ה'כלי יקר': למה יהודים שלמים ורבים עלו להר הבית גם בימי החורבן?

מיד בבואו שמה, כשם שהשכינה רואה אותו כך הוא רואה פני השכינה || כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל פירוש ה"כלי יקר" על התורה, מרחיב בפירושו לפרשת לך-לך, על מעלת הכניסה למקום המקדש, אף בחורבנו. ה"כלי יקר" מתאר בלשון ציורית את גודל מעלת ראיית מקום המקדש ואת ההשפעה הרוחנית שיש לעצם הנוכחות במקום על האדם.

מפירושו על הפסוק "שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם..." עולה שבימיו של בעל ה"כלי יקר" (לפני כארבע מאות שנה) עלו יהודים להר הבית וכך הוא כותב: "שלמים וכן רבים נכספה נפשם לעמוד במקום הקדוש ההוא".

המעיין היטב בפירוש על הפסוק, ייווכח לראות שלא ניתן לנתק בין חזרתנו למרחבי ארץ קודשנו לבין חזרתנו למקום המקדש. אולי הפקרתנו את מקום המקדש - את הר הבית, היא הסיבה לחולשה האוחזת בנו באחיזתנו במרחבי הארץ שהבטיח ה' לאברהם.

לאחר שהקדוש ברוך הוא מבטיח לאברהם את הארץ, אברהם שואל באיזו זכות ירשו בניו את ארץ ישראל. כך רש"י מסביר, לפי דברי חז"ל את שאלתו של אברהם: "ה' אלקים במה אדע כי אירשנה?" - לא שאל לו אות, אלא אמר לפניו, הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה, אמר לו הקב"ה בזכות הקרבנות".

כלומר בלי זכות הקרבנות, יש לנו קושי בירושת הארץ...

הנה מקצת מפירוש ה"כלי יקר" על פרשת לך לך פרק י"ג פסוק י"ז:

↓ על מעלת העליה להר הבית גם בזמן החורבן/ כלי יקר

...כי שם מקום מקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, ושם פעל ה' מכון לשבתו יתברך, ושם חביון עוזו יתברך, וכל המסתכל במקום הקדוש ההוא מיד נתלבש רוח טהרה וקדושה ומלך עליון ביופו ית' תחזינה עיניו ובראיה לחוד סגי לאדם לקנות השלימות ההוא במקום אשר קרא לו אברהם (בראשית כב.יד) ה' יֵרָאֶה, וקרי בה יִרְאֶה היו"ד בחיריק ויראה היו"ד בציר"י, כי כדרך שבא לראות כך בא ליראות.

כי מיד בבואו שמה כשם שהשכינה רואה אותו כך הוא רואה פני השכינה ומיד נעשה מושפע ומואצל ודבק בזיו שכינתו יתברך מעין עולם הבא, כי גם שם הצדיקים יושבים ונהנים מזיו שכינתו יתברך. ולא בכל מקום בארץ האדם זוכה לשלימות זה כי אם במקום הנקרא ה' יראה והוא הר המוריה ובית אל, כי למעלה כתיב (ג ׀-ד) עד בית אל, אל מקום המזבח וגו' ולקמן פר' ויצא (כח.יז) פי' רש"י שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל ופירשו המפרשים שמאותו זמן והלאה נתחברו שני המקומות מקום בית המקדש ובית אל והיו למקום אחד.

על כן נאמר כאן לאברם שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם. הורה באצבע ששלימות זה הרוחני הנקנה לו בראיה לחוד לא נקנה לו כי אם מן המקום אשר הוא עומד בו והיינו בית אל. כי כך משמע פשט המקראות וילך למסעיו מנגד עד בית אל וגו' וז"ש אל הארץ אשר אראך שאני מראה אותך שמה וסבה זו מלך ביפיו תחזינה עיניך.

ותועלת רוחני זה לא יסיר מזרעו עד עולם, כי אף בזמן שבית המקדש שלמטה אינו בבנינו מכל מקום בית המקדש שלמעלה המכוון נגדו נצחי לא יסור לעולם ובכל זמן יורד ממנו השפע על זרע אברהם המקודש, ומטעם זה שלמים וכן רבים נכספה נפשם לעמוד במקום הקדוש ההוא כי רצו את אבניה וגו'. וכנגד תועלת רוחני זה אמר הקדוש ברוך הוא: שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם רוצה לומר מן המקום הקדוש אשר אתה עומד בו כי בו תקנה השלימות הרוחנית ותזכה לראות פני השכינה, ועל אותו שלימות אמר לך אתננה ולזרעך עד עולם כי שלימות רוחני זה לא ימוש לעולם.

ואחר כך אמר כנגד השלימות הגשמי הנקנה לו בארץ והיינו סתם נחלת שדה וכרם, וסתם קרקע אינה נקנית כי אם בחזקה גמורה מכי דיש אמצרי, אמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ולא הזכיר לזרעו עד עולם כי הארץ נתנה לישראל על תנאי אם ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו.