צעדת הכהנים והעם בערב פסח להר הבית

לקראת קרבן פסח || יום שני, י"ד ניסן, חג הפסח, ערב חג המצות

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם: פֶּסַח, לַה' • בשעה 12:00 התכנסות בכיכר ספרא של החפצים בהקרבת הפסח במועדו • 12:15 דברי ברכה - הרב יהודה קרויזר • 12:30 תהלוכה עם כהנים בבגדיהם וכלי הקודש בידם להר הבית • 13:00 תהלים ותפילה בשער האשפות • 13:10 תפילת מנחה בשער הלל • עלייה להר הבית בראשות רבנים ויקירי ירושלים

↓ מתאספים, לומדים, צועדים, מתפללים ועולים להר הבית

ביום שני, ב-י"ד ניסן, חג הפסח, ערב חג המצות, לאחר חצות היום יגיע זמן הקרבת הפסח במקום המקדש בהר הבית.

האם נזכה השנה להקריב את הפסח או שחלילה שוב נעבור שנה בלי קרבן פסח?

אוהבי ה' המחכים בבניין אריאל יתאספו בתחנת הרכבת ליד עיריית ירושלים לשיעור בעניין קרבן פסח גם ללא בית מקדש.

לאחר השיעור יצעדו הנוכחים להר הבית יחד עם כוהנים בבגדי כהונה. בראשות הכהן החשוב הרב ברוך כהנא שליט"א, ממחדשי העבודה בזמן הזה.

בתכנית:

12:00 - התכנסות ליד תחנת הרכבת שליד כיכר ספרא (עירית ירושלים).

12:15 - דברי ברכה מאת הרב יהודה קרויזר שליט"א רבה של מצפה יריחו.

12:30 - צעדה לשער האשפות בשירת הלל לקבלת פני העולים עם זבחי הפסח.

13:00 - שער האשפות - אמירת תהלים ותפילה להטיית לבבות ראשי המדינה, שריה ויועציה לקיום מצוות קרבן הפסח.

13:10 - שער הלל (לשעבר: המוגרבים)תפילת מנחה, אמירת סדר קרבן פסח בשער הלל ועלייה להר הבית.

14:30 - הקרבת זבח הפסח, אם יורשה או ירידה לכותל והיכשלות באיסור כרת על ביטול מצוות הפסח, אם חלילה לא יורשה.

האירוע באבטחת כוחות הביטחון, נא להשמע להוראותיהם.

הר הבית יהיה פתוח ליהודים בערב החג וכל ימי החג למעט שישי שבת בשעות:

• בוקר: 7:30 עד 11:00
• צהריים: 13:30 עד 14:30

תירגול קרבן הפסח מתקרב למקום המקדש

מתרגלים את הקרבת הפסח ליד שערי הר הבית || עם הפנים פנימה

מעמד תירגול קרבן הפסח המתקיים בשנים האחרונות בקהל אלפים, הולך ומתקרב השנה צמוד למקומו הייעודי בהר הבית.

↓ מתקרבים לדבר האמיתי

אירגוני המקדש יקיימו השנה את תירגול קרבן הפסח ברחבת גן דווידסון הצמוד לכותל המערבי והדרומי של הר הבית.

מעמד התירגול הפך בשנים האחרונות לאירוע השנתי המרכזי של הכיסופים לשיבת המקדש, והוא זוכה להשתתפות מרשימה של רבנים, ראשי ישיבות וחברי כנסת.

בין הרבנים ששיגרו את ברכותיהם למעמד נמנים גדולי הרבנים כמו הרב דב ליאור והרב נחום רבינוביץ. הרב אריה שטרן רבה של ירושלים, והרב שמואל אליהו רבה של צפת אף השתתפו בעצמם במעמד התירגול לצידם של הרב יעקב מדן, הרב שבתי רפפורט, הרב אורי שרקי, הרב אריה ברונר, הרב מנחם בורשטיין, והרב יהודה קרויזר רבה של מצפה יריחו.

האירוע המשחזר את שחיטת קרבן הפסח במקדש מבוצע על ידי כהנים לבושים בגדי כהונה לבנים, עם מזבח דמה. עליו עולים להקטיר את החלבים שאינם נאכלים, ובשר הכבש מחולק בין המשתתפים שהביקוש לו לקערת ליל הסדר הולך ועולה משנה לשנה.

התירגול המתקיים מדי שנה בי' בניסן, יתקיים ביום חמישי שלפני פסח בכוונה לעורר את הכיסופים, להמחיש וללמוד את סדר ההקרבה האמורה להתקיים בערב החג במקומו המיוחד לו בהר הבית, אומרים במטה המשותף של ארגוני המקדש. במטה מייחלים ומקווים מדי שנה שהממשלה תאפשר את הקרבת הפסח במועדו על פי ההלכה הקובעת ש"מקריבין את כל הקרבנות אף על פי שאין בית המקדש קיים".

אין מתאים יותר משנת היובל לשחרור הר הבית לחידוש עבודת המקדש במקומו, אומר אסף פריד דובר המטה. אולם, גם אם הרשויות יעמדו בסירובן גם השנה, ברור לנו שככל שיותר יהודים ישתתפו באירוע כן נזכה לעשותו ולהחזיר את הסדר האמיתי עם קרבן הפסח.

פריד מציין בהתרגשות כי למעלה מחמישים איש כבר התנדבו ביומיים הראשונים למיזם ההדסטארט של התירגול. שיבת המקדש צריכה להיעשות על ידי כל ישראל, ואנחנו מזמינים את כולם להשתתף בתירגול ולבטא את הדרישה הציבורית לשוב ולחדש ימינו כקדם במקדש כמצווה עלינו בתורה.

יום עיון בנושא קרבן פסח בימינו ביום חמישי

מתכוננים להקרבת הפסח || הציבור מוזמן!

תנועת "חוזרים להר" תקיים ביום חמישי הקרוב יום עיון בנושא הקרבת הפסח • יום העיון יתקיים בכ"ה באדר בשעה ארבע אחה"צ בישיבת הרעיון היהודי ברח' שמריה 11, שמואל הנביא בירושלים • הציבור מוזמן!

↓ תנועת חוזרים להר מזמינה את הציבור

תנועת חוזרים להר מזמינה אתכם ליום עיון בנושא הקרבת קרבן פסח בימינו!

יום העיון ייערך בישיבת הרעיון היהודי, רחוב שמריה 11 ירושלים, ביום חמישי הקרוב, כ"ה אדר בשעה 16:00.

סדר השיעורים:

16:00-16:35: הרב יהודה קרויזר - הקרבת קורבן פסח בימינו 

16:35-17:05: ר"מ מישיבת "תורת הבית" - קורבן פסח "בימים ההם ובזמן הזה.

הפסקה

17:15-17:50: הרב ישראל אריאל - הרחבת חומות ירושלים בקורבן הפסח

הפסקה

18:00-18:30: מיכאל בן ארי - חריגות קורבן הפסח במקדש.

18:30: ערבית 

18:45-19:20:הרב מנחם מקובר - מהות קורבן הפסח.

19:20-19:45: הרב מרדכי פריזיס - בניית המקדש בידי אדם או שמים? והקרבת קורבן הפסח.

19:45-20:00: יו"ר תנועת 'חוזרים להר' רפאל מוריס - קורבן פסח למעשה תנועת 'חוזרים להר'.

*יוגש כיבוד קל

**עזרת נשים פתוחה

לפרטים נוספים ולאישור הגעה:

• בנים: אברהם יצחק: 055-8849676
• בנות: שירה: 053-5319185

יום העיון יועבר בשידור חי בדף הפייסבוק של תנועת "חוזרים להר"

כמעט הדבר האמיתי: מתרגלים את הקרבת קרבן הפסח

מתקרבים אל היעד || הקרבת הפסח במועדו ובמקומו

זה לא ייעשה במקום המיועד אלא בהר הצופה אליו ולא בזמן המיועד אלא ארבעה ימים קודם לכן, ובכל זאת זהו אירוע שאמור לדמות כמעט במדוייק את הקרבת קרבן הפסח במקדש. ביום שני הקרוב, י' בניסן (18.4.16), כמדי שנה בשנים האחרונות, יקיימו תנועות המקדש יחד עם ציבור רחב בבית אורות שבהר הצופים מעמד חגיגי של תרגול הקרבת הפסח. 

↓ מאת: ארנון סגל

תנועות המקדש לא המציאו את רעיון החתירה לחידוש הקרבת הפסח. פוסקי הלכה רבים ראו בקרבן הפסח חובה הלכתית תקפה לגמרי בזמננו. החת"ם סופר כתב כך במפורש לפני כ-180 שנה בתשובה לשאלת הרב צבי הירש קלישר: "לפי עניות דעתי לא צריכים לכהן מיוחס ונאכל שם מן הפסחים על כל פנים" (שו"ת יו"ד רלו), וכך כתב גם בן תקופתו הרב צבי הירש חיות, המהרי"ץ: "לא מצאתי שום דבר החוצץ היום להקריב קרבן פסח אחר שיבנה היום מזבח על מקום אשר היה בנוי בראשונה" (שו"ת עו, ב-ג). דברים זהים נכתבו גם בשו"ת 'נודע ביהודה' ואילו החזון אי"ש הוסיף שאין לבטל את הקרבת קרבן הפסח אם תימצא אפשרות לעשות זאת.

האמת היא שקרבן הפסח לא היה עניין פשוט גם בעוד ניצב הבית על עמדו. הכתובים מספרים שבימי המלך חזקיה, שלהי תקופת הבית הראשון, נעשו הכנות לקיום קרבן הפסח – ככל הנראה לאחר שנים רבות שבהן לא נחגג כלל. אולם אפילו אז, לא מעט לעג נשפך על ראשי החותרים לקיום העניין: "וַיַּעֲמִידוּ דָבָר לְהַעֲבִיר קוֹל בְּכָל יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן לָבוֹא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַה' אֱ-לוהֵי יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם כִּי לֹא לָרֹב עָשׂוּ כַּכָּתוּב... וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר בְּאֶרֶץ-אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְעַד-זְבֻלוּן; וַיִּהְיוּ מַשְׂחִיקִים עֲלֵיהֶם, וּמַלְעִיגִים בָּם. אַךְ-אֲנָשִׁים מֵאָשֵׁר וּמְנַשֶּׁה וּמִזְּבֻלוּן נִכְנְעוּ וַיָּבֹאוּ לִירוּשָׁלִָם... וַיֵּאָסְפוּ יְרוּשָׁלִַים עַם-רָב לַעֲשׂוֹת אֶת-חַג הַמַּצּוֹת" (דהי"ב ל).

ליל הסדר המקורי, זה שבו מתווספת קושיה לארבעת הקושיות – מדוע הלילה הזו כולו צלי, אמור להיערך בתוככי ירושלים המקודשת, כלומר השטח שהיה מוקף חומות בימי הבית, והפסח נאכל בו בידי המוני בית ישראל כשהם ישובים חבורות חבורות. "פסחא בזיתא והלילא מתבר איגריא", מספר התלמוד הירושלמי. כלומר, הפסח חולק בצימצום מרוב משתתפים אולם שירת ההלל שנשמעה מכל פינה בעיר – בקעה את הגגות. את הרגעים הנשכחים הללו עמלים בקרב ארגוני המקדש לשחזר במסגרת מעמד התרגול. 

את הפסח משפדים על רימון מפני שאסור לבשל אותו אלא רק לצלות. שפוד של רימון, כלומר ענף מהעץ הזה, איננו פולט נוזלים וכך הבשר נצלה מחמת האש בלבד. החלק הצר של השפוד, זה שהיה רחוק מהקרקע כאשר הענף עוד צמח על העץ, מוכנס ראשון לתוך פיו של השה. לאחר מכן נלקח השפוד, ועליו הטלה או הגדי, אל מחוץ להר הבית ונצלה בשכונות העיר. את קרבן הפסח תולים בתנור כך שהבשר לא יגע בדופנו, וגם זאת בכדי שיצלה מחום האש ולא מחומה של דופן התנור. בנוסף לכך, קיים איסור לשבור עצם מעצמות קרבן הפסח, ולכן מקפידים לחלק אותו בזהירות מרובה.

* * *

ובחזרה למציאות הנוכחית ולמעמד התרגול:

בשעה 14:00 יתקיים פאנל רבני בבית המדרש של ישיבת בית אורות בשאלה האם יש לחתור בימינו לחידוש עבודת הקרבנות. כן יתקיימו שיעורים בעניין קרבן הפסח מפי הרבנים אורי שרקי, מנחם בורשטין, מנחם מקובר, בניהו ברונר, ויצחק יעבץ.

בשעה 17:00 יחל האירוע המרכזי ויכלול ברכות רבנים ואנשי הציבור. בין המברכים יהיו רבה של ירושלים – הרב אריה שטרן, רבה של צפת – הרב שמואל אליהו, ראש ישיבת הר עציון הרב יעקב מדן, חבר הכנסת מיקי זוהר (הליכוד), חבר מועצת עיריית ירושלים – דב קלמנוביץ', הרב ישראל אריאל – נשיא מכון המקדש, רבה של אפרת – הכהן הרב שלמה ריסקין, יהודה גליק ורבים נוספים. לאחר מכן יתקיים מעמד התרגול עצמו ויכלול עבודת כהנים בבגדי כהונה כשרים, חצוצרות ושירת הלל כבימי המקדש, שחיטת טלה וצלייתו ראשו על כרעיו ועל קרבו וכן הדגמת הפעולות הנדרשות במקדש על גבי מבנה דמוי מזבח. 

הכניסה חופשית. הסעות מגבעת התחמושת לאירוע ובחזרה יתקיימו החל מהשעה 13:30 ולאורך כל שעות האירוע. חנייה בגבעת התחמושת. לפרטים: מטה ארגוני המקדש 054-5720066, 055-6676764.

בנוסף, המטה מציע לציבור להתמנות על קרבן הפסח האמיתי – למקרה שיתאפשר, ובדרך הזו לתמוך בקיום אירוע התרגול. כל זאת באמצעות אתר Headstart: "תרגול קרבן פסח תשע"ו".

פרשת בא: הקרבת הפסח

פרשת בא || מכון המקדש

דם המילה מבטא את החירות הגופנית, דם הפסח מבטא את חירות הנשמה.

↓ מאת: הרב אבי כהנא/ מכון המקדש

עם ישראל הגיעו במצרים לשאול תחתית והיו שקועים במ"ט שערי טומאה. המדרש מספר שהיו עם ישראל צריכים זכות כדי להינצל ולהיגאל ממצרים, עקב היותם שקועים במ"ט שערי טומאה, ובחמלת ה' ניתנו להם שתי מצוות: דם פסח ודם מילה אשר בזכותן נגאלו ממצרים. וכך אומר המדרש: "ובשני דמים ניצולו ישראל ממצרים... שנאמר: 'ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי' (יחזקאל טז,ו) – בדם פסח ובדם מילה" (שמות רבה יז,ג). יש להבין, מה מיוחד בשתי מצוות אלו שבזכותן היו ישראל ראויים להיגאל ממצרים? 

דם המילה מבטא את החירות הגופנית. עם ישראל היה במצרים תחת שיעבוד גופני של מלכות מצרים, עתה כשהם מקיימים את מצות המילה, הם מראים שאינם עוד עבדים של פרעה אלא של הקב"ה בלבד! יש כאן חידוש הקשר והברית בין עם ישראל להקב"ה. 

לעומת דם מילה, דם הפסח, מבטא את חירות הנשמה. מאתיים ועשר שנות שיעבוד גרמו לעם ישראל פסיכולוגית להרגיש עבדים ונרדפים. עתה בהקרבת קרבן הפסח, הנשמה, בת מלך, חוזרת לשורשה ומתקשרת להקב"ה, ובכך משתחררת מלחצים שונים. 

הרב גורן זצ"ל היה מדגיש, שבהקרבת קרבן פסח במצרים כל בית זכה להיות "מעין מקדש מעט": הזאת דם הקרבן על המשקוף ועל שתי המזוזות, דומה להזאת הדם על המזבח, כמו כן נאסרה היציאה חוץ לבית, כשם שבאכילת הקרבנות אסור לצאת מתחום העזרה או מירושלים. בהפיכת הבית ל'מקדש מעט', זכו ישראל להינצל "ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף" (שמות יב,כג). 

נמצא שהזוכה להגיע למקדש ולהקריב קרבנות, כעין קרבן פסח, זוכה להתקרב להקב"ה, ויתירה מזאת, הנשמה זוכה להגיע לשורשה וכאילו להיוולד מחדש. שנזכה להתחדש ולהתראות במקדש במהרה.

רק קורבן פסח מפריע? מה עם חג הקורבן?

דאגה לבעלי חיים? || צביעות במיטבה

העיתונאי ארנון סגל סופג איומים לקראת אירוע תרגול הקרבת הפסח ותוהה היכן המאיימים כשמדובר בשניצל שלהם או בחג הקורבן המוסלמי...

להאזנה לראיון לחץ כאן >>

↓ מאת: שמעון כהן ערוץ 7

ביום שני הקרוב תתקיים בירושלים מסורת תרגול הקרבת קרבן הפסח. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם העיתונאי ואיש הר הבית ארנון סגל, ממובילי האירוע שזוכה בימים האחרונים גם לאיומים מצד ארגוני זכויות בעלי חיים ואף מחברת מועצת עיריית ירושלים.

בראשית הדברים התייחס סגל לאירוע עצמו. "זהו אירוע מרגש שאני חווה שנה אחר שנה כבר שנה רביעית. אירוע מרגש מאין כמותו. למעשה זה מה שהיינו אמורים לעשות בהר הבית, מצווה מקבילה בחומרתה לברית מילה, הברית שלנו כעם עם ריבונו של עולם".

התרגול מתבצע, מספר סגל, עם כוהנים הלבושים בבגדי כהונה וכשלווים שרים שירי הלל מקריבים את דמוי הקרבן וצולים אותו ראשו על כרעיו ועל קירבו כפי המחויב בהלכה.

סגל מספר על התעניינות רבה החוצה מגזרים כאשר גם דתיים גם חרדים ואף חילוניים מתכנסים סביב האירוע המשחזר את המעמד העתיק שהתקיים בבית המקדש. בהקשר זה מזכיר סגל את ההתעניינות הרבה שיש גם סביב מעמד ההקרבה השומרוני שמתבצע ברוב עם על הר גריזים. לטעמו העיסוק העקרוני במצוות מסוג זה גורם לנו לשכוח את היהודית המעשית, כהגדרתו.

באשר להבדלים בין ההקרבה השומרונית לזו שבתרגול המדובר הוא מציין כי "יש הבדלים בפרטי ההלכות בין ההקרבה השומרונית לבין זו המקובלת עלינו. אצלנו זה רק תרגול כי אסור מבחינת ההלכה היהודית להקריב קרבן מחוץ למקומו המדויק של המזבח, כך קובע הרמב"ם. הקרבה שלא במקום המזבח היא איסור כרת. ההדגמה והתרגול אינם נעשים בתאריך האמתי אלא ב-י' בניסן. אנחנו מזכירים מה צריך לעשות בהר הבית אם יתאפשר לנו לעשות זאת, מעוררים את הרצון היהודי לעשות מחדש את המצווה החשובה הזו".

סגל נשאל אם מדבור במצווה תלוית מקדש והוא משיב בשלילה ומציין כי בראשית ימי בית שני הקריבו גם כשלא היה בית המקדש בנוי. "בניגוד להנחה של הרבה יהודים אין צורך לחכות למקדש או למשיח. צריך רק ביקוש לדבר הזה. היו כמה עתירות לבג"ץ להקרבת הפסח. יש תהליך של התמנות של אנשים על ידי מכון המקדש. בשנה שעברה התמנו 3000 איש. אם היה מדובר במאות אלפים ואנשים היו דורשים זאת המדינה לא הייתה עומדת מנגד".

התמנות זו שעליה מספר סגל נעשית בשיחת טלפון אל מכון המקדש, מסירת כרטיס אשראי ומכון המקדש מסמן חלק בכל גדי או טלה באותם עדרים המוקדשים לשם כך, "כך שאם יתאפשר להקריב את הקרבן לכל משפחה שהתמנתה יהיה לה חלק בעניין הזה. זה עניין ממשי לגמרי. אם באמת היינו רוצים את זה זה היה קורה. 'אם תרצו' של הרצל היה הזוי יותר מכך. זה אקט שתלוי בנו לחלוטין. אין כאן עימות עם הערבים כי מקום המזבח אין בו מבנים מוסלמים. כבר היום ניתן להקים מזבח ולהקריב קרבן בפסח אם רק מדינת ישראל תאפשר זאת".

ומה לגבי החשש מכניסה למקומות אסורים עבור שומרי ההלכה? סגל מסביר כי "יש כלל הלכתי שאומר 'טומאה דחויה בציבור', הכלל הזה אומר שכאשר יש מצווה חשובה שביטולה הוא איסור כרת מקריבים גם בטומאת מת. לכן אם בג"ץ והמדינה יאפשרו והציבור ירצה ניתן יהיה להיכנס ונציגים יוכלו לעשות זאת במועד מסוים, ביום שישי הבא בערב הפסח אחר הצהרים".

לדברי סגל עם ישראל כולו עובר כבר כעת על איסור הכרת המדובר כשאינו תובע לבצע את חובתו. "זו קטגוריה גדולה על עם ישראל שלא דורשים זאת. יש כמה וכמה תשובות רבניות כמו של החתם סופר שאינו חשוד בציונות שאומר בזימן רל"ו יורה דעה שצריכים ויכולים להקריב את קרבן הפסח אלא שהסולטן הטורקי לא ירשה. היום אין סולטן טורקי והדברים תלויים בעיקר ברצון הציבורי. בעיניי זו חובה הלכתית ואני לא מבין למה הציבור הדתי לא נדרש לעניין הזה שהוא חובה דאוריתא".

כאמור, בימים האחרונים זוכה סגל לאיומים בעקבות מעורבותו בקיום הטקס. סגל מציין כי "עד כה אני מקבל איומים מגורמים קיצוניים על רקע הר הבית ומעניין שגם מכיוון אחר מגיעים איומים".

באשר להודעתה של חברת מועצת עיריית ירושלים לורה וורטון, חברת מרץ, לבחון את חוקיות המהלך משיב סגל ואומר כי נכון ליידע את וורטון ב"תגלית מרעישה" ולפיה גם השניצלים במקפיא לא נוצרו בשקיות הניילון אלא מגיעים מיצור חי, ולמרות זאת איש מהדואגים כעת לשלום בעלי החיים אינו נרעש כל כך. עוד הוא מציין כי בכל שנה נעשות מאות ואלפי הקרבות במסגרת חג הקורבן המוסלמי ללא אישור ופיקוח וגם כאן איש מאנשי מרץ ובוודאי שלא וורטון עצמה מצאו לנכון להביע התנגדות למהלך. "הם עושים על זה קופה ובונים את הפרסום שלהם עלינו. אני מקווה שהאיומים הללו לא יגלשו אל מעבר לרשתות החברתיות".

קרבן פסח - המעבר מיחידים לציבור ולעם

היחיד והציבור בקרבן פסח || פרשת בא

תרגול הקרבת הפסח תשע"ד

"הופעת הקדושה המקשרת את הכח הלאומי הכללי של כנסת ישראל להיות כאיש אחד ממש, עד שקרבן היחיד של כל אחד נחשב כקרבן ציבור זהו הענין המתגלה בפסח..." (עולת ראיה)  על קרבן שמקריב היחיד שהוא כקרבן ציבור המסמל את השיבה לארץ והפיכה לעם אחד.

מאת: הרב יהודה זולדן*

את מכלול הקרבנות אפשר לחלק לשתי קבוצות עיקריות:

א.    קרבן יחיד: חוב או נדבה פרטית, של אדם יחיד או של שותפים רבים (קרבן תודה, נדבה, חטאת).

ב.     קרבן ציבור: מיצגי הכלל – כהן או כהן גדול מקריבים בשם כל ישראל (קרבן תמיד, מוספי מועדים).

שתי הקבוצות נבדלות זו מזו בצד ההלכתי. קרבן ציבור זמנו קבוע, הוא דוחה שבת ודוחה טומאה, ואילו קרבן יחיד אין לו זמן קבוע, אין הוא דוחה לא שבת ולא טומאה (יומא נ ע"א). מכל אלה נתייחד קרבן פסח במעמדו, כדברי הרמב"ם: "קרבן יחיד כעין קרבן ציבור – והוא קרבן פסח שישחט כל אדם ביום ארבעה עשר בניסן".^[1]

קרבן פסח זמנו קבוע – ארבעה עשר בניסן בין הערביים (אור לחמישה עשר), ואין הכהן מקריבו בשם הכלל, אלא כל ישראל מצֻווים להקריבו בעצמם, מה שאין כן בשאר קרבנות ציבור. מקומו המיוחד של קרבן פסח – בין קרבן יחיד לקרבן ציבור, ניתן לו מאחר שבפסח נהיינו מיחידים לציבור, לעם, וקרבן הפסח והלכותיו מבטאים זאת. ואלה דברי הראי"ה קוק בעניין זה:

הופעת הקדושה המקשרת את הכח הלאומי הכללי של כנסת ישראל להיות כאיש אחד ממש, עד שקרבן היחיד של כל אחד נחשב כקרבן ציבור זהו הענין המתגלה בפסח... הכלל כולו מתאחד בזה, לא התאגדות חברתית מקובצה מאישים בודדים, שעל ידי המגע המשא ומתן היומי הם מתאחדים יחד לחטיבה אחת, אלא התגלות יחוד עליון שהכללות של האומה שמתאחדת על ידי קדושת הפסח, נעשתה לאישיות יחידה ממש.^[2] 

לא אמצעי כלשהו – חברתי או כלכלי או אחר, מחבר בין הפרטים והופכם ליֵשות אחת, אלא חיבור מטפיזי-רוחני ההופך את הפרטים לציבור, לאומה. ההתבוננות היא על הכלל כאורגניזם אחד. בקרבן פסח מבליטים את היחידים, שעל ידי צירופם מתקיים הכלל, ומחברים כל אחד מהפרטים לאומה. היחיד מקבל מעמד ומשקל כשל ציבור.

כשבית המקדש היה קיים, התקיים גם הצו להפנים זאת בכל שנה על ידי הקרבת הקרבן הייחודי הזה, מעין שחזור שנתי שיעורר ויזכיר את תחילת דרכנו כאומה עלי אדמות: ממשפחה ענפה וברוכה, לעם.

חג הפסח במדבר

קרבן הפסח שנדרשנו להקריב במצרים היה ייחודי גם בציוויים שנהגו אך ורק אז ואינם נוהגים לדורות. ואלה דברי המשנה:^[3]

מה בין פסח מצרים לפסח דורות? פסח מצרים מקחו מבעשור, וטעון הזאה באגודת אזוב על המשקוף ועל שתי מזוזות, ונאֵכל בחפזון בלילה אחד. ופסח דורות נוהג כל שבעה.

ההכנות מראש, ההסתגרות בבתים, והזָּאת הדם על המזוזות ועל המשקוף חיזקו את התחושה שהנה ממשפחות לעצמן מתחולל תהליך חדש – יצירת עם. בדורות שלאחר מכן אין צורך להסתגר בבית ואין מזים על המזוזות ועל המשקוף, אך מאפייני המעבר מיחידים לציבור עדיין קיימים.

הפסח הראשון שנחוג כפסח דורות היה שנה לאחר יציאת מצרים: "ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בין הערבּיִם במדבר סיני ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל" (במ' ט:ה). הוא נחוג שבועיים לאחר חנוכת המשכן, כדברי רשב"ם: "עתה כשנבנה המשכן הוצרך לצוות שיעשוהו כעיקר מצות לדורות ולא כפסח מצרים" (במ' ט:ב).

בניית המשכן הוא אחד השלבים המתקדמים והחשובים בעיצוב אופיו הציבורי של עם ישראל, אף שהמשכן עצמו הוא זמני ועם ישראל טרם הגיע למקומו הקבוע בארץ ישראל, שבה הוא אמור לחיות את חייו השלמים כעם. עשיית קרבן הפסח שנה לאחר היציאה ממצרים במתכונת אחרת מעוררת ומרעננת את מטרת היציאה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמ' יט:ו).

אם כן, מתבקש שהפסח שאחריו ייעשה כבר במקום הקבוע – במקדש שבארץ ישראל. אלא שכמה חודשים לאחר חג הפסח הראשון במדבר חטאו עם ישראל בחטא המרגלים, ונגזר על הדור הזה להתעכב במדבר במשך ארבעים שנה, ובהן לא יכלו למול את הנולדים, והלוא מי שאינו נימול איננו מקריב קרבן פסח, ככתוב: "כי מֻלים היו כל העם היֹצאים, וכל העם הילֹּדים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו" (יה' ה:ה). ומדוע לא יכלו למול? משיב התלמוד: "כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא נשבה להם רוח צפונית. מאי טעמא... משום דנזופים הוו" (יבמות עב ע"א). הם ננזפו על חטא המרגלים, ולבד מן העונש שדור זה לא ייכנס לארץ, לא נשבה רוח צפונית שנחשבת מבריאה, ולא היה אפשר למול את התינוקות, וממילא לא יכלו לאכול קרבן פסח, כאמור בפרשתנו: " וכל ערל לא יאכל בו" (יב:מח). הנימולים יכלו לעשות פסח, "אבל לא עשו כתקנן אלא (פסח) אחד".^[4] משהו בממד הציבורי של עם ישראל נפגע במשך אותן ארבעים שנה, לכן יצר הקב"ה מצב שלא יוכלו למול, כדי שלא יוכלו לחדש מדי שנה את התחדשות המעבר מיחידים לציבור, על כל פנים לא באותה עָצמה שהייתה בשנה הראשונה.

חג פסח בכניסה לארץ

רק משתם כל אותו דור, היה אפשר לשחזר את אותה התחדשות שנתית, וסיפור היציאה ממצרים חוזר במהדורה ארץ-ישראלית. עם ישראל עובר את הירדן בעשור לחודש הראשון, יום שבו לקחו במצרים את הקרבן, והפסוקים בספר יהושע מאריכים לספר מדוע נחוץ כעת לקיים מצוות מילה (ה:ב-ט):

בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צרים ושוב מל את בני ישראל שנית... וזה הדבר אשר מל יהושע כל העם היֹצא ממצרים הזכרים כל אנשי המלחמה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים. כי מֻלים היו כל העם היֹצאים וכל העם הילֹדים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו. כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר עד תֹם כל הגוי אנשי המלחמה היֹצאים ממצרים אשר לא שמעו בקול ה' אשר נשבע ה' להם לבלתי הראותם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש. ואת בניהם הקים תחתם אֹתם מל יהושע כי ערלים היו כי לא מלו אותם בדרך. ויהי כאשר תמו כל הגוי להמול וישבו תחתם במחנה עד חיותם. ויאמר ה' אל יהושע היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם.

מכאן נסללת הדרך להקריב שוב קרבן פסח לכל עם ישראל, ולראשונה בארץ ישראל (שם י-יא). יש התחדשות ציבורית בפסח הזה לקראת המשך הירושה והישיבה של עם ישראל בארץ. הפער שנוצר במשך ארבעים שנות המדבר נסגר, וכאילו כעת ממשיך סיפור יציאת מצרים את מסלולו, אולי אפילו באותה מתכונת ובאותו קצב שבו היה צריך להתפתח, אלמלא חטא המרגלים. הדור החדש שנולד במדבר ולא היה שותף בחוויית קרבן הפסח במצרים ובהבנת משמעותו, מקיים לראשונה את מצוות קרבן הפסח, ועליו להפנים וללמוד מה משמעות מאפייני הקרבן כדי להבין את הייעוד הגדול של העם הזה: לא אוסף של פרטים המתאגדים לשם מימוש רצונות וצרכים משותפים, אלא ציבור שמתפקד כאומה בארצו, ציבור שיש לו מטרות וייעודים נעלים.

---

^[1]   רמב"ם, הקדמה למשנה סדר קדשים, מהדורת הר"י קאפח, עמ' ז.

^[2]   עולת ראיה א עמ' קעח- קעט.

^[3]   משנה פסחים ט, ה (הבדלים נוספים: תוספתא פסחים ח, יא-כב) .

^[4]   תוס' ביבמות עב ע"א ד"ה משום.

* מתוך "דף שבועי" מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות, מספר 688, פרשת בא, תשס"ז

צפו: עשרות חגגו בחבורת פסח שני בהר ציון

עשרות יהודים חגגו בהר ציון את פסח שני בחבורה יחד עם פרופ' הלל וייס, נעם פדרמן ופעילי מקדש נוספים.

לאחר שבפסח ראשון מנעה המשטרה מעשרות פעילי מקדש את הקרבת קרבן הפסח, ועצרה 8 מהם ואת הגדי שהביאו להר הבית, התכנסו אמש רבים מהם, לחוג את הפסח השני, בהתאם לדעות ההלכתיות המחייבות להקריב את הפסח שני, גם כאשר הראשון לא הוקרב כלל.

נסיונות להקריב אמש את הפסח-שני בהר הבית, או לפחות לשחוט את הכבש כזכר לקרבן הפסח בירושלים, נבלמו שוב על ידי המשטרה, במעצרם של מביאי הכבשים. החוגגים נאלצו להסתפק בבשרים תחליפיים.

בנוסף לכך ניסתה המשטרה לפנות את חוגגי הפסח מרחבת הר ציון בטענות מנהליות. ביניהם חוסר גישה לרכב כיבוי אש, התנגדות היוונים מכנסיה סמוכה ותואנות אחרות. בסופו של דבר התפשרה המשטרה עם החוגגים ואפשרה את קיום הארוע בחצר הקדמית של היכל דוד המלך בהר ציון.

הרבנים שסמכו את ידיהם על האירוע, הזכירו כי זוהי סוגיה מפורשת כבר בתוספתא, הדנה בחובת הפסח בסיטואציה שתינתן להם לישראל רשות לבנות את בית המקדש בין פסח ראשון לשני.

נועם פדרמן מפעילי קרבן הפסח הוותיקים, שנעצר גם בערב פסח השנה, נשא דברים ותמה מדוע לא השתתף הנשיא רבן גמליאל בסדר המפורסם בבני ברק יחד עם החכמים שהיו מסובין. לדבריו, רבן גמליאל לא הסכים עם המעבר ממרכזיות הקרבן וזכרו, לתחליף של ריבוי בסיפור יציאת מצרים. ולכן גם סבר שעושים גדי מקולס אף בליל הסדר ללא מקדש, כפי שאוכלים מרור שאף הוא חובה רק כאשר קרבן הפסח מוקרב במקדש.

פרופ' הלל וייס נשא דברים בחשיבותו של פסח שני לכל הטמאים לנפש ולנמצאים בדרכים רחוקות ברגעים החשובים והקובעים, שפסח שני מלמד את החשיבות שלא להרפות למרות המלעיגים, ולמרות התדמית שמציירים אותם. 

עוה"ד ברוך בן יוסף שניהל את האירוע איחל לחוגגים שיזכו בשנה הבאה לנהל את הסדר בירושלים בפסח הראשון עם קרבן פסח שיוקרב במועדו. בן יוסף קרא לציבור להעצים את הדרישה לכך, ולהצטרף בערב פסח הבא לעולים להקריב את קרבן קרבן הפסח במקדש.

מעצר השה לפסח שני

פרופ' הלל ויס במעמד פסח שני

נועם פדרמן במעמד פסח שני

זעקת פסח שני - למה ניגרע? - חזקה מתמיד

לכבוד פסח שני שחל היום, אנחנו מביאים מאמר של הרב לויצ"ח גינזבורג שפורסם באתר חב"ד - אור אין סוף ומקווים שנלמד כולנו לא רק לזעוק למה נגרע, אלא גם לעשות את הניתן כדי לקרב את הקרבת הפסח במועדו.

אין ספק שלאחר קריאת המאמר ישאל כל אחד את עצמו מה ניתן לעשות בפועל. את התשובות ניתן יהיה לקבל באירוע שיתקיים היום בין הערביים. 

לפרטים לחץ כאן >>

בזכות אותה "חוצפה" שיהודים העיזו לתבוע ולדרוש ממשה רבינו ומהקדוש ברוך הוא את הזכות להביא את קרבן הפסח - נתן לנו ה' את "פסח שני". את ההזדמנות לתקן ולהשלים גם למי שהיה טמא, בדרך רחוקה, ואפילו במזיד. וכדברי חז"ל: "חוצפה, אפילו כלפי שמיא – מהניא"... ומה אנו עושים כדי לזרז את הגאולה?...

אילו היו שואלים אותנו, הייתה לבטח התגובה המיידית: חוצפה, חוצפה שאין כדוגמתה! - מה קרה: יהודים שהיו "טמאים לנפש אדם" ולא יכלו להקריב את קרבן הפסח במועדו, אינם יכולים לשאת זאת, והם פונים בקריאה ובתביעה אל משה רבינו: "למה ניגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו?!"

מה פירוש "למה ניגרע?!" - הייתם טמאים ולא יכולתם להביא את הקרבן. שבו בשקט וקוננו על מר גורלכם. בשנה הבאה תביאו גם אתם קרבן. רוצים אתם לשנות את כללי היסוד, הכללים שקבע הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, ש"עבר זמנו בטל קרבנו"?! מנין לכם כזו חוצפה לדרוש ולתבוע מה שהפסדתם. ובפרט לפי הפירוש שהפסדתם זאת באשמתכם בלבד: "לכם" - שזה הי' ברצון, במזיד.

אבל התגובה האלוקית לא הייתה כזו. בזכות אותה "חוצפה" שיהודים העיזו לתבוע ולדרוש ממשה רבינו ומהקדוש ברוך הוא את הזכות להביא את קרבן הפסח - נתן לנו ה' את "פסח שני". את ההזדמנות לתקן ולהשלים גם למי שהיה טמא, בדרך רחוקה, ואפילו במזיד. וכדברי חז"ל: "חוצפה, אפילו כלפי שמיא – מהניא".

ואם בשביל קרבן אחד כך – אומר הרבי בפסח שני תנש"א - מה נאמר אנו, שכבר למעלה מתשע עשרה מאות  שנים נמנע מאתנו להקריב כל כך הרבה קרבנות בבית המקדש. בוודאי ובוודאי שעלינו להרים קול זעקה ותביעה אל הקדוש ברוך הוא ואל משה עבדו ("וביקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם" – "זה מלך המשיח. ומעמו יבקשו שאלתם כי הוא ימשול בם"): "למה ניגרע?!", איננו יכולים עוד לשאת זאת. רוצים אנו ומשתוקקים בכל מאודנו להקריב את הקרבנות בבית המקדש השלישי!

מלמעלה מצפים לאותה זעקה ותביעה. רוצים מאתנו שנרעיש עולמות ו"לא ניתן מנוחה" לא למעלה ולא למטה. שנקרא מעומק הלב "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". "לישועתך קוינו כל היום". "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". "עד מתי?!". 

ארועי פסח שני

בשבח והודיה לה' יתברך, אירועי "טרם לקרבן פסח" יתקיימו בהר הבית והמשכם בציון דוד המלך, אם חלילה תעמוד המשטרה בסירובה לאפשר לנו לזבוח את הפסח השני במקומו בהר הבית.

2:30 1:30 עליה בטהרה להר הבית,

תפילת מנחה גדולה

(אם המשטרה לא תאפשר את התפילה בהר, נתפלל בשער השלשלת).

מתחם דוד המלך

17:30 הכנסת הכבש לתנור עם שירת הלל – נא הביאו כלי נגינה

דברי תורה וברכה:

• הרב יוסף אלבום 
• הרב חגי נחמן יקותיאל, משפטן 
• פרופ' רבי הלל וייס 
• ר' ברוך בן יוסף, עו"ד 
• נעם פדרמן

19:30 בשקיעה – אכילת בשר השה על מצות ומרורים וחמץ.

19:30 התחלת התוועדות עם הרב גינזבורג שליט"א (האירועים שלפני כן לא תואמו איתו).

צפו: כך מדווח ערוץ 10 על תרגול הקרבת הפסח

באיחור של שבוע מדווח ערוץ 10 על תרגול הקרבת הפסח. 

לאבישי בן חיים קשה להתנתק מיהדות גלותית בלי מקדש, אבל את המסר הוא מעביר, גם אם בצורה מעוותת.

חבורות פסחים עלו לירושלים להקרבת הפסח וערכו את הסדר בתחומי ירושלים המקודשת

כמאה איש שהגיעו לירושלים להקרבת הפסח נשארו לערוך את הסדר וללון בתחומי ירושלים המקודשת בציפיה לנס של הרגע האחרון.

ליל הסדר עם קרבן פסח מכון המקדש

כמה משפחות, שלא הסכימו להשלים עם החורבן מרצון, החליטו השנה לעשות מעשה ולעזוב את בתיהן לפסח, כדי להיות מוכנים לחידוש עבודת בית א-לוהינו.

יחד התקבצו משפחות מירושלים, עתניאל, מעלה חבר, חברון, ביתר, רעננה ומעלה אדומים בהר ציון, במקום הנמצא בתחומי ירושלים המקודשת מימי דוד ושלמה וערכו את הסדר בשתי חבורות שניסו לשחזר את עריכת הסדר בזמן המקדש.

החבורה כללה משפחות מכל הזרמים שהתאחדו למען בית א-לוהינו. השמחה היתה רבה, אם כי ניתן היה להבחין בדמעות של עצב כאשר הוזכר קורבן הפסח שלא התאפשר לנו להקריבו.

כל בני החבורה הגיעו בבוקר לשערי הר הבית בניסיון לעלות ההרה, אולם המשטרה נכנעה לפורעים הערבים וסגרה את ההר ליהודים. בשעות פתיחת ההר ליהודים בצהריים, הגיעה החבורה שוב להר, אולם גם אז ההר היה סגור ליהודים. בני החבורה פנו לשערים אחרים של ההר, אולם התברר שאין גישה ליהודים אפילו למבואות שמובילים לשערי הר הבית.

בני החבורה הצליחו לחמוק מעני השוטרים ולהגיע דרך כניסה צדדית עד לשער הכותנה ולהתפלל במקום תפילת מנחה בציבור. המשטרה שהגיעה למקום באיחור נאלצה להמתין עד לסיום התפילה. ערבים שישבו בטלים במקום, ליוו את התפילה בקריאות אללה-אכבר.

בני החבורה נפרדו במוצאי החג בתקוה לחזור בשנה הבאה עם עוד מאות אלפי יהודים להקריב את הפסח במועדו.

המשטרה מנעה הקרבת הפסח במועדו

ניסיון להקריב את הפסח במועדו נתקלו בהתנגדות משטרתית

ביום שני י"ד בניסן ניסו עשרות יהודים לעלות עם גדי להר הבית על מנת להקריבו כמצוות התורה. הם הגיעו עם הגדי עד לשער האשפות, בדרכם להר הבית ושם נעצרו על ידי שוטרים שמתינו לבואם.

המשטרה נערכה במקום עם כוחות מתוגברים, כולל מפקד מרחב דוד במשטרה נצ"מ אבי ביטון, שפיקד על האירוע.

שמונה מתוך חבורת הפסח הגדולה נעצרו על ידי שוטרים ובלשים שארבו להם והחרימו את הגדי שיועד להקרבה. השמונה שוחררו לפני החג ואילו בגדי נתון עדין במעצר.

במטה ארגוני המקדש מגנים את מעצרם של מי שמבקשים לקיים את מצוות החג. זוהי פגיעה חמורה בחופש הדת, ובחוקי יסוד חופש הפולחן, המקומות הקדושים, וחוק ירושלים.

הגיע העת לאפשר ליהודים להתנהג כבני חורין במדינת ישראל, מבלי לחשוש ולהיכנע לאיומים איסלמיים.