לגמרי לא בידינו

על חברי הכנסת מוטלת האחריות לא להירתע, ועוד לפני מלאת יובל למלחמת ששת הימים, לתת סוף סוף תוקף להכרזה המכוננת ההיא שבינתיים הפכה לסוג של תפילה – הר הבית בידינו. ואם תרצו, אין זו אגדה.

מאת: ארנון סגל*

די היה לראות את הלחץ העצום שהפעילו הירדנים על ממשלת ישראל בדרישה לדחות את הדיון במליאת הכנסת בנושא ריבונות ישראל בהר הבית, ואת הלחץ הכבד שהפעיל כתוצאה מכך ראש ממשלת ישראל על יו"ר הכנסת אדלשטיין באותה תביעה – כדי להבין כמה מים זרמו בקדרון מאז ההכרזה האלמותית 'הר הבית בידינו'. בכירים ירדנים ופלשתינים הגביהו בימים האחרונים מאוד את סף ההתלהמות בשל הדיון התקדימי הזה בכנסת, והדברים הגיעו עד כדי איומים מפורשים ברצח יהודים – לא פחות – מפי בכירי ממשל ירדנים, כמו למשל מפי ראיף נג'אם, בעברו השר הממונה על הוואקף. חברי פרלמנט ירדניים אף קראו לארצם בשבוע שעבר להכריז מלחמה על ישראל מאותה סיבה.

ואכן, כמדומה שזהו דיון ראשוני בבמה הזו בנושא הכאוב כל כך, פצע פתוח בלב יהודים רבים שכבר כמעט 47 שנים מבכים את ההסתלקות המהירה של מדינת ישראל מקודשי ישראל. 'חזרנו אל הקדושים במקומותינו על מנת שלא להיפרד מהם עוד לעולם', הכריז שר הביטחון משה דיין ביום השחרור, כ"ח באייר תשכ"ז, ומיד הורה לסלק את הדגל שהניף צנחן מהיר החלטה על כיפת הסלע. אחרי ארבע שעות בלבד הורד הדגל הישראלי, ומאז לא נתלה עוד. בשנת 2014 נתלים בהר דגלי כל העולם המוסלמי, מחיזבאללה ועד חמאס, מסוריה ועד מצרים ותורכיה והדגל הפלשתיני – אבל יהודים שביקשו להניף בו לפני ארבעה חודשים את דגל ישראל נעצרו ונאזקו מיד, והמשטרה אף דרשה להאריך את מעצרם. צעירים יהודים הופשטו בחודש שעבר לגמרי בכניסה להר כדי לוודא שאינם נושאים עימם חלילה חומר אסור – דגל כחול לבן.

הסטטוס קוו בהר הבית שנחשב כיום מקודש כל כך, הוא אפליה בוטה, מקוממת, בסגנון האפרטהייד הדרום-אפריקני. לא ייאמן, אבל בצדו המזרחי של הכותל המערבי נעצרים יהודים חובשי כיפה בשל העובדה שהשתטחו על הקרקע או מלמלו תפילה. בניגוד למה שנהוג לטעון, חשוב לציין, מעולם לא החליטה ממשלה בישראל לאסור תפילת יהודים בהר הבית, וככל הנראה גם כיום לא יעזו שרי הממשלה להרים ידם בעד החלטה כזו. גם החוק עומד לימין מובילי המאבק היהודי למען חופש פולחן בהר הבית. 16 פסקי בג"ץ מאז שנת 93' שבו ואישררו את ההנחה שתפילת יהודים בהר הבית אמורה להתאפשר במדינה דמוקרטית במסגרת חופש הפולחן, שהוא חלק מחופש הביטוי. כך, למשל כתבו שופטי בג"ץ בשנת 2003: "אין זה ראוי לפגוע בחופש הפולחן הדתי טרם שתינקטנה כל הפעולות הסבירות שיש בהן כדי למנוע פגיעה בבטחון הציבור בלא פגיעה בחופש הדת והאמונה. אין ליתן לקהל עויין זכות וטו על הפעלתן של זכויות יסוד חוקתיות".

32 חברי כנסת ושרים ביקשו לנאום היום במסגרת הדיון ההיסטורי הזה. סביר שנחזה גם בקריאות קשות ובאיומים מכיוון הח"כים הערביים, כשאלו יתוגברו במהומות איסלמיות בהר הבית (שהחלו כבר אמש), במטרה להלך אימים על נבחרי הציבור היהודים במדינת היהודים כמעט 66 שנים אחרי הקמתה. על האחרונים מוטלת האחריות לא להירתע, ועוד לפני מלאת יובל למלחמת ששת הימים, לתת סוף סוף תוקף להכרזה המכוננת ההיא שבינתיים הפכה לסוג של תפילה – הר הבית בידינו. ואם תרצו, אין זו אגדה.

* המאמר פורסם לראשונה היום בעתונים מעריב ומקור ראשון