מה נשתנה || מימי הפחה הטורקי ועד נתניהו (תשובה: כלום)
הרב חיים הירשנזון חלם להקים בהר הבית היכל שלום לכל העמים, ולשם כך
התיר הלכתית כניסה חופשית אליו * בתו נחמה ייסדה בשלהי המאה ה-19 קרן כספית של
ילדי ירושלים למען קניית כיפת הסלע מהמוסלמים, ואפילו זכתה לתמיכת ידידים ערבים
במאמץ. טוב, היא היתה אז קטנה מאוד ותמימה מאוד * מכל מקום, גם מיוזמת האב לא יצא
הרבה, אבל מעניין לשוב ולגלות כמה מעט השתנה בעניין מאז ימי הפחה הטורקי ועד שלטון
נתניהו
↓ דף הבית - מקור ראשון / ארנון סגל
 |
הרב חיים הירשנזון
חלם על שיבה להר הבית כתחליף לכותל
בתו חלמה על קניית כיפת הסלע מידי המוסלמים
|
בת
הרב גדלה בעיר העתיקה בירושלים בשלהי המאה ה-19. 'זכרונותיה של בת ירושלים', קראה
נחמה אדלרבלום לספרה, חרך הצצה להוויי חיי ילדי עיר הקודש בימים ההם. היא היתה בתו
של הרב חיים הירשנזון, מחשובי רבני הזמן ההוא, עת דמדומים של טרם זריחה בארץ
המובטחת. הרב הירשנזון נולד בצפת בשנת 1857. הוא היה היה ממקימי "בית הספרים מדרש
אברבנאל" בירושלים, גלגולה הראשון של הספרייה הלאומית וגם ממייסדי 'המזרחי'. הוא
היה חבר בוועד הלשון העברית שלימים הפך לאקדמיה ללשון עברית. בתקופתנו הוא היה מתויג
כרב סרוג, דתי לאומי, וזו אכן הסיבה לחרם שהטילו עליו גורמים חרדיים, חרם שהביא
לעזיבתו את ירושלים ואת ארץ הקודש בשנת 1903. בתחילה עקר לאיסטנבול ולאחר מכן
לארצות הברית, שם כיהן כרב קהילה בניו ג'רזי.
מנקודת
המבט של הילדה נחמה נראים מאורעות העת ההיא כפי שהמציאות נראית תמיד בעיני ילדים –
פשוטה, ראשונית וצבועה בצבעים עזים וברורים. בין השאר מופיע בספר גם הסיפור המאלף
הבא, שהתרחש לפני 130 שנים בדיוק, בקיץ תרמ"ד (1884). ברשותכם נביא אותו כאן
מילה במילה. למרות הנאיביות הוא מבטא לא מעט עומק:
"כשהייתי
בת ארבע שנים ראיתי פעם אחת את אמי יושבת על הרצפה בלי נעליים, דמעות בעיניה וספר
בידה", מספרת אדלרבלום. "היום הזה היה תשעה באב. היא סיפרה לי את הסיפור
הדרמטי של בניין בית המקדש הראשון, חורבנו ובניינו מחדש וחורבנו גם הוא על ידי
טיטוס הרשע. בלילה ההוא נתעוררתי בפחד גדול. העירותי את הוריי בזעקה שהזבוב של
טיטוס נכנס באוזניי. יען שאני מרגישה זימזום בלתי פוסק. אמי שפכה שמן חם באוזניי
והזימזום פסק, אבל לא המהומה במוחי. לא יכולתי לישון. שקט היה מסביב מלבד צפצוף
הצרצרים שנשמע מבחוץ. שאלתי את עצמי: מדוע מתאבלים על מאורע מחריד כזה רק יום אחד
בשנה? איך אפשר לסבול את חורבן בית המקדש מבלי לעשות איזה דבר כדי לבנות אותו
מחדש? לא, אסור לדחות ולאחר עוד.
"הבוקר
אור ואני קמתי ממיטתי בזריזות ומיהרתי ממקום למקום לפני שהנערים הלכו ללמוד, כדי
להגיד לכל הילדים לבוא ולהתאסף אל הגבעה בעניין דחוף מאוד. אחרי שהסברתי להם את
מצב הדברים הסכים כל אחד שהחוב מוטל עלינו לבנות את בית המקדש מחדש. אבל איך
מוציאים את הדבר לפועל? כולנו היינו בדעה אחת שהדבר הראשון הוא לקנות את המסגד על
שם עומר ואחרי כן לבנות במקומו את בית המקדש כפי שבנה אותו שלמה המלך על פי השם.
ומה אם הישמעאלים לא ירצו למכור את מסגדם? במקרה זה עלינו פשוט לטעון שאנו
המחזיקים הקודמים במקום. ידענו שהדבר יעלה בהרבה כסף. על כן עלינו להתחיל בלי
דיחוי לאסוף את הכספים.
"באיזה
אופן נעשה את זה? הנה דמי חנוכה שלנו, לא נקנה עוד סוכריות בעד פרוטותינו. השגנו
לנו קופסת בדיל קטנה ורבי ישראל שמעון כתב עליה 'בעד בית המקדש'. כל פרוטה
שהרווחנו הלכה אל הקופסה. רק בהסכם כולם היה מותר ליחיד להוציא משהו מן הקופסה
לצורך פרטי דחוף. אבל דרישה כזו לא באה כלל כי מה חשוב יותר מאשר בניין בית המקדש?
חשבנו שאולי גם חברינו הערבים יכולים לעזור לנו. גילינו לאחד מהם את תוכניתנו והוא
הבטיח שישים את הדבר לפני אביו, דודו וגם אביו זקנו הפאשא [הפחה, השליט הטורקי. א"ס].
לדעתו אין העניין הזה קשה כל כך ובני עמו יכירו את צדקת דרישתנו. 'הלא יש מקום על
הר הזיתים די והותר לבנות מסגד חדש, ולפנות את המקום השייך למלך שלמה. גם המחיר',
הוא אמר, 'לא יהיה ביוקר כי על פי דין המקום הזה רכוש היהודים הוא'.
 |
היכל השלום האמיתי ייבנה בעיר הקודש
בית הדין הבינלאומי בהאג השוכן במבנה 'היכל השלום'
|
"[גם]
עבדאללה, שהיה קצת יותר גדול ממנו, עודד אותנו לא מעט. החלטנו לצאת בקריאה חמה
לילדי ישראל בכל מקום שהם לעזור לנו במפעלנו. לא רצינו שרבי ישראל שמעון הסופר
יכתוב את המכתבים האלה, כי ספק אם באפשרותו לבטא אותה המועקה שבלבבנו, על כן עלינו
ללמוד לכתוב מהר. המלמד התפלא מהתקדמותנו המהירה. קניתי מחברות כתיבה בעד כל ילד
תמורת הכסף שקיבלתי מהוריי לקנות לי כדור גומי. לא חשבתי שההוצאה הזו היא פגיעה
בקרן בית המקדש כי התעוררותם של ילדי ישראל תשמש לאותה המטרה.
"ולא
רק הילדים, הגדולים צריכים גם כן להשתתף. אולי הם יכולים לוותר על העוגה שאחרי
הקידוש בשבת? אולי יתנו החתנים לצרכינו את מתנות הדרשה שלהם והכלות את תכשיטיהן?
שמענו שרבי שמואל סלאנט [מנהיג עדת האשכנזים בירושלים במשך 44 שנים. א"ס]
קיבל סכום גדול של כסף מחוצה לארץ לצורך החלוקה. מדוע לא נשאל אותו שייתן לנו חלק
הגון מזה? אמרנו ועשינו. כאשר ראינוהו נכנס אל החצר ירדנו מן הגבעה. לקחנו את
קופסתנו ורצנו אחריו. 'רבי שמואל סלאנט, יש לך הרבה כסף. בבקשה תן לנו חלק שנוכל
לקנות את מסגד עומר ולבנות שם את בית המקדש'.
"הוא
הסתכל בנו במבט שלֵו ולבבי. כנראה התרשם מרצינותנו. העביר את ידיו על עיניו בחשבו
איך לטפל בדבר הזה. ודאי חשב שאסור לשפוך מים צוננים על התלהבות טהורה כזו, ומצד
שני רצה להסביר לנו את המציאות כמו שהיא. וכך אמר: 'כן ילדים. בית המקדש ייבנה
ונבנה אותו כשהמשיח יבוא'. השיב ילד אחד: 'מדוע איננו יכולים לעזור קצת בינתיים?
אולי המשיח יבוא במוקדם כשיראה עד כמה אנו מצפים לו. אולי יחדש ה' שנית את נס
המכבים?' רבי שמואל פרש את ידיו כנגדנו וברך אותנו. אחר כך הוציא מג'ידי אחד –
בערך שתי לירות – ושם אותו אל תוך קופסתנו. החכם באשי אלישר [מקבילו של הראשון
לציון, הרב הראשי הספרדי דהיום. א"ס] שם גם הוא מטבע אחד בכל פעם שפגש אותנו
אל תוך הקופסה. מנחם אוסישקין ודאי לא ידע שילדים קטנים מסביבה רבנית הקדימו לו
בפעולותיו למען קרן לאומית".
לא בהאג, בירושלים
אדלרבלום
נעשתה אז כה מזוהה עם הרצון לקנות את מסגד עומר, עד שפעם אחת – כך על פי סיפור אחר
בספרה – כשנעלמה מהבית לטובת גיחה הרפתקנית לקבר שמעון הצדיק, הניח אביה הרב בטעות
שהילדה הלכה לבקר בכיפת הסלע – מסגד עומר – ופנה לחפשה שם.
מתברר
שהתפוח לא נפל רחוק כל כך מהעץ. הרב הירשנזון עצמו התעסק לא מעט בנושא הר הבית.
בשנת 1919 פירסם את החלק הראשון בספר השו"ת שלו, 'מלכי בקודש'. שאלה ג'
הוקדשה לדיון בשאלת הכניסה להר הבית ולמקום המקדש בזמן הזה. הרב הירשנזון ראה
עניין עצום להתיר את הכניסה להר ולא להסתפק ברחבה הצרה של הכותל המערבי. הדברים שכתב
שם רלוונטיים לגמרי גם מאה שנה אחרי כתיבתם: "הנסגור את המקום הזה [הר הבית.
א"ס], או הנניח שועלים ללכת בו גם בעת אשר שב ה' את שיבת ציון? הלא לשחוק
ולקלסה נהיה בזה לכל העמים. (...) היניחו לנו הממלכות הנאורות אשר ברשותם אנו שבים
לארצנו לסגור את המקום הזה משאר העמים עמי הבּייבּעל [התנ"ך. א"ס], אשר
מחשבתם כי הבית הזה בית תפילה ייקרא לכל העמים?".
ותחזיתו
הכמעט-נבואית: "ברור הוא כי לא יניחו לנו לסגור את המקום בפניהם, והיה הגר
אשר בקרבנו יעלה עלינו מעלה מעלה בהר ה' ויקום במקום קדשו, ואנחנו נרד מטה מטה אל
העמק אשר אצל שער האשפה [הכוונה לכותל, הסמוך לשער האשפות. א"ס], אשר שם
ישבנו גם בכינו בימי גלותנו בשיורי כותל הר הבית כמעון עניי המוגרבים אשר רקקו
בפנינו ושחקו על משבתנו".
מסקנתו
מכך מהפכנית ומאוד יוצאת דופן. הרב פסק כדעת הראב"ד, שאין קדושה בזמן הזה למקום
המקדש, ומותר להיכנס לכל מקום בהר גם בעת הזאת כשכולנו בחזקת טמאי מת. הרב אף קרא להקים
בית כנסת במקום המקדש. פסיקתו המאוד-לא-מקובלת הביאה את הראי"ה קוק, למשל, לכתוב
תשובה ארוכה ומפורסמת (בשו"ת משפט כהן צו) שבה הוא מסביר מדוע אין הדברים
נכונים ומדוע יש להקים את בית הכנסת ליד הכותל המערבי, מחוץ לשטח ההר. על כל פנים,
הרב הירשנזון נחשב פוסק משמעותי וניכר שעל אף שהרב קוק חולק עליו, הוא מכבד מאוד
את דעתו.
הייעוד
שתיכנן הרב הירשנזון להר הבית רחוק מלהסתכם רק בבית כנסת. כך הוא ממשיך וכותב
בתשובה המדוברת: "ולא רחוק מלחשוב כי על העת הזאת ניבא ישעיהו כי נכון יהיה
הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות וינהרו אליו כל הגוים וגו' ולא הזכיר עולה
ומנחה וזבח (...) ייפלא לנו מאוד למה לא הזכיר ישעיהו את הקרבנות". והתשובה: "כי
ניבא ישעיהו על עת כזאת אשר עוד טרם נתחייבנו בה בבניין בית המקדש לעבודת הקרבנות,
וטרם ייוודע לנו מקום המזבח ו[טרם] יהיה לנו כהן בעבודתו – כבר יהיה הר בית ה' נכון
בראש הרים לתורה ואורה ללמוד מדרכיו ולילך באורחותיו".
ובשורה
התחתונה, לדעתו קודם לחידוש עבודת הקרבנות כבר ישמש המקדש כהיכל שלום עולמי:
"אין זאת כי אם שבבית הזה יהיה היכל השלום. אך לא היכל השלום כאשר בהאג אשר
צירי השלום כרעו והשתחוו ביראת הכבוד לפני הנותנים חיתתם בארץ החיים, וכל רמז של
אי צדק למי ממלכי ארץ נחשב כמרד. רק יהיה בו היכל משפט העמים אשר ישפוט עמים בצדק
ולאומים במישרים והזדון לא ימשול עוד בארץ, ותתבטל הדעה הנשחתה כי לטובת הלאומיות
מותר לעשות זדון ורשע. וצדק כל עם יהיה שווה לצדק כל איש אשר לכל אחד יש לו הזכות
להתפתח לפי תכונותיו, אך לא ליגע בזכות חברו".
היכל
השלום בהאג נוסד בשנת 1913, ובו ממש שוכן כיום בית הדין הבינלאומי בהאג – אימתם של
קצינים ואנשי ממשל ישראליים בעשור האחרון. ובכן, את היכל השלום האמיתי שאף הרב
הירשנזון להקים בהר הבית. לכו וספרו לרב הירשנזון ש-95 שנים אחרי הצעתו, זו נראית
לא מציאותית הרבה יותר מאשר הרעיון של בתו בת הארבע לקנות את כיפת הסלע מהערבים
ולהקים במקומה את בית המקדש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה