...כמי שעלתה להר-הבית ביום החופה שלה, אני יכולה להגיד לכם שאין דבר מרגש ומכאיב לב יותר מאשר העלייה להר-הבית. מרגש, כי בכל זאת מימוש ציונות אחרי אלפיים שנה זה דבר נפלא, אבל מאוד מכאיב לב, כשאתה רואה איך יהודים מנועים מלממש את הזכות הבסיסית ביותר שאושרה גם על-ידי בג"ץ, שאתם כל כך מקדשים: הזכות להתפלל, הזכות להניף שם דגל ישראל, הזכות להרים כל סממן של ריבונות ישראלית...
להלן דבריה של ח"כ ציפי חוטובלי (הליכוד ביתנו) בדיון במליאת הכנסת ביום שלישי כ"ה באדר א' תשע"ד:
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה על קיום הדיון החשוב הזה, ואני רוצה לשבח את חבר הכנסת משה פייגלין, שלא מרפה מן העניין. ואני רוצה להגיד לך, חברת הכנסת זהבה גלאון, על הטענה הזאת שיש זכויות אבל לא צריך לממש אותן.
הרי זאת בדיוק הייתה הטענה האנטי-ציונית הקלאסית. הייתם משאירים אותנו בגלות אם היינו מקשיבים לכם עם כל ההפחדות שלכם. כשבן גוריון מכריז על המדינה הזאת הממשל האמריקני לא מחא לו כפיים. הוא אמר לו: זה עוד לא הזמן. זה אף פעם לא הזמן, זאת בדיוק הנקודה.
כשמכריזים על ירושלים כעל בירת ישראל, גם אז יש אנשים שחושבים שזה לא הזמן. ואת יודעת מה? שגרירות ארצות-הברית עדיין ברחוב הירקון בתל-אביב, היא לא הגיעה לירושלים, אז בגלל זה אנחנו נבטל את בירת ישראל? עד שהאמריקנים יואילו בטובם לקבל את הריבונות שלנו בירושלים, או מישהו אחר מהקהילייה הבין-לאומית ימחא לנו כפיים? הריבונות תקבע אך ורק על-ידי ממשלת ישראל.
והסיפור האמיתי והפחד האמיתי שלכם, והשיח הזה מתנהל תחת פחד, הוא הפחד מפני המהות שהר-הבית מסמל, כי הר-הבית זה לא עוד נקודה גיאוגרפית בתוך ירושלים, זה לא עוד נקודה או אתר היסטורי. הר-הבית מסמל את התוכן, את העלייה מתוך השפלה אל מרומי ההר, את העובדה שאנחנו צריכים להיות כאן מדינה שיש לה חזון בין-לאומי, לא רק חזון לאומי, ואתם מפחדים. אתם מפחדים מהתוכן הזה, אתם מפחדים מהיום שבו נצטרך להסתכל פנימה ולשאול את עצמנו: בשביל מה הגענו לכאן? אין ציונות בלי ציון, אין ציון בלי ירושלים, אין ירושלים בלי הר-הבית.
כמי שעלתה להר-הבית ביום החופה שלה, אני יכולה להגיד לכם שאין דבר מרגש ומכאיב לב יותר מאשר העלייה להר-הבית. מרגש, כי בכל זאת מימוש ציונות אחרי אלפיים שנה זה דבר נפלא, אבל מאוד מכאיב לב, כשאתה רואה איך יהודים מנועים מלממש את הזכות הבסיסית ביותר שאושרה גם על-ידי בג"ץ, שאתם כל כך מקדשים: הזכות להתפלל, הזכות להניף שם דגל ישראל, הזכות להרים כל סממן של ריבונות ישראלית, כשדגל "חמאס" מתנפנף לו בגאווה ובגאון. הדברים האלה צריכים להטריד גם אותך, חברת הכנסת גלאון, וגם אותך חבר הכנסת איתן כבל, וגם אותך חבר הכנסת גילאון. זה לא דיון של ימין או שמאל. כל מי שזכויות העם היהודי יקרות לו צריך להפסיק להשתמש בביטוי הזה, חבית חומר נפץ. מדינת ישראל היא חבית חומר נפץ במזרח התיכון. אז אנחנו לא אורזים את חפצינו ולא עוברים לשום מקום, כי אנחנו כאן כדי לממש את הסיבה שלשמה הגענו לכאן.
אני רוצה לומר שיש כאן תנועה עממית שמתחילה לקום של אנשים שרוצים לבקר בהר, ואני רוצה לשבח את כל אלה שבאים ועולים. בואו ותעלו ותתרשמו. אבל אני רוצה לקרוא לממשלת ישראל לפתוח את שעות הביקור בהר. שעות הביקור בהר כרגע אינן באמת מאפשרות לאנשים עובדים לבוא ולבקר. אני קוראת לממשלת ישראל לממש את זכות התפילה. ממה אנחנו מפחדים? ואני קוראת לכולנו להקשיב לדבריו של הנביא הגדול של הר-הבית, אורי צבי גרינברג, המשורר, שאמר באחד משיריו המפורסמים, השיר על המשיח הטוב שעוד לא בא, שיר שנקרא: "באוזני ילד אספר", על כך שהמשיח היה כה קרוב, שהגיע עד חופי יפו, "אך אל הר-הבית לא בא: זה ההר היחיד שעליו לא דרך ברגליו. הוא הגיע רק עד המבוא, רק עד סף המלכות – ושם הרוכלים מצאוהו - - - ויקבלו את פניו בלעג ובכחש... שפתם העברית". והרוכלים הגידו לו: "שגית, הלך. בכל דור יש כזה השוגה, החוזה חזון שווא" – חזון שווא של מלכות ירושלים – ובכל דור הננו כך עומדים על הסף ללמד בינה לחוזים השוגים. ירושלים צריכה דוד עשיר, שק טבין ותקלין, לבנות בה בתים ולסחור, לאכול ולשתות, בלי מקדש ה' על ההר ובלי כס למלכנו דוד ובלי שלטי גיבורים".
לא נהיה כמו אותם רוכלים שגירשו את המשיח. ואומנם תפקידנו הוא כאן בכנסת ישראל הוא לעשות הכול כדי שנוכל באמת לקבל את ירושלים כפי שאנחנו ראויים לה, עם הר-הבית בתוכה, עם זכויות מלאות ליהודים, לממש את המקום הקדוש ביותר לעם היהודי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה