לפני חודש דיווחנו כאן על "מפנינים" - העלון התורני החרדי החדש העוסק בבנין המקדש. לקראת הפסח יצא גיליון נוסף, העוסק הפעם בהקרבת הפסח בימינו.
להלן העלון "מפנינים" מס' 2:
קרבן
הפסח והמצוות הכלולות בו
והמצוה
הנ"ה היא, שציוונו לשחוט שה הפסח ביום ארבעה עשר מניסן והוא אמרו
יתעלה (שמות יב) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. ומי שעבר על
ציווי זה ולא הקריבו בזמנו במזיד חייב כרת. בין איש בין אשה.
(ספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה נה)
והמצוה
הנ"ו היא שציוונו לאכול כבש הפסח ליל חמשה עשר מניסן בתנאיו
הנזכרים והוא שיהיה צלי ושייאכל בבית אחד ושייאכל עם מצה ומרור והוא אמרו ית'
(שמות יב) ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו.
(ספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה נו)
אכילת בשר הפסח בליל חמשה עשר מצות עשה שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו...
מצוה מן המובחר
לאכול בשר הפסח אכילת שובע, לפיכך אם הקריב שלמי חגיגה בארבעה עשר, אוכל מהן תחילה
ואחר כך אוכל בשר הפסח כדי לשבוע ממנו, ואם לא אכל אלא כזית יצא ידי חובתו.
(רמב"ם, הלכות קרבן פסח פרק ח)
הלכות קרבן פסח,
יש בכללן שש עשרה מצות, ארבע מצות עשה, ושתים עשרה מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן: א.
לשחוט את הפסח בזמנו. ב. שלא לזבוח אותו על החמץ. ג.
שלא תלין אימוריו. ד. לשחוט פסח שני. ה.
לאכול בשר הפסח על מצה ומרור בליל חמשה עשר. ו.
לאכול פסח שני על מצה ומרור בליל חמשה עשר לחדש השני. ז.
שלא יאכל נא ומבושל. ח. שלא יוציא מבשר הפסח חוץ לחבורה. ט.
שלא יאכל ממנו מומר. י. שלא יאכל ממנו תושב ושכיר. יא.
שלא יאכל ממנו ערל. יב. שלא ישבור בו עצם. יג.
שלא ישבור עצם בפסח שני. יד. שלא ישאיר ממנו עד בקר. טו.
שלא ישאיר מפסח שני לבקר. טז. שלא ישאיר מבשר חגיגת ארבעה עשר עד יום שלישי.
(רמב"ם, הלכות קרבן פסח הקדמה)
הקרבתו
בטומאה
וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ.
(במדבר, פרק ט)
בא הכתוב ולימד
על פסח ראשון שכשם שדוחה את השבת כך דוחה את הטומאה.
(ספרי בהעלותך, סה)
כִּי רַבַּת בַּקָּהָל אֲשֶׁר לֹא הִתְקַדָּשׁוּ וְהַלְוִיִּם עַל
שְׁחִיטַת הַפְּסָחִים לְכֹל לֹא טָהוֹר לְהַקְדִּישׁ לַה'. כִּי מַרְבִּית הָעָם
רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ כִּי אָכְלוּ
אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר
ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד. וַיִּשְׁמַע ה' אֶל יְחִזְקִיָּהוּ וַיִּרְפָּא אֶת
הָעָם.
(דברי הימים ב, פרק ל)
ר"ל שרובם היו טמאים, וכשרוב הקהל טמאים הפסח בא בטומאה...
שאם לא היו
מעברים והיו עושים בראשון בטומאה, היו מתאספים ישראל מועטים, וחשב שיהיה מועט
מישראל, והמיעוט אין עושים פסח בטומאה. וחכמים חלקו עליו בזה, כי הדין הוא
שמשערים ברוב הנכנסים בעזרה אף שהם מיעוט ישראל, וא"כ לא היה לו לעבר מפני
הטומאה...
הגם שהביא הקרבן
שלא כטהרת הקדש, כי היה טמא, ישקוף ה' על לבבו המוכן הגם שגופו אינו מוכן בטהרה, ויכפר בעדו על
שאוכל הפסח בטומאה, וה' שמע אל חזקיה וירפא את העם ויסלח להם על זה.
(מלבי"ם שם)
כל קרבן שקבוע לו זמן,
בין קרבן ציבור, בין קרבן יחיד, דוחה את השבת, ודוחה את הטומאה...
כל קרבנות הציבור קבוע זמנם, לפיכך כולן דוחין את השבת, ואת טומאת המת...
כיצד דוחה את
הטומאה, הגיע זמנו של אותו קרבן, והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למת, או שהיו
הקהל טהורים, והיו הכהנים המקריבין טמאים למת, או שהיו אלו ואלו טהורין, והיו כלי
השרת טמאים למת. הרי זה ייעשה בטומאה, ויתעסקו בו הטמאים והטהורים כאחד, ויכנסו כולן לעזרה...
ופסח שבא בטומאה, ודחקו טמאי מת ונכנסו להיכל פטורין, אף על פי שלא הותרו אלא לעזרה, הואיל ואין אני קורא בהם "אל
מחוץ למחנה תשלחום" (במדבר ה, ג), הרי אלו פטורין...
ומנין שטומאת מת
דחויה בציבור שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, כך למדו מפי השמועה שאנשים
יחידים הם שידחו לפסח שני אם היו טמאים, אבל ציבור שהיו טמאי מת אינן נדחין אלא הטומאה
תדחה ויעשו פסח בטומאה, והוא הדין לכל קרבן שקבוע לו זמן כפסח שהוא דוחה את
הטומאה.
והרי הדבר מפורש בכתובים שנאמר שם "כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים על שחיטת הפסחים
לכל לא טהור... כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו".
(רמב"ם, הלכות ביאת המקדש פרק ד)
היו רוב הקהל טמאי מת או שהיו הכהנים או כלי שרת טמאים טומאת מת אינן
נדחין, אלא יקריבו כולן הפסח בטומאה הטמאים עם טהורים, שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם יחידים נדחים ואין הצבור
נדחה, ודבר זה בטומאת המת בלבד כמו שביארנו בביאת המקדש...
פסח שהקריבוהו בטומאה הרי זה נאכל בטומאה, שמתחילתו לא בא אלא לאכילה...
כיצד משערים
הפסח לידע אם רוב הקהל טמאים או טהורים? אין משערין בכל האוכלין שאפשר שיהיו עשרים
נמנין על פסח אחד ומשלחין אותו ביד אחד לשחוט עליהן אלא משערין בכל
הנכנסים לעזרה ועד שהן מבחוץ קודם שתכנס כת הראשונה משערין אותן.
(רמב"ם, הלכות קרבן פסח פרק ז)
ההימנות
עליו
הבכור והמעשר
והפסח קדשים קלים. שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד
היסוד... הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא
למנויו ואינו נאכל אלא צלי.
(זבחים, נו ע"ב)
שנמנו בדמי לקיחתו כדכתיב לפי
אכלו תכוסו.
(רש"י שם)
אין שוחטין את הפסח אלא למנוייו שנאמר תכוסו על השה מלמד שמתמנים עליו
כשהוא חי, ואלו המתמנים על הפסח הם הנקראים
בני חבורה.
(רמב"ם, הלכות קרבן פסח פרק ב)
הקרבתו
שחיטת הפסח אחר חצות,
ואם שחטו קודם חצות פסול, ואין שוחטין אותו אלא אחר תמיד של בין הערבים, אחר
שמקטירין קטרת של בין הערבים ואחר שמטיבין את הנרות מתחילין לשחוט את הפסחים עד
סוף היום...
דם הפסח טעון
שפיכה כנגד היסוד, ואחר ששופכים דמו מפשיטים אותו וקורעין את בטנו ומוציאין את
אימוריו ומקטירין אותן חלבין כל זבח וזבח לבדו, ובעל הזבח נוטל פסחו עם העור שלו
ומביא לביתו לירושלים וצולהו ואוכל לערב...
הפסח נשחט בשלש כתות,
שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, קהל, ועדה, וישראל, ואין פוחתין משלשים בני
אדם בכל כת וכת...
כיצד נשחט,
נכנסה הכת הראשונה עד שתתמלא העזרה ונועלין דלתות העזרה ומתחילין לשחוט את פסחיהן,
וכל
זמן שהן שוחטין ומקריבין קוראים הלויים את ההלל, אם גמרו ההלל
ועדיין לא שלמה הכת מלהקריב, שונים, ואם שנו ולא שלמו להקריב משלשין, ומעולם לא
שלשו.
על כל קריאה
וקריאה תוקעין שלש תקיעות בחצוצרות, תקיעה תרועה ותקיעה, הואיל ואין לו נסכים
לתקוע בשעת ניסוך תוקעין בשעת שחיטה.
הכהנים עומדים שורות
שורות ובידיהן מזרקי כסף ומזרקי זהב, שורה שכולה כסף כסף, שורה שכולה זהב זהב, ולא
היו מעורבים כדי שיהיה להם נוי, ולא היו למזרקין שולים כדי שלא יניחום ויקרש הדם.
שחט השוחט וקיבל
הכהן, נותנו לחבירו וחבירו לחבירו כדי שיתעסקו רבים במצוה עד שיגיע הדם אצל כהן
הקרוב למזבח, שופכו שפיכה אחת כנגד היסוד ומקבל מזרק אחד מלא ואחר כך
מחזיר את הריקן, ותולין ומפשיטין את כולו וקורעו וממחה את קרביו עד שמסיר מהן
הצואה והפרש, ומוציא את האימורין ונותנן בכלי ומולחן ומקטירן הכהן על גבי המזבח,
וכיצד תולין ומפשיטין, מסמרות של ברזל היו קבועין בכותלים ובעמודים שבהן תולין
ומפשיטין, וכל מי שלא מצא מקום לתלות מקלות דקים וחלקים היו שם מניח על כתפו ועל
כתף חבירו ותולה ומפשיט.
שלמו מלהקריב
פותחין דלתות העזרה ויוצאת כת הראשונה ונכנסה שנייה, יצאת שנייה ונכנסה שלישית,
כמעשה ראשונה כך מעשה שנייה ושלישית, שלמה כת שלישית ויצאת רוחצים את העזרה.
(רמב"ם, הלכות קרבן פסח פרק א)
צלייתו
אין צולין את
הפסח על גבי כלי אבן או כלי מתכות שנאמר צלי אש לא צלי דבר אחר...
כיצד צולין
אותו, תוחבו
מתוך פיו עד בית נקובתו בשפוד של עץ ותולהו לתוך התנור והאש למטה
ותולה כרעיו ובני מעיו בתנור חוצה לו ולא יתנם בתוכו שזה כמין בישול הוא, ושפוד של
רמון היו בוררין לצלייתו כדי שלא יזרוק את מימיו ויבשלהו.
(רמב"ם, הלכות קרבן פסח
פרק ח)
ליל
הסדר בזמן הבית
סדור עשיית
מצוות אלו בליל חמשה עשר כך הוא:
...מביאין שלחן
ערוך ועליו מרור וירק אחר ומצה וחרוסת וגופו של כבש הפסח ובשר חגיגה של יום ארבעה עשר...
שבכל הלילות אנו
אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי...
פסח זה שאנו אוכלין על
שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה'...
אחר כך מברך
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הזבח ואוכל מבשר
חגיגת ארבעה עשר תחלה, ומברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על
אכילת הפסח ואוכל מגופו של פסח, ולא ברכת הפסח פוטרת של זבח ולא של
זבח פוטרת של פסח...
ואחר כך נמשך
בסעודה ואוכל כל מה שהוא רוצה לאכול ושותה כל מה שהוא רוצה לשתות, ובאחרונה אוכל
מבשר הפסח אפילו כזית ואינו טועם אחריו כלל.
(רמב"ם, הלכות חמץ ומצה פרק ח)
כבר ביארנו בכמה
מקומות שאין הפסח נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק מן העבירה ודין
תורה שיאכל כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר.
(רמב"ם, הלכות קרבן פסח פרק ח)
אמירת
ההלל
אמר רב משום רבי
חייא: כזיתא
פסחא והלילא פקע איגרא.
(פסחים, פה ע"ב)
חבורות גדולות
היו נמנין עד שלא היה הפסח מגיע לכל אחד כי אם כזית מן הפסח: לקול
המולת ההמון מההלל דומין כאילו הגגין מתבקעים שהיו אומרים ההלל על
הפסח.
(רש"י שם)
בזמן
הזה
בזכות דם ברית
מילה ובזכות דם פסח - נגאלו ממצרים (עי' שמות רבה, בא יז, ג), ובזכות דם ברית
מילה ובזכות דם פסח - אתם עתידים להיגאל בסוף מלכות רביעית, לכך
נאמר (יחזקאל טז, ו): "וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ
בְּדָמַיִךְ חֲיִי".
(פרקי דרבי אליעזר, פרק כח)
מקריבין
אע"פ שאין בית. וכמו שפסק גם הר"מ ז"ל בפ"ה מהל' ב"ה, ובימי
אלו הנשיאים שהיו סמוכים לחורבנו של בית, וקרובים למלכות ואהובים, אולי
הי' עדיין המזבח קיים, והקריבו קרבנות ציבור, (וכדרך שעשו בתחלת
בנינו ככתוב בעזרא), כמו בימי הבית. או לכל הפחות פסחים.
(שו"ת שאילת יעבץ, ח"א סי' פט)
לפע"ד לא
צריכים לכהן מיוחס ונאכל שם מן הפסחים עכ"פ שהותר טומאה בציבור בער"פ
ול"צ לשקלים ולא לכהן הגדול.
(שו"ת חתם סופר, יו"ד סי' רלו)
חזרתי על כל
הצדדים ולא
מצאתי שום דבר החוצץ היום להקריב קרבן פסח, אחר שיבנה היום מזבח, על
מקום אשר היה בנוי בראשונה...
וא"כ דברי
ר"ח כהן דרצה להקריב קרבנות בירושלים בשנת י"ז לאלף הששי, וכן
רצון הגאון מוהר"ר עקיבא איגר ז"ל, דגלה דעתו לבקש משרי ירושלים שיתנו
רשות להקריב על מקום המזבח נכונה...
ר"ג דיבנה
שהיה אחר החורבן ור"א בן עזריה שהיה עמו עיברו את השנה מפני קרבן פסח וקיני
יולדות (סנהדרין יא ע"ב), הרי דהיו מקריבין אז קרבן פסח ושאר קרבנות גם אחר החורבן.
(שו"ת מהר"ץ חיות, סי' עו, פרקים ב-ג)
והנה ראיתי בספר
כפתור ופרח שהקשה למה לא נקריב תמידין ומוספין וכל קרבנות צבור ופסחים בזה"ז
שהרי מקריבין אע"פ שאין בית ואי משום טומאה והלא קרבן צבור בא בטומאה ותירץ
משום שאין אנו יודעים איזה כהן מיוחס. ומעתה כיון שעכ"פ יש כהן מיוחס בעולם
ויכולים להקריב פסחים.
(שו"ת נודע ביהודה
מהדו"ק, או"ח, סימן לה)
לכן בזה"ז אי
איתיהיב רשות להקריב ק"פ אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס.
(חזון איש, אה"ע סי' ב, ז)
פסח
שני
גר שנתגייר בין
ב׳ פסחים צריך לעשות פסח ב׳ דברי רבי ר' נתן אומר א״צ לעשות פסח ב׳ שכבר לא נתחייב
בראשון. ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה היחיד עושה פסח ב׳ ואין הצבור עושה
פסח ב׳ ר׳ יהודה אומר אף הצבור עושה פסח ב׳.
(תוספתא, פסחים פ״ח)
כיון שכל הדחייה
באה לנו מכח אונס ולא מכח טומאה שהרי אלו היה בית המקדש קיים ודאי היו עושין
בטומאה אלא שעכשיו בעוה"ר לא יכלו לעשותו מכח שאין בה"מ קיים נמצא שלא
היתה הדחייה מתוך טומאה אלא מתוך אונס שהרי אם היה מכח הטומאה לא היו נידחין
אלא הוו עבדי וכיון שכן הרי כבר כתבנו לעיל מכח הסוגיא דאונסים אפילו אי הוו רבים
עבדי בשני א"כ אוף הכא בנ"ד כיון שבאה להם הדחייה ודאי עבדי בשני אף
דהוו רובא.
(שו"ת יוסף אומץ להחיד"א, סי' ו)
נראה ברור אם
יבנה הבית ב"ב בין ב' הפסחים... כל ישראל חייבים לעשות פסח שני כמו גרים הרבה כי דינים אלו דרוב ומיעוט הם רק העומדים חוץ לעזרה
כמבואר בר"מ ובש"ס ובירושלמי אבל באין עומדים ואין בית המקדש אין החשבון
הזה וכל ישראל יעשו פ"ש כנ"ב. ואני כותב זה בין שני הפסחים יה"ר
שיבנה מהרה קודם פ"ש ונזכה ונעשה הפ"ש אמן ואמן.
(מנחת חינוך, מצווה שפ)
'זכר למקדש
כהלל' למה נקטו זה הפסוק דכתיב בפסח שני והלוא היה להם לנקוט הפס׳ ומצות על מרורים
יאכלוהו דכתיב בפסח ראשון, ובספר דובר שלום אות שצ"ד הביא בשם הגה״ק מוה״ר
יהושע מבעלז זצ"ל שזהו לאשר באמרינו בליל התקדש החג סדר ההגדה אנחנו מחכים
לישועת ה׳ שתקדים לבוא עוד לפני פסח שני, ומבואר בירושלמי פסחים פ״ט ה"א ניתן
לישראל לבנות בית הבחירה ר׳ יודה אומר צבור עושה פסח שני, לכך נקטינן הפס׳
דפסח שני לומר שאנחנו מקוים שעוד בזו השנה נקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו
דהיינו בפסח שני הבע"ל.
(באר מרים על הגדש"פ)
ועל
ידי זה...
בשעה שאמר
הקב"ה למשה לשחוט הפסח, אמר לו משה: ריבון העולם, הדבר הזה היאך אני יכול
לעשות, אי אתה יודע שהצאן אלוהיהם של מצרים הם? אמר לו הקב"ה: חייךָ, אין
ישראל יוצאים מכאן עד שישחטו את אלהי מצרים לעיניהם, שאודיע להם שאין אלהיהם כלום.
(שמות רבה, פרשה טז, ג)
סודות קרבן פסח, לפי פשטן, הוא להראות כי גדול ה'
מכל אלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ולו יתברך הכח והיכולת... וצוה השם יתברך ליקח שה
לשוחטו, ובזה הכניע מערכת שלהם שהוא טלה, ועשה משפט באלהיהם שהוא שר שלהם, להודיע
כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו, כי אין כח בשום שר ומושל. ובזה
נתבטלו כל העבודות זרות.
(של"ה, פרשת בא, תורה אור)
וככה תאכלו אותו
וגו׳ ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה', פירוש כי לכך יש לכם לאכול הקרבן הזה שהוא
פסח לה׳, שיהא מרחם עליכם בקרבן זה שאתם עובדים לפניו בקרבן הזה ובזה אתם שלו
וראוי לרחם על שלו. ומפני שהשם יתברך לקח ובחר בישראל בפרט מכל
האומות להיות שלו מורה בזה שהוא יחיד, שכיון שהוא יחיד בוחר באומה יחידית לא בכלל
האומות, שזה נותן ענין האחדות להיות לו עם מיוחד, שאם אין כאן אחדות
לא היה בוחר באומה יחידית, אלא שהוא יחיד בוחר ביחיד וזאת העבודה היא עבודה מאומה
יחידה למי שהוא אחד. וזהו עצם הקרבן הזה, לכך היה כל העבודה הזאת בענין אחדות,
כי היה מצות הקרבן לאכול אותו על כרעיו ועל קרבו, שאין ראוי שיהיה הקרבן הזה מחולק
רק על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו, כי הדבר שהוא מחולק אינו אחד שהרי יש בו חלקים אבל
דבר שהוא שלם יש בו אחדות, וכל ענין עבודה זאת בקרבן הזה להורות על האחדות.
(מהר"ל, גבורות ה' פרק ס)
עיקר ענין קרבן פסח הוא שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי בני ישראל ולא יתן
המשחית לבוא אל בתיכם... והוא השאור
שבעיסה ועל ידי שנשתקעו אבותינו במצרים בסיבתו בארבעים ותשע שערי טומאה מזה עצמו
היה הקטרוג גדול מאד מה נשתנו אלו מאלו עד שכביכול הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הוצרך
לעמוד על הפתח להושיעם מכף מעוול וחומץ וזה הענין נוהג גם לדורות כאשר מקריבין
הפסח כמו שנאמר (שמות י"ב, כ"ז) ואמרתם זבח פסח הוא לה'
אשר פסח על בתי בני ישראל וגו' שכביכול ה' יתברך מרחם על כל פרטי נפשות ישראל אשר
נשתקעו בעומק השפלות מצד השאור שבעיסה לעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו.
(פרי צדיק, ויקרא - לחג הפסח)
מענייני הגיליון הקודם
משל למלך שהיה
לו בן והשליטו על כל נכסיו ואמר הבן לאביו אם אין אתה נותן לי הכסא שלך היאך הכל יודעים
שאתה מחבבני אלא כשתתן לי מקום הכסא שלך הכל נותנין לי קילוס. כך
נתן האלוקים לאברהם העולם שנאמר (בראשית יח) וה' אמר המכסה אני מאברהם, כיון
שנתן לו הכל א"ל אם אין אתה נותן לי בית המקדש ת"ק אמה על ת"ק אמה
לא נתת לי כלום, ונתן לו הקב"ה כל מה שביקש שנאמר (בראשית מח)
ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, וכיון ששמע אברהם כן מה אמר (תהלים ס) אלוקים דיבר
בקדשו אעלוזה.
(שמות רבה פרשה טו)
אכן ידעתי בטוב
דברי אלוקים חיים מהגאון ר' חיים זצ"ל כי למדתי אצל הגאון הצדיק המחוכם בכל
החכמות ר' יוסף זונדל סלאנטער זצ"ל אשר שבקו חיים בירושלים בקדושה וטהרה והוא
היה תלמיד מובהק של הגאון קדוש ה' ר' חיים מוולאזין זצ"ל אשר כל דבריו
וסיפוריו תמיד מרבו המובהק הגר"א מווילנא זיע"א והיה רגיל לומר משמו
כדברים האלה. היינו, אם נשיג רק הר הבית להקריב עליו קרבן תמיד פעם אחת הרי זה
לאחר המעשה. והיה מדבר זאת בלשון אשכנז לשונינו בזה הלשון "אז מיר
וועליך ארויף חאפין מיט דען קרבן תמיד אויף דען הר הבית איז שאן נאך אללעס"
וזאת דעתו הנשגבה אשר קרני הודו קבירא בי מאז אשר שמע מרבו ורבו מרבו הקדוש
הגר"א מווילנא זי"ע.
(סלו סלו המסילה, עמ' 77)
המ"ע של 'בנין המקדש והמזבח', היא לדורות ולכל זמן... ובכל זמן
שיהיה לנו הרשות והיכולת – חלה עלינו המצוה... אחרי שנקטי' כר' יהושע מקריבין אע"פ שאין בית (וכפסק
הרמב"ם ושאר פוסקים) אין בנין המזבח והקרבת קרבן קשור לבנין הבית והמחיצות.
וגם בעליה השניה בימי עזרא בנו המזבח והקריבו קרבנות (י"ט שנה) קודם בנין
הבית.
(עיר הקודש והמקדש, ח"ה פ"ז)
לחידודי
מהם הקשיים הטכניים העומדים בפנינו, בבואנו להקריב קרבן
פסח בירושלים כפי שנראית בימינו, ומהם לדעתכם הפתרונות להם? (נשמח לשמוע התייחסות
לבעיות לינה, תחבורה, הסעדה וכל תחום אחר שיעלה בדעתכם).
תשובות נא לשלוח
לת.ד. 8400 י-ם • פקס: 077-5558067 • mipninim@gmail.com
בין הפותרים יוגרל ספר 'תורת כהנים' עם פירוש
החפץ חיים
פתרון
החידה מהגיליון הקודם:
א.
שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם
לארץ בימי יהושע: למנות מלך, להכרית את עמלק, ולבנות בית המקדש. האם הסדר מעכב?
איתא בסנהדרין (כ:) ובספרי (ראה): "תניא רי״א ג׳ מצוות
נצטוו ישראל בכניסתם לארץ: להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם ביה״ב וכו'
ואיני יודע איזו מהן תחילה כו׳. להעמיד להם מלך תחילה כו׳ וישב שלמה על כסאו כו׳ ולהכרית
זרעו של עמלק..." (ועי' רמב"ם ריש הל' מלכים). וכתב הגרי"מ טוקצ'ינסקי
זצ"ל בספרו "עיה"ק והמקדש" (ח"ה, פ"א), שאף שלדעת הגאון
רבי דוד פרידמן זצ״ל (בקונטרסו ״דרישת ציון״) מוכח מכאן שלא נתחייבנו במצוות ביהמ"ק
אלא לאחר שנכנס לאר״י ויהי׳ לנו מלך, "לענ״ד כל זה הי׳ לראשונה בכניסתם לארץ נתחייבו
באלו שלש מצוות עפ״י הסדר הזה: מלך, מחית עמלק, בניין ביה״ב. אבל אח״כ נשאר כל חיוב
למצוה בפ"ע" ועיי"ש שהביא כן מלשון הסמ"ג, וציין שכן מוכח מעזרא
ומריב"ח (ולכאו' מוכח כן אף משלמה שבנה ביהמ"ק אף שלא הוכרת לגמרי זרע עמלק).
ולגבי דברי הרמב"ם בסוף הל' מלכים שמלך המשיח עתיד להשיב
מלכות דוד ולבנות ביהמ"ק וכו', כתב ש"אין דבריו אלה נאמרים מצד ההלכה אלא
מצד חזיון היעוד וגם לא נכנס כאן לבאר פרטי חזיון היעוד, כיצד יהי׳ ובאיזה אופן וסדר
יהי׳", עיי"ש.
כמו"כ, ראוי לציין שבהל' ביה"ב לא הביא הרמב"ם
המלכת מלך והכרתת עמלק כתנאים מעכבים.
ב.
האם הקריבו קרבנות לפני שקיימו
את המצוות הקודמות לבניין בית המקדש?
אחר שגם בניין ביהמ"ק אינו לעיכובא, ודאי שניתן גם להקריב
קרבנות - כפי שהקריבו בגלגל, שילה, נוב וגבעון בטרם המלכת שאול והכרתת זרע עמלק על
ידיו ובטרם נבנה המקדש.
ג. האם בית ראשון נבנה בהתעוררות
ישראל מעצמם, בהארה מן השמים, או רק לאחר הערה נזיפה וצער? ובית שני?
"תני ר' שמעון בן יוחי: משל לאחד שהיה מכה את בנו, ולא
היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה
ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו
בנין בית המקדש". (מדרש תהילים פי"ז) ועי' רמב"ן במדבר טז כא.
ואף בבית שני נתרשלו בדבר עד שנשלח
אליהם חגי הנביא (עי' חגי פ"א). והב"ח (בסי' תרע) כתב: "בחנוכה עיקר
הגזירה היתה על שהתרשלו בעבודה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה