אפליה והשפלה || בגלל שני חובשי כיפות
בתפוז התפרסם תיאור שערוריתי של התנהגות גזענית וביריונית של משטרת ישראל. כותב הדברים הו ארכיאולוג שבחר לא להזדהות בשמו ואנו מכבדים את בחירתו.
↓ על הסטטוס קוו הנייד
 |
| אספסוף ערבי המחסומים ליד הר הבית |
הדרכתי היום סיור בהר הבית ובכל שנות ביקורי בהר הבית מעולם לא סיור כה הזוי, מעצבן, מתסכל אבל בסופו גם מעודד.
מדובר היה בסיור ארכיאולוגי מקצועי עבור עובדי פרוייקט סינון העפר מהר הבית, אבל גם פתוח לאנשים מבחוץ. הבוקר התחיל בפקקים נוראים בדרך חברון שגרמו לי לאחר, אבל כבר בדרכי הבנתי ש-90% ממי שאמור היה להגיע ביטל (כנראה מחשש לגשם). בסופו של דבר הגיעו ארכיאולוג חדש שהצטרף אלינו לפרוייקט, ד"ר גבי ברקאי, עובד של עמותת אלע"ד, מורה דרך ששמע על הסיור ומנהל מרכז דוידסון.
כפי שכבר כתבתי כאן ביום חמישי בשבוע שעבר עליתי עם עוד ארכיאולוג למטרת סיור מעקב והתחושה היתה של רוגע וחופש תנועה בהר הבית. אמנם היינו ללא ליווי משטרתי ואנשי וואקף, אבל הקבוצות הדתיות שעלו נראו גם הן חופשיות יחסית. כמות המוראביטון (לומדי קוראן פרובוקטורים שאמורים להפריע ליהודים שעולים להר) היתה קטנה ונראה היה שהמשטרה החלה לפעול לצמצם את כניסתם למתחם.
הבוקר, בגלל שבקבוצה שלנו היו שני חובשי כיפות, נתבקשנו למסור תעודות זהות ולהמתין שיתפנה שוטר ללוות אותנו. לאחר יותר מ-60 דקות של המתנה החלטתי לערוך ניסוי ואמרתי לשוטר בכניסה שאנחנו מתפצלים ואלו שלא חובשי כיפות יכנסו קודם וחובשי הכיפות יצטרפו אלינו מאוחר יותר כשיהיה שוטר שילווה אותם. השוטר נענה להצעה אך מוטי גבאי השוטר האחראי בכניסה הבין את הבעייתיות שבדבר ומיהר להגיב שחבל שנתפצל ועוד מעט הוא יכניס את כולנו. אכן, תוך חמש דקות התחלנו להכנס. למי שלא יודע, גבאי עובד בעמדת הבידוק כבר שנים רבות, זוכר את הפרצופים של כולם, ומי שלא נותן לו את הכבוד הראוי הוא שולל את כניסתו, והוא אינו נזקק לעילה מוצדקת לכך.
להפתעתי הרבה כל אחד מאיתנו נכנס לחדר סגור ועבר בדיקה גופנית. הם לא מחפשים נשק אלא "שליפים" של פתקי תפילה. מעולם לא עברתי בדיקה כזו וגם עבור ד"ר ברקאי זו היתה הפעם הראשונה, והוא יצא משם עם תחושת השפלה. נראה מגוכך לבדוק דברים כאלו בעידן הטלפונים החכמים.
השוטרים החליטו שעלי להשאיר את הקלסר ההדרכה שלי עם כל התרשימים והתצלומים. אמרתי להם שעשרות פעמים נכנסתי עם הקלסר הזה, אך מוטי אמר שהקצין אינו מאשר. הבנתי שהקצין אינו מאשר בגלל שמוטי ככל הנראה לא ידע להסביר לו מה יש בקלסר וביקשתי שיתיר לי להכנס עם הקלסר שישאר סגור בתיק עד שאגיע לקצין ואראה לו את תוכנו. הוא סירב. בכל זאת שמרתי את הקלסר בתיק.
התחלנו לעלות במעלה המוגרבים ואז הגיע אלינו השוטר והחליט שאני צריך לחזור כדי להשאיר את הקלסר, וגם לאחד המשתתפים האחרים היה מחשב נייד בתיק וגם את זה הוא התבקש להשאיר. מוטי התעקש שנשאיר את הדברים ואמר שניתן יהיה לקחת אותם לאחר הסיור בשעה 10:00, אבל מתוך נסיון העבר הרבה פריטים שנשארים בתחנת הבידוק נתקעים שם עד לשעות הצהרים כאשר ההר נפתח שוב למבקרים. לאחר דין ודברים עם מוטי שבו הסברתי לו שלא נצליח להגיע לפני 10:15 הוא הודה שהוא לא יחכה לנו לאחר השעה 10:00.
מרוב תסכול גבי ואני אמרנו למוטי שאנחנו מוותרים על הסיור והולכים. אמרתי למוטי שנמאס לי מהדוגמטיות שלהם, לא צריך את הטובה שלו, ושאני לא רוצה לבוא לשם יותר. הוא נדהם מהתגובה שלי והתחיל לריב איתי בנימה אפולוגטית ולאט לאט גילה גמישות והתיר לנו להכנס עם הקלסר והמחשב. התגובה שלו הדהימה אותי. באמת התכוונתי לוותר על הסיור, ולא האמנתי שהוא יודע להתגמש ולחזור בו מהחלטותיו. זה לא המוטי שאני מכיר. אולי בגלל שאמרתי לו שאני מוותר על הכניסה להר הבית ולא זקוק לטובותיו, שמטתי את מקור הכח שלו, ולכן הוא נזקק להתגמש כדי להשאיר בידיו את הכח.
כשהיינו בהר ראיתי שבחלקו הדרומי היו הרבה יותר מוראביטון ממה שהיה ביום חמישי, אבל לא ראיתי מוראביטאת (קבוצות הנשים). אלו האחרונות הם הכי רעשניות והכי אלימות, והחל משבוע שעבר המשטרה החלה להגביל את כניסתם להר.
סיירנו באזור הכותרות ליד מוזיאון האסלאם וגבי הזכיר את שמו של יוסוף נטשה, ארכיאולוג הוואקף, שאחראי על העתיקות במוזיאון האסלאם. איש הוואקף הופתע ושאל את גבי כיצד הוא מכיר אותו, וגבי ענה לו שהוא מכיר אותו. מייד הוא הודיע על כך בקשר והגיעו ארבעה אנשי וואקף נוספים, חלקם בחליפות מחוייטות , כאשר אחד מהם מצלם את גבי. פשוט הזוי....
המשכנו לעבר אל-אקצה והצבעתי על כל מיני אבנים קדומות בשימוש משני, הדבר הקפיץ אנשי וואקף נוספים שבאו לקראתנו וניסו להבין מי אנחנו. הבנתי שזה מגוחך אז פניתי אליהם והסברתי שזהו סיור ארכיאולוגי ואין להם ממה לחשוש, אבל אם זה מעניין אותם הם מוזמנים להצטרף ואני מוכן גם שמישהו יתרגם אותי אם הדברים אינם מובנים. לאחר דקה נשארנו עם איש וואקף אחד.
בהמשך הסיור, כשכבר התרחקנו מהמוראביטון, השוטר שליווה אותנו החל ללחוץ אותנו שלא נתעקב בכל נקודה. לא הבנתי מה הבעיה שלו אז הסברתי לו שאנחנו נשארים עד הסוף. זו נקודה חשובה שכדאי שהיהודים שעולים עם ליווי משטרתי בהר הבית ידעו. השוטרים לוחצים ומגבילים אותכם מפני שהם רוצים לסיים את הסיור כמה שיותר מהר. הם לא אוהבים לעבוד קשה, ולכן הם ממציאים כל מני הנחיות שרק יזרזו את הסיור, למרות שאלו אינן ההנחיות שהם מקבלים מהקצינים שלהם. חשוב להבין שהזכויות של יהודים בהר הבית הם אותן הזכויות שיש לתיירים. אפשר ללכת בכל מקום ולהשאר לכל אורך שעות הביקורים. ברגע שתגידו להם שאתם נשארים עד הסוף הם ינסו לעשות מניפולציות רגשיות על המצפון שלכם ולומר לכם שבגללכם קבוצה אחרת לא תוכל להכנס. התשובה שיש להשיב לטיעון דמגוגי זה היא שאין זה מתפקידכם לפתור להם את בעיות כח האדם.
אם הם היו רוצים שכל היהודים יכנסו הם היו דואגים להקצות שוטרים נוספים, אבל כנראה מישהו במקבלי ההחלטות אינו מעוניין שיהודים רבים יעלו להר הבית ולכן יוצרים את הקשיים והעיכובים הללו בכניסה. מבחינה רשמית אין שום הבדל בין יהודים עם חזות דתית שעולים להר הבית לבין תיירים.
מכל מקום, לאחר שהשוטר הבין שהסיור ימשך עד הסוף הוא הפסיק ללחוץ עלינו אבל לקראת סוף זמן הביקורים דאג להזכיר לי שבשעה 10:00 בדיוק אנחנו בחוץ. הסברתי לו שאנחנו נצא בזמן שכל התיירים יוצאים. הוא התעקש שאנחנו לא תיירים. הסברתי לו שיש לנו זכויות נוספות בגלל שאנחנו גם אזרחי המדינה. הוא לא הסכים איתי אבל לא ידע לנמק את טענותיו.
כשהגענו ליציאה בשער השלשלת, עמדו שם יותר ממאה מוראביטון שצעקו אללה ואכבר, ורק שבעה שוטרים הפרידו בינם לביננו. זה היה נראה קצת מדאיג, אבל כנראה שדווקא מהם המשטרה פחות חוששת בניגוד לנשות המוראביטאת שאותם השאירו בחוץ.
כשיצאנו החוצה ראינו את המחסום המשטרתי כנגד המוראביטאת ומסתבר שבכל השערים היו מחסומים כאלו. כשירדנו במדרגות ראינו שתי נשים שניסו להכנס מהצד והתווכחו עם שוטר שחסם אותם. הויכוח הסתיים בקללה שאחת הנשים אמרה לשוטר וגם ירקה עליו. השוטר יצא מכליו ורדף אחר האישה, תפס אותה וגרר אותה למעצר. עד היום הייתי בטוח שהשוטרים מוגבלים מבחינה זו ואסור להם לגעת בנשים מוסלמיות, ועליהם לספוג את הקללות והיריקות. מסתבר שלא.
החל משבוע שעבר המשטרה עורכת בידוק קפדני לכל המוסלמים בשכל שערי ההר, ועל ידי כך מונעת הברחת אמל"ח אבל גם כניסתם של גורמים אלימים. כמה שזה נשמע טריוויאלי, זה מעולם לא נוהל שיגרתי בהר הבית. זהו שינוי מהותי בסטטוס קוו, וחשוב לפרסם זאת!!! כל ההצהרות האפולוגטיות של הפוליטיקאים על כך שישראל אינה מתכוונת לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית רק מזיקות לנו ומספקות מוטיבציה נוספת לאיים באלימות ולעשות מהומות.
המנהיגים המוסלמיים מנצלים את החשש של ישראל ומשלהבים את הציבור להפר את הסדר, לא רק כדי למנוע שינוי בסטטוס קוו לטובת ישראל, אלא גם כדי לכרסם במעמדה הריבוני של ישראל במקום. זה מה שמתרחש במשך כל השנים. הסטטוס קוו הקיים כיום בהר הבית הוא אינו זה שמשה דיין קבע לאחר מלחמת ששת הימים, אלא הרבה יותר גרוע ממנו. הגיע הזמן להתחיל לשנות אותו לכיוון השני, מבלי להתנצל.
מדובר היה בסיור ארכיאולוגי מקצועי עבור עובדי פרוייקט סינון העפר מהר הבית, אבל גם פתוח לאנשים מבחוץ. הבוקר התחיל בפקקים נוראים בדרך חברון שגרמו לי לאחר, אבל כבר בדרכי הבנתי ש-90% ממי שאמור היה להגיע ביטל (כנראה מחשש לגשם). בסופו של דבר הגיעו ארכיאולוג חדש שהצטרף אלינו לפרוייקט, ד"ר גבי ברקאי, עובד של עמותת אלע"ד, מורה דרך ששמע על הסיור ומנהל מרכז דוידסון.
כפי שכבר כתבתי כאן ביום חמישי בשבוע שעבר עליתי עם עוד ארכיאולוג למטרת סיור מעקב והתחושה היתה של רוגע וחופש תנועה בהר הבית. אמנם היינו ללא ליווי משטרתי ואנשי וואקף, אבל הקבוצות הדתיות שעלו נראו גם הן חופשיות יחסית. כמות המוראביטון (לומדי קוראן פרובוקטורים שאמורים להפריע ליהודים שעולים להר) היתה קטנה ונראה היה שהמשטרה החלה לפעול לצמצם את כניסתם למתחם.
הבוקר, בגלל שבקבוצה שלנו היו שני חובשי כיפות, נתבקשנו למסור תעודות זהות ולהמתין שיתפנה שוטר ללוות אותנו. לאחר יותר מ-60 דקות של המתנה החלטתי לערוך ניסוי ואמרתי לשוטר בכניסה שאנחנו מתפצלים ואלו שלא חובשי כיפות יכנסו קודם וחובשי הכיפות יצטרפו אלינו מאוחר יותר כשיהיה שוטר שילווה אותם. השוטר נענה להצעה אך מוטי גבאי השוטר האחראי בכניסה הבין את הבעייתיות שבדבר ומיהר להגיב שחבל שנתפצל ועוד מעט הוא יכניס את כולנו. אכן, תוך חמש דקות התחלנו להכנס. למי שלא יודע, גבאי עובד בעמדת הבידוק כבר שנים רבות, זוכר את הפרצופים של כולם, ומי שלא נותן לו את הכבוד הראוי הוא שולל את כניסתו, והוא אינו נזקק לעילה מוצדקת לכך.
להפתעתי הרבה כל אחד מאיתנו נכנס לחדר סגור ועבר בדיקה גופנית. הם לא מחפשים נשק אלא "שליפים" של פתקי תפילה. מעולם לא עברתי בדיקה כזו וגם עבור ד"ר ברקאי זו היתה הפעם הראשונה, והוא יצא משם עם תחושת השפלה. נראה מגוכך לבדוק דברים כאלו בעידן הטלפונים החכמים.
השוטרים החליטו שעלי להשאיר את הקלסר ההדרכה שלי עם כל התרשימים והתצלומים. אמרתי להם שעשרות פעמים נכנסתי עם הקלסר הזה, אך מוטי אמר שהקצין אינו מאשר. הבנתי שהקצין אינו מאשר בגלל שמוטי ככל הנראה לא ידע להסביר לו מה יש בקלסר וביקשתי שיתיר לי להכנס עם הקלסר שישאר סגור בתיק עד שאגיע לקצין ואראה לו את תוכנו. הוא סירב. בכל זאת שמרתי את הקלסר בתיק.
התחלנו לעלות במעלה המוגרבים ואז הגיע אלינו השוטר והחליט שאני צריך לחזור כדי להשאיר את הקלסר, וגם לאחד המשתתפים האחרים היה מחשב נייד בתיק וגם את זה הוא התבקש להשאיר. מוטי התעקש שנשאיר את הדברים ואמר שניתן יהיה לקחת אותם לאחר הסיור בשעה 10:00, אבל מתוך נסיון העבר הרבה פריטים שנשארים בתחנת הבידוק נתקעים שם עד לשעות הצהרים כאשר ההר נפתח שוב למבקרים. לאחר דין ודברים עם מוטי שבו הסברתי לו שלא נצליח להגיע לפני 10:15 הוא הודה שהוא לא יחכה לנו לאחר השעה 10:00.
מרוב תסכול גבי ואני אמרנו למוטי שאנחנו מוותרים על הסיור והולכים. אמרתי למוטי שנמאס לי מהדוגמטיות שלהם, לא צריך את הטובה שלו, ושאני לא רוצה לבוא לשם יותר. הוא נדהם מהתגובה שלי והתחיל לריב איתי בנימה אפולוגטית ולאט לאט גילה גמישות והתיר לנו להכנס עם הקלסר והמחשב. התגובה שלו הדהימה אותי. באמת התכוונתי לוותר על הסיור, ולא האמנתי שהוא יודע להתגמש ולחזור בו מהחלטותיו. זה לא המוטי שאני מכיר. אולי בגלל שאמרתי לו שאני מוותר על הכניסה להר הבית ולא זקוק לטובותיו, שמטתי את מקור הכח שלו, ולכן הוא נזקק להתגמש כדי להשאיר בידיו את הכח.
כשהיינו בהר ראיתי שבחלקו הדרומי היו הרבה יותר מוראביטון ממה שהיה ביום חמישי, אבל לא ראיתי מוראביטאת (קבוצות הנשים). אלו האחרונות הם הכי רעשניות והכי אלימות, והחל משבוע שעבר המשטרה החלה להגביל את כניסתם להר.
סיירנו באזור הכותרות ליד מוזיאון האסלאם וגבי הזכיר את שמו של יוסוף נטשה, ארכיאולוג הוואקף, שאחראי על העתיקות במוזיאון האסלאם. איש הוואקף הופתע ושאל את גבי כיצד הוא מכיר אותו, וגבי ענה לו שהוא מכיר אותו. מייד הוא הודיע על כך בקשר והגיעו ארבעה אנשי וואקף נוספים, חלקם בחליפות מחוייטות , כאשר אחד מהם מצלם את גבי. פשוט הזוי....
המשכנו לעבר אל-אקצה והצבעתי על כל מיני אבנים קדומות בשימוש משני, הדבר הקפיץ אנשי וואקף נוספים שבאו לקראתנו וניסו להבין מי אנחנו. הבנתי שזה מגוחך אז פניתי אליהם והסברתי שזהו סיור ארכיאולוגי ואין להם ממה לחשוש, אבל אם זה מעניין אותם הם מוזמנים להצטרף ואני מוכן גם שמישהו יתרגם אותי אם הדברים אינם מובנים. לאחר דקה נשארנו עם איש וואקף אחד.
בהמשך הסיור, כשכבר התרחקנו מהמוראביטון, השוטר שליווה אותנו החל ללחוץ אותנו שלא נתעקב בכל נקודה. לא הבנתי מה הבעיה שלו אז הסברתי לו שאנחנו נשארים עד הסוף. זו נקודה חשובה שכדאי שהיהודים שעולים עם ליווי משטרתי בהר הבית ידעו. השוטרים לוחצים ומגבילים אותכם מפני שהם רוצים לסיים את הסיור כמה שיותר מהר. הם לא אוהבים לעבוד קשה, ולכן הם ממציאים כל מני הנחיות שרק יזרזו את הסיור, למרות שאלו אינן ההנחיות שהם מקבלים מהקצינים שלהם. חשוב להבין שהזכויות של יהודים בהר הבית הם אותן הזכויות שיש לתיירים. אפשר ללכת בכל מקום ולהשאר לכל אורך שעות הביקורים. ברגע שתגידו להם שאתם נשארים עד הסוף הם ינסו לעשות מניפולציות רגשיות על המצפון שלכם ולומר לכם שבגללכם קבוצה אחרת לא תוכל להכנס. התשובה שיש להשיב לטיעון דמגוגי זה היא שאין זה מתפקידכם לפתור להם את בעיות כח האדם.
אם הם היו רוצים שכל היהודים יכנסו הם היו דואגים להקצות שוטרים נוספים, אבל כנראה מישהו במקבלי ההחלטות אינו מעוניין שיהודים רבים יעלו להר הבית ולכן יוצרים את הקשיים והעיכובים הללו בכניסה. מבחינה רשמית אין שום הבדל בין יהודים עם חזות דתית שעולים להר הבית לבין תיירים.
מכל מקום, לאחר שהשוטר הבין שהסיור ימשך עד הסוף הוא הפסיק ללחוץ עלינו אבל לקראת סוף זמן הביקורים דאג להזכיר לי שבשעה 10:00 בדיוק אנחנו בחוץ. הסברתי לו שאנחנו נצא בזמן שכל התיירים יוצאים. הוא התעקש שאנחנו לא תיירים. הסברתי לו שיש לנו זכויות נוספות בגלל שאנחנו גם אזרחי המדינה. הוא לא הסכים איתי אבל לא ידע לנמק את טענותיו.
כשהגענו ליציאה בשער השלשלת, עמדו שם יותר ממאה מוראביטון שצעקו אללה ואכבר, ורק שבעה שוטרים הפרידו בינם לביננו. זה היה נראה קצת מדאיג, אבל כנראה שדווקא מהם המשטרה פחות חוששת בניגוד לנשות המוראביטאת שאותם השאירו בחוץ.
כשיצאנו החוצה ראינו את המחסום המשטרתי כנגד המוראביטאת ומסתבר שבכל השערים היו מחסומים כאלו. כשירדנו במדרגות ראינו שתי נשים שניסו להכנס מהצד והתווכחו עם שוטר שחסם אותם. הויכוח הסתיים בקללה שאחת הנשים אמרה לשוטר וגם ירקה עליו. השוטר יצא מכליו ורדף אחר האישה, תפס אותה וגרר אותה למעצר. עד היום הייתי בטוח שהשוטרים מוגבלים מבחינה זו ואסור להם לגעת בנשים מוסלמיות, ועליהם לספוג את הקללות והיריקות. מסתבר שלא.
החל משבוע שעבר המשטרה עורכת בידוק קפדני לכל המוסלמים בשכל שערי ההר, ועל ידי כך מונעת הברחת אמל"ח אבל גם כניסתם של גורמים אלימים. כמה שזה נשמע טריוויאלי, זה מעולם לא נוהל שיגרתי בהר הבית. זהו שינוי מהותי בסטטוס קוו, וחשוב לפרסם זאת!!! כל ההצהרות האפולוגטיות של הפוליטיקאים על כך שישראל אינה מתכוונת לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית רק מזיקות לנו ומספקות מוטיבציה נוספת לאיים באלימות ולעשות מהומות.
המנהיגים המוסלמיים מנצלים את החשש של ישראל ומשלהבים את הציבור להפר את הסדר, לא רק כדי למנוע שינוי בסטטוס קוו לטובת ישראל, אלא גם כדי לכרסם במעמדה הריבוני של ישראל במקום. זה מה שמתרחש במשך כל השנים. הסטטוס קוו הקיים כיום בהר הבית הוא אינו זה שמשה דיין קבע לאחר מלחמת ששת הימים, אלא הרבה יותר גרוע ממנו. הגיע הזמן להתחיל לשנות אותו לכיוון השני, מבלי להתנצל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה