמי, להתפלל בהר-הבית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה