יום רביעי, 24 בספטמבר 2014

מסעות בנימין לסלע קיומנו

חי בשלום עם ההיסטוריה || קשה לו עם המציאות העכשווית בהר הבית
עם אותו זיק שובב בעיניים שבו נכנס באישון לילה ותחת גשם עז למערת קבורה שרגל אדם חי לא דרכה בה אלפיים שנה, או נתפס על מרזב כדי לתעד ערמות עפר שרשות העתיקות ניסתה להסתיר, בני ליס מוסיף לחקור את סודות הר הבית גם כעת, בעשור השמיני לחייו * בני, ילד רע
↓ בני ליס בפעולה

בני ליס בהר הבית
43 שנים עבד בערוץ הראשון, בתחילה כטכנאי אבל בעיקר ככתב. 3,000 כתבות מצולמות הוציא מתחת ידיו, יותר מכל עיתונאי אחר בישראל אי פעם. וכיום? בגיל 70 בני ליס הוא פנסיונר שמקדיש את מיטב מרצו – ויש לו הרבה מאוד – להרצאות שהוא מעניק בכל רחבי הארץ, בנושא אחד: מסתרי הר הבית. שעות רבות ביום הוא מבלה מול המחשב בביתו שבשכונת רמות הירושלמית, במעבר על מאגרים אינטרנטיים בני אלפי תמונות וסרטונים מבטן ההר ועל פני הקרקע, מהעבר הרחוק ומזה הקרוב. כך מעניק ליס לקהל שומעיו תמונת מצב עדכנית להפליא על הנעשה בהר.

ירושלים – שבה נולד ובה הוא חי גם כיום – על ראש שמחתו. לליס יש בהר הבית סוכן ערבי שמצלם עבורו התרחשויות חשובות שעין יהודית איננה מורשה בדרך כלל לצפות בהן. ויש המון כאלו. חשוב לו לנפץ באוזני הקהל שלו את המנטרות הנשמעות מטעם הרשויות, כאילו באתר הקדוש בעולם הכל תקין ומפוקח כראוי. תוך עבודת נמלים, הצלבת מידע והתמקדות בת שעות בפרטים קטנים הוא מצליח לצייר תמונת מצב קשה אך מדוייקת מהמקום הזה. לא פעם תמונות שצילם רוברט המילטון למשל, מנהל מחלקת העתיקות המנדטורית בשנות השלושים של המאה ה-20, מסייעת לליס לפענח התרחשות עכשווית בהר הבית.

הטכניקה שלו בימיו ככתב היתה כזו: ליס נהג לעקוף את הדרכים הרשמיות שבהן עיתונאים נחשפים למידע ארכיאולוגי. הוא לא יצר קשר עם דוברים אלא הפך בעצמו לעוזר בשטח של הארכיאולוגים. במשך חודשים חפר במנהרות הכותל ובעופל יחד עם צוותיהם של מאיר בן דב ואחריו דן בהט – וכך זכה ליד חופשית. לא פעם הוזעק באישון לילה לתעד ממצא כלשהו. כשהגורמים הרשמיים לא היו בסביבה ניצל זאת ליס כדי לעשות דברים שלא היו מתאפשרים לו בשום דרך אחרת: הוא זחל בבורות והתגנב למחילות, לעתים עם צוות צילום ולעתים בלעדיו. אין לו ספק שבמסגרת גילגול המחילות הזה שנהג לערוך הוא חדר עמוק לשטח הר הבית.

"יום אחד התקשר אלי מאיר בן דב ואמר לי לבוא מהר לאתר החפירות שלו מדרום להר, ולהביא מצלמה", נזכר ליס. כשהגעתי הוא אמר שמצא מסובה. מסובה היא מנהרה תת קרקעית הנזכרת כבר במשנה כזו שבאמצעותה יצאו משטח ההר כהנים שנטמאו במהלך עבודתם. "נכנסנו די עמוק במסובה הזו, שפתחה מצוי מתחת למדרגות שערי חולדה. המסובה התעקלה שוב ושוב, ובכל סיבוב ראינו חור שבו הונח נר שהאיר לכהן את דרכו. זו היתה הפעם הראשונה שבה חדרתי מתחת לפני הקרקע אל תוככי הר הבית". כיום, למי שתוהה בעניין, מוצב בפתח המחילה סורג ענק שאיננו מאפשר את המעבר בה.
 

סטירה מגברת ידין

בני ליס בפעולה
הג'וק הארכיאולוגי תקף את ליס עוד כתלמיד תיכון. הוא עבד אז בשעות הפנאי בהקרנת סרטים. במסגרת זו גוייס בידי יגאל ידין המנוח – מי שהיה הרמטכ"ל השני של מדינת ישראל, סגן ראש הממשלה ובעיקר ארכיאולוג בכיר – לפקח על החלפת השקופיות בהרצאותיו של הראשון. פעם חטף ליס הצעיר סטירה מאשתו של ידין, כרמלה ("ג'ינג'ית מאין כמותה", הוא משחזר), כשבאחת ההרצאות נטל פיסטוקים מקערה שנועדה לבכירי הארכיאולוגים בישראל, יוחנן אהרוני ובנימין מזר. "זה לא מיועד לך", זעמה ידין. הנוכחות בהרצאותיו של ידין פתחה בפני ליס צוהר לעולם הארכיאולוגי. מאז הפך משוגע לדבר. "אני אוהב רק ארכיאולוגיה מלוכלכת", מעיד ליס על עצמו. "לחוש את הדברים בעצמי במגע בלתי אמצעי וראשוני. ברגע שהממצא מוצג מאחורי זכוכית הוא כבר לא מעניין אותי".

ליס הוא מי שחשף את שוד העתיקות הגדול בהר הבית בשנת 1999 – מעשה ההרס הנרחב ביותר שהתבצע במקום הקדוש מאז החורבן. רשויות הוואקף קיבלו אז אישור לפתוח כניסת חירום למסגד התת-קרקעי באורוות שלמה. דא עקא, ממשלת אהוד ברק שאישרה את יצירת הפתח, שכחה להגדיר לוואקף מהו גודלו הסביר של פתח חירום. בהעדר הגדרה מדוייקת ופיקוח, הוואקף פירש את ההיתר באופן הכי גורף שניתן להעלות על הדעת. שלושה ימים ולילות קדחו כלים כבדים חור עצום ברצפה שבדרום מזרח הר הבית, ויצרו בור ענק שבחפירה ארכיאולוגית מסודרת היו נדרשות לחפירתו שבע שנים תמימות. 264 משאיות פינו את העפר שהצטבר למזבלות, בעיקר במזרח העיר, אולם שבעים מהן נשלחו בהוראת רשות העתיקות לפרוק את תכולתן בחניון ברחוב הנביאים במערב ירושלים. מאוחר יותר טענו אנשי הרשות באוזני ליס שלא ידעו דבר על החפירה, אולם כתב הערוץ הראשון הוכיח על נקלה שזהו "בלוף גמור", כהגדרתו.

"בשעה 12:30 בלילה התקשר אלי אריה קינג, שאז טרם הכרתי, וסיפר לי שמביתו בהר הזיתים הוא רואה שיירת משאיות יוצאת מהר הבית. אמר שהוא לא יודע מה בדיוק קורה, אבל ברור לו שמתרחש משהו וכדאי שאבוא. לא קניתי את הסיפור הזה מהר כל כך. כעובד הטלוויזיה הישראלית ידעתי שזה אומר להוציא לשטח צלם, עוזר צלם, חשמלאי, מאבטח וארבעה נהגים והכל באישון לילה. בסוף השתכנעתי שזה חשוב והגעתי. נעמדתי בשער האריות. ניצב שם שוטר אחד שברגע שראה אותי מצלם דיווח מיד בקשר ותנועת המשאיות מההר נעצרה. בנחל הקדרון עמדו עשרות משאיות ופרקו את מטען העפר שלהן. ירדתי לקדרון והתחלתי לחטט בערימת החול העצומה שנוצרה שם בין לילה, תל טרי שהתנשא לגובה עשרות מטרים. הבנתי שקורה משהו על הר הבית.

"במהרה נודע לי שחלק מהמשאיות שפכו את העפר שהביאו במגרש החניה של מע"צ ברחוב הנביאים, ומיהרתי לשם. המתחם היה סגור ומסוגר, וכדי להגיע אליו עליתי על בניין בן שלוש קומות סמוך לחניון, לקחתי איתי מצלמת טלוויזיה ונתפסתי על מרזב הבניין. ירדתי למטה והתחלתי לנבור בערימות העפר. אחרי זמן מה החול פונה משם לעמק צורים – שם הוא מסונן עד היום ומתגלות בו עתיקות מכל התקופות".

כעבור זמן עלה ליס על תגלית נוספת: הוואקף ניצל את פינוי העפר מאורוות שלמה בשנת 99', וממש באותן משאיות פינה מצבורים עצומים שהוציא ממתחם תת-קרקעי אחר המצוי מתחת למסגד אל אקצה, בתוואי הקדום של מנהרות שערי חולדה העתיקות ששרדו מימי הבית השני. "בשנת 1927 התרחשה בירושלים רעידת אדמה גדולה ומסגד אל אקצה קרס. הוואקף לקח את כל גלי ההרס ומילא בעפר את מנהרות חולדה. היו שם עשרות טונות של חול. המוסלמים רצו כל הזמן להכשיר את מנהרות חולדה כמסגד אך לא יכלו לפנות משם את העפר כי ידעו שהרשויות בישראל יתבעו לבדוק אותו בכלים הארכיאולוגיים המקובלים, ולכן חיכו לשעת כושר – שהתקבלה בחסות חפירת פתח החירום-כביכול באורוות שלמה.
בני ליס בפעולה

"אותן משאיות שהוציאו עפר מאורוות שלמה הכניסו מאות פועלים למעברי חולדה, ויחד עם החול מהחפירה הטריה באורוות שלמה הוציאו את העפר מהריסות רעידת האדמה, ובתוכו הרבה מאוד עתיקות. איך אני יודע? אף אחד לא טרח לספר לי על כך, אבל זה מה שעולה בבירור מהצלבת חומרים תיעודיים שהגיעו לידי".
ליס בא מבית חרדי, ואת המצגת שלו הוא מקרין בעיקר לחרדים. "עם הזמן נצפים יותר ויותר חרדים שעולים להר הבית. הוואקף מפחד מהם פחד מוות, יותר מאשר מיהודה גליק, למשל. הרי הטיעון המוסלמי העיקרי נגדנו הוא שאין קונצנזוס יהודי סביב העליה להר. עובדה – החרדים לא באים אליו. הם אומרים לנו: 'אתם בכלל לא יודעים היכן עמד המקדש. כל אחד מכם מעלה השערה אחרת בעניין'. כשהחרדים מגיעים בעצמם להר הוואקף מאבד את העשתונות".
 

מחיקת העבר במכות פטיש

ליס יודע לומר שההרס בהר נמשך גם בימים אלו ממש, גם אם אירועים בסדר הגודל של שוד העתיקות של 99' לא שבו על עצמם. לפני כשנה וחצי, ב-14.4.13 על פי התאריך הרשום בסרטון, תיעדה המצלמה של ליס משקוף עצום ויפהפה מימי הבית השני בתוככי המסגד התת-קרקעי באורוות שלמה, אורכו שישה מטרים ועוביו כמטר. המשקוף הזה (המכונה בלשון ארכיאולוגית 'אפריז') כך התברר לליס, איננו מוכר כלל למחקר הארכיאולוגי של ההר. לפני חודשים ספורים הגיעו אליו שמועות שלפיהן האבן נפגעה בינתיים. סיור חוזר של המצלמה באורוות שלמה גילה שהשמועות נכונות: מכות פטיש שיברו את כרכוב המשקוף העתיק, בנקודה שאליה ניתן היה להגיע רק באמצעות סולם. מישהו ניסה בכוונה תחילה למחוק את אחת הראיות המוחשיות האחרונות בהר לקיום המקדש היהודי.

"לאורוות שלמה רשות העתיקות איננה נכנסת ואף אחד לא נכנס. במקום זה יש שם את יוסוף – ה'ארכיאולוג' מטעם הוואקף. בכל פעם שאנשי הוואקף רוצים לעולל משהו בהר הם משלחים אותו הרחק מהמתחם".

במסגרת שיטוטיו באתרי אינטרנט איסלמיים העוסקים בהר הבית עלה ליס על תגליות נוספות. הוא גילה, למשל, מי מתפלל מהעבר השני של עזרת הנשים ברחבת הכותל המערבי. ובכן, מדובר בפלג איסלמי קיצוני – הסלפים – המאייש את חלל שער ברקלי, שער כניסה להר משלהי הבית השני החסום כיום למעבר. הסלפים ייסדו בבית השער העתיק (שפתחו החסום משמש כיום כקיר החדרון בעזרת הנשים שבכותל), מסגד מתחרה לאל אקצה.
ההרס בהר הבית נמשך.
כרכוב משקוף מימי הבית השני שהושחת השנה באורוות שלמה

מתוך המצגת של בני ליס

לפני שנתיים הפיץ ליס לראשונה סרט שצילם לפני 15 שנים במערת קבורה הסמוכה להר הבית, שאליה נכנס יחד עם אנשי רשות העתיקות. מדובר במערה שלהערכתו – ואיש לא הצליח להפריך זאת עד כה – נקברו בה לוחמי המרד הגדול, מרד החורבן השני, שנהרגו בידי הרומאים בהר הבית. "יוסף בן מתתיהו מספר שכ-6,000 לוחמים יהודים שהו על הר הבית בסוף המלחמה ההיא. הלגיון הגיע מצפון, מכיוון מוזיאון רוקפלר של היום ונשאר על הר הבית במשך חודש, עד כיבוש העיר העליונה ב-ח' באלול. קשה להעלות על הדעת שהרומים ישבו במהלך כל החודש כשלצידם גופות מצחינות, ומצד שני לא סביר שהן הושלכו מערבה, למשל, כי הרי לכיוון הזה ביקשו הרומאים להגיע".

ליס משער, אם כן, שהלגיון הרומי הורה לשבויים יהודים לפנות את גופות חבריהם לתוך קברי אחים שייסדו במערות שנחשפו ממזרח להר, סמוך לשער הרחמים. כשליס עצמו ירד אל אחת המערות הללו זה אירע בליל חורף סוער במיוחד. "ביקשתי מהארכיאולוגים להיכנס ראשון למערה. הם הסכימו. רציתי להיות הראשון שמרחרח מה קורה בתוך מערה שלא נכנסו אליה אלפיים שנה. קראתי לצלם, התיישבתי בפתח ופתאום מצאתי עצמי נופל. התברר שזו איננה מערה ישרה אלא משופעת מאוד. הכל היה מלא בוץ. ראיתי שם מאות שלדים. התחלתי לבדוק אותם. לאחד אין רגל ולאחר אין יד. ראשו של אחד מפוצח. ניתן להבחין באלימות רבה שהופעלה על השלדים".

למרות הזוועה שבעניין, עם השלדים והרומאים ליס עוד חש יחסית בנוח. קשה לו הרבה יותר עם ההתנהלות העכשווית בהר. נודע לו שראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית ואדוני ההר הנוכחיים, דרש מאנשיו שמספר המוסלמים המצויים בכל רגע נתון על ההר יהיה גבוה ממספר היהודים הבאים לבקר. "המסלול עבור יהודים דתיים הולך ומתקצר מפעם לפעם, כי המשטרה מפחדת מהמוסלמים. גם לשוטרים נמאס לשמוע את צעקות המוסלמים. מה ביקשנו בסך הכל? הוא מתמרמר. "לעלות ללא ליווי הוואקף וללא שוטרים שמגוננים עלינו. אינני רוצה שיצעקו עלי שם. אינני רוצה להיתחם בשעות. אני רוצה אפשרות להגיע לכל מקום. אני רוצה שערים פתוחים. אני רוצה שממשלת ישראל לא תיכנע לגחמות של הירדנים. אני רוצה בסך הכל לספר כמו שצריך את הסיפור של הר הבית, סיפור שמסעיר את הדמיון במשך אלפיים שנה. אין עוד אתר כזה לא בארץ ולא בעולם, שאוצר בתוכו סיפורת אדירה. הרי רק לאחרונה שוגר מכתב לוותיקן בתביעה להשיב לנו את כלי המקדש. אולם לצער הלב זה מקום שאיבדנו. הוא כבר לא שלנו. אפילו גשר עץ המוליך אליו איננו מסוגלים לבנות כראוי".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה