‏הצגת רשומות עם תוויות ספר חדש. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ספר חדש. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 10 במאי 2017

ספר חדש: "המקדש אורו של עולם"

הראי"ה קוק ופועלו ובניין המקדש || הרב ישראל אריאל

מכון המקדש מוציא ספר חדש מפרי עטו של ראש המכון, הרב ישראל אריאל שליט"א  הספר המקדש אורו של עולם מציג מבט מפתיע אודות הרב קוק ויחסו לבניין המקדש  מרן הרב אשר הקים את תנועת 'דגל ירושלים', שם לו למטרה להחזיר עטרה ליושנה בירושלים עיר הקודש, ולהקים בה את הבית השלישי  הספר מוכן לדפוס, אך מגבלה תקציבית מונעת את הדפסתו והפצתו  הציבור נקרא להתגייס למשימה, גם באמצעות רכישה מוקדמת של הספר במחיר מבצע



לרכישה ותמיכה: https://www.jumpstarter.co.il/projects/1197

↓ מכון המקדש פונה לציבור - מתגייסים להוצאת הספר "אורו של עולם"

שלום חברים!

אנו רוצים להזמינכם לקחת חלק בהוצאת הספר: "המקדש - אורו של עולם".

יובל שנים עברו מאז שוחרר הר הבית ומקום המקדש, ושאלת בניין המקדש בזמננו אינה יורדת מסדר היום הציבורי.

כך גם שאלת העלייה להר הבית ושליטת עם ישראל במקום המקדש היא מן הנושאים המעסיקים ומסעירים רבות את בני דורנו.

רבים האנשים אשר דעת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בנושאים הללו חשובה להם, שכן הרב זצ"ל הרב הראשי הראשון לארץ ישראל, מוכר כנושא דגל אתחלתא דגאולה בדורנו.

הרב ישראל אריאל שליט"א, העומד בראשות מכון המקדש בעיר העתיקה, חיבר ספר המציג מבט מפתיע אודות הרב קוק, ומתברר, כי מרן הרב אשר הקים את תנועת 'דגל ירושלים', שם לו למטרה להחזיר עטרה ליושנה בירושלים עיר הקודש, ולהקים בה את הבית השלישי.

בספר מאות מקורות מתוך כתבי הרב, ביניהם דברים שטרם פורסמו בציבור. לאור המקורות מתקבלת תמונה חדשה של מרן הרב קוק זצ"ל, ודמותו מתגלה לפנינו כנושא דגל המקדש בדור גאולה.

הספר נכתב בשפה השווה לכל נפש, ומלווה בעשרות תמונות.

הספר נמצא כרגע לפני שלב ההדפסה.

כל שנותר הוא לגייס את הסכום ולגשת להדפסה!

אנו קוראים לכם, עם ישראל היקר, לקחת חלק בהוצאה של ספר חשוב זה!

יום שישי, 28 באפריל 2017

מניף הדגל על כיפת הסלע מגלה בספרו אנקדוטות

על הדגל, הנפתו בהר הבית והורדתו החפוזה || ספר חדש/ דני בירן

דני בירן היה בין ראשוני הפורצים להר הבית במלחמת ששת הימים ונשלח עם חבריו למשימה שנועדה להפגין ריבונות יהודית על ההר הקדוש - הנפת דגל ישראל בראש כיפת הסלע  זמן קצר אחר כך נאלץ לטפס שוב למרומי כיפת הסלע כדי להסיר את הדגל במצוות הפיקוד הצבאי הבכיר  בספרו החדש "איש על דגלו" מגולל בירן את סיפר הדגל בהר הבית ועוד סיפורים עלומים שהתרחשו ברקע מעמדים היסטוריים חשובים ומגלה כיצד בחר עם ישראל את דגלו  מתוך הכתוב בספר על משמעותו של הדגל הלאומי, מסתבר שהר הבית הוא מקומו הטבעי של הדגל עם צבע התכלת המזכיר את המשכן, את בגדי הכהן הגדול וכמובן את כל מצוות ה'  להלן מאמר מתוך כתב-העת מגזין המזרח-התיכון


↓ ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן

לרגל 50 שנה לשחרור ירושלים, הוציא הסופר ואיש התקשורת דני בירן, ספר שמתאר את שורשיו וגלגוליו השונים של דגל ישראל לאורך תולדות עם ישראל - מימי התנ"ך ועד ימינו. במלחמת ששת-הימים, נשלח בירן להניף את דגל-ישראל על כיפת-הסלע בעת כניסת הצנחנים להר הבית, לאחר שניסיון קודם להנפה כזו נכשל עקב ירי צלפים. הנפת הדגל הזו כמעט וגרמה לתקרית בינלאומית.

הספר שופע גילויים רבים וביניהם: מדוע ואיך סמל המגן-דוד הסתפח ליהדות? מדוע צבע התכלת הפך למזוהה עם יהודים עוד מימי משה רבנו? מתי לראשונה נקרא מגן הדוד "מגן דוד"? האם מגן הדוד באמת עיטר את מגנו של דוד המלך? מי הראשון שתיאר את הדגל - עשרות שנים לפני שהוא תועד בפועל? מדוע קיימת עד היום תחרות בין נס-ציונה לראשון-לציון סביב הדגל? איך נבחר הדגל לסמלה המדינה? מדוע מנחם בגין התנגד להנפתו על הר-הבית?  ועוד נושאים חשובים.

זאת עוד, בירן מתאר סיפורים רבים שנקשרו לדגל ישראל וביניהם: הנפת דגל-ישראל על הכותל המערבי במלחמת ששת-הימים, יוני 1967; הנפת הדגל מעוררת-המחלוקת על כיפת-הזהב באותה המלחמה; סריגתו של דגל-ישראל בשבי המצרי תחת אפם של השומרים; הורדת דגל-ישראל ממוצב המזח ע"י שבוי ישראלי - במעמד מביש מבחינת ישראל; הנפת דגל-ישראל על אדמת אפריקה לאחר צליחת תעלת סואץ במלחמת יום-הכיפורים והורדת הדגל הזה עם החתימה על הסכמי הפרדת הכוחות בתום המלחמה.

ה"ג'וק" של דגל-ישראל נכנס לדני בירן עוד כשהיה חייל צעיר בשירות מילואים. אז היו הוא וחבריו בין הצנחנים שכבשו את העיר העתיקה. לדבריו, התמזל מזלו להיות בין החיילים שהניפו את דגל-ישראל על הר-הבית, זמן קצר לפני שניתנה הפקודה הבהולה מאלוף הפיקוד להוריד את הדגל - מחשש לתקרית בינלאומית. מאז אותו אירוע מכונן, ניסה להבין בירן מה מקורו של דגל-ישראל, ומי בכלל החליט שזה יהיה הדגל המייצג את עם ישראל. כתוצאה מסקרנותו העזה, וממחקר ממושך אותו ערך, שהשתרע על פני מספר רב של ארצות ושנים - הוציא בירן תחת ידו ספר, ששמו "איש תחת דגלו" שיצא-לאור בהוצאת "סטימצקי".


על צבע התכלת בדגל ישראל

מדוע בעצם דגל-ישראל נראה כמו שהוא נראה? בירן מציין ש"הדגל מהווה למעשה שילוב של שני מוטיבים, שמלווים את העם היהודי במשך מאות ואלפי שנים - מגן דוד ומוטיב התכלת". לדבריו, "את תעשיית התכלת פיתחו היהודים בארץ-ישראל עוד לפני כיבוש רומי, והשתכרו מכך כסף רב. למעשה, תעשיית הצבעים של ימי קדם התקשתה להפיק את צבעי הארגמן והתכלת - ולכן הפכו הצבעים הללו לצבעים של קדושה ומלכות - שייצורם היה יקר במיוחד, ולכן, אביזרי קודש רבים צבועים בהם".

לדברי בירן, צבע התכלת הופיע במצוות ציצית (פתיל תכלת) ועל בגדי הכהן הגדול, וכן באוהל מועד. צבע התכלת הופיע גם בתרבויות אחרות - למשל על לבוש קיסרי ובגדי האצולה. הפקת הצבע הייתה משימה קשה ומורכבת. סוד הפקת הצבע היה שמור בקרב היהודים, אשר הפיקו אותו מיצור ימי קטן הנקרא "ארגמון קהה קוצים" - זהו חילזון ימי, שעדיין קיים במימי הים-התיכון. פרשני המקרא, לדבריו, מייחסים את ידע ייצור צבע התכלת לשבט זבולון.

התורה מצווה על עם-ישראל להתהדר בציצית עם פתיל תכלת, שתזכיר להם את קיום כל המצוות. "לכן מצוות הציצית משתווה לכלל המצוות גם יחד", מסביר בירן. אלא שעם הכיבוש הרומאי נאסר על היהודים להמשיך ולהפיק את צבע התכלת, במסגרת הלאמת התעשיות הרווחיות על ידי הכובש. עונש מוות הוטל על כל יהודי שניסה להמשיך להפיק תכלת, וגם על כאלה שניסו להבריח את התכלת אל מחוץ לגבולות הארץ. כך, עם הזמן, נשכח ידע הפקת התכלת. במחקרו של הרב יצחק הלוי הרצוג מתחילת המאה ה-20  - הוא מצביע על כיוונים חדשים למציאת הנוסחה העתיקה, והחל משנות ה-90 של המאה ה-20 מיוצר התכלת מארגמון במפעל "פתיל תכלת" שבכפר אדומים, לצורך קיום מצוות ציצית כהלכה.


על מגן הדוד

ומה לגבי מקורו של מגן הדוד? על פי בירן, מדובר בסמל דקורטיבי שהיה קיים בתרבויות שונות של העולם העתיק והוא שימש כקישוט, ממש כמו צלב הקרס. במשך מאות שנים לא הייתה לו שום שייכות לעם היהודי. בימי הביניים, היו יהודים באירופה שעיטרו את קבריהם במגני דוד ובסמלים דקורטיביים אחרים - וכך הפך המגן דוד לקישוט קברים פופולארי יותר ויותר בקרב יהודים - וזאת הרבה לפני שדבקה בו המשמעות הלאומית.

"רק בסביבות המאה ה-14 נעשה אימוץ רשמי ראשון של צורת המגן הדוד ביהדות", מסביר בירן. "זאת, כאשר בשנת 1354 העניק הקיסר קרל הרביעי ליהודי פראג, את הזכות להניף דגל משלהם, שהיה בצבע ארגמן ובמרכזו מגן דוד מוזהב. גרסאות חדשות של אותו דגל ניתנו בהמשך על ידי קיסרים נוספים, כשהאחרון שבהם, משנת 1716, תלוי בבית הכנסת אלטנוישול שבפראג. מגן הדוד הופיע גם על מצבות בפראג, החל מהמאה ה-15".


איכן הונף הדגל לראשונה?

מאמצע המאה ה-19, עם ההתעוררות של התנועה הציונית -  החלו היהודים לעסוק בנושא הדגל. המודל הראשון המתועד שדומה לדגל-ישראל היה בראשון-לציון, אך על הדגל היו ארבעה פסים. הפעם הראשונה בה הונף הדגל שהפך לימים לדגל מדינת-ישראל היה בנס ציונה בשנת 1891. "עד היום ניטש סכסוך בין שתי הערים, מי הייתה הראשונה להניף את דגל-ישראל", אומר בירן. 

בראשון לציון הניפו דגל בצבעי כחול-לבן ב-1885, במלאת שלוש שנים למושבה. הדגל שהוכן על ידי ישראל בלקינד ופאני מאירוביץ, נשא שני פסים כחולים בכל צד המתבססים על הטלית ומגן דוד במרכזו. הדגל נישא בתהלוכה על ידי פקיד הברון אוסביצקי, רכוב על חמור. בנס ציונה לעומת זאת הונף דגל כחול-לבן בצורת דגל הלאום של ימינו, על ידי מיכאל הלפרין, ב-1.1.1891 - כשש שנים אחר כך. באירוע נכחו כ-150 איש מהיישוב היהודי, והוא זכה לסיקור רב בעיתוני התקופה - בארץ ובחו"ל.


מאוחר יותר, בשנת 1897, הונף דגל כחול-לבן בקונגרס הציוני הראשון על אף שקודם לכן הציע הרצל בספרו "מדינת היהודים" את דגל 7 הכוכבים, אך הרעיון לא זכה לתמיכה, דבר המעורר שאלות רבות שהתשובות להן מופיעות בספר.

לדברי בירן - דגל-ישראל במתכונתו המוכרת היווה את דגלה הרשמי של ההסתדרות הציונית החל משנת 1933. עם הקמת המדינה, בתחילת יוני 1948, הוקמה ועדה פרלמנטארית לעניין הדגל והסמל. הוועדה פרסמה בקשה, להגיש הצעות לדגל ולסמל המדינה בתוך שבוע. לכנסת הגיעו 450 הצעות מ-164 מציעים, אומר בירן. 

חלק גדול מההצעות כלל מגן דוד וצבע כחול, האחרות כללו סמלים יהודיים אחרים. חברי הוועדה נטו לקבל את דגל ההסתדרות הציונית - שכלל שני פסים כחולים ומגן דוד - אך ההחלטה על כך התקבלה על ידי ועדת שרים בראשות משה שרת רק ב-28 באוקטובר 1948, לאחר מחלוקות ודיונים ממושכים, בגלל החשש שבעולם הרחב לא ידעו להבחין בין מוסדות המדינה לבין מוסדות ההסתדרות הציונית. ההצעות כולן, אגב, שמורות בארכיון המדינה.

שיר החוזה כיצד יראה הדגל העברי נכתב כבר ב-1832: עם זאת, שיר החוזה כיצד יראה הדגל העברי נכתב כבר ב-1832. זהו שירו של עזריאל יחיאל רוזאניס, שתורגם לעברית על ידי חוקר הלדינו ד"ר אבנר פרץ. השיר כולו הוא מניפסט ציוני, שכולל את כל מרכיבי תקומת עם ישראל בארצו 60 שנה לפני כתיבת הספר "מדינת היהודים" של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל. הבית העוסק בדגל הוא כדלקמן: דֶגֶל יְהוּדָה נִשָּׂא נָא לְנֵס/ מָגֵן דָּוִד עַל פָּנָיו יִתְנוֹסֵס/ וּמֶלֶךְ נַמְלִיכָה, אַל נָא נְהַסֵּס/ וּמַדֵּי גְּאֻלָּה נִלְבַּשׁ נִתְעַלֵּס.


דגל ישראל על הר הבית

בירן, שהיה בין הלוחמים שכבשו את ירושלים במלחמת ששת-הימים - ואף הניף את הדגל על כיפת הזהב בהר-הבית - מגלה בספרו מספר אנקדוטות שלא היו ידועות לציבור הרחב. לדבריו, ב-7 ביוני 1967 עלו שני קציני חטיבה 55 בהוראת מפקד החטיבה דאז, מוטה גור, על כיפת הסלע כדי להניף את דגל-ישראל. הם לא הצליחו לקבע את הדגל לעמוד הסהר, בגלל ירי צלף, ובירן נקרא למשימה, יחד עם מיכאל (יבלו) יבלונובסקי. 

להנפה זו אין תיעוד רשמי מצולם, ככל הידוע לבירן. אולם קיים תצלום מטושטש, שהופק מסרט פילם שצולם באותם רגעים, ואשר מעיד על הרגע הקצר וההיסטורי ההוא, שבו הדגל היה מונף - עד שהוחלט בבהילות להורידו מחשש לתגובתן של מדינות-ערב.

בדיונים של ועדת-השרים לעניין מעמד ירושלים המאוחדת, שהתכנסה ב-12.6.67, אמר השר מנחם בגין, שר מטעם מפלגת חירות בממשלת האחדות הלאומית: "אם זה נכון שהדגל שהונף על המסגד בטעות צולם, והצילום הזה שפורסם מרגיז את המוסלמים - הרי שלא נוכל להחזיר את המצב לקדמותו". לדברי בירן, השר בגין הוסיף, כי הוא מניח שהדגל הונף ללא פקודה, "ואם מישהו צילם אותו, חבל". נציג שר הביטחון דאז, צבי צור, טען שזו הייתה תקלה. 

בהקשר הזה, קריאת הספר מעלה תהיות רבות בנוגע לפספוס מנהיגותי בנוגע להר-הבית מיד לארח מלחמת ששת- הימים.

יום חמישי, 5 במאי 2016

ספר חדש! בית המקדש בירושלים מבית מכון המקדש

יצירת פאר מבית מכון המקדש || עוד צעד בדרך לבניין המקדש

אחד המדדים של ההתקדמות למקדש הוא פריחת הספרים העוסקים בו ובהתעוררות אליו. כמעט מדי שבוע יוצא ספר, חיבור, או קונטרס חדש בענייני המקדש. חלק גדול מהספרים בוחנים את ענייני המקדש מהצד הריאלי, המעשי.

↓ בית המקדש בירושלים

מכון המקדש ללא ספק צועד בראש. היבול הספרותי של המכון גדל בקצב מסחרר. אין כמעט בית ובית מדרש שאינו מתהדר בכמה מספרי המכון. למן קבצים תורניים, הגדה ומחזורים, ועד אנציקלופדיות רבי כרכים וערכים.

הפעם הוציא המכון לאור את אחד מגולות הכותרת שלו. הספר שרבים המתינו לו כבר שנים. הספר בית המקדש בירושלים. ספר אנציקלופדי, מסווג לפרקים, ומכיל מאות תמונות המקדש והסברן.

"בית המקדש בירושלים", פרי עטו של ראש מכון המקדש הרב ישראל אריאל שליט"א, יצא בפורמט אלבומי מהודר, במידות מיוחדות כראוי לייחודיותו של המקדש, בהוצאת קורן והוא מכיל 410 עמודים צבעוניים ומלאי תוכן, רוח וגעגועים.

הספר סוקר בהידור רב, מעט מימיו ומהדרו של המקדש בירושלים, בעת שעמד על מכונו. הסקירה שבספר מוסיפה תפארת וכבוד למקדש ולעבודת הקודש שנערכה בו במהלך ימות השנה ובמועדים. המעיין בספר זה יחוש את המקדש כשהוא מהלך בחצרות המקדש וצופה בעבודת הקודש.

הספר הנוכחי מהווה למעשה מהדורה חדשה, מורחבת ומהודרת של ספר שיצא בעבר בעשרים אלף עותקים ואזל כליל מהשוק. אין ספק שגם מי שנהנה מהספר במהדורה הקודמת, יוכל להנות ממהדורה מורחבת זו.

ספר זה מצטרף למימד חדשני נוסף במסירת המקדש שהוחל בתערוכת המקדש החדשה, בחודשים האחרונים. הדרכת אור ושמע ברמה גבוהה בהפקת בכירי רבני הכולל באופן טכנולוגי חדיש - באמצעי מולטימדיה עם סרט מרגש בסופה. חידוש נוסף הינו האפשרות לצפות בהדרכה מספר פעמים בשעה.

כחלק מההכנות המעשיות לבניין המקדש שולב בסוף הספר פרק הסוקר את תירגולי המקדש. בפרק זה משולבות תמונות מתרגולי אירועי המקדש לאורך השנה, המתבצעים תחת הכותרת "מתקדמים למקדש".

לרגל ההשקה נמכר הספר בחנות המכון (צמוד לאולמי התערוכה של מכון המקדש) במחיר מבצע בסך 185 ₪ , או בהזמנה עם שליח עד הבית ב-245 ₪.

יום ראשון, 18 באוקטובר 2015

מתכוננים לבנין המקדש: ספר חדש של מכון המקדש

ספר חדש || מכון המקדש

לכולם ברור שהמצב בהר הבית עתיד להשתנות בקרוב ועלינו להתכונן לכן.

בשעה טובה יצא לאור ספרו של הרב יהושע פרידמן "מזבח אלהים".

הספר מתאר את הניסיונות לבניית המזבח בדורות שלאחר החורבן ועד ימינו.

הספר מברר את הלכותיו הרבות של המזבח: צורתו, חלקיו, מידותיו, מקומו וכו'.

ניתן להזמין את הספר במכון המקדש, העיר העתיקה - ירושלים. 02-6276569


יום שלישי, 28 באפריל 2015

ספר חדש: הצומח והחי במשנת הרמב"ם/ זהר עמר

ספר חדש || פרופ' זהר עמר

פרופ' זהר עמר מרצה בבית המדרש שליד שער הרחמים בהר הבית
פרופ´ זהר עמר הוא חוקר ומרצה במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן. תחומי מחקריו הם הטבע במקורות ישראל, תולדות הרפואה והראליה של ארץ ישראל בעת העתיקה. פרסם ספרים ומאמרים רבים בתחומים אלה.

לא אחת התפרסמו באתר זה מאמרים על מחקריו בנושאים שונים הקשורים למקדש כגון: תכלת וארגמן (מדריך הארגמונים השלם >>, טלית שכולה תכלת >>, ערוץ התכלת >>, סרט כתום >>), קטורת (זיהוי סממני הקטורת (סרטון >>, מסך עשן >>), שתי הלחם ואבני החושן.

ספר חדש מפרי עטו של פרופ' עמר חוקר את שיטתו של הרמב"ם בזיהוי הצומח והחי, את המקורות שעמדו לפניו ואת המסורות שנחשף אליהן במחוזות חייו השונים ובאמצעותו ניתן להתוודע לפן התרבותי והמדעי ביצירתו של הרמב"ם.

↓ הצומח והחי במשנת הרמב"ם/ פרופ' זהר עמר


יום שלישי, 11 בפברואר 2014

ספר חדש: עת לחננה

הרב יצחק שטרן גורש מביתו בנווה דקלים, הוא לא האמין שהדברים קרו מאליהם ללא סובב ומסובב. לאחר שהתאושש ובנה את ביתו ביד בנימין הוא נתן את ליבו, לנסות להבין על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. הוא נעזר בפסוקים ובדברי חז"ל והנה המסקנה לפניכם. 

נראה שבימים אלו, כאשר יש המנסים לקרוע עוד חלקים מארץ חמדה, לתתה לגויים ולנתק את עם ישראל מעיר קודשנו וממקום בית מקדשנו, ראוי ללמוד היטב את הדברים ולא לנהוג ככלב השב אל קיאו.


אנחנו מביאים בפניכם את דברי הפתיחה של הרב המחבר שליט"א:

פתיחה
אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עתֵ לחְֶננְהָּ כִּי בָא מוֹעֵד:
כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ:
וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם ה וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ:
כִּי בָנָה ה צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ:
)תהלים קב, יד-יז(

ספר עת לחננה הרב יצחק שטרןלפני כשבע שנים (אב, תשס”ה) גורשתי עם משפחתי ועם חבריי מיישובנו הפורח בגוש קטיף. ‘נוה דקלים’ הייתה פינה יקרה של ‘גן עדן בעולם הזה’: חולות-עד, נוף-ים, שלווה אין-סופית, אנשי חסד ומידות, והרבה הרבה לימוד תורה. באותה העת זכיתי ללמוד וללמד בישיבת ‘תורת החיים’, בהתמדה ובשמחה.
עד שנגזרה הגזירה, ונאלצנו לנדוד ממקום התורה השליו למלונות, בתי הארחה, ואתרי קראוונים. החיים השלווים נגדעו באיבם. והשאלה מנקרת: מדוע? כיצד נגזרה גזירה רעה כזו על יישובים פורחים, על מקומות עוצמתיים של תורה, חסד והתיישבות? - מובן שלא ניתן לתת תשובה חד-משמעית לשאלה נוקבת זו, אך חובה עלינו לפשפש במעשינו, ולחפש במקורות חז”ל הסברים אפשריים לחורבן.
אחד ההסברים, אותו שמעתי גם ממו”ר הגר”ש טל שליט”א, ראש ישיבת תורת החיים, מקורו בגמרא במסכת ברכות דף נ”ח ע”ב: “אמר רבי יוחנן: מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו”. הגמרא שם מביאה מימרא זו בעקבות מעשה שהיה: רב חסדא חלף על פתח ביתו החרב של רב חנא בר חנילאי, שהיה ידוע כגומל חסדים עצום. בראותו את הבית הזה - שהיה כולו מלא חסדים - עומד כעת חרב, נאנח רב חסדא אנחה גדולה. כאשר ניסה עולא להרגיעו, לא התיישבה דעתו, עד שהזכיר לו את המימרא הנ”ל של ר’ יוחנן, והוסיף: “דיו לעבד שיהא כרבו”. ורצונו לומר, שכל זמן שבית המקדש - ביתו של הרב - חרב, לא יתכן שהצדיקים - העבדים - ישבו בשלוה בבתיהם. ממעשה זה אנו למדים, שבשעה שהקב”ה מחריב בתיהם של צדיקים וגומלי חסדים, הוא בא להזכיר להם שגם ביתו עדיין חרב, ושיש להם לפעול למען הקמתו.
כארבע-חמש שנים לאחר הגירוש מגוש קטיף תובב”א, בהיותי עסוק בבניית ביתי החדש ביד בנימין, נקפני לבי בשאלה: כיצד אני משקיע זמן, מחשבה וממון בבניית ביתי, ואיני עושה דבר למען בית ה’. האם לא למדתי כלום מן החורבן הנורא?! - האם לא הפנמתי את המסר של הגירוש?! נזכרתי גם בדברי חז”ל )פסיקתא רבתי, ו( על שלמה המלך, שעסק שלש עשרה שנה בבניית ביתו, ושבע שנים בבניית המקדש, ודרשוהו חז”ל לשבח: “שנתעצל בביתו, ובביתו של הקדוש ברוך הוא לא נתעצל”. באותה שעה גמלה החלטה בלבי, להשקיע בבניין המקדש לפחות את אותו זמן ומחשבה שהשקעתי בבניית ביתי הפרטי.
ואמנם, לדאבון ליבנו, לא ניתן כעת לבנות את המקדש בפועל, מסיבות רוחניות ופוליטיות, אולם את הסוגיות ההלכתיות התלויות בבניין הבית השלישי, בחידוש עבודת הקרבנות, ובעלייה להר הבית, ניתן לברר וללבן, בתקוה שניתן יהיה לקיים הלכות אלו למעשה. כדוד המלך בשעתו, שנכספה וגם כלתה נפשו לחצרות ה’ (תהלים פד, ג), ונשבע לה’ שלא יבוא באהל ביתו ולא ייתן שנת לעיניו עד שיברר את הסוגיות ההלכתיות התלויות בבניין המקדש, וימצא מקום לה’ ומשכנות לאביר יעקב (תהלים קלב, בבלי זבחים נד:) - כן גמלה החלטה בלבי, להקדיש את עתותיי ואת כוחות נפשי לבירור סוגיות אלו.
העיקרון שהינחה אותי בעבודתי היה, שלא להניח שום הנחה מראש, לא לחומרא ולא לקולא, אלא לבדוק את הדברים לאמיתתם, תהיה המסקנה אשר תהיה. השתדלתי מאד בבירור הדברים, ולצורך כך עברתי שוב ושוב על דברי הפוסקים החשובים המתנגדים לחידוש העבודה ובניין הבית השלישי ולעלייה להר הבית, לצד הפוסקים המתירים, ועיינתי הרבה מאד בדבריהם. החלטתי הייתה נחושה, שלא לזלזל בשום הערה ובשום צד של ספק שמעלים הפוסקים, ולא לקבל בקלות שום תירוץ של המתירים. לא ביקשתי לחפש היתרים דחוקים, או לסמוך על סברות חלשות, אלא לברר את אמיתות העניינים, ולהוציא הלכה פסוקה ומרווחת.
לאחר בירור כל סוגיה, הדפסתיה כחוברת, והפצתיה בקרב בני הישיבה וחבריי הקרובים, ביקשתי את תגובתם ואת הערותיהם, תיקנתי את הראוי לתיקון, ולא בושתי לשנות את דבריי ואת מסקנותיי. אוסף חוברות אלו מוגש בזאת לפני הקוראים והלומדים, בתקווה שיובא גם לפני גדולי הדור, ויונח על שלחנם של מלכי התורה ושריה, ויקבל את הסכמתם.
תפילתי, שהקב”ה יראה את חפצינו העז לבניין המקדש, ואת רצוננו לחונן את אבניה ועפרה של ירושלים, הבא לידי ביטוי בַהתעוררות ללימוד סוגיות אלו, ובעקבות כך יקום גם הוא וירחם ציון, ויזכנו ליישם את הדברים הלכה למעשה, כמאמר הכתוב: “אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עתֵ לחְֶננְהָּ כִּי בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ”. אמן.
יצחק שטרן


לרכישת הספר: 054-8046613
תוכן העניינים של הספר: