חברי ליכוד לנתניהו: חזק ריבונות בירושלים והר הבית

די לרפיסות הלאומית || קוראים לנתניהו לתקן נזקים

נאמני ארץ ישראל בליכוד לנתניהו: חזק את ריבונות ישראל בירושלים ובהר הבית • הקריאה  באה על רקע החלטת אונסקו ביום העצמאות כי מדינת ישראל אינה ריבונית בירושלים

↓ קריאת פורום נאמני ארץ ישראל בליכוד לנתניהו

על רקע החלטת אונסקו ביום העצמאות כי מדינת ישראל אינה ריבונית בירושלים, קורא פורום נאמני ארץ ישראל בליכוד לנתניהו לנקוט בצעדים מעשיים לחיזוק סממני הריבונות של מדינת ישראל בירושלים, אשר הוחלשו מאד בעת כהונתו.

החלטות אונסקו כנגד ריבונות ישראל בירושלים, שהן חסרות תקדים ב- 50 שנות איחוד ירושלים תחת שלטון ישראל, התקבלו לאחר שנתניהו החליש את בירת ישראל בשורה של החלטות שגויות בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט, ובכללן:

• הקפאת הבניה בירושלים בשמונה שנות שלטון אובמה; 
• איסור על בניית גשר המוגרבים מחדש; 
• איסור על עליית חברי הכנסת להר הבית; 
• הוראה למשטרה לעצור כל יהודי הממלמל תפילה בהר הבית; 
• כניעה למוסלמים בנוגע להצבת המצלמות בהר הבית לאחר שהדבר הוסכם עם מלך ירדן ושר החוץ של ארה"ב; 
• חיזוק מעמדו של הוואקף הירדני בהר הבית;
• ויתור על הדרישה להעברת שגרירות ארה"ב לירושלים.

 כל הצעדים וההחלטות הללו התקבלו כתוצאה מלחץ חיצוני על נתניהו, ירדני בדרך כלל, וכניעתו של נתניהו ללחצים אלה, אשר הזמינו החלטות בינלאומיות עוינות דוגמת החלטת אונסקו האחרונה.

נאמני ארץ ישראל בליכוד קוראים לנתניהו לשנות את התנהלותו בירושלים מן היסוד ולחזק את ריבונות ישראל בה בצעדים הבאים:

א. להורות על בנייה מסיבית בכל חלקי ירושלים כולל מעלה אדומים ו - 1E. 

ב. להתיר תפילת יהודים בהר הבית ולהניף את דגל ישראל בו.

ג. להורות על שוויון זכויות הגישה להר הבית לבני כל הדתות בכל השערים ובכל הזמנים.

ד. לקרוא לנשיא ארה"ב להעביר את השגרירות לירושלים.

 חיזוק הריבונות של מדינת ישראל בירושלים היא התשובה ההולמת להחלטות בפורומים בינלאומיים כנגד ישראל, ותשלח מסר של עוצמה כנגד כל מי שמתכנן החלטות כאלה.

בפרוס שנת ה- 50 לשחרור ירושלים, על ממשלת ישראל לחזק ולבצר את ריבונותנו בירושלים המאוחדת ולתת תוקף ומשמעות לקריאה המהדהדת של מוטה גור: "הר הבית בידינו".

ארדן: הר הבית המקום הקדוש ביותר ליהודים ורק ליהודים

המקום הקדוש ביותר רק לעם היהודי || השר ארדן והר הבית

השר לביטחון פנים גלעד ארדן הכריז שהר הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים ורק ליהודים • השר ציין את ניסיון המוסלמי למקד את הטרור בירושלים וציין את המעשים שעשתה המשטרה למיגור הטרור בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט.

↓ השר גלעד ארדן בכנס ערוץ 7

השר לביטחון פנים גלעד ארדן נאם בכנס ירושלים ה-14 של ערוץ 7 והתייחס למצב החדש שנוצר עקב הכנסו של טראמפ לבית הלבן. בין היתר דיבר ארדן על קדושתו של הר הבית לעם ישראל ועל חשיבות השמירה על הריבונות היהודית בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט.

לדברי השר, יש להלחם נגד ההסתה המוסלמית בהר הבית, הן בתוך ההר והן סביב ההר באמצעות האינטרנט.

השר הציע להבליט את קדושתו של הר הבת ליהודים בלבד: "לאסוף את מיטב הארכיאולוגים בעולם כולו ולהזכיר את המובן מאליו - יש היסטוריה יהודית בת אלפי שנים בירושלים. הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי ורק לעם היהודי''.

השר לביטחון הפנים פירט את הצעדים הרבים שנעשו למיגור הטרור הערבי בירושלים. "הביטחון מתחיל בירושלים", הכריז, "מהפכת האינטרנט שמצד אחד הנגישה את המידע והביאה דברים טובים לעולם מצד שני יצרה איום חדש - אותו טרור יחידים שהוא בהשראת הסתה בלתי פוסקת שמיליוני מוסלמים חווים רגע רגע, שעה שעה.

"היום לא צריך להגיע למסגד, אפשר להפיץ את השקרים על ידי רשת האינטרנט וזה יוצר דור חדש של צעירים שטופי שנאה שמחדירים בהם כל מיני שקרים בנוגע לעשייה של ישראל בהר הבית".

לדבריו, זו הסיבה שרוב הפיגועים היו באזור העיר העתיקה והר הבית, "שם הפלסטינים מבינים שהריבונות של מדינת ישראל תיבחן. האמונה שלנו בבעלות על ארץ ישראל נבחנת כל הזמן בנגב וביו"ש ובגליל אבל הריבונות מתחילה קודם כל כאן בירושלים בירת ישראל, כאן הכל מתחיל".

ארדן הזכיר כי מספר ארגונים איסלאמיים הוצאו מחוץ לחוץ כמו "הפלג הצפוני" ומוראביטון ומוראביטאת שהתפרעו בהר הבית. "הרחבנו את הריסת בתי המחבלים, הקלנו על אזרחים לשאת נשק כדי שתהיה תגובה מהירה לכל אירוע טרור וכמובן יש לנו היום יכולות אחרות לגמרי לניתור הרשתות החברתיות כדי לנסות ולזהות מראש את המפגע הבא ולהגיע אליו על בסיס הפוסט שפרסם או הקריאה לבצע פיגוע".

"אני אומר בגאווה - למדיניות הזאת היו תוצאות, יש היום ביטחון אישי ברמה אחרת לחלוטין כולל במזרח העיר. יש ירידה של עשרות אחוזים באירועי טרור כמו השלכת אבנים ובקתב"ים. יש עוד עבודה רבה לעשות אבל זה לא דומה למה שהיה בעבר''.

לדבריו, מאז 67' ממשלת ישראל לא מימשה את הריבונות במזרח ירושלים. "היום אנחנו פורסים נקודות משטרה במזרח העיר, בג'אבל מוכבר ובשכונות ירושלים האחרות, כדי שהתושבים יקומו בבוקר ויפגשו שוטרים ויראו ניידות מסתובבות. אלו תמונות שלא ראינו שנים רבות ואנחנו גאים על כך".

מדיניות נתניהו הובילה להחלטת אונסק"ו

אפליה והתנכרות לקדוש מכל || מדיניות שהובילה החלטה אומללה

שלטון הליכוד המשיך את מדיניות אפליית היהודים בהר הבית • נתניהו החמיר את המצב בהר הבית ופגע בריבונות הישראלית בהר • זכויות האדם נרמסות בהר ברגל גסה • החלטת אונסק"ו היא תוצאה ישירה של מדיניות נתניהו

↓ מאת: אביעד ויסולי

הר הבית בידי מדינת ישראל כמעט 50 שנה. אמנם בתחילה מסר משה דיין, שכלל לא רצה בעיר העתיקה ("מה אנחנו צריכים את הותיקן הזה"? הוא שאל), את מפתחותיו לווקף המוסלמי. ואולם, כמעט מייד לאחר מכן, נאלצה המדינה לקחת את השליטה בו לידיה כאשר המוסלמים ביקשו לגבות דמי כניסה להר הבית. ואולם, האיסור על תפילת יהודים בהר הבית, שמעולם לא אושר על ידי ממשלה כלשהי, התקבע בתודעה הציבורית עם השנים, והפך לאבן הפינה של מדיניות נתניהו בהר הבית.

במאה ה-21, כאשר זכויות האדם הפכו לנורמה גלובלית מחייבת, עד כדי שפיטת מנהיגים פוליטיים בבתי דין בינלאומיים בגין הפרתם, האיסור על יהודים להתפלל בהר הבית הוא מדיניות בלתי חוקית בעליל, מופרכת ואף הזויה. מדובר באיסור חסר תקדים שאין לו אח ורע בכל מקום אחר בעולם, לא רק לגבי יהודים, אלא ביחס לבני כל דת שהיא. איסור זה סותר לחלוטין את הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, את חופש הדת והפולחן, את עיקרון השיוויון, את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, את חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל ואת חוק השמירה על המקומות הקדושים. 

הליכוד עלה לשלטון לפני כ- 40 שנה, בשנת 1977. היו לו אינספור סיבות והזדמנויות לבטל את ההוראה של דיין האוסרת על יהודים להתפלל בהר הבית. החל מהתחייבות מפורשת של בגין ולאחריו של נתניהו לעשות זאת לפני שעלו לשלטון, עבור דרך אינספור התחיבויות של נתניהו ל"חופש דת לבני כל הדתות בירושלים", דרך למעלה מ - 15 פסקי דין של בג"ץ אשר קבעו כי ליהודים יש את מלוא הזכות להתפלל בהר הבית.

ואולם, נתניהו פעל ההיפך הגמור מהבטחותיו והצהרותיו בדבר חופש הדת, מהוראות החוק, מפסקי הדין של בג"ץ ומעקרונות חוקת הליכוד. הוא החמיר בהרבה את האיסורים על תפילות יהודים בהר הבית, עד שאפילו יהודי המברך "שהכל נהיה בדברו" על המים נעצר; הוא אסר, לראשונה מאז קום המדינה, על עליית ח"כים בהר הבית, וכך פגע קשות בסממן ריבונות מפורש של מדינת ישראל; הוא אפשר את הגדלת כוח הווקף בהר הבית, עד שכיום הוא מונה 500 איש וגדול פי חמישה (!) מיחידת המקומות הקדושים של המשטרה המייצגת את המדינה בהר הבית; הוא מנע את בנייתו מחדש את גשר המוגרבים; הוא נכנע לסירוב הירדני לביצוע הסכם הצבת המצלמות בהר הבית; הוא הורה להעלים עין מהפרת חוקי הבניה והעתיקות על ידי המוסלמים בהר הבית. 

מדיניות נתניהו בהר הבית מתבטאת בהחלשה עקבית של ריבונות מדינת ישראל בהר הבית, בפגיעה וצמצום חופש הדת בו ליהודים ולבני שאר הדתות ובכניעה עקבית לכל גחמות המוסלמים וחיזוק אחיזתם בהר הבית, תוך ויתורים מצד נתניהו על קיום הסכמים, התחייבויות והוראות החוק מצידם.

החלטת אונסק"ו המנתקת את הקשר בין העם היהודי להר הבית היא תוצאה ברורה והכרחית של המדיניות החלשה והרופסת של נתניהו ביחס לשלילת זכויות האדם של היהודים, לפגיעה בריבונות ישראל ולאי ציות לחוקי המדינה בהר הבית. במשך 50 שנה לא הצליחו המוסלמים להעביר החלטה כזו בעולם, עד עתה. ויתורי נתניהו על זכויות היהודים וריבונות המדינה בהר הבית הובילו להחלטה חסרת תקדים זו. לא יעלה על הדעת כי הגויים ישמרו על זכויות היהודים במקומות הקדושים להם, כאשר ראש ממשלתם מוותר עליהן. 

התגובה הראויה של ממשלת ישראל להחלטת אונסקו היתה צריכה להיות הרחבה משמעותית של הנוכחות היהודית בהר הבית ומתן חופש הדת ופולחן מלא לכולם בו, ובראשם אבטחת זכות תפילה חופשית ליהודים ולבני כל שאר הדתות בהר הבית.

במקום זאת שמענו את נתניהו, בקול ענות חלושה, מדבר על החומה הסינית, שאורכה אלפי קילומטרים והיא נמצאת מאות קילומטרים מבייג'ינג ועשרות אלפי קילומטרים מירושלים. חומת הר הבית, אורכה פחות משני קילומטר, והיא נמצאת בלב בירתה של מדינת ישראל, קילומטרים ספורים מהכנסת, מבית המשפט העליון, מקרית הממשלה ומביתו של נתניהו. בחומה הסינית, אגב, איש אינו מעלה על הדעת לאסור על יהודים להתפלל. על אחת כמה וכמה שלא על הסינים.

הסיפור הגדול של הכותל הקטן

הכותל הנעלם || ארנון סגל עם נדב שרגאי

נדב שרגאי לרגל צאת ספרו החדש: "אני עולה להר הבית אבל רוב הציבור מנסה להתחבר לקב"ה ליד הכותל. אינך רשאי לדלג על הציבור הזה".

↓ מאת: ארנון סגל/ עולם קטן

כמו לכל מתחם בעולם, גם להר הבית יש באופן טבעי לגמרי ארבעה כתלים, ולכל אחד מהם שני צדדים, לא תאמינו.

דא עקא, נסיבות היסטוריות משונות, וזו הדרך היחידה לתאר את מה שעבר על העם היהודי באלפיים השנים האחרונות, הובילו לכך שרק אחד הכתלים – זה המערבי – זכה בכל תשומת הלב. זו הייתה גדולה כל כך, שהשכיחה אפילו את העיקר, את מה שמעבר לקיר.

אבל זה רק חלק מהסיפור שבו עוסק העיתונאי והסופר נדב שרגאי ב-35 השנים האחרונות, ושחלק נכבד ממנו הוא מביא לידיעת הציבור בספרו הטרי 'הכותל הנעלם', בהוצאת ספריית בית אל.

המשך העלילה הוא שגם בכותל המערבי עצמו בחרה מדינת ישראל לשמר חלק אחד בלבד כמוקד תפילות יהודי, זכר לימים שבהם היה המתחם כולו מכל צדדיו ברשות היהודים.

כמה קטן החלק הזה? בסך הכול משמשים כרחבת תפילה 57 מטרים מתוך כלל הכותל המערבי, ועוד 81 מטרים מדרום לרחבה משמשים גן ארכיאולוגי. ועדיין לא דיברנו על שאר כותלי ההר ועל מה שפנימה מהם.

350 המטרים הנותרים של הכותל המערבי (שבסך הכול מתפרש על פני קרוב לחצי קילומטר), נותרו מכוסים בבנייה מוסלמית, תוצאה של החלטה אסטרטגית של הממלוכים, לפני כ-750 שנה, להגביה את בתיהם כך שיסתירו את הכותל המערבי.

מדינת ישראל שקיבלה לידיה משמים את העיר העתיקה לפני 49 שנים העזה להשיב את הגלגל לאחור רק בנקודה אחת לכל אורך הכותל – במקום שבה נמצאת רחבת התפילה היום. עד לפני חמישים שנה שכנה שם שכונת המוגרבים, אבל זו נמחקה בסיוע דחפורי צה"ל בתוך שעות אחדות, עוד בעצם ימי מלחמת ששת הימים. בכל מה שמצפון לרחבה לא העזו לנגוע מסיבות של פוליטיקלי קורקט ושאר חרדות שאפשר לנמק במונחים מתחום פסיכולוגיית ההמונים.

שרגאי מנמק בספר את הסיבה שבשלה זכה קטע הרחבה הנוכחי מכל שאר חלקי הכותל המערבי לשמש מוקד התפילה המרכזי ב-400 השנים האחרונות. להבנתו זה קרה בגלל רעידת אדמה שהתרחשה בשנת 1546 ומוטטה את המבנים הממלוכיים דווקא בקטע הזה של הכותל המערבי.

שרגאי משוכנע שיהודים התפללו ליד הכותל המערבי גם לפני 1,500 שנה, ומצא עדויות היסטוריות רבות לכך, אולם מסכים שכמקום תפילה ממוסד שימש הכותל הזה, כנראה דווקא בנקודה שבה חרבו המבנים שחסמו את הגישה אליו, רק מהמאה ה-16. לדברי הארכיאולוג פרופ' דן בהט, עדות ראשונה לתפילה בציבור מצויה בידי החוקרים משנת 1625.

קרבות שליטה בשטח בנוי

כך או אחרת, מכל 350 המטרים האבודים של הכותל המערבי נותרו 16 מטרים בלבד כשהם גלויים ומסוגלים לשמש מקום תפילה יהודי – "הכותל הקטן". אי שם בלב הרובע המוסלמי, סמוך לשער הברזל המוליך אל הר הבית, בסמטה קטנה המוקפת בבתים מוסלמיים מתחבא הכותל הקטן.

שרגאי מציין שרחבת הכותל של תקופת המנדט, שלמעשה לא הייתה אז אלא סמטה צרה במפלס שגבוה בכ-2.5 מטרים מרחבת הכותל של ימינו, דמתה להפליא לזה של הכותל הקטן כיום. אבל מהותית מכך, הוא עומד בספר על הדמיון המדהים והמטריד בין התנהלות השלטון הישראלי בכותל הקטן כיום לבין זו שנהג בה שלטון המנדט בסמטת הכותל 'הגדול' בין 1918 ל-1948.

שרגאי עצמו התעורר לעיסוק בכותל הקטן אחרי שנחשף לסיפורו של תושב הרובע אליהו קליימן שנעצר בעיצומה של תפילת ראש השנה תשס"ז (2006) בכותל הקטן לאחר שתקע בו בשופר. לשרגאי זה הזכיר את מעצרם של התוקעים בשופר בכותל 'הגדול' בימי המנדט במוצאי יום הכיפורים, שנה אחרי שנה.

ראשון התוקעים היה אז הרב משה צבי סגל, שתקע בשופר בכותל במוצאי יום הכיפורים תרצ"א (1930), נעצר מיד ושוחרר רק בעקבות פניית הרב אברהם יצחק הכהן קוק לנציב הבריטי העליון.

שרגאי ממחיש בספר עד כמה דומה יחס השלטונות המנדטוריים לתפילת יהודים בכותל לזה של מדינת ישראל כיום בנוגע לכותל הקטן. הוא מביא בספר קטעים מיומנו של רב הכותל הראשון, הרב יצחק אביגדור אורנשטיין, שתיעד כל אירוע בחיי הכותל בין תרפ"ט לתש"ח (שבמהלכה נהרג בהפגזה ירדנית על העיר העתיקה) – ומשווה זאת לאירועי הזמן הזה בכותל הקטן.

ובכן, כאן וכאן אסורה הצבת מחיצות וספסלים, כאן וכאן יש סטטוס קוו שמקבע במקום זבל ואשפה. ובעיקר: כאן וכאן כל נסיון יהודי לשינוי המצב מסתיים במעצר.

יש גם נקודות אור. רישות האתר במצלמות בשנים האחרונות, כתוצאה ממאבק פוליטי עז שניהלו מוקירי המקום הזה, הביאה להפסקת לכלוך המתחם בידי השכנים הערבים, אולם יריעות פח שמוסמרו לפני שנים רבות בקצה הרחבה במטרה למנוע מהשכנים הערבים להשליך את שקיות הזבל הביתי לתוך הרחבה – עדיין מכערות את המקום. מאחורי היריעות מסתתרת פסולת בניה ואשפה וכל ניסיון להזיזן מסתיים במחאות ירדניות רמות ובסערה בינלאומית.

וכל זה בנוגע לחלק הגלוי מצדו המוזנח של הכותל. אל שאר 350 המטרים הנסתרים של הקיר כמעט לא מתאפשרת גישה יהודית. אחד האתרים הגובלים בכותל המערבי מכונה 'חדר קונדר', על שם החוקר שגילה אותו לפני 150 שנה.

שרגאי מביא בספר תמונה שצולמה בחדר בסיור ארכיאולוגי שנערך מיד לאחר מלחמת ששת הימים. תמונה עדכנית יותר אין בנמצא. כלומר, הנקודה הזו – והיא כמובן איננה היחידה – אמנם מצויה בלב בירת ישראל אבל רגל יהודית לא דרכה שם כבר כמעט יובל שנים. האדם כבר הגיע מאז לירח, אבל יהודים עוד לא דרכו בחדר קונדר, וגם לא בנקודות חשובות רבות אחרות משני צדי הכותל המערבי.

המנדט עוד כאן

מי שמכיר את המציאות בהר הבית הסמוך בוודאי איננו נופל מהכיסא אחרי קריאת הדברים, בוודאי כאשר אי אפשר כלל לשבת על כיסא בכותל הקטן מפני שעצם הצבתו שם אסורה על פי הסטטוס קוו הישראלי – ובכל זאת נראה שדרוש הסבר לתופעה. איך ייתכן שהמדינה שהניסה מכאן את שלטון המנדט מעתיקה את מדיניותו כאילו לא קרה כאן כלום בשבעים השנים שחלפו?

שרגאי, כך ניכר, לא נלהב להכביר על כך מילים, ורק רומז לתשובה הנכונה לדעתו: "זו אותה פסיכולוגיה שהביאה את ברק ואולמרט לוותר על הרובע המוסלמי בשיחות שקיימו עם הפלשתינים ב-2000 וב-2008.

זו אותה פסיכולוגיה שגרסה שאנחנו חוזרים לרובע היהודי אבל לא לרובע המוסלמי, וזה אף שבסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, עד מאורעות תרפ"ט ותרצ"ו, התקיימה התיישבות יהודית לכל אורך רחוב הגיא (שמשתרע משער שכם עד רחבת הכותל, א"ס). זו אותה פסיכולוגיה שבגללה חזרנו לכותל המערבי לכל אורכו, אבל רק מתחת לפני הקרקע, במנהרות הכותל.

"יש דברים שלא נעשו בזמן שהיה אפשר, וחבל שלא נעשו. בהר הבית בוודאי היה אפשר להקצות מקום לתפילת יהודים מיד לאחר מלחמת ששת הימים. באזור שער השלשלת אפשר היה לחשוף את הכותל המערבי כפי שעשו בהרס שכונת המוגרבים וזה היה מתקבל באותו אופן, כלומר בלא התנגדות. אפשר היה להחזיר יהודים לרובע המוסלמי בצורה ממשלתית וממוסדת, ולא בצורה פרטית ופיראטית כפי שזה מתרחש.

"לאחר מלחמת ששת הימים המדינה מתחה קו, קו ההפקעה, שהפריד בין רחבת הכותל המערבי והרובע היהודי שהופקעו בצורה מסודרת וממלכתית לטובת האחיזה היהודית המתחדשת, לבין הרובע המוסלמי והכותל הקטן שבהם לא בוצעה הפקעה. קו ההפקעה עבר בצדו הדרומי של רחוב השלשלת (הרחוב היוצא מהרב הבית לכיוון מערב, מעט מצפון לרחבת הכותל של ימינו, א"ס).

"אגב, קיימים שם כמה בתים שהופקעו, וההפקעה שלהם לא מומשה. צפונה משם, המדינה לא עודדה התיישבות ונדרש קרב חפירות שנמשך כבר יובל שנים, ובמסגרתו עמותות פרטיות כדוגמת 'עטרה ליושנה', 'עטרת כוהנים' וארגונים נוספים, גואלים בית אחר בית. העמותות הללו נתמכו על ידי הממשלה בחלק מהשנים, למשל כאשר אריאל שרון היה בעמדת כוח, אבל בשום שלב המדינה לא עודדה או יזמה התיישבות יהודית שם.

"ההחלטה שלא להרוס עוד בתים למרגלות הכותל צפונה מהמַחכּמה (=נקודת המשטרה שמעל רחבת הכותל), ולהגדיל צפונה את רחבת התפילה נובעת מאותה מדיניות. בראשית המאה ה-20 חיו ברובע המוסלמי 5,000 יהודים והוא אף כונה אז בשל כך 'הרובע המעורב', ובכל זאת המדינה לא נהגה בו אחרי מלחמת ששת הימים כפי שנהגה ברובע היהודי.

"זו בדיוק אותה מדיניות שמתייחסת לכותל הקטן כבן חורג של הכותל המערבי הגדול ולא כחלק בלתי נפרד ממנו. אין ספק שהיחס המשטרתי לכותל הקטן היה שונה לחלוטין לו המדינה הייתה מחליטה להחזיר יהודים גם לרובע המוסלמי".

אבל אם להסתכל לרגע על הסיפור בגדול ולא רק על הכותל הקטן, האם אין בעיניך משהו לא טבעי ומשונה בעובדה שהמקום המרכזי, הר הבית, נזנח לטובת קיר התמך שלו?

"אתה מכיר את השקפותיי. אני עולה להר הבית ורוצה שרבים מאוד יעלו אליו, אבל עברו כבר כמעט חמישים שנה והמציאות היא שהציבור ברובו המכריע, וגם זה בלשון המעטה, לא עולה להר הבית. או שההר לא מעניין אותו, או שהמציאות מפחידה אותו או שהוא נשמע לפסיקת חלק מהרבנים – היום כבר לא מדובר בכל הרבנים, אבל לצערי עדיין רובם אוסר עלייה להר. במקום זה הציבור מנסה להתחבר לקב"ה ליד הכותל. אינך רשאי לדלג על הציבור הזה.

"חלילה אינני נותן גט להר הבית, אבל טבעי מאוד ללכת למקום שרוב הציבור עדיין נמצא בו. העובדה היא שהציבור היהודי בחר להתיישב ברובו לאורך קו הכותל המערבי, כך מאות בשנים. זה נעשה מתוך רצון להיות קרובים ככל האפשר למקום קודש הקודשים, ואם אפשר גם לצפות על הר הבית.

"יהודים התפללו במשך 1,500 שנים לאורך קו הכותל כולו. לאו דווקא בנקודה המדויקת שבה מתפללים היום, מה שהיה פעם סמטת הכותל והיום הוא רחבת הכותל. אני שואף לכך שרוב הציבור יעלה למעלה, להר, אבל זה לא קורה, ובעיניי אין סתירה בין העיסוק בהר לבין העיסוק בכותל".

אם נפנה את הזבל, ירדן תנתק את היחסים

בספר מובא סיפור מדהים למדי, שלפיו במסגרת הניסיונות הסיזיפיים של התנועה הציונית וגורמים אחרים בימי המנדט לקנות את הכותל המערבי, עלתה על הפרק בראשית ימי השלטון הבריטי הצעה רצינית לגמרי של המופתי הירושלמי הידוע לשמצה – לימים משתף הפעולה עם הנאצים – חאג' אמין אל חוסייני, למכור את הרחבה ליהודים תמורת 5,000 לירות.

ההצעה ירדה מהפרק דווקא מהצד היהודי, לאחר שאלו הושלו בידי הנציב העליון הבריטי (והיהודי) דאז, הרברט סמואל, שאין בכך טעם מפני שבכל אופן כוונתו היא להפוך את הכותל לגן פורח.

ועדיין יש בעיסוק בכותל כיום משהו מעט מלאכותי. זה כמו לקדש את המדרגה השביעית במערת המכפלה, מפני שעד אליה אפשרו ליהודים לעלות במשך 800 שנה. באותה מידה אפשר לקדש גם את הנקודה בהר ציון שממנה צפו לעבר הר הבית במשך 19 שנות השלטון הירדני.

"לא אני קידשתי את הכותל אלא הציבור קידש, לאורך 1,500 שנים ואולי יותר. ישנם מדרשים שאומרים שמעולם לא זזה שכינה מהכותל המערבי, וקיימת מחלוקת לאיזה כותל מערבי הם מתכוונים, של ההר או של בית המקדש. קיימות דעות לכאן ולכאן ואני כמובן לא אכריע בוויכוח הזה, אבל גם אם הכוונה לכותל המקדש – לימים הועתקה כוונת המדרשים לכותל של ההר, כי הוא זה שנותר קיים.

"שורה של נסיבות קידשו את המקום. זו מציאות. ואין ספק שמדובר במקום קדוש. הכותל המערבי הוא המסדרון שמוביל אל הטרקלין. אינני נוקט את שיטת חלק מאנשי הר הבית, שמתכחשים לכותל המערבי ומבטלים אותו. מבחינתי – אלו ואלו דברי א-לוהים חיים.

"יש להשוות את מעמדו של הכותל הקטן לכותל הגדול ולהסדיר את מעמדו כמקום תפילה רשמי", משוכנע שרגאי. "להציב שם ספסלים, מחיצה וגם כיור לנטילת ידיים וארון ספרי קודש. צריך להסיר את מחיצת הפח ואת הזבל שנמצא מאחוריה. אינני חושב שנכון או אפשרי בתנאים המדיניים של היום להסיר גם את רצועת הבתים החוצצת בינינו לבין רוב שטח הכותל המערבי כפי שהסירו את שכונת המוגרבים אחרי ששת הימים, אבל עדיין היחס לכותל הקטן צריך להיות שונה לגמרי

"חלק מההסבר לכך שרב הכותל שמואל רבינוביץ' לא נלחם כיום על מעמד הכותל הקטן, למרות שהוא רצה להכניס אותו תחת כנפי הקרן למורשת הכותל, זו התנגדות משרד ראש הממשלה לכך, שמאחוריה עומדים המשטרה והשב"כ.

"אלה אינם מוכנים להשמיש את הכותל הקטן כמקום תפילה מוסדר כמו הכותל הגדול. אם יש דבר ששווה בין הר הבית לבין הכותל הקטן, זו הרגישות הביטחונית. להבנתי, ההתנגדות לא מגיעה מהדרג המדיני אלא מהדרג הביטחוני. בנוגע להר הבית ולסביבתו התהפכו היוצרות והדרג הביטחוני נותן הנחיות לדרג המדיני. גם בכותל הקטן, כמו בהר הבית, נשזר ההיבט הירדני. ירדן איימה להשעות את היחסים אם תוסר מחיצת הפח והזבל שמאחוריה בכותל הקטן. עד כדי כך.

"אני שואף לכך שהר הבית יהיה נגיש למבקרים, גם יהודים, כמו עיר דוד. שיהודים יעלו לשם ויסיירו שם במספרים גדולים בהרבה. ורק מתוך זה ואחר כך אפשר יהיה לקיים שם תפילה. כרגע צריך להתנהל בו לאור מה שמתיימר להיות הסטטוס הקוו. לובי בנושא הר הבית לא צריך להיות בנושא תפילה, ואדרבה: התעקשות על תפילה תוביל וכבר מובילה לכך שגם הביקורים בו יימנעו ויצומצמו.

"בעניין הכותל הקטן אני לא חושב שיקרה משהו דרמטי מאוד אם יוציאו משם את יריעות הפח ואת הזבל. צריך לעשות את זה ולהודיע לירדן שעושים את זה.

"אני לא מבין את ההתנהלות הישראלית שם כפי שאינני מבין את הרתיעה מהירדנים בסיפור גשר המוגרבים. ההתנהלות הישראלית שם תמוהה, מוזרה ובלתי סבירה. לא רק לנו יש אינטרסים בירדן. גם לירדנים יש אינטרסים חשובים אצלנו.

"גם במסגרת הנסיבות והתנאים הקיימים אפשר להגיע לתוצאות אחרות. החטא הקדמון בעניין הר הבית היה של משה דיין ב-67', כשמסר את מפתחות ההר לווקף, אבל החטא הקדמון בעניין הכותל, שדרדר את מעמדנו גם למרגלות ההר, היה ההחלטה של אריאל שרון לתת לירדנים לשקם את הכותל המזרחי והדרומי בתחילת העשור הקודם.

"זה היה סיפוח זוחל, כי הירדנים העניקו לעניין את הפרשנות הכי מרחיבה שיש. משם הגיעה התעוזה שלהם לדרוש זכות וטו על עבודות בגשר המוגרבים וזכות וטו על כל תזוזה בכותל הקטן. דבר גרר דבר".

השר וההר

השינוי בהר הבית יבוא מהשטח || השר אורי אריאל

שנת החמישים לשחרור הר הבית נפתחה השבוע בהכרזות רמות, אבל השר אורי אריאל דווקא טורח להנמיך את רף הציפיות הנתלה בפוליטיקאים בעניין * שיפור משמעותי בתחום אפליית היהודים במקום הקדוש בעולם, הוא משוכנע, יבוא רק מהשטח ומזרם העולים המתגבר אל ההר

↓ השר אורי אריאל בראיון עם ארנון סגל

הפעם האחרונה שבה עלה השר אורי אריאל להר הבית היתה בערב ראש השנה האחרון, ולעת עתה נראה שיעבור עוד הרבה זמן עד לעלייתו הבאה. אריאל נשא אז במקום ברכת כהנים, מה שהביא מאוחר יותר להאשמתו בפרוץ המהומות האיסלמיות. היה מי שהשווה את ביקור שר החקלאות בהר לעלייתו של אריאל אחר אליו, אריאל שרון, 15 שנים קודם לכן – בערב ראש השנה תשס"א (2000). 

אלא שלא כמו במקרה של שרון, נראה שהמאשימים את אריאל בפרוץ המהומות הפעם מניחים שהפורעים הערבים זכו לרוח הקודש. הרי אלו פתחו בהתפרעויות כמה שעות קודם לעלייתו של אריאל, ביקור שהערבים לא עודכנו בו מראש. כבר בשעות לפנות בוקר של אותו היום איתרה המשטרה בהר מאגרי אבנים ובקבוקים שהוכנו מבעוד מועד לצרכים לא תמימים. 

"עליית שרון לא היתה הגורם לפרוץ המהומות בזמנו", משוכנע השר, "וגם העליה שלי לא היתה הגורם לגל הטרור של השנה האחרונה. יש כאלו שתמיד אוהבים להאשים את הצד היהודי במקום את הצד התוקף. אלו אנשים די אומללים. על כל פנים, בין זה לבין האמת אין דבר וחצי דבר". 

בשבוע שעבר קיים שר החקלאות סיור לעיתונאים באחד משערי הר הבית, שער בני ע'וונאמה – בני הצאן, המצוי בצפון-מערב ההר. זאת בכדי לוודא את מילוי צו הפסקת העבודות במקום שהוצא לוואקף בהוראת הממשלה. מדובר בעבודות שהתנהלו בניגוד לחוק העתיקות ותוך הרס נרחב שלהן, במטרה לבנות תאי שירותים שישמשו את המוסלמים המגיעים להר ברמדאן הנוכחי. התוכנית כללה גם פריצת שער חדש, השער ה-11 של הר הבית, צעד שלא ננקט זה מאות שנים ומיותר לומר שהוא נוגד את חוק העתיקות. במשך שנה וחצי התנהלו העבודות תוך העלמת עין של השלטונות מהעניין. פעילי הר הבית עלו על הסיפור הזה די במקרה, ולולא כן העבודות הבלתי חוקיות היו נמשכות גם כעת. 

אלו אמנם הופסקו בסופו של דבר, אבל אפילו מהסיור הקצר שקיים השר אפשר היה להיווכח עד כמה המציאות בסביבות ההר איננה כבכל מקום אחר. מפקד משטרת הר הבית מנע מהשר ומהעיתונאים שעמו להיכנס לאתר העבודות, כאילו זה הגיוני לחלוטין שקצין משטרה מונע משר לסייר באתר בלב בירת ישראל. אריאל לא התעמת עם מדיניות ההסתרה הזו, והסתפק בהבטחות המשטרה שהיא אכן קטעה את העבודות במקום.

השבוע נפתחה שנת החמישים לשחרור ההר. יש לך בשורות ליהודים בעניינו? 

"אין לי בשורות מיוחדות, אבל יחד עם זאת אנחנו משתדלים ופועלים כל הזמן. אני יודע, למשל, שמופעלים לחצים גדולים לאפשר לוואקף להשלים את מבנה השירותים ששיפץ מצפון-מערב להר, ואנחנו נערכים לבלום זאת. אני מעריך שנצליח לעמוד בלחצים הירדניים בעניין הזה. אגב, אנשי מנהרות הכותל שיגרו בהקשר הזה מכתב ממהנדס הטוען שמיזם הבניה הזה הוא סכנה בטיחותית ממדרגה ראשונה. 

"בעקבות חשיפת הפעולות המתבצעות שם אמר ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, שלא ידע ולא שמע על כך דבר בזמן אמת. בדקתי, וזה לא נכון. העיריה ידעה מראש על העבודות". 

העבודות קיבלו את אישור ועדת השרים לענייני הר הבית שבראשות השרה מירי רגב? 

"למיטב ידיעתי לא. ראש הממשלה לא שיתף בכך איש מהשרים".

זה מנוגד לחוק.

"אני לא משפטן", נזהר אריאל מלהצטרף לקביעה, "אבל זה בוודאי בניגוד לשכל הישר. אגב, ייתכן שוועדת השרים היתה מאפשרת לוואקף לבצע בסופו של דבר את העבודות שם לו הוא היה פונה אליה בבקשה כזו. הרי המתחם הזה מצוי מחוץ להר הבית, ואם זה היה נעשה בצורה מוסדרת ועם פיקוח אני חושב שדווקא היו מאשרים לוואקף להמשיך בשיפוצים". 

מישהו ייתן את הדין על העבודות שנעשו? 

"אנשי הוואקף עבדו שם תוך העלמת עין מוכוונת ומתואמת של השלטונות, ולא יהיה הגיוני להעניש אותם על מחדל של הרשויות שלנו. אני גם לא חושב שמישהו מבקש לריב איתם. להפך, משתדלים לתאם איתם כל דבר. אפילו כשהם אומרים שיהודי ענה בהר 'אמן' על ברכה, כפי שקרה השבוע, מצייתים להם ומוציאים אותו משטח ההר. 

"זו גם הסיבה שאני לא מסכים לטענה שאין לנו ריבונות בהר הבית", ממשיך אריאל. "בפועל יש לנו שם מאה אחוזי ריבונות. כשקצין משטרה זוטר מודיע לשר 'אתה לא עולה להר', זה סימן שיש לו שליטה בנעשה שם וקיימת במקום ריבונות מלאה – אלא שהריבון מפקיע בעצמו חלק מהריבונות שלו לטובת הצד הערבי". 

השינוי עוד יגיע

מדובר בממשלה שלכאורה היא הימנית ביותר שקמה אי פעם בישראל, ובכל זאת היחס ליהודים בהר כיום הוא מהגרועים שידענו מאז שחרור המקום. 

"אינני בטוח שזו הממשלה הימנית ביותר, וגם אם היא הימנית ביותר, לא בטוח שהיא ימנית מספיק. הרי ראש הממשלה חוזר בכל בוקר על התחייבותו לשתי מדינות לשני עמים, וחשוב לו יותר לא לריב עם המלך עבדאללה מאשר לא לריב עם חברי הכנסת. 

"לצערי המצב בהר לא יציב ובעניינים מסויימים אפילו חלה הידרדרות. בימי אולמרט, למשל, לא הוטל איסור על עליית חברי כנסת להר, לא היתה הגדלה של מספר אנשי הוואקף וגם לא העלמה של פעולות בנייה מעיני השרים במשך זמן רב, כפי שהיה במקרה של מבנה השירותים המדובר". 

בקיצור, בענייני הר הבית נגזר עלינו להסתפק לעת עתה בכיבוי שריפות? 

"אני רוצה להזכיר את הרקע", משיב-לא משיב השר. "מי שאחראים למצב בהר הם שלושה: משה דיין שהחזיר את המפתחות לוואקף, הרבנות הראשית שאסרה כבר בשנת 1967 על יהודים לעלות להר הבית, והממשלה כולה שדנה אז בכך וקיבלה החלטה שפירושה הוא שיהודים יתפללו בכותל ואילו המוסלמים בהר. אלו תנאי הפתיחה, ועל גביהם אנחנו מתקדמים בצעדינו האיטיים. ויחד עם זאת, אנחנו בהחלט מתקדמים". 

יש מקום לתקווה ריאלית, לא רק אמונה ערטילאית, שנראה בימי חיינו מציאות של חופש פולחן יהודי בהר? 

"לדעתי כן, אבל זה תלוי הרבה בנו. העליה להר היא צעד חשוב מאוד בדרך לכך, אבל צריך להשקיע גם וקודם כל בתודעה. הרי אי אפשר להכריח עם שלם לעשות את מה שאיננו רוצה בו. אם לא נילחם על התודעה, גם כשייפתח שנית חלון הזדמנויות כדוגמת ששת הימים לא ננצל אותו. 

"כשפרצה מלחמת ששת הימים לא ידענו שנשחרר את יהודה ושומרון ואת הר הבית. ממילא לא היינו ערוכים לזה. מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. אז אמנם התעשתנו, אבל ברגע שיכולנו מסרנו את המפתחות של ההר מתוך ההלם שבו היינו שרויים. אם לא נדע לשכנע את הציבור הישראלי בחשיבות ההר, כשיגיע הרגע – והוא יגיע, הוא יוחמץ בשנית. אני מתכוון להתרחשות בסדר גודל של מלחמת ששת הימים. הרי בכל עשור מתרחש אירוע כזה שמכה אותנו בתדהמה, כדוגמת מלחמת יום הכיפורים או העליה מברית המועצות. אף אחד לא צפה שיבואו לכאן לפתע מיליון יהודים מרוסיה – ובכל זאת הם הגיעו. 

"ממילא, התרחשות שבה נוכל להחזיר אלינו את הר הבית היא ריאלית מאוד ובהחלט עשויה לקרות בימינו, והשאלה העיקרית היא עד כמה נהיה ערוכים לקלוט את גודל השעה ולנצל את ההזדמנות. בזה יהיה מבחננו האמיתי. השינוי יבוא מלמטה, באתערותא דלתתא. ככה דברים כאלו קורים. ביום ירושלים אמר לי רב אחד שהרבנים תמיד מבינים אחרונים את מצב העניינים. השינוי יבוא מיהודים שעולים להר הבית או עורכים סיבוב שערים סביבו, שלומדים מסכת קודשים וכדומה, והפעילויות מהסוג הזה הרי הולכות ומתגברות והשאלה היא מתי הן יגיעו למסה קריטית". 

בעניין איסור עליית חברי כנסת להר הבית אפשר לראות את הח"כים הערבים מתקוממים ומודיעים שיעלו למרות האיסור, ואילו חברי הכנסת של הימין דווקא משלימים עמו. 

"חברי הכנסת הערבים אמנם מאיימים, אבל אני עוד לא רואה אותם עושים בפועל משהו בעניין. אני מקיים כל הזמן הערכה ביני לבין עצמי עד כמה מאבק בעניין הזה יעזור לנו בקרב על התודעה. ההערכה שלי היא שזה יפגע בנו, ולכן אני לא מתעקש לעלות להר. הרי מזמן יכולתי לעשות מזה כותרות, להכריז שאעלה למרות האיסור ולהצטלם בכניסה להר – אבל זה יפגע בנו. יגידו שזה שיגעון מוחלט ושאנחנו מבעירים את כל הגיזרה. האיסור הזה מכאיב מאוד, אבל צריך לשקול את הנושא בקור רוח. 

"אני חש גם שהערבים עושים לעצמם שירות דוב כשהם מודיעים שיעלו למרות האיסור, כי זה גורם לרבים לראות בהם חבורת מטורפים שכל עניינם הוא להצית את השטח רגע אחרי שסוף סוף הוא נרגע". 

פרשת הצבת המצלמות בהר, שבוטלה בסופו של דבר, ממחישה שוב שמאבק השליטה האמיתי בהר מתנהל בין הפלשתינים לירדנים, ואילו ישראל איננה כלל צד בעניין.

"מה שעניין אותי בפרשת המצלמות הוא רק לוודא שהן יצלמו את כל מה שקורה בהר ושהשליטה עליהן תהיה גם בידיה של ישראל. אם זה היה קורה כך, אני חושב שהמצלמות היו משרתות אותנו. הרי גם כך הוואקף מצלם בהר. בעזרת מכשירים סלולריים אנשיו מצלמים שם כל דבר שזז. 

"אני גם לא חושב שמדוייק לומר שישראל איננה צד בסיפור. התעקשנו, למשל, שהמצלמות שיוצבו לא יפגעו בעתיקות, וזה גרם לכך ששרת התרבות מירי רגב ויו"ר רשות העתיקות ישראל חסון נכנסו לתמונה, והובטח להם במפורש שלא תתקיים שום חפירה לצורך הנחת כבלים".

מדוע אותם ח"כים ושרים שהר הבית חשוב להם אינם מתאגדים ויוצרים קבוצה שתכריח את הממשלה לשנות את יחסה להר? 

"זו יוזמה נכונה ונחוצה", מסכים אריאל, "אבל היא צריכה להגיע מהשטח, מאנשים שאינם פוליטיקאים. אם זה יגיע מפולטיקאי מסויים זה עלול להתפרש מיד כנסיון להפקת רווח אישי. אם זה יבוא מהשטח, לדעתי יש לזה סיכוי. אני, לפחות, אצטרף". 

מציאות, ותקווה לעתיד חדש

הדרך לשלום - מימוש הריבונות בהר הבית || אסף פריד

האסלם משוכנע שאנחנו כאן זמניים, "שהכיבוש הציוני" זהה בדיוק לכיבוש הצלבני ששלט בארץ ונעלם.

↓ מאת: אסף פריד/ ערוץ 7

השבוע, פנה חבר הכנסת מסעוד גנאים ליו"ר הכנסת, והודיע לו שלמרות האיסור שהטיל ראש הממשלה יעלו הוא וחברי סיעתו, ה"רשימה המשותפת", להתפלל בהר הבית.

ח"כ גנאים, אתאיסט  ב-99% מזמנו, מוכיח לנו בפעם המי יודע כמה שהסכסוך ביננו לבין הערבים הוא סכסוך דתי. השמאל הישראלי שחי במציאות מדומיינת משוכנע שהמאבק ביננו לבין הערבים הוא סכסוך לאומי רגיל על גבולות ואינטרסים וכמו כל סכסוך בינלאומי אחר יסתיים גם הסכסוך שלנו באמצעות משא ומתן והסדרים מדיניים. השמאל אינו מעיז להישיר פנים אל המציאות ולראות שמדובר כאן בסכסוך דתי נטו.

לכאורה העמדת הסכסוך במישור הדתי מביאה גם את הפתרון, הרי גם אנחנו וגם הערבים מאמינים באותו א-ל, כבר פסק הרמב"ם שהמוסלמים "מיחדים את הא-ל יחוד ראוי" אם כך ישבו חכמי הדת משני הצדדים וילבנו את חילוקי הדעות בין האמונות ובא לציון גואל. הרי כולנו מאמינים באותו א-ל... כך סבר הר' פרומן ז"ל. סבר והלך לשבת עם מנהיגי חמס אשר ידיהם נוטפות דם יהודים. עד היום ארגון בשם "תג מאיר" מארגן תפילות משותפות ליהודים וערבים.

אין שטות גדולה מזאת. האסלם והנצרות הינם "בנות ממזרות" אשר נולדו ליהדות. בנות, בגלל שהיהדות היא ערש מחצבתן והבסיסי התאולוגי שלהן. ממזרות, בגלל שהם נולדו למורת רצונה של היהדות ובגדו באימם יולדתם.

גם הנצרות ומאוחר יותר האסלם, ראו בעצמם תחליף לעם ישראל וליהדות. פעם בעבר, טענו הנוצרים, היתה ברית בין עם ישראל לבין ה' (הברית הישנה) אולם עם ישראל מרד בברית וסרב לקבל את ה"משיח" לכן נטש ה' את עם ישראל וכרת ברית עם הנוצרים  (ברית חדשה) ומרגע זה ואילך הנוצרים הם "בני ישראל" והם החלופה של עם ישראל. טענות דומות השמיעו גם המוסלמים 500 שנה מאוחר יותר.

גם הנצרות וגם האסלם אשר ראו את עצמם כ"בני ישראל" החדשים גילו יחס עוין לעם ישראל המקורי. הנצרות טענה שה' השאיר את עם ישראל קיים רק כ"אומה בזויה" אשר כל תפקידה בעולם הוא להראות מה קורה למי שמסרב לקבל את שליחותו של אותו האיש. הדרך מ"דת בזויה" לפוגרמים, עלילות דת ומסעי צלב קצרה ביותר.

האסלם גילה יחס מעט יותר נאור ליהדות ולנצרות הוא כינה אותם "דת הספר" ואפשר את קיומם של דתות אלו תחת ארצות האסלם, בתנאי ברור ומוחלט שבני דתות אלו ידעו את מקומם תחת המוסלמים, בניו האמיתיים של הא-ל. וכך נוסדו "חוקי עמר", המסדירים את היחס ליהודים בארצות ערב, היהודים הינם "דימים" - נתינים שפלים, חובה עליהם ללבוש ביגוד מיוחד, אסור להם לרכב על סוס, חובה עליהם לשלם דג'יזה - מס גולגולת ובכלל הם צריכים להיות שפלים ליד אדוניהם המוסלמים.

שלום לא יכון לעולם ביננו לבין המוסלמים כל עוד אוחזים המוסלמים בתאולוגיה זאת. שלום יכול להגיע רק מעמדה של שוויון, כאשר המוסלמים רואים בנו דת נחותה שלום הוא חזון בלתי אפשרי. כאשר היהודים ה'נחותים' עוד מעיזם לשלוט על מוסלמים, זה מצב בלתי אפשרי... המילה שלום אף לא נזכרת בשיח הפנים איסלמי, תמיד מדובר  על "הודנה" או "תהדייה" סוגים שונים של שביתות נשק, אבל לעולם לא שלום.

שיבת ציון, קימתה לתחייה של אומתנו, היוותה מכה אדירה לתאולוגיה הנוצרית, הנצרות הקתולית שהחזיקה בעמדה שעם ישראל נועד להיות "דת שפלה" לא יכלה לקבל את הרעיון שעם ישראל חוזר לנעוריו ולאהבת כלולותיו. הנצרות התנגדה בכל כוחה לציונות, הרצל, שבא לבקש את תמיכת האפיפיור פיוס העשירי בציונות נזרק מכל המדרגות, עם הבטחה שאם עם ישראל יחזור לארץ ישראל ישלח הותיקן כמרים להטביל את כולם. הותיקן התעלם גם מהקמת המדינה סרב להכיר בה וסרב לכונן איתה יחסים דיפלומטיים.

אבל התעלמות אינה פתרון ויש לה גם מחיר תאולוגי כבד. בסופו של דבר לא ניתן להכחיש את העובדות ושיבת ציון היום הינה עובדה בלתי ניתנת להכחשה. לכן הנצרות הקתולית בצעה לפני כשלושים שנה שינוי תאולוגי שראשיתו הכרה במדינת ישראל וכינון יחסים דיפלומטיים איתה ושיאו בנאום האפיפיור הנוכחי בה כינה את היהדות "אחותינו הבכורה". לא עוד דת בזויה ומושפלת, אלא אחותינו הבכירה.

מדוע המהפך הנוצרי לא התרחש גם אצל האסלם? מדוע האסלם לא רואה את נס שיבת ציון ואת תקומת ישראל?

הסיבה פשוטה, האסלם משוכנע שאנחנו כאן זמניים, "שהכיבוש הציוני" זהה בדיוק לכיבוש הצלבני ששלט בארץ ונעלם. תקווה זאת מתבססת על דבר אחד, על השליטה המוסלמית בהר הבית. כאשר בא משה דיין ומסר את מפתחות המקום הקדוש ביותר ליהודים לידי לוואקף המוסלמי לא נתפסה מחווה זאת כאבירות של מנצחים אלא כפחדנות של זמניים. כאשר יהודים לא עולים להר הבית הערבים לא רואים זאת כריחוק של קדושה אלא כהוכחה לבעלותם על הר הבית "חראם א- שריף" כלשונם.

ביום בו נממש את ריבונותינו בהר הבית ונפקיע אותו מידי האסלם, רק אז יבין  האסלם שאנחנו כאן לנצח. רק אז יפנים האסלם ששיבת ציון אינה עוד אפיזודה חולפת בהיסטוריה אלא מציאות בלתי ניתנת לערעור. כאשר יפנים זאת האסלם יעמדו בפניו שתי ברירות, בדיוק כפי שעמדו בפני הנוצרים. להמשיך להכחיש את המציאות ובעצם לבצע התאבדות תאולוגית, או לשנות את התאולוגיה שלו ולהכיר בקיומו עם ישראל, כבניו של הקב"ה.

רק מתוך כך יוכל לבוא שלום.

סא"ל במיל' עזרא אורני, תולה הדגל על כיפת הסלע עם כיבושה במלחמת ששת הימים

דגל ישראל מונף בראש כיפת הסלע || הדגל מורד מכיפת הסלע

שעות ספורות של ריבונות.
עזרא אורני עם מנעול כיפת הסלע

הייתי לאדם היחיד על פני האדמה שעמד מלוא קומתו על ראש כיפת הזהב בנעלי צנחנים ותלה דגל ישראל על הסהר המוזהב שמעליה. כשעה וחצי לאחר מכן, התקבלה פקודה להסיר את הדגל

↓ בראש ההר לכמה שעות

זה חודשים רבים, למעשה כבר מספר שנים, שאנו מתקשים לממש את הפקודה: "הר הבית בידינו". לפני 49 שנים, ב-8.6.1967, בתום קרבות קשים עם הליגיון הירדני, כבשה חטיבת צנחני המילואים 55, בפיקודו של אל"מ מוטה גור – לימים הרמטכ"ל – את ירושלים המזרחית ואת העיר העתיקה ובכך שחררה את בירת ישראל, ירושלים. הייתי אז סגן צעיר במילואים, בן 25, כששימשתי כקצין הקשר החטיבתי וכמפקד פלוגת הקשר של החטיבה. כשעלינו על הר הבית, נתן מוטה ממכשיר הקשר שלי את הפקודה: "הר הבית בידינו". זמן קצר לאחר מכן, פקד עלי מוטה להניף את דגל ישראל על ראש כיפת הזהב של מסגד כיפת הסלע, ובכך הייתי לאדם היחיד על פני האדמה שעמד מלוא קומתו על ראש כיפת הזהב בנעלי צנחנים ותלה דגל ישראל על הסהר המוזהב שמעליה. כשעה וחצי לאחר מכן, התקבלה פקודה להסיר את הדגל.

אורני בימי המלחמה

ערב המלחמה, עמדה חטיבה 55 לבצע צניחת לילה בעורף האוייב בסיני, ממערב לאל עריש. בעת ההכנות קרא לי מוטה ופקד עלי לדאוג לכך שיהיה עמנו דגל ישראל, כדי שכאשר נכבוש את אל עריש נניף את הדגל הזה מעל ראש גג בית מושל העיר המצרי. בין 113 חיילי פלוגת הקשר היה חייל אחד שתפקידו היה 'רץ מח"ט', פולק קורנל. שלחתי את הרץ פולק והוא הביא מהאפסנאות דגל גדול שאותו שמר בתוך חולצתו.

ביום פרוץ המלחמה התברר שכוחות השיריון של חטיבה 7 עברו כבר בשעות הצהרים את אל עריש לעבר תעלת סואץ ובכך התייתרה הצניחה. בה בעת התברר שמלך ירדן חוסיין פקד לפתוח בהתקפה על ירושלים המערבית, בירת ישראל.

החטיבה קיבלה פקודה לעלות מיד לירושלים, להתכונן לכבוש את חלקה המזרחי של העיר ולחבור אל הר הצופים. 

נטשנו את המצנחים בשטח ההמתנה בעוגמת נפש רבה. הצטערנו על אובדן "הכנפיים האדומות", המוענקות לצנחן שצנח בעת מלחמה בשטח אויב. בכל זאת התעשתנו מיד ועלינו לירושלים, כאשר החיילים הפשוטים הוסעו באוטובוסים של אגד.

אחרי נוהל קרב מזורז בן שעות ספורות ניהלה החטיבה באותו הלילה וביום שאחריו את אחד הקרבות הקשים של המלחמה כולה. בסיומו של הקרב, בתום יומיים של לחימה רבת נפגעים, עלה חפ"ק החטיבה על הר הבית ומוטה נתן פקודת "חדל" לכל הכוחות. מעשית – הייתה ירושלים המזרחית כולה בידי הצנחנים ובידי כוחות של חטיבות נוספות שהשתתפו בכיבוש העיר וסביבותיה. מוטה הודיע בקשר ממכשירו של הקשר מפלוגתי, אשר קלוש, לאלוף הפיקוד את ההודעה המרגשת: "הר הבית בידינו" והקרב שכך.

חפ"ק החטיבה התיישב על הרצפה בניחותא למרגלות הקיר המזרחי של בניין כיפת הסלע שבמרכז הר הבית, ומוטה שלח את סגנו – סא"ל מוישלה סטמפל, יחד עם סגן יורם זמוש – קמב"ץ גדוד 71, לתלות דגל ישראל בראש הכותל המערבי. שרר שקט מוחלט.

תוך כדי ישיבה על רצפת הר הבית, כשישבתי ליד מוטה, הוא הניח את ידו על ברך ימין שלי ושאל אותי: "אורני – איפה הדגל?". עניתי מיד: "הנה כאן, בתוך חולצתו של פולק". מוטה הצביע כלפי מעלה ואמר לי: "קדימה, אורני. לתלות את הדגל בראש כיפת הזהב!". קמתי בקפיצה, לקחתי אתי את רס"ן אריק אכמון – הקמ"ן החטיבתי ואת פולק עם הדגל, והתחלנו להקיף את מסגד כיפת הסלע, בחיפוש דלת שבעדה ניתן להיכנס פנימה. לא עלתה כלל השאלה איך מבצעים את הפקודה. צריך היה לבצעה וזהו.

הלכנו שלושתנו, סובבים ומקיפים את המסגד המתומן, עד שמצאנו שבדלת שבקיר המערבי תלוי מנעול בצדה החיצוני. בשלוש יריות מן העוזי שבידי סילקתי את המנעול – השמור עמי עד היום, פתחתי את הדלת ונכנסנו שלושתנו פנימה. 

הדרת קודש קיבלה את פנינו בפנים. בתוך המסגד שררה דממה מוחלטת ואנו צעדנו בלאט על השטיחים העבים. במבט מהיר הבחנתי בתקרת המסגד המופלאה שהייתה מעוטרת כולה באריחי חרסינה ארמנית, עליהם כתובים פסוקים בערבית מסולסלת, קרוב לוודאי מן הקוראן, באבן השתייה שבמרכז המסגד ובגרם מעלות שנמצא סמוך לקיר המזרחי של המסגד.

חלפנו בהליכה מהירה על פני הסלע של אבן השתייה וצעדתי מיד אל המדרגות שבקיר המזרחי. טיפסתי בהן במהירות, כשאריק אכמון אחריי ופולק בעקבותיו. פתחתי את הדלת ומיד זיהיתי שהדלת מובילה אל גרם מעלות נוסף, המוביל אל סולם עץ, העולה במרווח בן כמטר אחד הקיים בין תקרת המסגד הפנימית ובין גג הזהב החיצוני. מיד התחלתי מטפס בסולם כשאריק ופולק בעקבותיי. היה מקום לאדם אחד בלבד על הסולם ואני טיפסתי אל ראשו. אט אט החל הסולם, שהתעקל לפי עיקול הכיפה העגולה של המסגד, להיות אופקי והטיפוס הפך בעצם לזחילה אופקית. החגור והעוזי מפריעים, אך המשכנו לזחול לאורכו של הסולם, עד קצהו העליון. כשהגעתי אל ראשו של הסולם זיהיתי מיד דלת נוספת, אופקית, הנפתחת כלפי חוץ, אל האור והאוויר של השמיים שמעלינו. 

פתחתי אותה, תמכתי בה באמצעות קורת עץ שהייתה שם וטיפסתי החוצה, רגליי עומדות על כיפת הזהב המדהימה. נשמתי לרגע את האוויר הצח, מצמצתי בעיני אל מול אור השמש המבהיק, והצצתי למטה – אל מרגלות הכיפה ומתחתיה – קירות המסגד. הגובה היה מדהים, בן מעל לעשרים מטרים. אין שום דבר התומך במי שעומד בראש הכיפה. נשענתי אל כדורי הזהב המזדקרים מתחת ומעל חצי הסהר הנישא בראש הכיפה, וביקשתי מאריק שיעביר אלי את הדגל, שנמצא בתוך חולצתו של פולק, שעמד סמוך מתחתיו, על הסולם.

אריק עמד בראש הסולם, כשמחצית גופו מחוץ לדלת. ביקשתי ממנו שיחזיק אותי בקרסולי, באמרי שאם אפול משם – שום דבר לא יעצור אותי. אריק נענה ותפס אותי בקרסולי, ומסר לי את הדגל. פרסתי את הדגל ותפסתי בשרוכי הקשירה שהיו בקצותיו. היה זה דגל ענק, באורך של יותר משני מטרים, והוא החל להתנופף ברוח. הרמתי את ידי בקושי אל מעל לכדור הגדול יותר, שמעליו עמודון צר הנושא את חצי הסהר וקשרתי את השרוך העליון.

ואז החלו לירות עלי. צרור יריות מכוון, שחלק מהכדורים שלו שרקו ממש סמוך אל פני. כדור אחד מהצרור פגע ממש בכדור הזהב שעליו נשענתי, ואני ניסיתי לא ליפול תוך כדי קשירת הדגל. אריק אמר לי: "אורני – כדאי שתרד! לא כדאי להיהרג לאחר תום הקרבות בגלל דגל". היריות לא פסקו וכדור נוסף פגע בכדור הזהב העליון, שוב סמוך לפני. ביקשתי מאריק שיזוז, וקפצתי פנימה, מחצית גופי בחוץ. אז קשרתי את השרוך השני אל העמודון שמתחת לכדור הגדול, פרסתי את הדגל לרווחה וירדתי פנימה, בעקבות אריק ופולק. 

לימים שמעתי שהירושלמים – אזרחי ישראל שעמדו באותה העת על ראשי גגות בירושלים המערבית, פרצו בשאגות שמחה משהבחינו בדגל ישראל המתנופף בראש כיפת הזהב שעל הר הבית. ירדנו למטה ויצאנו אל מחוץ למסגד. התייצבנו אצל המח"ט מוטה גור ודיווחנו שהמשימה בוצעה.

מקפלים את הדגל

חלפו כשעה וחצי, ולפתע קרא לי מוטה, הניח את ידו על כתפי ואמר לי: "אורני, יש פקודה ישירה מאלוף הפיקוד, שאמר שראש הממשלה אשכול הורה להוריד מיד את דגל ישראל מראש כיפת הזהב. עלה למעלה והסר את הדגל". אמרתי לו: "מוטה, עליתי לפי פקודתך ותליתי את הדגל. תוך כדי כך גם ירו עלי. לדעתי לא צריך להוריד את הדגל, למרות הפקודה. לא הייתי רוצה להיות זה שיסיר את הדגל". מוטה הסתכל אל תוך עיני דקה ארוכה וענה: "אין ברירה. הפקודה ניתנה והיא נאמרה על ידי אשכול, ראש הממשלה, מאחר שצה"ל הוא צבא נאור שאיננו תולה דגלי ישראל בראש מוסדות דת. בכל זאת, אתה צודק. שלח חייל מפלוגת הקשר שיסיר את הדגל". וכך היה.

לא היו כל תיעוד או צילום לתליית הדגל בעת ביצועה, אך כתבי עיתונות אחדים יודעים את הסיפור. העיתונאי נדב שרגאי, כשהיה כתב "הארץ", הזכיר זאת בכתבה שכתב בשנת 2009 בנושא תליית דגלי ישראל. ערבי אחד אמר פעם בטלוויזיה, שהוא גר ליד הר הבית והוא ראה חייל ישראלי עולה על ראש כיפת הסלע ותולה דגל ישראל בזמן המלחמה. הוא אמר: "אילו היה בידי רובה, הייתי יורה בחייל הזה". 

אני אינני עומד לפריימריז ואינני ירא איש. מוטה כתב לי הקדשה, על ספרו: "לאורני, שיחד פיקדנו על החטיבה". הייתי לידו כשכבשנו את ירושלים וכששחררנו את הר הבית, ואני מנצל את ההזדמנות להתבטא כאן. לדעתי – אין צורך עכשיו להתפלל על הר הבית, בוודאי לא לתכנן ולהכריז על בניית בית מקדש מחדש שם. אין לעם ישראל שום צורך, לא כיום ולא בעתיד, לבנות בית מקדש ולהקריב שם קורבנות. יחד עם זאת, יש לעשות כל הניתן כדי לאפשר לכל תושבי ישראל, לבקר בהר בלי הגבלה. 

במיוחד יש לעשות הכל כדי לחסל את מעשי הנבלה והשקרים, בפרט אלו של הפוליטיקאים הערביים הישראלים, המלבים את המריבה ומכריזים שכל ההר הוא מסגד אחד גדול ושישראל מסכנת את המסגד. הרי ברור לכל שזה לא נכון. ברור לכל שמדינת ישראל לא תחוסל, וברור, במיוחד לערבים, שלא יהיה שלום בינינו אם לא נוכל לחלוק באופן הגיוני את אותם המקומות הקדושים לעם היהודי ולאחרים. אני מצפה ודורש מהממשלה שלנו שתעשה מעשים ברורים בתקציב גדול וראוי, על מנת להסביר בכל העולם באמצעות שליחים רבים את עמדתנו ולהילחם עליה. 

באותה מידה אני שמח מאד שלא ירדנו מרמת הגולן. כך בדיוק עלינו להחזיק בחוזק יד בכל מקום שיש חשש שכעבור שנים ספורות יגיעו אליו קיצוניים מוסלמים השואפים לחסל ולהשמיד את מדינת ישראל ומכריזים על כך. לחזור היום לקו הירוק, קילומטרים ספורים מנתב"ג, ולחצות שוב את ירושלים, זו שטות מאין כמותה. מי יודע מי ישלוט שם מחר? אם הערבים טוענים שהר הבית כולו הוא מסגד אחד גדול, מבחינתנו הר הבית הוא כל שטח ישראל השלמה. בוודאי יש מקום גם לערבים לחיות במדינת ישראל, ביחסים טובים ובהשלמה ותוך מתן זכויות שוות לכולם, אך זו מדינת היהודים וכזו עליה להישאר.

בג"צ: המדינה תשיב בענין הצבת מצלמות בהר הבית

תשובה תוך 30 יום ללא צו על תנאי || איפה ואיפה?

בית המשפט העליון הורה למדינה להשיב לעתירה הדחופה נגד הצבת מצלמות ירדניות בהר הבית, שהגישה המועצה האקדמית למדיניות לאומית יחד עם 'קרן נחלת עצמאות'.

↓ בכפפות של משי?

בניגוד לעמדת העותרים טען השופט פוגלמן שהצבת המצלמות בהר הבית הוא מעשה הפיך, וניתן יהיה להסיר את המצלמות גם לאחר שיותקנו. לכן דחה פוגלמן את בקשת העותרים להוציא גם צו ביניים שיאסור את התקנת המצלמות עד לדיון בבג"צ.

העתירה הוגשה ביום חמישי האחרון בנוגע להתקנת מצלמות בהר על ידי הירדנים. במועצה האקדמית למדיניות לאומית מדגישים כי הפעילות המתבצעת בהר הבית מנוגדת באופן מפורש לחוק יסוד ירושלים ומעבירה דה-פאקטו את הריבונות בהר הבית לידיים ירדניות.

יו"ר המועצה האקדמית למדיניות לאומית, ד"ר רונן שובל, הגיב בחריפות להחלטה שלא לעצור מיידית את התקנת המצלמות ואמר כי: "ההחלטה של השופט פוגלמן לא עומדת במבחן הסבירות, והיא מבטאת היתממות במקרה הטוב. ברור לכל שהצבת מצלמות ירדניות בהר הבית היא כרסום חמור בריבונותנו בהר, דבר המנוגד לחוק יסוד ירושלים ויוביל לפגיעה חמורה בזכויות אדם.

"החלטת בג"ץ הינה טעות היסטורית שאותה ייקח זמן רב לתקן. קשה שלא להטיל ספק אם השופט פוגלמן היה מתייחס באותה קלות ראש להפרה חמורה ובוטה של חוקי יסוד אחרים", אמר שובל.

פגיעה בהר הבית - פגיעה בקואליציה

סמוטריץ' מזהיר את נתניהו || אל תציב מצלמות ירדניות בהר הבית

בעקבות הידיעות על הצבת מצלמות ירדניות בהר הבית, פנה ח"כ בצלאל סמוטריץ' לראש הממשלה נתניהו והזהירו מפני פגיעה בריבונות הישראלית בהר הבית, אשר עשויה להוביל לפגיעה בקואליציה השברירית.

↓ ח"כ סמוטריץ' - המכתב המלא

לכבוד

ראש ממשלת ישראל

מר בנימין נתניהו

מכובדי

הנדון: פרויקט המצלמות בהר הבית

בכלי תקשורת ערבים פורסם בסוף השבוע כי משלחת ירדנית כבר הגיע לירושלים בכדי לסכם פרטים אחרונים באשר לפרויקט התקנת המצלמות בהר הבית. מאותם הפרסומים עולה כי המצלמות יותקנו רק בשטח ההר ולא בתוך המסגדים בכדי לשלוט "בהפרות ופגיעות באל אקצה על ידי הסתערויות המתנחלים" וכי השליטה עליהם תהיה של הוואקף הירדני.

בהופעתך לפני מספר חודשים בפני מליאת וועדת החוץ והביטחון הבטחת כי התקנת המצלמות הנה יוזמה ישראלית, כי המצלמות יותקנו גם בתוככי המסגדים בכדי לתעד התבצרות ואלימות של פורעים ערבים וכי השליטה והבקרה יהיו בידי משטרת ישראל באופן מלא. השארת פתוחה את שאלת השידור לציבור הרחב ברשת האינטרנט אולם הבהרת כי החמ"ל שישלוט על המצלמות והתיעוד המלא און-ליין יהיו בידי מדינת ישראל.

בהופעתך האמורה בפני וועדת החוץ והביטחון הצגת את הפרויקט כיוזמה ישראלית שנועדה לחשוף לעולם את ההתנהגות הערבית האלימה במתחם.

כאמור, מהפרסומי הימים האחרונים מצטיירת תמונה הפוכה של המציאות. עולה כי המצלמות ירכשו על ידי הירדנים, יותקנו על ידי הירדנים, לא יותקנו מצלמות בתוך המסגדים והשליטה והצפיה בהן יהיו בידי הירדנים.

ככל שכך הם פני הדברים מדובר בכניעה נוספת ובנסיגה בריבונות היהודית על ההר ולכך לא נוכל להסכים. אני מפציר בך להימנע מכניעה ולהורות על ביצוע פרויקט המצלמות כפי שהבטחת כפרויקט ישראלי על כל המשתמע מכך, וכלל זה - רכישת המצלמות על ידי ישראל, התקנתן על ידי משטרת ישראל, התקנתן גם בתוך המסגדים ובכל השערים מהם נכנסים הערבים להר ושליטה ובקרה מלאה בהן על ידי משטרת ישראל.

הר הבית הינו המקום המקודש ביותר לעם היהודי ולפגיעה נוספת בריבונות בו על רקע המצב העגום גם כך המתקיים בו יהיו השלכות קואליציוניות.

בברכה,

ח"כ בצלאל סמוטריץ'

פניה לרה"מ: חשש לפגיעה בריבונות ובחוק בהר הבית

נתניהו, אל תפעל בניגוד לחוק || אל תפגע בריבונות ישראל

המועצה האקדמית למדיניות לאומית (לשעבר: חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי) פנו לראש הממשלה, לשרת המשפטים ולשר לביטחון פנים בדרישה למנוע מגורמים זרים לקבוע מצלמות בהר הבית. הפונים קובלים על הפגיעה של המעשה בריבונות הישראלית במקום בניגוד לחוק יסוד ירושלים, על מתן סמכויות לגורם זר בניגוד לחוק העתיקות ועל הפגיעה בחוקים נוספים.

הפונים מסתמכים על דברים סתומים שנאמרו על ידי ראש הממשלה ועל דברים נחרצים שנאמרו על ידי גורמי ערביים רמי דרג, ללא כל הכחשה ישראלית. הפונים מאיימים לפנות לערכאות משפטיות, אם חששם יתאמת וינתן לגורמים זרים להציב מצלמות בהר ולשלוט עליהן.

↓ המכתב המלא לנתניהו, שקד וארדן

לכבוד

מר בנימין נתניהו         גב' איילת שקד               מר גלעד ארדן

ראש הממשלה            שרת המשפטים              השר לבטחון פנים

בדוא"ל ובפקס'

נכבדיי, 

הנדון: חשש לפגיעה בריבונות ובחוק בהר הבית

בשם מרשתי - המועצה האקדמית למדיניות לאומית, ע.ר (לשעבר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי), אתכבד לפנות אליך בעניין הנדון, כדלקמן:

1.             בסוף חודש אוקטובר 2015 פורסם אודות הסכמה אשר הושגה בין ישראל וירדן, בתיווך שר החוץ האמריקני ג'ון קרי, לפיה יותקנו מצלמות אבטחה אשר יכסו את כל שטח הר הבית. על פי הפרסום, אלו נועדו להציג באופן גלוי את כל הנעשה על ההר ובכך לספק שקיפות מלאה, אשר תוכיח האם אכן נעשה שינוי בסטאטוס קוו בהר הבית, אם לאו.

2.             משרד ראש הממשלה בירך על השגת הסכמה זו ודוברים ישראלים רשמיים ציינו כי מדובר, למעשה, באינטרס ישראלי, היות והמצלמות תסייענה למניעת התפרעויות ולאיתור מפרי סדר. עוד הטעימו כי כיסוי כל שטח הר הבית במצלמות יאפשר להזים את העלילה, לפיה ישראל משתלטת כביכול על מסגדי ההר ומשנה את הסטאטוס קוו.

3.             אלא שמייד לאחר פרסום הודעה זו פורסמו בכלי תקשורת ערביים ידיעות עקשניות, לפיהן ההסכמה שהושגה בתיווך השר קרי, שונה בתכלית. לפיה – הוואקף והשלטון הירדני הם שיתקינו את המצלמות וישלטו בהן, כאשר הם יפעילו חדר בקרה הנשלט על ידם באופן בלעדי מתוככי הר הבית. יתר על כן, נטען בפרסומים אלו, כי הוסכם שמצלמות לא יותקנו במסגדי הר הבית עצמם, מקום ממנו נערכו הפרות סדר רבות וחמורות בשנים האחרונות.  

4.             הפרסומים האמורים גובו במעשים, כאשר גורמים מטעם הוואקף המוסלמי ניסו להתקין מצלמות בהר הבית, וככל הידוע פעולתם סוכלה. ראש הממשלה התבטא בהקשר זה ואמר שהמשטרה מנעה את ההתקנה כיוון שההסכמה שהושגה קבעה כי שכל פעולה תבוצע בתיאום ובהסכמה הדדית.

5.             עם זאת, הטענות לפיהן הוסכם שישראל לא תתקין את המצלמות, לא תשלוט בהן ואלו לא יכסו את שטח המסגדים הלכו והתעצמו. במהלך חודש נובמבר ש"ז התבטאו המלך הירדני עבדאללה, כמו גם שר ההקדשים שלו – האיל דאוד, ברוח זו. הם הטעימו כי פרויקט התקנת המצלמות הינו בסמכות ירדנית בלעדית ויתבצע באמצעות משרד ההקדשים הירדני והוואקף (הירדני) בלבד.

6.             לפי פרסומים שונים טען מלך ירדן כי המצלמות תובאנה מירדן, הן לא תותקנה, כאמור, בתוך המסגדים, יוקם חדר בקרה בתוך הר הבית, בהפעלת הוואקף ובשליטתו הבלעדית, וממנו ישודר החומר המצולם היישר אל לשכתו של מלך ירדן. יתר על כן, החומר לא ישודר לישראל וגורמים ישראלים יוכלו לצפות בו רק אם וכאשר, תחליט ירדן להקים אתר אינטרנט פתוח, בו תוכן הצילומים יהיה זמין לכל העולם.

7.             הנה כי כן אין מדובר בשמועות ופרסומים מפי גורמים עלומים, אלא בטענות מפי הגורמים המוסמכים ורמי הדרג ביותר בירדן, החוזרים ועומדים על המתווה האמור. טענות ופרסומים אלו עומדים בסתירה לטענות לשכת ראש הממשלה בנושא. 

8.             על רקע זה יש להתריע מפני מתן כל הסכמה ישראלית למתווה המשורטט על ידי גורמי ירדן והוואקף. מעבר לסיכון הבטחוני הגלום בכך, מדובר בפגיעה יסודית וחמורה בריבונות ובחוק של מדינת ישראל.

9.             בהקשר זה יש להצביע, ראשית, על סעיף 6 לחוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל, הקובע כי "לא תועבר לגורם זר, מדיני או שלטוני, או לגורם זר אחר בדומה לכך, בין דרך קבע ובין לתקופה קצובה, כל סמכות המתייחסת לתחום ירושלים והנתונה על פי דין למדינת ישראל או לעיריית ירושלים".

10.         כל סמכות לפעול בשטח הר הבית, לרבות התקנת מצלמות, הקמת חדר בקרה וכיו"ב, הינה סמכות בלעדית הנתונה למדינת ישראל ומוסדותיה המוסמכים בלבד. לאור זאת, מתווה בו ישראל תוותר על סמכות כלשהי בתחום זה, יעמוד באופן הנוגד במפורש את חוק היסוד האמור.

11.         בכלל, ויתור על ריבונות ו/או על סמכות שלטוניות ו/או הקניית סמכויות בשטחה הריבוני של מדינת ישראל למדינה זרה או גורם זר, מנוגד לחוק. וגם אם ייטען כי הממשלה מוסמכת לקבל החלטות בעניין זה, הרי שלא נערך דיון בממשלה ולא התקבלה כל החלטה ממשלתית ברוח האמורה. ללא החלטת ממשלה, אין בסמכות שר כלשהוא ו/או ראש הממשלה, להקנות סמכויות לגורם זר בשטחה הריבוני של המדינה. בוודאי שלא בתחום הר הבית.

12.         בנוסף, הקניית סמכויות כאמור לגורם זר, סותרת דברי חקיקה נוספים. למשל – חוק העתיקות התשל"ח 1978. לפי סעיף 29 (ג') לחוק העתיקות, לא יתן המנהל אישור לבניה או הקמת מיתקן באתר עתיקות המשמש לצורך דתי או מוקדש לתכלית דתית, אלא באישור ועדת שרים בראשות השר/ה לענייני תרבות, כשחברים בה גם שר הדתות ושר/ת המשפטים. ממילא, הקמת מתקן המהווה חדר בקרה, ואפילו התקנת מצלמות וכבלי חשמל ותקשורת באתר עתיקות המשמש לצורך דתי כמו הר הבית, דורשת  מתן אישור כאמור. אישור זה לא ניתן, ככל הידוע.

13.         הקניית סמכויות כאמור סותרת גם את הפסיקה העקבית של בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ. בפסיקת בג"צ ניתן אישור למה שמכונה הסטאטוס קוו השורר בהר הבית מאז שנת 1967. על פי סטאטוס קוו זה, כפי שזה עוגן בפסיקת בג"צ, "הממשל הישראלי יהיה מופקד על הביטחון הכולל במתחם ההר". התקנת מצלמות שלא יישלטו על ידי רשויות הבטחון הישראליות, כמו גם הקמת חדר בקרה, פוגעים באופן מובהק בעקרון השמירה על הבטחון הכולל בהר הבית, תפקיד המסור בלעדית לממשל הישראלי.

14.         לפיכך, נבקשכם למנוע כל פגיעה בריבונות הישראלית הבלעדית בהר, ולהמנע מכל הקניה של סמכות בטחונית או אחרת לגורמים זרים. בכלל זה מניעת התקנת מצלמות ושליטה בהן שלא על ידי מדינת ישראל, לרבות הקמת חדר בקרה, חפירות לכבלים וכיו"ב.

15.         מתן היתר לממשלה זרה או גורם זר לפעול כאמור, עלול לעמוד בניגוד לחוק. במקרה שכזה תבחן מרשתי פניה לבית המשפט המוסמך בבקשת סעד אשר יוודא הקפדה על קיום חוקי מדינת ישראל ופסיקת בג"צ, גם בתחומי הר הבית.

         בכבוד רב,

         נדב העצני, עו"ד