רשמים מעלייתי הראשונה להר הבית

הרב עקיבא - תלמיד חכם מחוגי מרכז הרב, עלה לראשונה בחייו להר הבית. להלן רשמים שהעביר למשפחתו:

יהודים בהר הבית (אין קשר בין המצולמים לכתבה)

משפחתי היקרה, הייתי רוצה לשתף אתכם ברשמים מהעלייה הראשונה שלי להר הבית, שהתבצעה אתמול:

בוקר טוב, אני מתרגש, קם ב 5:30 להספיק לטבול, להתפלל, ולקחת את הילדים. לפני שנגיע להר, צריך להתכונן היטב היטב לטבילה, שלא תהיה שום חציצה, הלא היום אני עומד לעלות להר הבית, המקום המקודש ביותר לעם היהודי.

 אחרי טבילה תפילת שחרית, והעברת הילדים אחר כבוד לגן, נוסעים באופניים, הפעם לא מגיעים לכותל המערבי, אלא למקום שמעליו, המקום החשוב ביותר לעם היהודי, המקום שממנו רואים את שריד בית המקדש ממש.

מגיעים לשער המוגרבים, מחכים.... זה לוקח זמן, אנחנו יהודים דתיים, וצריך לבדוק אותנו, לבדוק תעוזות זהות, ולוודא שאכן אנחנו מורשים להכנס להר הבית...

מחכים ומחכים, לאחר המתנה בת חצי, אנו נקראים לבא אל המלך פנימה...

אחרי בידוק ביטחוני (קצר) ושיחת נהלים עם השוטר (מוטי גבאי, כן ידידיה עכשו אני יודע מי זה...) "לא מתפללים, לא משתחווים, לא כורעים, ולא קורעים את הבגד, אל תעשו לי פרובקציות (כן להתפלל זו פרובקציה!! )=)

עולים בגשר, משתוקקים כבר לראות את המקום.

מגיעים אל השער פנימה,

מי יעלה להר ה'? ומי יקום במקום קודשו? נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי!

מגיעים אל ההר, וכמובן, יש עוד אנשים שהתכוננו לבואנו:

בגלל היותנו אנשים דתיים, לא תיירים שבאים לתור אלא אנשים שחושבים שיש להם אי אילו זכויות, אנו 'זכאים' לזכות המפוקפקת, של שוטר צמוד עם מצלמה בידו, אשר עתיד לצלם חלק מהסיור, ולוודא שכל עבירה תתועד מיד במצלמה, כל ויכוח קטן עם השוטר, כל חריגה מהנהלים ישר תצולם ותתועד. כמו כן, באותה זכות הננו זכאים למלווה מטעם הוואקף (אדוני המקום לשיטתם) שמסתובב איתנו לאורך כל הביקור.

כל זה איננו פוגע בהתרגשותנו, שריד בית המקדש, והנה אנחנו כאן לידו.

נזהרים שלא להתקרב למקומות שאסור, מתרחקים כמה שיותר ממקומות שיש בהם חשש, אבל אנחנו כאן, בהר.

השוטר שנצמד אלינו מודיע לנו שוב, שאסור לנו לעצור במהלך הביקור במקומות בעייתיים, ולא ללכת למקומות שאסור (שלא נלך לאיבוד כן?)

'אל תעברו ליד המסגד' צועק השוטר, הרי אנחנו צריכים להתחשב, אם נתקרב מדי למסגד זה יהיה חוסר התחשבות באנשים שכל כך מתחשבים ברגשותינו, 'לכו מהר', שהם לא יעשו בעיות, תעברו את המסגד, אל תעצרו כאן, אתם לא רשאים.

יש עוד נשים שכאילו חיכו לבואנו, הם יושבות בצד שולחנות ממש בכניסה דרך שער המוגרבים, הם לא עושות דבר, רק ישובות במקומותיהן, מקבלות שכר מאיזו ממשלה ערבית עלומות שם על מנת שבעליית יהודי להר, הם יקבלו את פניו ביללות 'אללה אכבר' ובברבריות האופיינית במזרח התיכון האמיתי, לא זה שלנו, בברוטליות הם צועקות, כלהקת עורבים, הן מרימות קולן 'א-ל-ל-ה א-כ-ב-ר'.

'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה', איננו נענים לפרובוקציה שהן מנסות לעורר, אנו אפילו לא מביטים לכיוונם, אלא מתקדמים לעבר העמודים המדהימים שנשארו שריד להורדוס, הרי זה לא ייאמן, הנה כאן לא רחוק, לפני כאלפיים שנה, עוד עמודים אלו עמדו, והיוו תומך למקומות העבודה כאן לא רחוק עבדו הכהנים תחת עמודים אלו.

עוברים ליד אורוות שלמה, לא ייאמן, איך בשלושה ימים ה'מקומיים' חפרו והרסו כל כך הרבה דברים בדרך, ואין פוצה פה ומצפצף...

עומדות היו רגלינו בשערייך.

ממשיכים לעבר שער המזרח, מדברים על חשיבותו של השער, לומדים בצוותא על קדושת המקום, אך אל דאגה, הצד השני גם הוא למד על חשיבותו של השער, הוא העמיד כבר מראש קבוצת בנות, בנות העשרה, שמקבלות שם הדרכה בשפתן, הן לא יתנו לנו להרגיש בביקור כריבונים, הרי הם הריבון, הן עומדות, ואפילו מגדילות לעשות, ולאט לאט הולכות לכיוון שדה ראייתנו וחוסמות לנו את שדה הראייה, כמעט איננו יכולים לראות את איזור כיפת הסלע, והדרך המוליכה אליה, בה היו העזרה הקודש וקודש הקודשים.

אללי לי, המקומות הקדושים ביותר נחסמים לנו על ידי אנשים שלא מעניין אותם יושר והתחשבות מינימליים.

משער המזרח אנו ממשיכים קדימה, תוך כדי נושאים תפילה לה' בלב, מדברים גם על המשנה שבפרקי אבות 'יהי רצון מלפניך שתבנה בית המקדש במהרה בימינו' במקום זה ממש עתיד להבנות המקדש, אבל היחס בין מצבו כעת למצבו בעתיד הינו ברוחק של אמות מידה רבות.

מתיישבים מול קודש הקודשים, 'וירשתם אותה, וישבתם בה', מולנו חבורה של 'מקומיים', יושבים בחבורה ואוכלים פיתות עם זעתר (לבנה??) יושבים ואוכלים, אנחנו אמנם יושבים, אך בשום אופן לא אוכלים, קדושת המקום!!

ממשיכים בסיור, המדריך מציע שנעצור לשתות מים, ברכת שהכל, מישהו מעיר, כי אם מברכים שהכל נהיה בדברו צריך להבין שהכל 'נהיה בדברו' התחיל מכאן, הרי אבן השתייה ממנה הושתת העולם (כן וכמובן גם זה קשור למים, כפי שמוזכר בגמרא סוכה מט) ובורא נפשות, זכינו לברך ברכת שהכל ובורא נפשות בהר הבית.

כיתות של ערבים, מדרסות בלע"ז, בית ספר שלם לומד שם, אנחנו עוברים, והם מקללים, אחד המורים ניגש לשוטר ואומר לו שזה לא בסדר שאנחנו עוברים שם, זה מפריע לילדים ללמוד, כן, בוודאי אולי כדאי שבכלל לא נעלה כדי לא להפריע לילדים שחשוב מאוד שילמדו דווקא שם.

הביקור עומד להגמר, מראש השוטר אמר לנו שאנחנו יכולים להיות רק עד 10, אך כבר ב 9:50 השוטר מתחיל ללחוץ עלינו, ולומר שנתחיל למהר כי ב 10 נצא מכל שער שהוא ולא משנה היכן נהיה.

מתחילים לומר פרקי תהילים בקול, 'עד מתי רשעים יעלוזו', השוטר ואיש הוואקף אינם יודעים כלל מה אנו סחים, ולכן אין להם שום מושג האם זו תפילה או סתם דיבור, ובכלל אין להם כל כך כח להתעמתות איתנו, הרי עוד רגע נרד.

ב 9:58 ניגש אלינו השוטר ואמר שזמן הביקור תם, עלינו לרדת מהשער הקרוב.

עוצרים שוב, מצטלמים מול אבן השתייה, אך מתחילים להתווכח, יש לנו עוד שתי דקות, אנחנו רוצים עוד להשאר, לא להאמין שעל שתי דקות בהר הקודש, צריך להתווכח, לא השוטר לא מסכים אתם צריכים לצאת כעת מיד.

ה'מקומיים' שמסביב שמריחים שיש כאן התרחשות מתחילים לצעוק 'אללה אכבר', זהו מנהג המקום, וצריך להבין זאת. (אם רק היינו יכולים להצטרף אליהם, הרי גם אנחנו חושבים ש'אללה אכבר', רק שלנו אסור לומר זאת בהר הבית, אולי זו תפילה??)

אחרי כמה שניות ואייומון שהוא יעצור אותנו, יוצאים מהר, מיד אחר כך פוצחים בריקוד עצוב, של 'יבנה המקדש'.

עצוב, עצוב, להיות שם בהר, ולראות אותו במצב כזה, מרגש להיות קרוב לה', אבל אין לך אפילו אפשרות לבכות, 'פן תשמחנה בנות הפלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים'. צריך ללכת בקומה זקופה, ולנסות לא לדחוק רגלי השכינה, הרי בסופו של דבר השכינה תשכון רק בהגיעם של בני ישראל, ואנחנו צריכים להגיע.

ואחרי כן, מסתכלים על האנשים ואומרים, האם הם לא יודעים מה יש שם בהר? איזו קדושה אילו עוצמות, וכל זה חסר לנו!!!

לגבי העלייה עצמה:

א. הרבנים שאוסרים לא התייחסו כלל לגבולות, למשל הרב עובדיה בתשובתו, כלל לא דן בגבולות, אלא אמר באופן כללי, שכיון שאין אנו יודעים איפה אפשר ואיפה לא, לכן איננו עולים, כך שקצת קשה לסמוך על דבריו.

המבנה הטופגרפי של הר הבית, שמתואר במסכת מידות, עם המדרגות שקיימות בתוכו, הוא מבנה שאין לו הרבה אפשרויות ומיקום כיפת הסלע כקודש הקודשים הוא די הגיוני, כך שרובם מסכימים לזה.

כשעושים את הסיבוב, מתרחקים מהעזרה, ועולים מקסימום במקומות שנחשבים להר הבית, שבו מותר לטמא מת להכנס.

מי שחושש כמובן יכול לעלות בכניסה ולצאת חזרה משער קרוב, שכן שם אין שום חשש וברור שהמקום אינו נחשב להר הבית בכלל.

יש טענה שמישהו טען, שמורא המקדש פירושו ריחוק מהמקדש ולכן אין לעלות להר הבית. מעבר למופרכות של הטענה מבחינה ההלכתית, שהרי ברור שאיסור מורא מקדש הוא איסור בגדרים שכתובים בהלכה. ברור שגם אם עולים להר הבית בטהרה מרגישים את הריחוק, הרי איננו מסתובבים בכל ההר, אנו שומרים על מרחק מהמקומות הקדושים שבהם אסור לנו להכנס, וגם זה אחרי שטבלנו כהלכה במקווה, גם כאשר אנחנו עולים אנחנו חשים את הריחוק ממקום הקודש, לצערנו אפילו יותר מדי...

ולסיום: כולנו רוצים שייבנה בעתיד בית המקדש במקום הזה, כולנו מתפללים 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', כרגע המצב הוא שהערבים משקיעים משאבים רבים בעלייה להר ובהבאת קבוצות שיצעקו על יהודים אף בשכר, כרגע לצערנו אנחנו צריכים להוכיח בכלל שהמקום קדוש לעם היהודי, אינני חושב שזו המטרה העיקרית בעלייה להר, המטרה העיקרית לעלייה היא להתקרב אל ה', עובדהו במקדשו. אך אין ספק שאם חפצי חיים אנחנו ואם רוצים אנו שהר הבית ישאר בידנו, אנו צריכים להגדיל את כמות הפוקדים את שעריו בצורה אקספוננצילית.

ערב טוב

עקיבא