יום שלישי, 11 בפברואר 2014

ספר חדש: עת לחננה

הרב יצחק שטרן גורש מביתו בנווה דקלים, הוא לא האמין שהדברים קרו מאליהם ללא סובב ומסובב. לאחר שהתאושש ובנה את ביתו ביד בנימין הוא נתן את ליבו, לנסות להבין על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. הוא נעזר בפסוקים ובדברי חז"ל והנה המסקנה לפניכם. 

נראה שבימים אלו, כאשר יש המנסים לקרוע עוד חלקים מארץ חמדה, לתתה לגויים ולנתק את עם ישראל מעיר קודשנו וממקום בית מקדשנו, ראוי ללמוד היטב את הדברים ולא לנהוג ככלב השב אל קיאו.


אנחנו מביאים בפניכם את דברי הפתיחה של הרב המחבר שליט"א:

פתיחה
אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עתֵ לחְֶננְהָּ כִּי בָא מוֹעֵד:
כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ:
וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם ה וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ:
כִּי בָנָה ה צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ:
)תהלים קב, יד-יז(

ספר עת לחננה הרב יצחק שטרןלפני כשבע שנים (אב, תשס”ה) גורשתי עם משפחתי ועם חבריי מיישובנו הפורח בגוש קטיף. ‘נוה דקלים’ הייתה פינה יקרה של ‘גן עדן בעולם הזה’: חולות-עד, נוף-ים, שלווה אין-סופית, אנשי חסד ומידות, והרבה הרבה לימוד תורה. באותה העת זכיתי ללמוד וללמד בישיבת ‘תורת החיים’, בהתמדה ובשמחה.
עד שנגזרה הגזירה, ונאלצנו לנדוד ממקום התורה השליו למלונות, בתי הארחה, ואתרי קראוונים. החיים השלווים נגדעו באיבם. והשאלה מנקרת: מדוע? כיצד נגזרה גזירה רעה כזו על יישובים פורחים, על מקומות עוצמתיים של תורה, חסד והתיישבות? - מובן שלא ניתן לתת תשובה חד-משמעית לשאלה נוקבת זו, אך חובה עלינו לפשפש במעשינו, ולחפש במקורות חז”ל הסברים אפשריים לחורבן.
אחד ההסברים, אותו שמעתי גם ממו”ר הגר”ש טל שליט”א, ראש ישיבת תורת החיים, מקורו בגמרא במסכת ברכות דף נ”ח ע”ב: “אמר רבי יוחנן: מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו”. הגמרא שם מביאה מימרא זו בעקבות מעשה שהיה: רב חסדא חלף על פתח ביתו החרב של רב חנא בר חנילאי, שהיה ידוע כגומל חסדים עצום. בראותו את הבית הזה - שהיה כולו מלא חסדים - עומד כעת חרב, נאנח רב חסדא אנחה גדולה. כאשר ניסה עולא להרגיעו, לא התיישבה דעתו, עד שהזכיר לו את המימרא הנ”ל של ר’ יוחנן, והוסיף: “דיו לעבד שיהא כרבו”. ורצונו לומר, שכל זמן שבית המקדש - ביתו של הרב - חרב, לא יתכן שהצדיקים - העבדים - ישבו בשלוה בבתיהם. ממעשה זה אנו למדים, שבשעה שהקב”ה מחריב בתיהם של צדיקים וגומלי חסדים, הוא בא להזכיר להם שגם ביתו עדיין חרב, ושיש להם לפעול למען הקמתו.
כארבע-חמש שנים לאחר הגירוש מגוש קטיף תובב”א, בהיותי עסוק בבניית ביתי החדש ביד בנימין, נקפני לבי בשאלה: כיצד אני משקיע זמן, מחשבה וממון בבניית ביתי, ואיני עושה דבר למען בית ה’. האם לא למדתי כלום מן החורבן הנורא?! - האם לא הפנמתי את המסר של הגירוש?! נזכרתי גם בדברי חז”ל )פסיקתא רבתי, ו( על שלמה המלך, שעסק שלש עשרה שנה בבניית ביתו, ושבע שנים בבניית המקדש, ודרשוהו חז”ל לשבח: “שנתעצל בביתו, ובביתו של הקדוש ברוך הוא לא נתעצל”. באותה שעה גמלה החלטה בלבי, להשקיע בבניין המקדש לפחות את אותו זמן ומחשבה שהשקעתי בבניית ביתי הפרטי.
ואמנם, לדאבון ליבנו, לא ניתן כעת לבנות את המקדש בפועל, מסיבות רוחניות ופוליטיות, אולם את הסוגיות ההלכתיות התלויות בבניין הבית השלישי, בחידוש עבודת הקרבנות, ובעלייה להר הבית, ניתן לברר וללבן, בתקוה שניתן יהיה לקיים הלכות אלו למעשה. כדוד המלך בשעתו, שנכספה וגם כלתה נפשו לחצרות ה’ (תהלים פד, ג), ונשבע לה’ שלא יבוא באהל ביתו ולא ייתן שנת לעיניו עד שיברר את הסוגיות ההלכתיות התלויות בבניין המקדש, וימצא מקום לה’ ומשכנות לאביר יעקב (תהלים קלב, בבלי זבחים נד:) - כן גמלה החלטה בלבי, להקדיש את עתותיי ואת כוחות נפשי לבירור סוגיות אלו.
העיקרון שהינחה אותי בעבודתי היה, שלא להניח שום הנחה מראש, לא לחומרא ולא לקולא, אלא לבדוק את הדברים לאמיתתם, תהיה המסקנה אשר תהיה. השתדלתי מאד בבירור הדברים, ולצורך כך עברתי שוב ושוב על דברי הפוסקים החשובים המתנגדים לחידוש העבודה ובניין הבית השלישי ולעלייה להר הבית, לצד הפוסקים המתירים, ועיינתי הרבה מאד בדבריהם. החלטתי הייתה נחושה, שלא לזלזל בשום הערה ובשום צד של ספק שמעלים הפוסקים, ולא לקבל בקלות שום תירוץ של המתירים. לא ביקשתי לחפש היתרים דחוקים, או לסמוך על סברות חלשות, אלא לברר את אמיתות העניינים, ולהוציא הלכה פסוקה ומרווחת.
לאחר בירור כל סוגיה, הדפסתיה כחוברת, והפצתיה בקרב בני הישיבה וחבריי הקרובים, ביקשתי את תגובתם ואת הערותיהם, תיקנתי את הראוי לתיקון, ולא בושתי לשנות את דבריי ואת מסקנותיי. אוסף חוברות אלו מוגש בזאת לפני הקוראים והלומדים, בתקווה שיובא גם לפני גדולי הדור, ויונח על שלחנם של מלכי התורה ושריה, ויקבל את הסכמתם.
תפילתי, שהקב”ה יראה את חפצינו העז לבניין המקדש, ואת רצוננו לחונן את אבניה ועפרה של ירושלים, הבא לידי ביטוי בַהתעוררות ללימוד סוגיות אלו, ובעקבות כך יקום גם הוא וירחם ציון, ויזכנו ליישם את הדברים הלכה למעשה, כמאמר הכתוב: “אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עתֵ לחְֶננְהָּ כִּי בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ”. אמן.
יצחק שטרן


לרכישת הספר: 054-8046613
תוכן העניינים של הספר:



תגובה 1: