צפו: דברי ח"כ יריב לוין בדיון במליאת הכנסת על הר הבית

יהודים במשך כל כך הרבה שנים ישבו בגלות, והתפללו, וחיכו, וייחלו לשיבת ציון. הם לא התכוונו לשוב לתל-אביב, הם דווקא התכוונו לשוב לירושלים. אני גם חושב שהם לאו דווקא חלמו לשוב לבניין הכנסת או למשרד ראש הממשלה. נדמה לי שהם הסתכלו על מקום אחר, על הר-הבית.

להלן דבריו של ח"כ יריב לוין (הליכוד ביתנו) בדיון במליאת הכנסת ביום שלישי כ"ה באדר א' תשע"ד:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת פייגלין, יוזם הדיון, אדוני היושב-ראש, אין גוף חי שיכול לתפקד ללא לב, ונדמה לי שכאשר יהודים במשך כל כך הרבה שנים ישבו בגלות, והתפללו, וחיכו, וייחלו לשיבת ציון. הם לא התכוונו לשוב לתל-אביב, הם דווקא התכוונו לשוב לירושלים. אני גם חושב שהם לאו דווקא חלמו לשוב לבניין הכנסת או למשרד ראש הממשלה. נדמה לי שהם הסתכלו על מקום אחר, על הר-הבית.

ואת הדבר הזה כדאי שאנחנו נזכור, כי בידנו נפלה הזכות, שלא הייתה לדורות רבים רבים רבים מבני עמנו, שהיו מוכנים לתת כל דבר ולמסור את נפשם לו רק יכלו לעמוד במקומנו ולהיות במצבנו. וזו זכות, אבל זו גם חובה וזו גם אחריות. אי-אפשר לומר: טוב, הייתה מדינת ישראל לפני 67'. אי-אפשר גם לבוא ולומר: טוב, אז אנחנו אומנם יכולים לראות את ההר אבל לא נורא אם אנחנו לא בדיוק יכולים כל דבר לעשות ולעלות וכן הלאה.

אני חושב שאם נשלים עם דבר מן הסוג הזה אנחנו מועלים בשליחות שלנו, כמי שמהווים חלק משרשרת הדורות שבזכותה הגענו ובזכותה אנחנו מקיימים את המדינה העצמאית וזוכים לחיים שאנחנו מקיימים כאן. וכן, שגם בזכותה אפשר, למרות חילוקי הדעות בינינו, גם ללמוד תורה בישראל ולהרבות תורה בישראל ולהרבות בכל הדברים החשובים והטובים שאנחנו עושים.

עכשיו אני רוצה לומר עוד דבר אחד, אני מכבד ומדינת ישראל מכבדת את אמונתם ואת זכותם של כולם. זה נכון, חבר הכנסת פריג', לגבי זכותם ואמונתם של המוסלמים לפקוד את ההר ולהתפלל בו. אני אומר לך יותר מזה, מיליוני – לא מיליוני, עשרות, מאות מיליוני מוסלמים אינם יכולים לבוא ולפקוד את ההר לא בגלל ממשלת ישראל אלא בגלל שממשלותיהם דוחות כל הזמן את ידנו המושטת לשלום ואת רצוננו לראות את כולם, ממרוקו ועד המפרץ הפרסי, מתקבלים כאן בברכה ובאים לבקר.

וגם לבקר בהר-הבית. הם לא רוצים, לא אנחנו.

ואני אומר גם לחברי מהסיעות החרדיות, אני לא אתווכח עם האמונה שלכם, ואם אתם סבורים ומאמינים שאסור ולא נכון שיהודי יעלה להר-הבית, אני בוודאי מכבד את עמדתכם זו. ובוודאי אף אחד לא יכול לכפות ולא רוצה לכפות על מישהו לעלות. אבל תסכימו אתי שזו לא השאלה. המציאות בהר-הבית היא לא משום שאנחנו חושבים שאסור לנו לעלות לשם אלא משום שאנחנו לא מממשים את זכותנו ואת ריבונותנו על ההר כפי שאנחנו צריכים לעשות.

ולכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, אנחנו ריבונים בהר-הבית כפי שאנחנו ריבונים בכל ארץ-ישראל, וכך נישאר. וחובתנו לדאוג לכך שכל יהודי, כפי שיכול כל מוסלמי גם כל יהודי יוכל לבוא בשעריו של הר-הבית, כפי שאנחנו מאפשרים את זה לכל אדם אחר, מתוך כבוד, מבלי לפגוע כהוא זה בתפילותיהם של המוסלמים או ברגשותיהם. ואני חושב שהדבר הזה, חבר הכנסת פריג', אפשרי והוא הדו-קיום והוא השלום האמתי.

ואני קורא מכאן לממשלת ישראל להנחות את גורמי אכיפת החוק שאחראים על השמירה במתחם הר-הבית לנהוג בהתאם לקו הזה, שהוא הקו הרשמי האמיתי, שהיה נכון ב-1967 וצריך להיות נכון גם היום. תודה.