צפו: דברי ח"כ זבולון כלפה בדיון בכנסת על הר הבית

פה נעוצה חלק מהטעות שלנו. אנחנו מסתפקים בעצם בחצר למטה, כי, כל מי שיודע ומכיר, הכותל המערבי זה רק החומה שבעצם סוגרת על החצר. העיקר והתוכן נמצאים שם למעלה.

להלן דבריו של זבולון כלפה (הבית היהודי) בדיון במליאת הכנסת ביום שלישי כ"ה באדר א' תשע"ד:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, תודה לחבר הכנסת משה פייגלין על הדיון החשוב הזה. אני יושב פה ומקשיב, ואני תמה לעצמי אם אני נמצא פה במדינת ישראל הריבונית. נראה לי שקצת, איזשהו פחד אחז אותנו.

בתקופת מלחמת ששת הימים הייתי ילד קטן לימים, אבל כמו כל עם ישראל כולנו התרגשנו. אבל נראה לי שכנראה כשמוטה גור אמר ברשת הקשר: הר-הבית בידנו, הייתה לנו בעיה של הפרעת שמיעה, כי בסוף המשפט היה כנראה סימן שאלה, כי הוא בעצם שאל את המפקדים: הר-הבית בידינו? אני לא יודע מה התשובה שניתנה לו מהצד השני, אבל לפי ההתנהלות המעשית נראה לי שבעצם הכתיבו איזשהו כיוון מסוים.

יש פה, במידה מסוימת, אני חושב, ואני אומר את זה בכאב גדול, אני שומע פה את הדברים; דיברו פה חברי הכנסת על סנטימנטים. זה מעבר לסנטימנטים, זה חזק הרבה יותר. זה חזק הרבה יותר כי זה לא רק עניין של מורשת ומסורת, זה עניין שהתחנכנו עליו לאורך כל השנים. כל מי שמכיר את הדבר יודע שבעולם היהודי בית-המקדש, הר-הבית, ירושלים, זה דברים מובנים.

אני אספר לכם חוויה קטנה. לפני שלושה ימים הייתי אצל משרד של אחד מראשי המועצות האזוריות, לא ממצביעי הבית היהודי, ודרך אגב גם לא ממצביעי הליכוד. לדעתי, משהו בין מרצ לתנועה, פחות או יותר. ואני רואה מאחורה תמונה גדולה שמתנוססת.

ואני שואל: מה זה התמונה שם? עומדים שם החיילים הצנחנים ליד הכותל, זה התמונה שמפארת את המשרד של אותו ראש רשות.  הוא אומר לי: מבחינתי, זה מסמל את הכול. פה נעוצה חלק מהטעות שלנו. אנחנו מסתפקים בעצם בחצר למטה, כי, כל מי שיודע ומכיר, הכותל המערבי זה רק החומה שבעצם סוגרת על החצר. העיקר והתוכן נמצאים שם למעלה.

אמר כבר פעם מישהו שקל יותר להוציא את היהודים מהגלות, קשה להוציא את הגלות מהיהודים, ונראה לי שאנחנו קצת פוחדים מעצם האחריות שאנחנו אמורים פה לקבל. יכול להיות, אם במלחמת השחרור היה קורה גם שחרורה של ירושלים, היינו במציאות אחרת לגמרי, כי יכול להיות שאותה הנהגה שהייתה אז, שהייתה אמיצה לקבל החלטות מורכבות וקשות, הרבה מאוד פעמים, הייתה מקבלת את אותה החלטה ואומרת בקול ברור וצלול: נכון, הר-הבית בידנו, נקודה. זה לא המקום לספק.

בעולם המוסלמי – הם מדברים הרבה, מדברים על הר-הבית, על הזיקה שלהם – כל מי שבודק בקוראן, הוא מופיע שם שבע פעמים. אולי אולי אולי שמונה פעמים. ודרך אגב, כל הפעמים עם  קשר וחיבור לקשר של עם ישראל אל ירושלים ואל מקום המקדש, אז מה לנו לחפש? על מה אנחנו מדברים פה? יש דברים שהם מה שנקרא מושכלות יסוד. מושכל יסוד הוא שהר-הבית, וזה שמו, דרך אגב, לא שום שם אחר, הוא של היהודים.